שאלה
האם יש חשש ריבית לכבד מישהו בסנדקאות בברית המילה או בשאר כיבוד אחר כשאותו אחד הלווה כסף לנותן הכיבוד?
תשובה
מכיון שהמקרה שכבודו שלח לא הכי ברור נעמיד כמה אופנים:
• אם מדובר במקום שזה כבוד להיות המוהל ואנשים מחפשים להיות מוהל זה אסור זולת באופן אחד שהוא כבר השתמש במוהל הזה בעבר אז אפשר להתיר להשתמש במוהל זה שוב אם גם לולי ההלואה היה משתמש בו שוב.
• אם ההלוואה היא ההלואה שלא ידועה וגם לולי ההלואה זה ידוע שהוא היה משתמש במוהל זה ג"כ יש מקום להתיר אבל דבר זה לא ברור ולכן ודאי שלכתחילה צריך להחמיר.
• אם זה מקרה של פועל ואין כבוד בזה להיות מוהל אם בזמן ההלואה הוא לא דיבר איתו ע"ז וגם הוא לא לוקח אותו בגלל ההלוואה כלל בכה"ג אפשר להתיר.
שיהא במזל טוב!
מקורות
שאלה: האם יש חשש ריבית לכבד מישהו בברית כשאותו אחד הלווה לי כסף?
תשובה:
א. הנה יש לדעת האם המקום שכבודו שואל עליו זה מקום שבדרך כלל נותנים שכר על הברית או אדרבה זה כבוד לאדם שנותנים בשבילו את הברית ונשתדל לבאר את ההלכות בכל גווני.
בגמ' ב"מ סד: מבואר שאסור לאדם שהלווה לחבירו כסף לדור בחצר חבירו שלא מדעתו ואע"פ שהחצר לא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר שבעלמא אין ע"ז חיוב ממון פה אסור למלוה לדור בחצר חבירו.
ותוס' ד"ה "אבל חצר" שואלים שא"כ היה אמור להיות הדין שאסור לעשות שום טובות עבור חבירו מכיון שזה יהיה ריבית כמו חצר דלא קיימא לאגרא שאע"פ שהוא לא יכול להרויח ע"ז כסף עדיין יצא שאסור וא"כ יהא אסור להשאיל שום כלי ושום דבר ותוס' מתרצים שתי תירוצים: א. שדוקא בחצר זה אסור כי זה מילתא דפרהסיא ולכן זה אסור אבל השאלת כלים שזה לא פרהסיא מותר. ב. שמכיון שפה זה שלא מדעתו אז זה נראה שהוא מסכים לזה בגלל ההלואה אבל דבר שזה מדעתו אז אין בעיה והטושו"ע פסקו את שתי תרוצי התוס' לחומרא וכן נראה ברא"ש סי' טז' יז'.
היוצא שכל מידי דפרהסיא אסור להנות את חבירו גם אם לולי ההלואה הוא היה מהנה אותו בזה וא"כ לכאורה היה אמור להיות הדין במקרה דנן שמכיון שזה מילתא דפרהסיא והוא מכבד אותו וזה מקום כזה שזה כבוד למוהל להיות המוהל ולכן זה אמור להיות אסור מכיון שזה מילי דפרהסיא [וממש כעי"ז מבואר בשו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' לה' לגבי סנדקאות שזה נקרא מילי דפרהסיא] גם אם לולי ההלואה עדיין הוא היה נותן לו להיות המוהל.
אבל יש לדון מה הדין באופן שהלווה הוא חבר מאד טוב של המלווה שהדבר ידוע שהוא היה נותן את הברית למלוה למול האם בכה"ג גם נאמר שיש בעיה של פרהסיא או לא הנה ברא"ש הנ"ל הוא מביא י"מ וז"ל וי"מ היכא דידוע שקודם ההלואה היו אוהבין זה את זה כל כך שהיו משאלין חצר זה לזה אם היו צריכין מותר להשאיל גם אחר ההלואה ומתני' בסתם בני אדם שאין רגילין שיהא עושה הלוה למלוה אות הנאה בלא הלואה" וכן מבואר בשו"ת הרא"ש כלל קח' אות יז' ומובא במל"מ פ"ה מהל' מלוה הל' יב' שיוצא שהדין הוא שאם מדובר פה על מוהל שהוא חבר מאד טוב שלו וזה דבר ידוע וברור שהוא היה לוקח אותו לברית גם בלי ההלואה אז לפי הרא"ש היה מותר לו להיות המוהל. [ויש להעיר שמדברי הרא"ש ב"ק פ"ט סי' ח' משמע שהרא"ש אוסר זאת ועוד יותר מחמיר ונביא דבריו לקמן]
היש"ש ב"ק פ"ט סי' יא' חולק על הרא"ש הנ"ל והוא מכריע שזה אסור גם באופן שהיו אוהבים זה את זה והש"ך מביא את המחלוקת ביו"ד סי' קסו' ס"ק א' ובש"ך לא נראה שהוא מוכן להקל בזה וכן הגר"ז בהל' ריבית סעיף יא' אוסר זאת וכן לומד המל"מ הנ"ל בשיטת השו"ע אבל החכמ"א סי' קלא' סעיף טז' מתיר זאת ולכן יש על מה לסמוך מי שנוהג להקל אבל נראה שבודאי לכתחילה יש להחמיר בזה.
אמנם יש פה עוד לדון אם הציור הוא שהוא כבר הביא למוהל הנ"ל כמה בריתות בעבר האם עכשיו זה יהא מותר שבזה היש"ש גם מודה להקל וכן פוסק הש"ך הנ"ל וכן הגר"ז הנ"ל מיקל בזה ואמנם המל"מ כן מחמיר וזה ע"פ דברי הרא"ש בב"ק פ"ט שמשמע שם שתמיד אסור וכך הוא גם לומד בשיטת הב"י אמנם הוא גם מביא שהגידולי תרומה היקל בזה ולכן בזה נראה שבודאי יש להקל.
והנה יש עוד לדון מה הדין מתי שההלואה כלל לא ידועה לאף אחד חוץ משניהם והוא רוצה לכבד אותו במשהו של פרהסיא אבל הוא בודאי היה מכבד אותו גם לולי ההלואה האם זה אסור והנה ז"ל הגר"ז אות יא' בהסבר דין זה "מפני שהוא דבר של פרהסיא ונראה לכל ואין הכל יודעים שהיו אוהבים כן זה לזה מקודם ונראה להם כרבית" וכן נראה ולכן יש להסתפק אם ההלואה היא לא הלואה ידועה האם יש איסור זה וראיתי בספר סדר הריבית [שימל] ח"ב תשובה ז' הערה א' שהסתפק בזה ולא פשט את הספק ואם זה המקרה באמת יש מה להסתפק בזה.
ב. והנה ברוב המקומות בזמננו מוהל זה אדם שמקבל ע"ז כסף כמו כל פועל אמנם הוא לא דורש ע"ז כסף מכיון שאסור לדרוש ע"ז כסף אבל בפועל הוא מקבל כסף כמו כל פועל והנה יש לדון מה הדין אחד שנתת לו הלואה ועכשיו אתה רוצה לשכור אותו בתור פועל שלך אם זה מותר או אסור.
והנה בדין פועל הב"י ביו"ד סי' קס' סי"ג מדייק מדברי הרא"ש מזה שהרא"ש אומר שכהן שמלוה לחבירו מעות ע"מ שיביא לו את התרומות ומעשרות שלו אליו גם לפי המ"ד טובת הנאה אינה ממון עדיין זה אסור מדרבנן ממילא אומר הב"י שגם אחד שיביא כסף לאדם ע"מ שיביא את כל העבודות אליו אז זה יהא כמו טובת הנאה שאינה ממון ועדיין זה אסור מדרבנן.
וכך פוסק השו"ע בסי' קס' סי"ג שזה אסור והרמ"א שם מוסיף שלפי המ"ד שטובת הנאה ממון ממילא זה ריבית קצוצה וזה איסור דאורייתא.
והט"ז בס"ק כב' חולק על השו"ע ואוחז שבפועל זה מותר מכיון שהוא מביא לו את כל הסכום זה מותר והט"ז מסביר שיש חילוק גדול בין תרומות ומעשרות שסוף כל סוף זה מתנה כספית לבין הדין של לשכור פועל.
אבל רוב האחרונים הסכימו אם השו"ע; הגר"א והחוו"ד והפלתי ועוד והנה יש לדעת גם אחרי שקיי"ל כהשו"ע זה רק באופן שהוא מתנה איתו אבל באופן שהוא לא מתנה עמו אולי זה מותר.
אז יש לדעת שאם בדרך כלל הוא לא היה נותן לבעל מלאכה הזו ועכשיו הוא מחליט לתת לו בגלל ההלואה זה פשוט שזה אסור וכן מבואר ברמ"א הנ"ל באופן מפורש וכן מבואר בגר"ז אות יד' שאם היה נותן לבעלי מלאכה אחרים ועכשיו משנה לתת לבעל מלאכה למלוה זה אסור וכן מבואר בשערי דעה ס"ק ט' ואף תמה על המל"מ פ"ז מהל' מלוה ולוה הל' יא' ד"ה "כתב מרן" שכתב שלפי המ"ד טובת הנאה אינה ממון זה מותר ולמעשה בזה רוב האחרונים החמירו ולכן בכה"ג זה יהא אסור וממילא בנדון דידן ג"כ אם זה מקרה שבלי זה הוא לא היה מביא לו את העבודה פשוט להלכה שזה יהיה אסור.
אבל מה שיש לדון זה באופן שבין כה וכה הוא היה מביא לו להיות המוהל שבכה"ג מבואר בלבוש סי' קסו' ס"ג וגם בחכמ"א כלל קלו' ס"ב שזה מותר וממילא בנדון דידן ג"כ יהא מותר לו להיות המוהל אם בין כה וכה הוא היה נותן לו את זה.
העולה להלכה:
מכיון שהמקרה שכבודו שלח לא הכי ברור נעמיד כמה אופנים:
• אם מדובר במקום שזה כבוד להיות המוהל ואנשים מחפשים להיות מוהל זה אסור זולת באופן אחד שהוא כבר השתמש במוהל הזה בעבר אז אפשר להתיר להשתמש במוהל זה שוב אם גם לולי ההלואה היה משתמש בו שוב.
• אם ההלוואה היא ההלואה שלא ידועה וגם לולי ההלואה זה ידוע שהוא היה משתמש במוהל זה ג"כ יש מקום להתיר אבל דבר זה לא ברור ולכן ודאי שלכתחילה צריך להחמיר.
• אם זה מקרה של פועל ואין כבוד בזה להיות מוהל אם בזמן ההלואה הוא לא דיבר איתו ע"ז וגם הוא לא לוקח אותו בגלל ההלוואה כלל בכה"ג אפשר להתיר.
שיהא במזל טוב!