שאלה

אשה שנוהגת לא להתאפר בעיניים ביום טבילה, על אף שאפשר להסירו קודם הטבילה, האם זה מוגדר כנדר, וחובה עליה לנהוג כן תמיד?

תשובה

אשה שנוהגת שלא להתאפר בעיניים ביום טבילה הרי שחל ע"ז דין נדר (באופן שנהגה בכך פעם אחת ובכוונתה לנהוג כן תמיד או שנהגה כך שלוש פעמים בסתמא).
באופן שיש לה צורך חד פעמי לשנות ממנהגה (כגון שיש אירוע בבוקר ביום הטבילה) הרי שיכולה להתאפר. (והטעם דאף בעניין אכילת בשר ביום הטבילה מובא בספר מראה כהן פרק ו הערה כא עפ"י הגר"נ קרליץ זצ"ל, באשה המתארחת וחוששת שיבחינו בה שלא אוכלת בשר ויגרם לה בושה, דיש בזה מקום להקל כיון דאין בזה איסור אלא מנהג. ועוד דמבואר בדגמ"ר סי' תקסח, סע' ב' ובמהרש"ג אור ישראל תשובת חדשות ג', דכשמדובר בשינוי מנהג חד פעמי אין צורך בהתרת נדרים)
ואם רוצה לבטל מנהגא לגמרי, מבואר בפוסקים דיכולה לסמוך על מסירת המודעה בימים נוראים דמועיל באופן כזה שלא קיבלה על עצמה בלשון נדר ממש, ומ"מ ראוי בתור חומרא שתעשה התרת נדרים.

מקורות

שאלה:
אשה שנוהגת לא להתאפר בעיניים ביום טבילה, על אף שאפשר להסירו קודם הטבילה, האם זה מוגדר כנדר, וחובה עליה לנהוג כן תמיד?
באופן שיש אירוע בבוקר (של יום הטבילה), כיצד לנהוג?
והאם התרת נדרים של ערב ראש השנה מועילה?
תשובה:
מנהג הנשים ביום הטבילה:
השו"ע ביו"ד (סימן קצח סע' כד) כתב "ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה".. ומוסיף הרמ"א "ואין לה לאכול בין הרחיצה לטבילה, ואין לה לעסוק כל היום קודם הטבילה בבצק או בנרות של שעווה שלא ידבק בה וכן נהגו".
בעניין איפור מצאנו נידון בשו"ע ונו"כ ביו"ד (סימן קצח סעי' ח', וסע' י"ז) בנוגע לטבילה עצמה, אך באופן כללי מעיון בכמה ספרי הפוסקים הרי שאין מנהג רווח שלא להתאפר ביום הטבילה. (בדרכי טהרה של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל עמוד 218 מביא מנהג שלא למרוח משחות אבקות ושמנים ביום הטבילה, אך יתכן שאין בכלל זה איפור בעיניים שאינו דבר שומני.)
אדם שנהג במנהג טוב:
בטור ושו"ע יו"ד (סימן ריד, סע' א') מבואר שאדם שהתחיל במנהג מסויים אפילו פעם אחת והיה בדעתו להמשיך ולנהוג כן, הרי שנעשה דבר זה עליו כנדר ואינו רשאי לבטל מנהגו בלא התרה, ואם נהג כן בסתמא ג' פעמים הרי שלרוב פוסקים נעשה עליו כנדר. (יעויין בספר "כל נדרי" פרק עב הערה ו' וז' שהביא בהרחבה השיטות בזה.)
וממילא הרי שבנד"ד נעשה הדבר כנדר (הואיל ורגילה לא להתאפר ביום הטבילה).
מנהג התרת נדרים ומסירת מודעה בערב ר"ה ואמירת "כל נדרי" בליל יוה"כ:
נהגו ישראל לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, (שערי תשובה או"ח סי' תקפ"א, ס"ק א', כה"ח שם אות י"ט וצ"ט, ובשל"ה תחילת מס' יומא עמוד התשובה) בני ספרד נוהגים שכל הציבור עומד ומבקש התרה בפני עשרה, ואילו בני אשכנז אומר כל אחד בפני שלושה.
יש מבנות ספרד המגיעות להתרת נדרים זו, ויש שבעליהן הם שלוחים עבורן. בנות אשכנז לא משתתפות בהתרה זו ומסתמכות על אמירת כל נדרי. (ויש שהבעל מציין בהתרה גם עבור אשתו) יעויין בכ"ז בהליכות מועד פרק ב.
דיני אמירת כל נדרי בערב יו"כ מתבארים באו"ח סימן תריט בטור שו"ע ונו"כ.
ישנם שני חלקים בהנ"ל. האחד התרת נדרים והשני מסירת מודעה שמה שאדור להבא לא יחול.
יש לידע דהתרת הנדרים מועלת רק לנדרים שלא זוכרם, דנדר שזוכרו הרי שחייב לישאל עליו לחכם. (אלף המגן ס"ק ק הובא ב"אמרי דוד"- הרב דוד שבתאי שליט"א).
האם מסירת מודעה שהנדרים לא יחולו מועלת?
בשו"ע (יו"ד סי' ריא סע' ב') פוסק בסתם שאדם המוסר מודעה שמה שידור הרי שמבטלו מעיקרא, התנאי מועיל ובלבד שבשעה שנדר לא זכר מתנאו (ואמנם הביא שם מרן י"א החולקים, מ"מ באבקת רוכל סימן קעו כתב דהעיקר כדעת הסתם).
ואמנם כתב הרמ"א (יו"ד ריא סע' א) שלמעשה אין לסמוך על מסירת המודעה בערב ר"ה בלי שאלה לחכם (וזאת מחמת ריבוי השיטות בגמרא בנדרים כג: באיזה אופן יכול אדם להתנות על נדריו) ומ"מ מבואר בפוסקים דכ"ז כשקיבל על עצמו נדר ממש אבל בהנהגה טובה שנהג שלוש פעמים או פעם אחת והיה בדעתו לנהוג כן לעולם, בזה אפשר לסמוך על מסירת המודעה. יעויין בספר כל נדרי פרק עג הערה יז דהביא כמה פוסקים הסוברים כן, ביניהם שו"ת שלמת חיים (הגרי"ח זוננפלד) חזון איש ועוד.
בהליכות שלמה למרן הגרש"ז אוירבך (שהיום פקודת שנתו ויהיו הדברים לעילוי נשמתו) עמוד ו' כותב: מסירת המודעא לביטול נדרים שעושים בערב ראש השנה נראה שיש לסמוך עליה לעניין קבלת דבר מצווה שלא בלשון נדר והתחייבות וכן הנהגה טובה שנהג ג' פעמים בלא תנאי. ושם בהערה יב מבאר דאף שכ' הרמ"א דלמעשה אין לסמוך ע"ז, מ"מ נראה דכיון שהוא עצמו אין כוונתו לנדר ורק התורה עשהו כנדר, לכן בכה"ג שגילה דעתו מקודם והתנה בפירוש שיהא בלי נדר, מהיכ"ת שאף בכגון דא הוי נדר, אלא נראה דהרי זה כאומר בפירוש בשעת מעשה שיהא בלי נדר. עיי"ש שמאריך. ועיין שם בהערה 37, שבתשובה בעניין זה סיים רבינו: "אך אעפ"כ למעשה נוהגים גם בזה שלא להתיר אלא ע"י שאלה", וכן היה מורה בע"פ דעדיף טפי להחמיר, אבל מעיקר הדין היתה דעתו להקל, ואמר שכבר הרצה דבר זה לפני הגר"א קוטלר ז"ל ועוד גדולי ישראל וקילסוהו.
העולה לדינא:
אשה שנוהגת שלא להתאפר בעיניים ביום טבילה הרי שחל ע"ז דין נדר (באופן שנהגה בכך פעם אחת ובכוונתה לנהוג כן תמיד או שנהגה כך שלוש פעמים בסתמא).
באופן שיש לה צורך חד פעמי לשנות ממנהגה (כגון שיש אירוע בבוקר ביום הטבילה) הרי שיכולה להתאפר. (והטעם דאף בעניין אכילת בשר ביום הטבילה מובא בספר מראה כהן פרק ו הערה כא עפ"י הגר"נ קרליץ זצ"ל, באשה המתארחת וחוששת שיבחינו בה שלא אוכלת בשר ויגרם לה בושה, דיש בזה מקום להקל כיון דאין בזה איסור אלא מנהג. ועוד דמבואר בדגמ"ר סי' תקסח, סע' ב' ובמהרש"ג אור ישראל תשובת חדשות ג', דכשמדובר בשינוי מנהג חד פעמי אין צורך בהתרת נדרים)
ואם רוצה לבטל מנהגא לגמרי, מבואר בפוסקים דיכולה לסמוך על מסירת המודעה בימים נוראים דמועיל באופן כזה שלא קיבלה על עצמה בלשון נדר ממש, ומ"מ ראוי בתור חומרא שתעשה התרת נדרים.