שאלה
אשה יהודיה שנולד לה בן עם גוי, האבא של הגוי הוא יהודי, האם הילד הנולד נחשב כנכד לסבא,כיון שהאבא של הילד הוא גוי?
מעיקר הדין האם לסבא הזה יש חובה לדאוג שיעשו ברית מילה לילד הזה, מדין בני בנים הרי הם כבנים? או כיון שהבן שלו גוי, אז הוא לא נחשב כסבא?
האם הסבא יכול לברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו?
האם הסבא הוא יכול לברך שהחיינו, או שהאמא צריכה לברך כמו בדין של היתום?
תשובה
הילד הנולד לא מתייחס לסבא הנ"ל
לגבי ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו להגר"א ושיטת הספרדים לא מברכים, ולשאר אשכנזים מברך הסנדק.
מקורות
כתוב במשנה קידושין סו ע"ב "כל מקום שיש קידושין (מסביר רש"י- שתופסים בה קידושין) ואין עבירה (רש"י: בנישואין שלא אסרה התורה עליו) – הולד [הילד] הולך אחר הזכר, ואיזה זו? זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל" (רש"י: לוי שנשא כהנת או ישראלית – בנה לוי, וכהן שנשא לויה או ישראלית – בנה כהן, וישראל שנשא כהנת או לויה – בנה ישראל).
וכדברי המשנה נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן ח' סעיף א'): "כהנים לויים וישראלים מותרים לבוא זה בזה (ע"י קידושין וחופה) והולד הולך אחר הזכר".
ובסוף המשנה (שם) מובא: "וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין (רש"י: שלא תופסין בה קידושין כלל לא עליו ולא על אחרים) – הולד כמותה, ואיזה זה? זה ולד נכרית" (רש"י: ולד נכרית – בנה נכרי).
הגמרא (קידושין סח:) מביאה: "נכרית מנלן (שלא תופסים בה קידושין)? – אמר קרא: "לא תתחתן בם", אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, ולדה כמותה מנלן (מניין שהולד הוא נכרי)? – א"ר יוחנן משום ר' שמעון בו יוחאי דאמר קרא "כי יסיר את בנך מאחרי".
וכדברי המשנה נפסק להלכה בשו"ע (אבה"ע ס' ח' ס"ה): "ולד של נכרית- כמותה, בין שנתעברה מכשר בין שנתעברה מפסול".
ומסיקה הגמ' ביבמות דף מ"ה ע"ב "והלכתא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש". ופסק השו"ע סי' ד' סעי' ה' "ישראל שבא על אחת מאלו, הולד כמותה. ואחד מאלו, חוץ מממזר, שבא על בת ישראל, הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה".
וכתב הרמב"ן (ויקרא כד י) – "מעת שבא אברהם בברית המילה היו ישראל ובגויים לא יתחשב וקל וחומר הדבר אם לאחר מתן תורה שהגוי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין הוא ואין לו בה קידושין היא מקוה טהרה לאומות להפוך את ולדה להיות כמוה לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהא מכלל בני ישראל".
וכתב השו"ע שם סעי' ו' "נתגיירה אחת מאלו ונשאת לישראל, או שנתגייר אחד מאלו ונשא אשה ישראלית, הולד הולך אחר הפסול. לפיכך גר עמוני או מצרי שני שנשא בת ישראל, הבת כשרה אפילו לכהונה, שאחר איזה מהם שנלך היא כשרה. אבל מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, הולד שני".
וכתב הגר"א ס"ק ז' "וא' מאלו כו'. אף על גב דבגיורותן הלך אחר הפסול אבל בגיותן רחמנ' אפקריה לזרעי' וראיה ממ"ש בקדושין ס"ח ב' ש"מ בן בתך כו' והתם בנתינים הוא כמש"ש ההוא בשבעת כו' וביבמות ע"ו א' בהיותן נכרים כו'", הנה מבואר שלא הולכים אחר אבא כלל להתייחס, לפסול, וכ"ש לייחס, וא"כ אין קשר בין הסב לנכד.
וא"כ עתה נבוא לבאר מי מברך שהנה ברכת למול מברך המוהל ועל אמא למנות אותו שליח
ברכת להכניסו
איתא בגמ' שבת דף קלז ע"ב "תנו רבנן: המל אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים. והמברך אומר: אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה' כורת הברית".
כתב הטור יו"ד סי' רס"ה "כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן שם אין אחרים מברכין אותה ברכה ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מהעם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל ונוהגין בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער וכן כתב הראב"ד".
וכתב הב"י "כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן בעיר אין אחרים מברכין אותה ברכה. בפרק שלישי מהלכות מילה (ה"א) ונתן טעם לדבריו מפני שמצוה על האב למול את בנו יתר על כל מצות שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהם כלומר שברכת על המילה היא כוללת לכל הפושט יד למול בין אב בין אחר אבל ברכת להכניסו לא נתקנה אלא לאב לפי שמצות המילה מוטלת עליו יותר מעל כל אדם כמו שנתבאר בסימן רס"א. וכתבו הגהות מימון (פ"ג אות ג) שכן דעת רש"י ורבינו אליעזר ממיץ (סי' תב) ורבינו שמחה שלא נתקנה ברכה זו כי אם לאבי הבן משום מצוה המוטלת עליו יותר מעל כל ישראל. וכתב עוד הרמב"ם ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן עד כאן. וז"ל הרא"ש בפרק קמא דקידושין (סי' מ) היכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא לממהליה דכתיב (בראשית יז י) המול לכם כל זכר ואין לברך להכניסו בבריתו וכ"כ הרב הברצלוני בשם רב האיי גאון בית דין שמלין במקום שאין האב הכל מברכין להכניסו והרב כתב שאין מברכין עד כאן לשונו:
ומ"ש ונוהגים בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער. כ"כ הגהות מימון (דפוס קושטא פ"ג אות ב) בשם סה"ק (הגהות סמ"ק סי' קנז אות א) וכתבו ושמא היינו משום שהוא כמו שליח בית דין. כתב הר"ד אבודרהם (מילה וברכותיה עמוד שנא) בשם המפרשים שאם אבי הבן אינו יודע לברך להכניסו אחד מהעומדים שם מברך ומוציאו ופשוט הוא".
וכתב הרמ"א בסעי' א' "ואם אין אבי הבן אצל המילה, יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו, דהרי הבית דין מצווין למולו, ונוהגין שמי שתופס הנער מברך ברכה זו וכן אם האב בכאן ואינו יודע לברך".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק ב "ואם אין כו'. והרבה חולקים על זה ועב"י (וע"ל בס"ק ל"ה)".
ובערוך השולחן יורה דעה סימן רסה סעי' ג' "וכיון שחיוב המצוה על האב למול את בנו יתירה מעל כלל ישראל שמצווין למול כל ערל שביניהן לכן תקנו להאב עוד ברכה והיינו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכתב הרמב"ם שם לפיכך אם אין שם אביו לא יברכו אחרים ברכה זו ויש מי שהורה שמברכין אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל וכל הראשונים לא כתבו כן וז"ל הטור ונוהגין אותה בכל המקומות שיברך מי שתופס הנער וכ"כ הראב"ד עכ"ל וכן המנהג שהסנדק מברך ברכה זו וזה שאין המוהל מברך משום שהמוהל יש לו ברכה שלו ושתי ברכות על מצוה אחת ראוי להרחיק אם לא במקום ההכרח כגון שהאב מל בעצמו דאז מברך שתיהם אבל כשאין האב מוהל מוטב שאחר יברך ועוד דרגלי הסנדק הוה כמזבח ולכן נאה לפניו לברך ברכה זו כלומר דהנמול הוה קרבן על המזבח ובזה נכנס לבריתו של אברהם אבינו ויש מקדמונים שאמרו דכשהאב עצמו מל באמת לא יברך להכניסו דלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת [ב"י בשם הר' מנוח] ואין המנהג כן אבל עכ"פ מזה ראיה למ"ש דלכן לא יברך המוהל ברכה זו כשאין האב בכאן וראיתי רבים טרחו בטעם זה ולענ"ד נראה כמ"ש".
ברכת אשר קידש
כתב הטור שם "ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם אומרים ברוך אתה י"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש… ועל הכוס מברכין אותו שמברך תחלה בפה"ג".
וכתב הב"י "ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם אומרים אשר קדש ידיד מבטן וכו'. שם המברך אומר אשר קדש ידיד מבטן וכו' ומדקתני המברך אומר משמע דמאן דהוא יכול לברך ואינה מצוה מוטלת על המוהל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ג ה"ג)".
וכתב השו"ע שם "ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם מברך על הכוס: בורא פרי הגפן. ויש נוהגים ליטול הדס בידו, ומברך עליו, ולהריח, ואומר: בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדש ידיד מבטן וכו'. ונוהגין שכשמגיע לבדמיך חיי, נותן מהיין באצבעו בפי התינוק". וכתב הש"ך ס"ק ד' "או אחד מהעם כו'. משמע אפי' אינו מוהל או אביו וכתב הב"ח ומנהגנו שהמוהל מברך לעולם ואינו ישר בעיני דלפעמים הוא עם הארץ ולא די שאינו מבין אלא מדלג ומסרס תיבות ע"כ הירא דבר ה' לא יניח לברך ברכה זו אלא א' משאר העם המיוחד שבעם ע"כ, מיהו המנהג הזה מנהג קדמונים הוא שהרי גם הכל בו כתב בסימן ע"ג ועכשיו נהגו להיות המוהל מברך בפ"ה ואקי"מ כו' ואומר קיים את הילד כו'". וראה בגר"א שניתן לכבד בברכה זו כל אחד.
העולה
הילד הנולד לא מתייחס לסבא הנ"ל
לגבי ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו להגר"א ושיטת הספרדים לא מברכים, ולשאר אשכנזים מברך הסנדק.