שאלה
א. האם יש היתר להניח ספרי קודש של דפוס על הריצפה כל זמן שאף אחד לא קרא בהם?
ב. האם יש היתר לזרוק עיתון עם דברי תורה לפח אם אף אחד לא קרא הד"ת?
תשובה
נראה שמעיקר הדין אין לדברים הנ"ל קדושה ולכן יכול להניח את הספרים על הרצפה ולזרוק את העיתונים ישר לפח אבל ראוי בקדושת הספרים להזהר ושישים את הספרים החדשים לא על הרצפה ממש וגם את העיתונים ישים בשקית נפרדת וישים בפח בצורה מכובדת.
מקורות
שאלה:
א. האם יש היתר להניח ספרי קודש של דפוס על הריצפה כל זמן שאף אחד לא קרא בהם?
ב. האם יש היתר לזרוק עיתון עם דברי תורה לפח אם אף אחד לא קרא הד"ת?
תשובה:
א. על ענין שאלתכם צריך להאריך קודם בענין קדושת הדפוס בשביל להבין את יסודות הסוגיא והנה בענין ספרים המודפסים מצאנו מחלוקת גדולה בפוסקים האם דינו ככתיבה או לא: הט"ז ביו"ד סי' רעא' ס"ק ח' כותב להדיא שיש לדפוס של ימיהם קדושת כתיבה והדפוס של ימיהם כפי המבואר בט"ז היה לוחות שהיה כבר חקוק בלוחות האלו את מה שהוא רוצה לכתוב והוא היה חותם עם זה את הדף וע"י כך הדיו היה יוצא בדיוק כצורת האותיות ולכן טוען הט"ז שודאי שדבר זה כתיבה מכיון שאע"פ שזה ע"י חקיקה אבל גם חקיקה כשר לכתיבה שהרי בגט גם מצאנו שאפשר לכתוב ע"י חק יריכות כפי שמבואר בגמ' בגיטין כ. ובטוש"ע אבה"ע סי' קכה' ס"ד שחק יריכות מועיל לגבי גט וממילא זה מוגדר ככתיבה וממילא אומר הט"ז שגם זה מוגדר ככתיבה וכך הוא אומר שהוא מצא בשו"ת משאת בנימין סי' צט' שגם נוקט שחקיקה זה כתיבה.
ואח"כ הט"ז ממשיך ואומר שגם אם חקיקה זה לא כתיבה פה זה לא חקיקה אלא כתיבה ממש מכיון שמה זה משנה אם אתה לוחץ את העט על הדף או את הדף על העט דהיינו פה על הדפוס ולכן הט"ז מכריע שזה כתיבה ממש.
לעומתו החוות יאיר סי' טז' וסי' קט' וסי' קפד' [מובא בפ"ת שם ס"ק כ'] חולק עליו ואוחז שבספרים הנדפסים אין לזה שם של כתיבה ולכן החוו"י מתיר בשעת הדחק לשמש מיטתו לפני ספרים הנדפסים ואעפ"כ כותב החוו"י שיש בהם קדושה וז"ל בתשובה קט' "אין ראוי לנהוג בהם שום בזיון שהרי יש גם קדושת התכלית הוא הלימוד בתורת ה' ומצד זה יש קצת קדושה גם בשנדפס בדפוס גלחות תנ"ך" ועוד כותב החוו"י שגם עצם זה שיש דברי תורה זה סיבה לנהוג בזה כבוד וכפי שמובא בפ"ת.
והנה בעצם מחלוקת זו של הט"ז והחוו"י רבו האחרונים שהרמ"ע מפאנו סי' צג, המשאת בנימין סי' צט' ובמג"א סי' לב' ס"ק נז' ובעוד הרבה פוסקים נקטו שזה כתב גמור לענין קדושתו ומאידך כשיטת החוו"י מצאנו בבני יונה סי' רעא' ועוד, והמ"ב סי' מ' ס"ק ד' מביא את המחלוקת ואינו מכריע באופן גמור והוא נותן מקום לחוו"י שהתיר בשעה"ד לשמש מיטתו בפני ספרים הנדפסים.
אבל יש לדעת שבימינו לכאורה לכו"ע הדין אם החוו"י החזו"א יו"ד סי' קסד' אות ג' וכן במסכת ידים פ"ח אות יח' בשתיהם כותב החזו"א שבדפוס של ימינו שזה ע"י כח שני לגמרי אין ע"ז שם כתיבה כלל ולכן הוא כותב שאם אין דעת האדם ללמוד בספרים אלו הוא אומר שזה פשוט שאין בזה קדושה כלל והוא מצדד שאולי אפילו מותר למחוק את שם ה' מזה מכיון שאין בזה כלל קדושת כתיבה וכדבריו כתב גם בשבט הלוי ח"ב סי' קמג' אות ב' ובשו"ת מאמר מרדכי ח"א יו"ד סי' יד' נראה שלא נחית לזה.
ומעתה עלינו לדון מה רמת הקדושה שכן יש בספרים הנדפסים לפ"ז והנה כפי שמפורש בחוו"י שעדיין יש קדושה גם בספרים הנדפסים בגלל שהם עומדים ללימוד תורה אבל יכול להיות שכל הקדושה חלה רק אחרי שלמדו מזה דברי תורה כי רק בגלל זה זה מתקדש ויכול להיות שעצם ההזמנה שזה עומד לדברי תורה זה כבר סיבה לאסור והנה בערוה"ש סי' רעא' סעיף לט' הוא גם אוחז שדפוס זה לא כתב ואעפ"כ הוא כותב שם וז"ל "ומ"מ הוא וודאי קדוש אם לא כקדושת ס"ת אבל קדושה מיהא יש בהם ואסור לשורפן ולהשתמש בתשמיש בזוי ואין ספק בזה".
ב. נביא כמה נפק"מ שמצאנו בפוסקים שבגלל שהספר רק עומד ללימוד אז קדושתו שונה מספר שעצם הדבר קדוש באגר"מ או"ח ח"ד סי' לט' ד"ה "אבל הספרים" והלאה כותב האגר"מ חידוש גדול שבספרים שהם גמרות ודברים כאלו מכיון שכל הקדושה שלהם זה רק בשביל ללמוד מתוכם שהרי אחרת אסור לכתוב תורה שבע"פ כמבואר בגמ' גיטין ס. ולכן אחרי שאף אחד כבר לא ישתמש בזה זה לא טעון גניזה מכיון שאף אחד לא ילמד מזה יותר.
עוד מצאנו בערוה"ש יו"ד סי' רפב' סעיף כב' שאע"פ שיש דין שאסור להניח נביאים על ס"ת וכל דבר שפחות קדוש מחבירו אבל אעפ"כ כותב הערוה"ש שזה הכל מתי שזה נכתב לשם קדושת ס"ת אבל מתי שזה נכתב בתור חומש מהתחלה וק"ו אם זה נכתב על נייר וק"ו אם זה הודפס שמותר להניח אחד על השני כי אז קדושתם שווה ולכאורה טעמו שמכיון שאז הקדושה הוא בגלל הלימוד שילמדו מזה ולכן אין מעלה אחד יותר מהשני כי הכל זה רק ענין של לימוד התורה וממילא הכל שווה [וכמו שהוא כותב ק"ו ספרים הנדפסים ועיין בערוה"ש סי' רעא' סעיף לט' שאוחז שבדפוס של היום אין קדושה כשיטת החוו"י].
וכן יש נפק"מ לגבי הזמנה שבאבנ"ז סי' שעו' אות כב' הוא מסביר שיש הבדל יסודי בין גמרות לבין תנ"ך שבגמרות כל הקדושה זה רק כי הולכים ללמוד מזה ובתנ"ך לא והוא מסביר באות כה' שלפ"ז אם הדפסתי גמ' [או לגבי דפוס גם תנ"ך] אם זה לא עומד ללימוד אז אין בזה קדושה מכיון שהזמנה לאו מילתא היא.
וכן בשו"ת דבר יהושוע ח"ג סי' מו' אות א' הוא מביא מהחידושי הרי"ם שהתיר למדפיסים שאם הם הדפיסו דברי תורה לארוז עם זה אפילו דברי חולין כי הוא אמר שמכיון שזה רק הודפס ועוד לא למדו מזה אז הזמנה לאו מילתא היא ולכן אין בעיה להשתמש בזה לדברי חולין חוץ מאם זה נכתב בכתב אשורית שאז יש קדושה מצד צורת האותיות אז הוא אסר להשתמש בזה ואעפ"כ הדבר יהושוע אומר שאין להשתמש בדברים אלו מנהג בזיון גם לפני שלמדו מזה בגלל הסברא שהבאנו לעיל מהחוו"י שגם דבר שכתוב בו דברי תורה יש ליזהר בקדושתו גם אם אין לזה דין כתיבה [וקצת צ"ע שודאי לארוז עם זה דברי חולין שאח"כ יתגלגלו בראש כל חוצות, ודאי שזה בזיון וצ"ע].
העולה שבספרים של היום שאין לזה קדושת כתיבה נראה שכו"ע יודו לסברת האבנ"ז והחידושי הרי"ם שהזמנה לא עושה לזה קדושה.
ג. ועתה נבוא לדון לגבי שאלתו הראשונה לגבי ספר שלא למדו מזה האם מותר להניחו על הריצפה הנה מצאנו כעי"ז במכתבי הח"ח מכתב פג' ששאלו אותו אם מותר לתלוש דפים מספר שהודפס בשביל שיכולו להדפיס עוד ספרים מזה אע"פ שזה מבזה את הספר הראשון וז"ל "הנני להשיבו אם עדיין לא נלמד בו פשוט דמותר דכל זה לא נחשב אלא הזמנה והזמנה לאו מילתא היא".
ולכן היה נראה שאין בעיה להניח את זה על הריצפה וממש כפי שהתיר החידושי הרי"ם אפילו להשתמש בזה תשמיש של חול אמנם בגנזי הקודש פ"ב הערה ח' מביא מהגרי"ש אלישיב שהצריך שיהיה לפחות איזה שהוא דף מתחת לספרים אע"פ שבעלמא זה לא מועיל אבל בספרים חדשים הוא היקל בזה והוא אמר שאם זה בא בניילונים שלהם אז זה מותר גם בלי דף מתחת ונראה שביאור דברי הגריש"א שמעיקר הדין זה מותר וכפי שבארנו רק היה נזהר מצד זהירות בעלמא בשביל לא לבזות את הספרים
אמנם בארחות רבינו ח"ג עמוד קסג' גם כתב שהסטייפלער החמיר בזה להשים ספרים חדשים על כסא או שולחן אבל גם נראה שזה רק דרך חומרא בעלמא ולא מעיקר הדין.
ולגבי שאלתו השנייה גם נראה שמכיון שאף אחד לא קרא בעיתונים אז אין בהם קדושת הלימוד והזמנה לאו מילתא ולכן לא יהיה בעיה לזרוק את זה ישר לפח.
העולה למעשה: נראה שמעיקר הדין אין לדברים הנ"ל קדושה ולכן יכול להניח את הספרים על הרצפה ולזרוק את העיתונים ישר לפח אבל ראוי בקדושת הספרים להזהר ושישים את הספרים החדשים לא על הרצפה ממש וגם את העיתונים ישים בשקית נפרדת וישים בפח בצורה מכובדת.