שאלה
אחד שיש לו פירות מארץ ישראל מול פירות מחו"ל שהפירות מחו"ל הם משבעת המינים האם הם קודמים לפירות א"י לגבי ברכה ראשונה או לא?
תשובה
מי שיש לו פירות ארץ ישראל מול פירות מחו"ל שהם משבעת המינים בוודאי שיש להקדים לגבי ברכה ראשונה את הפרי מז' המינים של חו"ל.
מקורות
א. ראשית יש לדעת מה המקורות בכלל למעלת פירות א"י ויש לדון בזה משני פנים הראשון הוא ע"פ הדין המבואר בגמ' בברכות לט: ובשבת קיז: וז"ל הגמ' "רב אמי ורב אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" ורש"י מסביר וז"ל "ריפתא דערובא שערבו בו אתמול ערובי חצירות" דהיינו שמבואר שיש ענין לאכול את מה שעשו איתו עירובי חצירות עם עוד מצווה ויבואר לקמן מה המצווה המדוברת.
דין זה נפסק באו"ח סי' שצד' סע' ב' ברמ"א שיש לבצוע בסעודת שבת על הלחם של העירובי חצירות וכן מובא דין זה באו"ח סי' תקכז' במג"א ס"ק טו' ובט"ז ס"ק יד' ומובאים במ"ב שם ס"ק מח' בשם המהרש"ל שהביא ממהר"ם שאת הלחם שהיו עושים איתו עירובי תבשילין מהר"ם היה משאיר ובוצע עליו בסעודה שלישית ועוד מצאנו במ"ב סי' תקכז' ס"ק יא' שהביא כן בשם מהרי"ל (הל' עירובי תבשילין) שהיה לוקח לחם שלם לעירובי תבשילין ואח"כ בוצע עליו ואם כן אחר שראינו שדין זה הוא הסכמה שצריך לפסקו להלכה יש לדון מה פרטיו של דין זה.
ויש לדעת שדין זה לא רק נאמר על לחם של עירובין הריטב"א בשבת קיז: ד"ה "כד מיקלע" כותב שאם נשאר פת מהלילה יש מצווה להשתמש בזה ביום בגלל שכיון שאיתעביד בה מצווה חדא איעביד בה מצווה אחריתי והריטב"א מסיים וכן כל כיוצא בזה הרי שמפורש בריטב"א שדין זה נאמר על כל המצוות.
הדברי נחמיה בברכות מדיק מלשון רש"י שרש"י כותב "שערבו בו אתמול" ולכאורה למה רש"י כותב דוקא אתמול תמיד יש את המצווה הזאת כי כל הענין זה רק לברך ע"ז ולכן הוא אומר שלפי רש"י הענין זה רק לאכול את זה במצווה ולכן גם אחר ברכת המוציא שיש מצווה לאכול אע"פ שהוא לא מברך ע"ז מכיון שבשבת יש סתם מצווה לאכול אז מקיימים בזה את המצווה והוא מדויק מלשון הרי"ף שהרי"ף כותב בהדיא שרק אם זה איתרמי להו בשבת וממילא לפי שיטתו אין שום ענין להקדים דבר שכבר איתעבד בה חדא מצווה על פני דבר שלא איתעבד בה מצווה.
אמנם ברש"י בשבת לא משמע כדבריו שרש"י כותב בד"ה "שרו ביה" וז"ל "שרו ביה היינו ברכת המוציא שהיא התחלת אכילה" דהיינו שרש"י כותב להדיא שהנקודה היא בהמוציא.
וגם מדברי הרי"ף שהדברי נחמיה מביא יל"ע שהרי הרי"ף בשבת מג: (מדפי הרי"ף) שהוא מביא מימרא זו הוא לא כותב שזה דוקא בשבת ולכן קשה מאד לדקדק כדברי הדברי נחמיה בברכות אלא יותר נראה ששם רש"י והרי"ף למדו שזה אורחא דמילתא שזה יהא בשבת אבל אה"נ גם לא בשבת כי כל הענין הוא לעשות ע"ז את ההמוציא.
וגם בחידושי הר"ן בשבת הוא מביא מפורש יש מפרשים שהכוונה שאוכלים את זה במוצ"ש ודוחק לומר שזה דוקא במלוה מלכה או סעודת מצווה אלא נראה שהענין הוא לבצוע ע"ז המוציא.
ומכל הנ"ל נראה שיש ענין דוקא לומר המוציא על דבר שאיתעבד בה חדא מצווה וממילא ה"ה בנדון דידן יהא ענין להקדים את זה משום שאיתעבד בה חדא מצווה – דהיינו הפרשת תרומות ומעשרות וכו'.
אבל האמת שגם אם יש בזה את הענין של איתעבד בה חדא מצווה עדיין שבעת המינים יקדם וזה משום שבראש יוסף (הפמ"ג) בברכות לט: דן מה יהא הדין אם יהא לי פת נקייה מול דבר שאיתעבד בה חדא מצווה מה יקדם והראש יוסף כותב שהנקי יקדם כי זה מעלה מחייבת אבל בגדול הראש יוסף מסתפק בזה משום שלא מוזכר להדיא בש"ס שגדול קודם וממילא ה"ה בנדון דידן מכיון שמעלת שבעת המינים הוזכר להדיא בגמ' אז זה יקדם לדבר שאיתעבד בה חדא מצווה.
ב. אבל עדיין יש לדון ע"פ המבואר בב"ח או"ח סי' רח' אות ח' ד"ה "וכתב עוד" שהטור מביא מסה"מ שלא לומר ונאכל מפריה ונשבע מטובה מכיון שאנחנו לא חומדים את הארץ בשביל פירותיה אלא בשביל מצוותיה והב"ח חולק ע"ז ומסביר שאנחנו כן רוצים את הפירות כי הפירות יונקים מקדושת הארץ והוא מסביר שלכן הפסוק בפרשת מסעי פרק לה' פסוק לד' מזהיר לא לטמאות את הארץ כי ע"י שהארץ טמאה אנחנו אוכלים מפירותיה וממילא אנחנו נטמאים וממילא אנחנו מתפללים לה' שיחזיר אותנו לארץ ונאכל מפירותיה.
ממילא רואים שהפירות של הארץ יש להם מקדושת הארץ ולכן יש ענין לאכלם וממילא אולי זה גובר על שבעת המינים.
וכן מצאנו בדרשה של החת"ס שהודפסה בסוף מסכת חולין ד"ה "והנה" וז"ל "והנה שבח א"י זבת חלב ודבש אם שהוא כפשוטו בלי ספק מ"מ זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה נפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה" ושוב רואים את מעלת אכילת פירות א"י.
אבל עדיין נראה שגם אם יש בזה ענין ודאי שזה לא גובר על מעלת שבעת המינים שענין זה הוזכר בגמ'.
וביותר שפה מדובר על מעלת שבעת המינים שמצאנו בכה"ח סי' ריא' ס"ק ז' שכותב שיש מעלה בפירות שהשתבחו בהן עם ישראל כגון תפוחים ועוד עד כדי כך שהוא כותב שמעלתם ברמה של חביב אבל עדיין הוא כותב ששבעת המינים קודם כי זה השבח הכי גדול וממילא גם פה היה נראה כן.
ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קפח' הוא דן ממש בשאלה זו והוא פוסק כדבר פשוט שיקדים את שבעת המינים והוא מסביר יותר שהרי היום כבר א"י היא בטומאתה וא"כ המעלה לאכול מפירותיה כבר איננה או לפחות לא באותו רמה ולכן יוקדם מין שבעה ודבריו מסתדרים היטב אם דברי הב"ח שהבאנו שמתי שהארץ בטומאתה זה משפיע גם עלינו ולכן יוקדם מין שבעה.
העולה למעשה: מי שיש לו פירות ארץ ישראל מול פירות מחו"ל שהם משבעת המינים בוודאי שיש להקדים לגבי ברכה ראשונה את הפרי מז' המינים של חו"ל.