שאלה
האם מותר לגוי למלא סולר לגנרטור בשבת עבור בית כנסת ללא חשמל?
תשובה
לנוהגים כמו החזו"א בעניין תאורה וכו' בבית הכנסת, לכתחילה יקנו גנרטור מספיק גדול שיכול לעבוד במשך כל השבת, בלי שיצטרכו למלאות אותו. וכן שיוכל להיותר שבת וחג.
במקרה שאין להם, לעת עתה או כאשר ישנם שלושה ימים חג ושבת.
יכולים למנות גוי שיטפל בזה בלבד שלא יזכירו לו שבת אלא יתנו לו סכום קבוע חודשים עבור 30 פעם מילוי הגנרטור וכדו'.
וטוב שידליקו נר תמיד בבית הכנסת.
מקורות
מבוא
והנה תחילה אותם הנוהגים נוהגים כן ע"פ החזו"א (או"ח סי' ל"ח אות ד') כתב, וז"ל: "אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו – אסור ליהנות ממנו, ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין – אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול ה', שאינו חס לכבוד שמים כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת, ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה במהרה", עכ"ל.
והעיד מרן הרב במאמר מרדכי חלק ה' הערה א "וכן נהג חכם יעקב מוצפי זצ"ל, ואמר: "לא הם ולא שכרם, וכן אני נוהג בביתי במנורת גז, ובלבד שלא ליהנות מחילול שבת ולא להיכנס לספיקות". גם בבית כנסת של המקובל האלקי הרב הגדול חכם צדקה הזקן ע"ה זצ"ל לא היו משתמשים בחשמל בשבת כלל".
אמנם למעשה הסיק שם מרן הרב להקל, כיון שבדרך כלל לא צריך התערבות של בני אדם בהספקת חשמל, ומה שעושים זה בעיקר בקרת תקלות וכדו', וגם אם הם מוסיפים חשמל או במקרה של תקלה מותר להם לעשות כיון שיש בזה שמום פיקוח נפש, וכיון שאי אפשר לצמצם הכל שרי.
ועתה נבוא לדון בשאלה:
הנה כתב הבית יוסף (סימן ש"ז), וז"ל: "כתב הר"ן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (נ"ו ע"א ד"ה ונמצא וד"ה אבל) בשם בעל העטור (הל' מילה מ"ט ע"א) שמותר לומר לגוי להדליק לו הנר לסעודת שבת, וטעמו לפי שהוא מפרש השמועה בענין דשרי אמירה לגוי אפילו בדבר שיש בו מלאכה גמורה גבי מכשירי מילה כדברי בה"ג (הלכות מילה, כ"ג ע"ג), והוא משוה שאר מצות למכשירי מילה כדרך שהשוה אותם הרמב"ם לפי שטתו, אבל הרי"ף (נ"ה ע"ב – נ"ו ע"א) והרמב"ם חולקים על זה, דאפילו לצורך מילה – לא התירו אמירה לגוי בדבר שאסור מן התורה, וכל שכן שהסוברים כדעת התוספות שכתב רבינו בסמוך דאסרי בהא דבעל העטור דהא אפילו בשבות דשבות אסרי".
כתב השו"ע (סימן ש"ז סעי' ה'): "דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות – מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת; והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה; כיצד: אומר ישראל לאינו יהודי בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה; או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער; ויש אוסרין", כלומר שפסק השו"ע בסתם כדברי הרמב"ם והריף וביש אומרים הביא דברי האסורים אפילו אמירה לגוי בשבות.
וכך כתב המשנ"ב ס"ק יט "אלא משום שבות – אבל דבר שאיסורו מהתורה אסור ע"י אינו יהודי אפילו לדבר מצוה כדלקמן בסימן של"א ס"ו וע"כ אסור לומר לא"י להדליק נר כדי ללמוד ולהתפלל".
ששם כתב השו"ע בסי' של"א סעי' ו' "מכשירי מילה שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים את השבת; לפיכך אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת לא יביאנו בשבת, אפי' במקום שאין בו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת. ולומר לעכו"ם לעשותם, אם הוא דבר שאם עשהו ישראל אין בו איסור אלא מדרבנן, אומר לאינו יהודי ועושהו. ואם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה, לא יאמר לאינו יהודי לעשותו".
אולם הרמ"א (סי' רע"ו סעי' ב'), כתב: "יש אומרים דמותר לומר לאינו יהודי להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דסבירא להו דמותר אמירה לאינו יהודי אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה (ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור), שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה, בפרט בסעודת חתונה או מילה, ואין מוחה בידם. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו". היינו, שרק רצה לסנגר על המנהג, וליה – לא סבירא ליה.
ולמעשה כתב במשנ"ב (שם ס"ק כ"ד): "השל"ה החמיר אף לצורך גדול, ושכן ראה נוהגים בקהלות חשובים שיושבים בחשכה במוצאי שבת אפילו בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו, וכן נהג הגאון הר"ש כשהיו סועדים אצלו סעודה שלישית, ובפמ"ג מצדד להקל להדליק ע"י אינו יהודי במוצאי שבת לצורך מצוה אף כשהוא עדיין בין השמשות, וכ"ש בערב שבת בין השמשות לצורך מצוה, דבודאי מותר כדלקמן בסימן שמ"ב עי"ש". ועוד כתב משנ"ב (סי' ש"ז ס"ק כ"ד): "ע"י אינו יהודי במקום מצוה, מיהו כבר כתב רמ"א לעיל דיש להחמיר בזה, וכן עיקר, כי דעה זו היא רק דעת יחידאה, והרי"ף והרא"ש והרמב"ם ועוד כמה גדולי ראשונים חולקין עליה, ואך לענין מילה מצדד המג"א לקמן בסימן של"א לסמוך על דעה זו".
אמנם במקום מכשול דרבים כתב המשנ"ב (סי' רע"ו ס"ק כ"ה): "ומכל מקום מותר לומר לאינו יהודי לתקן את העירוב שנתקלקל בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול, וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפילו במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים [חיי אדם כלל ס"ב סעי' י"א בשם הפנים מאירות ח"א סי' ל'] וכעין זה דעת הפמ"ג לעיל בסוף ס"ק כ"ב". וראה בכלכלת שבת (אמירה לגוי אות ט').
ובמקום מצווה דרבים כתב כה"ח (סי' ש"ז ס"ק ט"ל): "ומה שנהגו באיזה קהלות לצוות לעכו"ם להדליק נרות בבית הכנסת משבת ליום טוב וכן ביום הכפורים קודם נעילה, כתב הברכי יוסף בסימן תקי"ד אות ג': אי איישר חילי אבטליניה, דרוב הפוסקים סוברים דלא הותר במקום מצוה אמירה לגוי אלא כשאינו מלאכה גמורה, והחמירו האחרונים ובאלו אמרו שלא לסמוך על המקילין אפילו לצורך גדול כמבואר בסימן רע"ו בהגה ובדברי האחרונים, וכל שכן לדידן דקבלנו הוראות מרן, ומוכח שדעתו כמאן דאמר להתיר אמירה לעכו"ם במקום מצוה או חולי קצת בשבותין דוקא כמבואר סימן ש"ז, והביא שם דברי המלמד זכות על המנהג ודחה דבריו בטוב טעם יעו"ש. וכן הנודע ביהודה בחלק אורח חיים סימן ל"ג קרא ערער על זה וביטל המנהג בקהלותיו יעו"ש, והביאו המחזיק ברכה שם אות ג' יעו"ש. ומיהו עיין רב פעלים חלק ב' סימן מ"ג שעשה איזה צדדים כדי להתיר להדליק עכו"ם נרות בבית הכנסת ולכבות", וכיון שבדריו טומן ההיתר אמרתי נביא את דבריו הקדושים בהרחבה.
תשובת הבן איש חי
וכוונתו למה שכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן מג "אם מותר לכבות הנירות בבית הכנסת ליל שבת ע"י גוי אחר תפלת ערבית ויחזור וידליקם קודם שחרית… והנכרי לנפשיה קטרח, כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, לעשות מלאכתו מכבד ומרביץ ומדליק ומכבד בלא צווי ישראל, כי כן המנהג בעיר במביי בבית הכנסת הנקראת מגן דוד, והנה עתה בבית הכנסת הנקראת כנסת אליהו בעיר הנז', עשו כמנהג מגן דוד הנז', יורינו שורת הדין ושכמ"ה.
תשובה. הנה הסיבה שצריך הנכרי לכבות כדי שיחזור וידליק לא נתפרשה בשאלה, ובודאי לאו משום הפסד הוא, אלא מפני שחוששים למקרה רע של דליקה, לכך מכבים הנירות בזמן שבית הכנסת סוגרת ומסוגרת ואין בה אדם, וכמו חששה זו כתב הגאון שב יעקב על מנהג איזה מקומות שהיו מכבין ע"י גוי את הנירות בשבת. והנה מצינו להרב הגדול מהרח"א ז"ל בתקנות שלו שבסוף ספר חנן אלקים, שערער על מה שנהגו שיבואו גוים ביוה"כ להטיב הנירות הדולקין לפני הארון, דאמירה לגוי שבות אפילו שצוהו מתחלת השנה. גם הרב ברכי יוסף סי' תקי"ד צווח ככרוכיא, על מה שנהגו באיזה קהילות לצוות לגוי להדליק נירות בבית הכנסת משבת ליו"ט, וכן ביוה"כ קודם הנעילה, והביא דברי מי שלימד עליהם זכות, ודחה את דבריו בטוב טעם, גם במחב"ר הביא דברי הגאון נודע ביהודה, שקרא תגר על המנהג הזה, ע"ש…
אך זה ראיתי להרב מזבח אדמה בסי' תר"י, שהביא מקיצור של"ה לענין נר של יא"ר ציי"ט, שאם הדליק קודם וכבה בשבת אסור לומר לגוי שידליקנה, אלא קודם שבת יאמר לגוי שיבא בשבת וידליק נר שכבה, וסיים שם וה"ה ביוה"כ ע"ש, ותמהני איך התיר שיאמר לו קודם שבת שיבא בשבת וידליק נר שכבה, מאחר דאומר לו שידליק בשבת, ואפשר שבקיצור של"ה לא כתב יאמר לגוי שיבא בשבת וידליק, אלא כתב קודם שבת יאמר לגוי שיבא וידליק הנר שכבה, דאינו מצוהו על יום שבת בפירוש, אלא מצוהו על כל יום בסתם, גם בימי החול, והמעתיק העתיק שיבא בשבת, וראיתי להרב אליה רבה סי' ש"ז אות וא"ו שכתב תמהני על קיצור של"ה הנדפס שנת תנ"ג, שכתב וז"ל, לענין הטבת הנירות או למלאות שמן בשבת, וצריך לאומרו לכותים קודם שבת עכ"ל, וצ"ל דכתב כן על הנוהגין להקל בסעודת שבת, עיין סי' רע"ו עכ"ל אליה רבא, והנה אם דברים אלו שהעתיק א"ר ראה מזבח אדמה, וכתב כנז"ל, אין תימה מזה די"ל מ"ש שצריך לומר לכותים קודם שבת, היינו שיאמר להם בסתם על כל יום ויום, ולא יזכיר להם שבת בפירוש, וכאשר כתבתי לעיל, ותמהני על הרב אליה רבא אמאי לא פירש דבריו בכך, ונדחק ליישב דכתב כן על הנוהגין להקל בסעודת שבת, וכאשר הביא שם מנהג זה מור"ם בהגה"ה סי' רע"ו ס"ב, נהגו רבים להקל בדבר לצוות לכותי להדליק נירות לצורך סעודה, ואין מוחה בידם וכו'.
עובד בקבלנות לכל החודש
איך שיהיה, הנה רבו המערערים על המנהג הזה והשתדלו לבטלו. מיהו נראה דנידון השאלה שאני טובא, דכל הפוסקים המערערים איירי בהיכא שמצויים הנכרי לבא להדליק בשבת או ביוה"כ, דהם מצויים לו בפירוש על השבת, וזו היא עיקר הטענה שטען הרב ברכי יוסף על אותו שרצה ללמוד זכות על המנהג, שהם מצוים לגוי שיבא לבהכ"נ בשבת ויוה"כ בשעה קבועה להדליק, אבל נידון השאלה דידן הוא מושכר אצלם לכך בעבור כל ימות השנה ובעת ששכרו אותו לא הזכירו לו שבת, והוא מאיליו עושה בשבת כמעשהו בחול, ולכן יש להתיר ע"פ טעם זה מדברי המג"א ז"ל בסי' רע"ו ס"ק ט"ו במה שנהגו להסיק המדורה בשבת ע"י גוי, אפילו בזמן שאין הקור הרבה, שכתב וז"ל, ואפשר לומר כיון ששוכר הגוי להסיק כל ימי החורף, אף אם הגוי מסיק כשאין הקור גדול, הו"ל כאלו עשה מדעתו, ואין צריך לצאת מביתו כמ"ש סס"א, והבאר היטב הביא דברי המג"א וסיים ועכ"פ יזהרו שלא לומר בשבת להסיק, והרב יד אפרים כתב על דברי המג"א צ"ע, דהא מ"מ הוא מחוייב למחות על להבא, ובאמת משמע שלפי מנהג העולם אין מוחין כלל, ואפשר דבכה"ג לא שייך לומר שצריך למחות, כיון דעכ"פ יש הרבה שבתות שהוא הוצרך להסיק וכו' ע"ש, וטעם זה שכתב הרב יד אפרים ליישב המנהג לא שייך בנ"ד, דהכא אין היתר בשום שבת, והגאון ר"ז בש"ע שלו כתב, דלכתחילה צריך למחות בו.
אינו עושה בפני ישראל
ולפ"ז היתר זה שעשינו בנידון השאלה ע"פ דברי המג"א לא יועיל אלא בהיכא דהגוי אינו עושה מעשהו בפני ישראל, אלא מכבה אחר שיצאו הקהל מבית הכנסת, ואפילו השמש, וכן מדליק קודם שיבאו הקהל, וקודם שיבא גם השמש, שאם יש ישראל אחד בבית הכנסת צריך למחות בו. מיהו יש לצדד ולומר, דאם מדליק לפני השמש, אם אין השמש נהנה מזה ההדלקה, כגון שאינו מתפלל עם הציבור, ובשביל אור המקום לילך בו יש אור נר אחד המאיר בחשך, אין צריך למחות, דדוקא הקהל הנהנים מן הדלקתו הם צריכים למחות, כיון דמדליק בשבילם…
ולכאורה היה אפשר לומר, כיון דיש מקילין משום מצוה אפילו באומר לו לעשות בשבת ואפילו באיסור תורה, ובפרט בקצץ, אף על גב דבאמת אנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן, דס"ל אין להתיר במקום מצוה רק שבות, ולא איסור תורה, מ"מ אפשר לומר בכה"ג דנ"ד, שהם קוצצים לו שכר בסתם כל הימים, שהוא מושכר גם לימות החול, ואין מזכירין לו שבת כלל, אלא מעצמו הוא עושה כן בשבת, כל כהא יש לסמוך להתיר במקום מצוה, בעושה לפניהם שאין צריכין למחות בו. מיהו לבי מהסס לסמוך להתיר בנר, ובפרט דאין אנחנו צריכין לזה, דהא מצי הגוי להקדים לבא לעשות מלאכתו קודם שיבאו הקהל, וכן יכול לכבות אחר שיצאו כל הקהל, שלא יש בבית הכנסת אחד שיצטרך למחות בו.
ואם תאמר מה תועלת יש בתקנה זו, שאנחנו עושים לצוות הנכרי בעת ששוכרים אותו, שבכל יום שעושה מלאכתו יקדים לעשות קודם שיבאו הקהל, דנהי דאין הנכרי עושה המלאכה בפני הקהל, מ"מ ברור וידוע לכל הקהל, שכן דרכו לעשות לכבות ולהדליק, וכיון שישראל יודע מדעתו שאלו הנירות הודלקו בשבת, חשיב כאלו רואהו וצריך למחות. הנה דע כי ראינו להגאון ר"ז ז"ל בש"ע, בקונטרס אחרון סי' רנ"ב אות ז' שכתב דוקא רואהו, אבל יודע אין צריך למחות וכו' ע"ש, ואף על גב ששם עשה צדדין לכאן ולכאן ולא פסיקא ליה מילתא, הנה י"ל בפשיטות, דכל זה הוא בליכא צורך מצוה, אבל בהיכא דאיכא צורך מצוה, אם אינו רואהו ממש, אלא רק יודע בו שעושה כך אין צריך למחות, והיינו טעמא כי באמת חיוב זה שצריך למחות הוא מדרבנן, וכיון דהוא צורך מצוה יש להקל בהיכא דאין רואהו ממש, והוי שבות דשבות, כי אמירה לגוי שבות, ומה שצריך למחות הוא מדרבנן, ובמקום מצוה שרי.
ועוד יש לי לעשות לבעלי השאלה חיזוק אחר להיתרא, והוא שיעשו הדלקת הנירות של כל הימים בקבלנות, שכפי הנראה מן השאלה הנ"ז שזה הגוי שוכרים אותו בעבור כל שירות הצריכה לבית הכנסת, והנה ד"מ אם נותנים לו שכר עשרה רופייא, יעשו כך שיפסקו לו שכירות בשביל שירותיו שמונה רופייא לחודש, ויפסקו עמו לתת לו עוד בעד הדלקת כל ששים הדלקות שני רופייא, ולא יזכירו לו שבת כלל, והוא יודע שצריך להם ב' הדלקות ביום, א' בערבית וא' בשחרית, ונמצא מה שמדליק בשבת הוא עושה לטובת עצמו, כדי שישלים מנין הששים, שאם לא ידליק יחסר לו, ונמצא נעשית הדלקת הנירות בקציצה וקבלנות גמורה כדין וכהלכה.
היתר בקצץ גם בנר
ועתה אבא לברר טעמו של אופן זה דקציצה וקבולת, והוא דכתב מרן ז"ל בב"י בשם הר"ן ז"ל, כל שקצץ אף על פי שעשה הגוי מלאכה בשבת מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה, ולא דמי להא דגוי שהדליק את הנר, שאם הדליק בשביל ישראל דאסור להשתמש לאורו, דהתם הוא משום דנכרי אדעתא דישראל קעביד, אבל כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד, ושרי לישראל להשתמש ממנו אפילו בשבת ע"ש, ובש"ע /או"ח/ סי' רנ"ב פסק כהר"ן, והגם כי הב"י הביא מהמרדכי והגמ"י והג"א, דס"ל כל שנגמר בשבת אפילו בקצץ אסור ללבשו באותו שבת, הנה בש"ע שהוא העיקר פסק מרן כהר"ן, ורק מור"מ ז"ל הוא שהביא סברת המחמירים, אך בב"י סי' רע"ו הביא בשם סמ"ג וספר התרומה דס"ל גבי נר אפילו בקצץ אסור, דגוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו ע"ש, אבל בש"ע סי' רע"ו לא זכר מרן ז"ל סברה זו שגם בקצץ אסור, ורק מור"מ בהג"ה הביא סברה זו, והיינו משום דמרן ז"ל ס"ל בש"ע כהר"ן דשרי בקצץ, ומאי שנא בגד מן הנר, והגם כי המג"א ז"ל בסי' רנ"ב ס"ק י"א עשה חילוק בין בגד לנר, וכן הרב נשמת אדם כלל ס"ג אות א' ג"כ יצא לחלק באופן אחר, והרב אליה רבא בסי' רנ"ב ורע"ו הקשה על המג"א, ודחה חילוק שלו וס"ל בגד ונר שוים, ורק חילק דדין הבגד איירי בעושה הגוי בביתו, ולהכי מהני בקצץ, אבל בדין הנר איירי בעושה בבית ישראל ולא מהני קצץ ע"ש.
מיהו הרב מנחת כהן בדף קכ"ו העלה כמו שכתבנו, דלדעת הר"ן המתיר בבגד ללבשו בשבת היכא דקצץ, ה"ה דמתיר נמי נר שהדליקו בשבת להנות ממנו ישראל בשבת היכא דקצץ, ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו נמי הכי ס"ל, כי הוא פסק כהר"ן בש"ע. ומה שהביא בב"י בשם הסמ"ג וספר התרומה לא כתב כן לפסק הלכה, שכבר לפסק הלכה בש"ע סי' רנ"ב פסק כהר"ן גבי בגד, וילמוד סתום מן המפורש דנר ובגד שוים. מיהו כל זה הוא אם הגוי הדליקו בביתו, ואח"כ הביאו לבית ישראל, אבל אם הדליק בבית ישראל אסור להשתמש לאורו, אפילו בקצץ מפני הרואין ע"ש, וכן כתב הרב מטה יאודה עייאש ז"ל בסי' רנ"ב, דנר ובגד דינם שוה, ודעת הר"ן גבי נר כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד, ומרן ז"ל אשר פסק כהר"ן גבי בגד, גם גבי נר הכי ס"ל ע"ש, ועיין בש"ע להגאון ר"ז סי' רנ"ב ע"ש.
והגם כי הרב זכור ליצחק הררי ז"ל בסי' ע"ב, הביא דברי מנחת כהן והרב מטה יאודה הנז', והשיג על הרב מנחת כהן, וכתב דעת מרן ז"ל גבי נר בקצץ נמי אסור, אין השגותיו כלום לדחות דברי הרב מנחת כהן ז"ל, ושפתי כהן ישמרו דעת, כי מה שטען אמאי לא הביא בב"י לדברי האוסרים בנר שהם סמ"ג וסה"ת, דהן הנה פליגי על הר"ן כמו שהביא לדברי הג"א, וכן בסי' רע"ו למאי הלכתא הביא דוקא סברת הפוסקים, דאינן לפסק הלכה, ולא ס"ל כוותייהו וכו', אחה"מ אין זו טענה לעשות ממנה הכרח, וכזאת וכזאת נמצא בביתה יוסף בשאר מקומות, ועוד נמי ימצא שיש מקומות שנראה דעתו בב"י נוטה לסברה זו, ובש"ע חזר ונטה דעתו להפך, ואנו אין לנו אלא דבריו בש"ע, וזה ידוע.
וגם מה שטען דחזינן לכלהו ספרי דבי רב, הרא"ה והרמב"ם והרא"ש והטור וגם מרן גופיה, דכל כהאי מלתא דנר דבלתי אפשרי לעשות המלאכה אלא בשבת אזלי ומודו דאסור אף בקצץ, וכמ"ש פנים מאירות ח"א סי' ל"ח וכו' וכו', גם זו אינה טענה ואינה השגה כלל, כאשר יראה הרואה, ועיין בסה"ק רב ברכות דף קנ"ג ע"ב וקנ"ד ע"א וע"ב, דסברי כמה גדולים כדעת מרן ז"ל בקצץ כל שאינו אומר לו שיעשה זה בשבת ה"ז מותר והגם דלא היה אפשר לעשות זה אלא בשבת ע"ש, גם מעיקרא דין הנר בקצץ ואינו מזכיר לו שבת אינו מוכרח שיעשה בשבת, כי אפשר שידליק הנר מבע"י, וישאר דולק כל הלילה.
נמצא לפ"ד הגדולים הנז' דעת הר"ן ז"ל ומרן ז"ל, גבי נר בקצץ שרי לכתחילה, ורק אם הוא בבית ישראל אסור מפני הרואין, דאתו למחשד דעביד באיסורא, ולא ידעי שקצץ, ועל זה יש לומר בנ"ד דהוא צורך מצוה לא חיישינין לחשדא בעושה בבית ישראל, וכל דקצץ שרי לכתחילה, ועוד יש לצרף עם זה סברת המג"א בסי' רע"ד ודעמיה, דס"ל ברבים ליכא חשדא, ואף על גב דאיכא פלוגתא בזה, הנה האחרונים ז"ל העלו דהרי"ף והרמב"ם ומרן בש"ע ביו"ד סי' קמ"א דסברי גם ברבים איכא חשדא, היינו באיסור דאורייתא, אבל במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים, וכ"כ נודע ביהודה, דס"ל להמג"א בכה"ג דהחשד הוא במידי דרבנן לכ"ע ליכא חשדא ברבים ע"ש, ונ"ד החשד הוא באיסור דרבנן, דאמירה לגוי הוא איסור דרבנן, ועל כן שפיר כתבנו, כיון דאיכא בנ"ד צורך מצוה, וגם החשד הוא ברבים, לא חיישינן לחשדא.
דרך הקציצה
הנה כי כן צריך להורות לבעלי השאלה בעיר במביי, שינהגו מעתה ומעכשיו לעשות הדלקת הנירות בשחרית, וגם כבויים אחר ערבית בקבולת, כאשר כתבתי לעיל, כי הם דרכם בכל יום לכבות אחר ערבית ולהדליק קודם שחרית, ולחזור ולכבות אחר שחרית, ועסק זה של הנירות בכבייתם והדלקתם יעשו אותו בקבולת בפ"ע, שיקצצו עם הגוי לתת לו בעד עסק הצריך לנירות בכל יום שני רופיי"א בעד שלושים פעמים, ולא יזכירו לו שבת כלל, ונמצא הגוי כשעושה עסק זה בשבת הן בכבייה הן בהדלקה, אדעתא דנפשיה קעביד, להשלים השלושים פעמים, כדי שיקבל השני רופיי"א, וכל כהא חשיב קבולת גמורה, וכמ"ש הרב מנחת כהן דף קכ"ו ע"א וז"ל, ואמנם איך משכחת לה הדלקת נר בשבת ע"י קבולת, אפשר לומר דהיינו שישראל קצץ עם הנכרי להדליק לו את הנירות, ועל הדלקת עשר או עשרים או מאה נירות שישלם לו כך וכך, וזה דומה למ"ש המרדכי והביאו בש"ע סי' רמ"ד, שהיהודי הקונה מכס ומשכיר גוי לקבל המכס בשבת, שמותר אם הוא בקבולת, דהיינו שא"ל לשתגבה מאה דינרים אתן לך כו"כ, עכ"ל ע"ש.
נר תמיד
עוד יש לי לעשות לבעלי השאלה תוספת סמך אחר להיתרא, והוא שישאר בבית הכנסת נר אחד גדול דולק תמיד, באמצע בית הכנסת, במקום שאם ישבר יפול על רצפה של אבני שיש בלבד, שלא יזיק, שאין שם כסאות וכלי עץ כלל, וזה הנר בלא"ה הם חייבים בו, כי ודאי אינו שורת דרך ארץ שתשאר בית הכנסת אחר כביית הנרות בחושך ואפילה לגמרי, והשתא מאחר דאיכא נר אחד שאין הגוי מכבהו אחר ערבית, הנה כשיבא הגוי בשחרית להדליק הנירות המפוזרים בבית הכנסת כדי להרבות האורה בכולה, ויוכלו כל הקהל ללמוד לאורם יכולים הקהל להתפלל וללמוד באור הנירות האלה שהדליק הגוי בשחרית, כל זמן שיש בבית הכנסת נר אחד דולק שהודלק מבע"י, וכמ"ש מרן ז"ל /או"ח/ בסי' רע"ו סעיף ד', שאם יש נר בבית ישראל ובא הגוי והדליק נר אחר, מותר להשתמש לאור השני כל זמן שהראשון מאיר וגדולה מזו כתב המג"א ז"ל בס"ק ז', דאם יש לו שום נר ועבר וצוה להדליק לו נר אחר, דשרי ליהנות ממנו בעוד שנר הראשון דולק ע"ש, וכן הסכימו גדולי האחרונים ז"ל, וכן בנ"ד אם יש נר אחד דולק מבע"י בתוך בית הכנסת אז כל הקהל יכולים ללמוד לאור הנירות שהדליק הגוי יען כי כל או"א מן הקהל יכול לבא להתקרב אצל זה הנר שדולק מבע"י וילמוד לאורו, לכך יכול ללמוד לאור הנר שהדליק הגוי בשבת, כל זמן שאותו הנר שהודלק מבע"י דולק…
ואחר החיפוש ראיתי להגאון פני אריה ז"ל סי' מ"ז, שהתיר להתפלל וללמוד תורה לאור הנר שהודלק ע"י נכרי בשבת בשביל ישראל, משום דקי"ל מצות לאו ליהנות נתנו ע"ש, ואל תתמה על מה שערערו הפוסקים האחרונים על מה שמדליק הגוי נירות ביוה"כ בשעת נעילה, כדי שיתפלל לאור הנירות, דהתם הישראל מצוה לגוי שידליק, ולכן קראו ערער על הדבר, ופני אריה איירי שהנכרי מדליק מאיליו לצורך ישראל, וכן מצאתי להגאון אמרי בינה בדיני שבת סי' י"ב שכתב וז"ל, ובספר תשובת פני אריה סי' מ"ז כתב להתיר להתפלל וללמוד מתוך הספר לאור הנר שהדליק הנכרי לצורך ישראל בשבת, מהאי טעמא דמצות לאו ליהנות נתנו, ובמילי דמצוה לא גזרינן שמא יאמר להדליק עי"ש, וע"כ אף לדבריו היינו אם נזדמן במקרה שעשה הנכרי לצורך ישראל, ושלא ע"פ צוואת ישראל, אבל ע"פ צוואת ישראל אף שצוה אותו קודם שבת מוכרח מדברי הרמב"ם, דאף במקום מצוה אסרוהו וגזרוהו, ומהאי טעמא הרעישו כל גדולי הדור לבטל, שלא ידליק נכרי הנירות ביוה"כ לעת נעילה, עכ"ל…
והנה מצאתי בספר השיב משה סי' יו"ד, תשובה מן בן בנו של הרב המחבר, בענין חברת אנשים שומרים לבוקר, דמשכימים לבהמ"ד קודם אור היום ללמוד תהלים, אם מותר לומר לנכרי להדליק להם נירות בשבת קודש קודם אור היום, והאריך בזה, ופסק שאין למחות בידם, כיון דבלא"ה יש נר דולק בהיתר, או מטעם דלימוד לא חשיב הנאה, ע"ש.
זאת תורת העולה לנידון השאלה, שיש להתיר להם ע"פ התנאי הזה, שיעשו עסק הדלקת הנירות וכבייתם בקבולת, שקוצצים שכר לגוי בעד עסק זה של כביה והדלקה של כל יום, כל שלשים עסקים בשני רופייא או פחות או יותר, ולא יזכירו לו שבת כלל, דאז בכה"ג אפילו אם יבא הנכרי להדליק בשחרית בפני ישראל, אין צריך למחות בו, דמה שצריך למחות הוא מדרבנן מטעם חשדא שחושדין דעבוד בלא קבלנות וקציצה, וכיון דהוא במקום מצוה, וגם הוא בשל רבים לא חיישינן לחשדא בכה"ג, וכאשר העלינו לעיל. ולתוספת מרובה לחזקת ההיתר, כתבנו שיהיה נשאר בבית הכנסת נר אחד דולק מבע"י, וזה הנר יניחו אותו במקום שאפילו אם ישבר ויפול לא יצא ממנו שום נזק וגם עוד עשינו חיזוק להיתר זה דנדון השאלה, מסברת פני אריה דמצות לאו ליהנות נתנו וכאן אין להקהל הנאה אחרת לעצמם מאור הנירות האלה, אלא רק הנאת מצוה, ובזה ההיתר עולה ברור בשופי בעזה"י.
ובספר שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב שאלה י"ד, נשאל ממה שנהוג בימות החורף בעומדם בלילות שבת קודש והולכין לבית הכנסת, יש מעמידין הגוים מע"ש, ומצוים אותם להדליק להם נר, אם צריך למחות בידם, וכתב וז"ל, ואף דחלילה וחלילה להקל נגד דברי הש"ע ורמ"א, מ"מ בית הכנסת כיון דיש בו צד מצוה ללמוד ולהתפלל מתוך הספר, וגם בבית הכנסת מצוה להרבות בנירות ובפרט בשבת, דאין הידור אם ילכו בחשך, ובאורים כבדו ה', על כן נ"ל דאם עושין כן אין מוחין בידם דיש להם עמודים לסמוך עליהם, וטוב להעלים עין וכו' ע"ש. והנה הגאון הנז' כתב כן על אותם דהם מצוים לגוי שידליק בשבת, אך אנן בדידן התרנו בדבר השאלה ע"פ יסוד חזק של היתר, ובזה נורה להם לכתחילה לעשות כן בלי שום פקפוק, והלכה רווחת היא בידינו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר".
העולה
לנוהגים כמו החזו"א בעניין תאורה וכו' בבית הכנסת, לכתחילה יקנו גנרטור מספיק גדול שיכול לעבוד במשך כל השבת, בלי שיצטרכו למלאות אותו. וכן שיוכל להיותר שבת וחג.
במקרה שאין להם, לעת עתה או כאשר ישנם שלושה ימים חג ושבת.
יכולים למנות גוי שיטפל בזה בלבד שלא יזכירו לו שבת אלא יתנו לו סכום קבוע חודשים עבור 30 פעם מילוי הגנרטור וכדו'.
וטוב שידליקו נר תמיד בבית הכנסת.