שאלה
האם מותר להיכנס למסעדה לא כשרה (בחו"ל) לצורך פגישת עסקים בלבד? ומה הדין כשמביא אוכל מביתו ואוכל בכלים חד פעמיים?
תשובה
נראה דאם יכול לקיים את הפגישה בבית קפה וכדומה, מקום אשר הדרך לשבת שם ולשתות ללא אכילה, עדיף טפי ויש להתיר בשופי.
אולם אם צריך לקיים הפגישה במסעדה שאינה כשרה, ואם לא יכנס יכול להגרם לו הפסד ממון, ניתן להיכנס וליישב שם, ואם יש ממכריו שרואים אותו יש להודיעם שזה לצורך פגישה עסקית. (ויש שכתבו שעדיף ללבוש כובע קסקט כדי להסתיר שהוא יהודי שומר תו"מ – ע' ספר תקנת השבים עמ' קסו בשם הגר"מ שטרנבוך והגר"ע אוירבאך).
אולם אסור לאכול שם אוכל שהביא מביתו, אף אם אוכל בכלים חד פעמיים, שבזה יש חשש משום מראית עין.
מקורות
תשובה:
הנה יש להקדים בגדר איסור מראית עין:
דהנה איתא בגמ' כריתות (כא:) אמר רב, דם דגים שכינסו אסור, מיתיבי דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחילה, ההיא בשלא כינסו כי אמר רב בשכינסו, דכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כינסו מי אסור, והא תניא דם שע"ג ככר גוררו ואוכלו, של בין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש, אלא כי תניא האי מתניתא דאית בה קשקשים, כי קאמר רב כנסו בכלי אסור דמיחליף בדם בהמה, והרואה אומר דמותר לאכול דם עכ"ל.
מבואר בגמ' דאסור לאכול דם דגים וחגבים משום מראית עין, אלא א"כ עושה סימן שאין זה דם אסור כגון הנחת קשקשים על הכוס.
ובפשטות, דעת השו"ע שחושש למראית עין רק באיסור דאורייתא, שאסר לבשל בשר בחלב אשה משום מראית עין (יו"ד סי' פז, סע' ד') אולם באיסור דרבנן לא חשש למראית עין, שהתיר לבשל בשר עוף בחלב (יו"ד סי' פז, סע' ג').
וכתב הדרכי משה (יו"ד סי' סו, אות ט') וז"ל ושמעתי שמהר"ר שלמה לוריא למד מכאן לאסור לאכול בשר עוף בחלב שעושים משקדים אא"כ הניחו מהשקדים אצלו משום מראית עין, ואין הכרח לדבריו דשאני דם שהוא איסור כרת, משא"כ בשר עוף בחלב שאינו אלא איסור דרבנן וכן מנהג פשוט להתיר עכ"ל.
נמצא א"כ דחשש מראית עין לדעת הפוסקים הוא רק כאשר נראה שעובר על איסור דאורייתא.
אמנם בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' מ') מוכיח דקיים איסור חשד גם בהליכה למקום איסור, דאיתא בע"ז (יא:) עיר שיש בה ע"ז וכו' מהו לילך לשם, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור, ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר. ופירש רש"י וז"ל בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום שאין דרך יוצאת מאותו עיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותו עיר מיוחדת לאותו העיר לבדו אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה עכ"ל.
ומבואר דאסור לילך לעיר שיש בה עבודה זרה (ביום איד שלהן), כשהדרך מיוחדת לאותו מקום, ואף על פי שבעצם מעשה ההליכה לא נראה שעושה איסור, אולם כיוון שזו הדרך היחידה לאותו מקום יש בזה איסור משום חשד.
ולמעשה מסיק האגרות משה, דאסור להכנס למסעדה לא כשרה, דגם אם נאמר דאין בזה משום חשד כיוון שיש שימושים נוספים במסעדה (שתיה, שירותים), וממילא זה יחשב שאין דרך מיוחדת לאכילה במסעדה, מ"מ יש לאסור משום מראית עין.
אלא דכתב דבמקום צער ופסידא יש להקל אם עושה כן בצנעה, ואם יש ממכריו שרואים אותו צריך להודיעם שאינו נכנס לאכול שם.
ומאידך בשו"ת תתן אמת ליעקב (להגר"י קמינצקי זצוק"ל, חו"מ סימן תצה) מתיר להיכנס למסעדה שאינה כשרה כיון שיש לתלות שהוא נכנס כדי לקנות שם דברים כשרים, ואין לחשוש שאחרים חושבים שהוא נכנס לאכול דברים שאינם כשרים, ואם הוא יושב שם ואינו אוכל יש בזה נמי משום קידוש ד' עיי"ש. ומבואר שלדעתו אין בזה משום איסור משום מראית עין, כיוון שיש לתלות שנכנס לדברים המותרים.
והנה נראה דבזמנינו הדרך הוא לקיים פגישות עסקים במסעדות, וממילא אפשר לתלות שנכנס לצורך פגישת עסקים, ולאו דווקא לצורך אכילה. ובודאי אם נכנס עם היכר כגון תיק עסקים וכדומה (ספר תקנת השבים עמ' קס"ו בשם הגר"צ קושלבסקי שליט"א).
ועוד נראה, כי הדבר גלוי וידוע לכל, שגם במסעדות שאינם כשרות, ישנו מאכלים כשרים, כגון ירקות חיים ופירות (בחו”ל דפירות אינן צריכות הכשר), וכן שתיה כשרה לרוב כגון משקאות קלות וקפה ומים וכיוצא באלו (כלומר סוגי שתיה שאינם בכלל האיסור שביו”ד סי’ קי”ד סע’ א’), וא”כ אע”פ שרוב המאכלים שם אינם כשרים, מ”מ “שכיח” בהם גם מאכלים כשרים.
וכל שכן אם הפגישה לא תתקיים במסעדה כי אם בבית קפה וכיו”ב, דדרך הוא ליסב במקומות אלו ולשתות שתיה בעלמא ללא אכילה (ורוב ככל סוגי השתיה מותרות הן, וגם השתיה האסורה איננה אסורה מדאורייתא, ועיין ברמ”א יו”ד סי’ פ”ז סע’ ג’), דבזה בודאי קיל טפי טובא שכן הדרך במקומות אלו הוא בשתיה בעלמא, וכבר נהגו לשתות שתיה המותרת בפונדק של נכרים או בבית קפה וכיו”ב, כמובא בבן איש חי שנה ב’ פרשת תרומה אות ח’.
ומ"מ גם אם נאמר שבעצם הכניסה למסעדה אין בזה איסור משום מראית עין, מ"מ יש לדון האם ניתן לאכול במסעדה זו אוכל כשר שהביא מעצמו בכלים חד פעמיים.
ונראה דבזה יש לאסור משום מראית עין, דהא אין בזה היכר שאוכל אוכל כשר, והא דאוכל בכלים חד פעמיים, אינו היכר שהאוכל הוא אוכל כשר. ומה דמצינו דמהני היכר הוא דווקא שההיכר מוכיח דאין חשש איסור, כגון להניח שקדים ליד חלב שקדים, דהרואה מבין דהוא חלב שקדים ולא חלב רגיל, משא"כ בזה.
העולה למעשה:
נראה דאם יכול לקיים את הפגישה בבית קפה וכדומה, מקום אשר הדרך לשבת שם ולשתות ללא אכילה, עדיף טפי ויש להתיר בשופי.
אולם אם צריך לקיים הפגישה במסעדה שאינה כשרה, ואם לא יכנס יכול להגרם לו הפסד ממון, ניתן להיכנס וליישב שם, ואם יש ממכריו שרואים אותו יש להודיעם שזה לצורך פגישה עסקית. (ויש שכתבו שעדיף ללבוש כובע קסקט כדי להסתיר שהוא יהודי שומר תו"מ – ע' ספר תקנת השבים עמ' קסו בשם הגר"מ שטרנבוך והגר"ע אוירבאך).
אולם אסור לאכול שם אוכל שהביא מביתו, אף אם אוכל בכלים חד פעמיים, שבזה יש חשש משום מראית עין.