שאלה
אשה שקוראת לחמיה וחמותה בשמם הפרטי, נוהג שפשט בקהילה וכעת כך נוהגים הרוב, צריכה לשנות משום כיבוד הורים או יכולה להמשיך?
תשובה
בשולחן ערוך (יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ד) נפסק ש"חייב אדם בכבוד חמיו" ואמנם מבואר בפוסקים שאין זה בגדרי כיבוד הורים, אלא הכוונה לכבוד שעושים לאנשים זקנים וחשובים, וכגון להושיב בראש, לכבדם בדברים וכיו"ב.
מעיקר הדין אין איסור לקרוא לחמיו וחמותו בשמם דזהו בכלל "מורא" האסור באב ואם בלבד. ואמנם המנהג הרווח שלא לקוראם בשמם וממילא יש להקפיד על כך, דמאחר שכך המנהג הרי שמי שיקרא בשם חמיו מסתבר שיפגע בו, ואין הכי נמי במקום שמקובל ורגיל כן לקרוא בשמם הפרטי של חמיו וחמותו והדבר אינו נחשב לפגיעה – הרי שניתן לנהוג כך.
מקורות
דיון הלכתי
כיבוד הורים
כידוע מצווה זו של כיבוד הורים הוא מדאורייתא. בפרשת יתרו (כ' י"ב) נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ובעוד מקומות בתורה. ואחד הציוויים בעניין זה שלא לקראתם בשמם (רמ"א יו"ד סימן ר"מ סע' ב'). אף האשה מחויבת בכיבוד הורים, אלא שבעודה נשואה פטורה מפני שמשועבדת לבעלה (שו"ע שם סעיף י"ז), ואמנם מבואר שם בש"ך (ובחיי אדם כלל ס"ז סעיף י"ז) דבדברים שאין בעלה מקפיד הרי היא מחוייבת.
כיבוד חמיו וחמותו
השו"ע שם בסעיף כ"ד פוסק ש"חייב לכבד חמיו" ובט"ז שם מבואר דלמדים זאת מדוד שאמר לשאול "אבי ראה גם ראה". עוד מבואר שם בט"ז בשם הב"ח דהוא הדין דחייב לכבד חמותו, ושה"ה דאשה מחוייבת לכבד חמיה וחמותה (היינו בדברים שאין בעלה מקפיד דמשועבדת לו וכנ"ל).
ובספר "תכלית חכמה" (הלכות כיבוד אב ואם עמוד נ"א) מביא מהפוסקים שיגדל חיוב האשה שהיא חייבת בכבוד בעלה וזהו כבודו כשמכבדת את הוריו. ובבן איש חי (שנה שניה פ' שופטים סעיף ל') כתב וז"ל "כתב בשיורי ברכה בשם תנא דבי אליהו שאם נשא אשה ואינה מכבדת אביו ואמו לעת זקנתן – הרי הוא כאילו נואף כל ימיו, לכך דיבור "לא תנאף" סמיך לדבור "כבד את אביך ואת אמך" יעויין שם".
גדר הכיבוד בחמיו וחמותו
ואמנם גדר הכבוד בחם וחמות אינו כאב ואם אלא כמו שאר "זקנים חשובים" (כך מבואר בש"ך שם ס"ק כ"ב בשם הב"ח וכך הסכמת רוב ככל האחרונים – יעויין בספר פסקים ותשובות (סי' ר"מ הערה 506) שהביא להקת פוסקים הסוברים כן, לבד מספר "חרדים" שמשמע מדבריו שצריך לכבדם כגדרי כיבוד אב ואם) והיינו להושיבו בראש ולדבר בכבוד וכיו"ב. ואף חיוב זה אינו מן התורה אלא מדרבנן – כך מבואר בחיי אדם כלל ס"ז סעיף י"ז, פת"ש סק"כ ועוד פוסקים, דלא כספר "חרדים". ומוכיח הפת"ש דאינו חייב מן התורה, דאם כן מדוע אשה פטורה מלכבד את הוריה מצד שמשועבדת לבעלה, הרי גם הוא מחוייב מדאורייתא בכבוד חמיו וחמותו!
הזכרת שם חמיו וחמותו
לאור הנ"ל יוצא שאין איסור להזכיר שם חמיו דהרי איסור זה הוא רק באביו ולא בזקנים וכיו"ב.
ואמנם בספר "פסקים ותשובות" סי' ר"מ עמוד צ"ב הביא ע"פ ספר "יושר הורי" סי' י"ז אות ט"ז דהמנהג הפשוט שלא לקרוא לחמיו בשמו ומבאר דכיון שנהגו כן יש להחמיר בזה כי אם יזלזל בזה לאחר שנהגו כן, יהיה זלזול בכבוד חמיו וזה ודאי אסור.
טעם נוסף להחמיר מביא שם (בספר פסקים ותשובות הע' 511) דכיון שהוא מצוי בבית חותנו, אם לא ינהג בו כבוד כשאר אנשי הבית, ניכר אי כיבודו ביותר ומזדלזל בזה.
ואמנם כל סיבת האיסור המבוארת היא מצד המנהג, אבל אם המנהג כן לקרוא בשם חמיו ממילא אין בכך פגיעה ופחיתות כבוד והדבר יהיה מותר.
עוד ראיתי בספר "תכלית חכמה" (הלכות כיבוד אב ואם עמוד נ"א) בשם הרב אלישיב זצ"ל בספר "אשרי האיש") פרק מ' אות ב' – ה') שאוסר לקרוא בשם חמיו וחמותו דיש בזה פחיתות כבוד. אך לכאורה במקום דזהו המנהג ממילא אין בכך פחיתות כבוד.
גם שוחחתי עם המחבר הרב גוטסמן שליט"א והסכים שבאופן שהמנהג הוא כך אין בזה איסור.
כמובן כיון שנפסקה הלכה בשולחן ערוך שחייב אדם לכבד חמיו, אם כן אף במקום שהמנהג הוא כן לקרוא בשמם הפרטי, מכל מקום כל מקרה לגופו ויש להתבונן בתשומת לב (ואפשר כמובן להתייעץ עם הבעל שמסתמא מכיר את הוריו) אם הדבר לא מהווה פגיעה בכבודם.
העולה לדינא
בשולחן ערוך (יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ד) נפסק ש"חייב אדם בכבוד חמיו" ואמנם מבואר בפוסקים שאין זה בגדרי כיבוד הורים, אלא הכוונה לכבוד שעושים לאנשים זקנים וחשובים, וכגון להושיב בראש, לכבדם בדברים וכיו"ב.
מעיקר הדין אין איסור לקרוא לחמיו וחמותו בשמם דזהו בכלל "מורא" האסור באב ואם בלבד. ואמנם המנהג הרווח שלא לקוראם בשמם וממילא יש להקפיד על כך, דמאחר שכך המנהג הרי שמי שיקרא בשם חמיו מסתבר שיפגע בו, ואין הכי נמי במקום שמקובל ורגיל כן לקרוא בשמם הפרטי של חמיו וחמותו והדבר אינו נחשב לפגיעה – הרי שניתן לנהוג כך.