שאלה

מי שקנה רכב האם מברך שהחיינו או הטוב והמטיב, שהרי עוד יסעו איתו אחרים?

תשובה

● מדינא דגמ' ושו"ע, וכן נוהגים בני אשכנז, מי שקונה דבר שהוא הנאה רק לו מברך שהחיינו. ואם יש הנאה גם לבני ביתו מברך הטוב והמטיב.
● לכאורה, כדי לאפשר לברך הטוב והמטיב, צריך להיות שאחד מבני ביתו יהנה מהחפץ שקנה, (או שקונה בשותפות עם אחרים) וא"א לברך הטוב והמטיב רק אם אחרים יהנו מזה מנדיבות לב של הקונה.
● בני ספרד נהגו שלא לברך ברכות אלו על קניית דברים חדשים, ועדיף שיוציאו את עצמם ע"י ברכה על פרי חדש. ואם חייב לברך הטוב והמטיב יכוונו בברכה רביעית בברכת המזון לפטור החפץ החדש.

מקורות

תשובה:
א') איתא בגמ' ברכות נט: 'קצרו של דבר, על שלו [שרק הוא נהנה מהחפץ שקנה] מברך שהחיינו, על שלו ועל של חבירו [שגם הוא וגם אחרים נהנים מדבר זה שקנה] מברך הטוב והמטיב.'
וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכ"ג סע' ג' וסע' ה') שאם קנה דבר שרק הוא יהנה ממנו מברך שהחיינו ואם הוא דבר שיהנו ממנו גם בני ביתו מברך הטוב והמטיב.
ב') והנה יש לעיין באופן שאין לו בני בית אבל יהנו אחרים מהדבר שקנה, כגון שהוא יעזור להרבה אנשים ברכב שלו, האם שייך בזה לברך הטוב והמטיב, או אולי רק אם יש אחרים השייכים ישירות לחפץ זה כמו אשתו ובני ביתו, שהם שמחים ברכישת חפץ זו, כיון שדרך של חפץ שכזו (רכב או בית) שגם בני ביתו אוטומטית נהנים ממנה. אבל אחרים שאין להם שום קשר לחפץ זו אלא שמי שקנה החפץ הוא איש חסד ודעתו להשתמש בחפץ זו להרבה חסד, כמו למשל אם איש 'הצלה' שלא היה לו רכב עד עכשיו, ועכשיו קנה רכב, הרי בלא ספק הרבה יהנו מהרכב הזה, אבל עדיין יש לצדד שכיון שאין לאנשים אחרים קשר לרכב זו, והוא לא שייך להם בשום דרך שהוא, אולי אין שייך בזה הטוב והמטיב.
אף שלא מצאתי מי שמדבר ישירות על ספק זו, היה נראה שיברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב, כיון שלא מצינו שהנאה המגיע לאיש אחר שאינו שייך לחפץ זו גורם שמברכים הטוב והמטיב. (ועי' בבה"ל סי' רכ"ג ד"ה שהיא.) גם שמעתי מהרב מ.ב. ליכטנשטיין להביא ראייה מדין הטוב והמטיב הנאמר על יין – שהגמ' (שם) לומד דינים ממנו לברכת הטוב והמטיב על חפץ חדש – שביין גם הדין הוא שצריך שאחר יהנה מהיין, ושם איתא שלא די בזה שבעל היין מוזג להשני מהיין, אלא צריך שלשני יהא שותפות איתו ביין, או שיעמיד בעה"ב הבקבוק על השולחן ויש לאורח רשות ליקח לבד מתי שהוא רוצה (או"ח סי' קע"ה סע' ד', ובמ"ב שם ס"ק ט"ו). ואם נאמר שאותו דין שייך כאן, אז, אם אינו מפקיר את רכבו לאחר שישתמש בו, מה שהוא בנדיבת ליבו יעזור לאחרים ברכבו לא יגרום לברכה להשתנות משהחיינו להטוב והמטיב.
ג') והנה כל זה כתבתי לפי דין התלמוד והשו"ע, אולם מנהג בני ספרד שאין מברכים לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב כשקונים כלים חדשים. כן פוסק הבא"ח (ראה אות ה') וכן גם פוסק הכף החיים (סי' רכ"ג אות כ'). וכן גם מביא מרן הרב זצוק"ל בהערותיו על הקיצור שו"ע סי' נ"ט הערה ג' וה'. וצ"ב הטעם לזה.
והנה הב"י (ריש סי' רכ"ג) כבר מביא מהרב שרירא גאון שאומר שאין אנו פוסקים כדברי הגמ' בברכות הנ"ל מכח גמ' בעירובין (מ' ע"ב) שאומר שרק מברכים שהחיינו על דבר המגיע מזמן לזמן. אולם הוא דוחה דבריו, כיון שכל הפוסקים חולקים עליו. אולם הוא גם מביא רשב"א (סי' רמ"ה) והוא מובא גם בדרכ"מ (שם, אות ד'), שברכות אלו של שהחיינו רשות הם. הרמ"א (סי' רכג) בהגה לסעי' א' מביא רשב"א זו להסביר למה אנשים נהגו להקל בברכה זו. ומסביר המ"ב (ס"ק ז') שכוונת הרמ"א לפרש למה נהגו כן, אבל מנהג זו אינו נכון, שכל פעם שברכה הוא רשות ולא חובה הגמ' מפרטת את זה. ונראה שבני ספרד נוהגים כמו הרשב"א הזה.
וגם הכה"ח (שם) כשהוא מביא את המנהג שלא לברך ברכה זו, משמע שסובר שאינו נכון אלא שכן הוא המנהג. הבא"ח כשמביא מנהג זו (שם) כותב שהטעם שלא מברכים הוא טעם קלוש, אולם הולכים אחרי המנהג. וכותב שיברך על פרי חדש שהחיינו ויכוון להוציא את חובתו כך. ואם חייב הטוב והמטיב יכוון בברכת הטוב והמטיב בברכת המזון לפטור חיוב זה.
העולה לדינא:
● מדינא דגמ' ושו"ע, וכן נוהגים בני אשכנז, מי שקונה דבר שהוא הנאה רק לו מברך שהחיינו. ואם יש הנאה גם לבני ביתו מברך הטוב והמטיב.
● לכאורה, כדי לאפשר לברך הטוב והמטיב, צריך להיות שאחד מבני ביתו יהנה מהחפץ שקנה, (או שקונה בשותפות עם אחרים) וא"א לברך הטוב והמטיב רק אם אחרים יהנו מזה מנדיבות לב של הקונה.
● בני ספרד נהגו שלא לברך ברכות אלו על קניית דברים חדשים, ועדיף שיוציאו את עצמם ע"י ברכה על פרי חדש. ואם חייב לברך הטוב והמטיב יכוונו בברכה רביעית בברכת המזון לפטור החפץ החדש.