שאלה

האם מותר למוהל שנשבר ציפורנו להשים ציפורן מלאכותי כעין של הנשים בשביל להשלים את ציפורנו?

תשובה

מוהל שנשבר ציפורנו יש להתיר להשים הוספה לציפורניים (צפורן מלאכותי) מכיון שאין כוונתו להתקשט, באופן שאין לו דרך אחרת למול בקל.

מקורות

שאלה: האם מותר למוהל שנשבר ציפורנו להשים ציפורן מלאכותי כעין של הנשים בשביל להשלים את ציפורנו?
דיון:
א. הגמ' בנזיר נט. מביאה שתי לישנות האם אדם שמעביר שיער בית השחי ובית הערוה לוקה או לא שלפי הלישנא קמא של רב זה רק מדרבנן ולוקה מרדות ולפי הלישנא בתרא זה איסור דאורייתא ולוקה מדאורייתא והגמ' מביאה ברייתא לא כהלישנא בתרא של רב אלא שזה רק מדרבנן והגמ' תולה את זה במחלוקת תנאים שלפי ת"ק האיסור לא תלבש זה רק באופן שאיש שם בגדי אשה והולך בין הנשים ואשה שמה בגדי איש והולכת בין אנשים ואם לא אז אין את האיסור של לא תלבש ולפי ר' אליעזר בן יעקב זה אסור בכל ענין שאשה שמה בגדי אנשים.
הסמ"ג כפי שמובא בב"י יו"ד סי' קפב' ס"ה פוסק כמו הלישנא בתרא של רב שלוקה מכיון שהלכה תמיד כראב"י והלישנא בתרא של רב זה כראב"י ממילא הלכה כהלישנא בתרא וככה פשטות הסוגיא.
הרמב"ם מאידך בהל' ע"ז פי"ב ה"ט פוסק כמו הלישנא קמא שזה רק אסור מדרבנן להעביר בית השחי וא"כ לכאורה הרמב"ם היה אמור לפסוק כת"ק שכל האיסור הוא רק בהולכת לישב בין האנשים או להיפך אבל לא רק ביפוי בעלמא כראב"י אבל הרמ' להדיא בה"י כותב וז"ל "לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשיב בראשה מצנפת או כובע או שתלבש שריין וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדים צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה" הרי שהרמ' מפורש פוסק כראב"י.
הב"י וכן הגר"א ס"ק ו' מיישבים שודאי שגם הלישנא קמא יכולה לאחוז כמו ראב"י והיא דורשת שכל הדין של לא תלבש דאורייתא זה באופן שזה ניכר אבל באופן שזה לא ניכר אז אין איסור דאורייתא ולכן העברת שיער בית השחי ובית הערוה זה לא ניכר ולכן זה רק איסור דרבנן.
בב"ח אות ה' מצאנו עוד יישוב לזה שלפי הלישנא קמא רק להעביר שיער בית השחי ובית הערוה שזה להסיר את הניוול זה איסור דרבנן אבל באופן שהוא עושה דרך ייפוי זה איסור דאורייתא
הנפק"מ בין התרוצים מה יהיה באופן שעושה דרך ייפוי אבל במקום שלא ניכר שלפי הב"ח זה יהיה איסור דאורייתא ולפי הב"י והגר"א זה יהיה איסור דרבנן.
למעשה השו"ע ביו"ד סי' קפב ס"ה הביא את דברי הרמ' להלכה.

ב. הב"י בס"ב מביא מדברי התוס' יבמות מח. ד"ה "לא עשה" ומדברי הרא"ש בפרק מצות חליצה שהביאו מהגאונים וז"ל "בתשובת הגאונים שרי לגלח בית השחי ובית הערוה כי מגלח כל גופו מראשו ועד רגליו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא במגלח לרפואה כיון דמגלח כל גופו אין זה יפוי אלא ניוול ותדע דלא משתמיט בשום דוכתא גבי מצורע שיהא עשה דמצורע דוחה לאו דלא ילבש גבר אלא לאו דהקפת הראש וזקן גרידא".
ומאידך הב"י בס"ד מביא מהרשב"א בתשובה ח"ה סי' רעא' שהרשב"א דן במי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה שמגיעים בגלל השיער והרשב"א דן האם מותר להם לגלח את זה והרשב"א מתיר משתי סיבות אחד כי במקום רפואה לא גזרו רבנן שתים בגלל שהוא לא עושה לנוי אז זה לא דומה לתיקוני אשה.

והב"י מקשה שלכאורה דברי הרשב"א סותרים את דברי הגאונים שהרי הגאונים התירו רק בגלל שזה ניוול מתי שהוא מגלח את כל הגוף אבל מתי שהוא מגלח רק את בית השחי ובית הערוה זה אסור אע"פ שזה לרפואה ומאידך הרשב"א התיר לגלח גם רק את בית השחי ובית הערוה בגלל שזה לרפואה.
והב"י מיישב או שהרשב"א דיבר במקום צער והתוס' דיברו שלא במקום צער ולכאורה ביאור דבריו שכל מה שחז"ל לא גזרו זה רק באופן שיש צער אבל באופן שאין צער כן גזרו. או שזה תלוי באופן שאם הוא עושה בסתמא אז אנחנו לא יודעים האם כוונתו בשביל רפואה או לא ממילא אם הוא מעביר את השיער של כל הגוף אז זה מוכח שהוא עושה לרפואה ולכן זה מותר אבל אם רק מעביר את של בית השחי ובית הערוה זה אסור כי אנחנו תולים שמעביר את השיער משום יפוי אבל אם הוא יאמר מפורש שהוא עושה משום רפואה אז זה תמיד מותר גם אם הוא רק מעביר את שיער בית השחי ובית הערוה לבד.
היוצא מדברי הב"י שלפי התרוץ הראשון אין היתר סתם שלא לשום יופי להתיר שזה לא יקרא לא תלבש אלא צריך דוקא צער ולפי התרוץ השני עצם הדבר שהוא עושה משום רפואה זה כבר לא נקרא לא תלבש. ויש לעיין האם לפי הב"י זה בשביל כל סיבה זה כבר לא נקרא לא תלבש או רק לרפואה.

ג. איתא בגמ' נזיר נט. וז"ל "בעא מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח אמר ליה אסור אמר ליה והא קא גדל א"ל בר פחתי זמן יש לו כל זמן שהוא גדל נושר" ותוס' ד"ה "בעי" מסבירים שהספק היה בתער או לפי בה"ג במספרים כעין תער ובעצם מה שהגמ' אומרת האם מותר לספר את השערות של בית השחי ובית הערוה באופן שעכשיו זה לא מצער אותו אבל זה עתיד לצער אותו וע"ז הוא ענה לו שזה גם לא עתיד לצער אותו כי זה עתיד לנשור מאליו ותוס' בד"ה "גבול" הוכיחו מזה שאם אדם מסתפר והוא מפחד שהוא יחבול בעצמו מותר לו להסתכל במראה ואין בזה בעיה של לא תלבש בגלל שהוא עושה את זה להגן על עצמו ולא בשביל ייפוי ובאמת גם הרשב"א הנ"ל למד את דבריו מגמ' זו.
והב"ח באות ה' מוציא מהגמ' הזו גם הלכה זו שכל פעם שאדם שם בגדי אשה בשביל מטרה אחרת ולא בשביל לייפות את עצמו זה מותר ולכן הב"ח כותב שאם אדם רוצה ללבוש בגדי אשה בשביל להנצל מגשם וכדומה זה מותר.
והב"ח מביא עוד היתר שכל האיסור של לא תלבש זה רק בגדים שעשויים לנוי אבל אם זה סתם בגד אין כלל את האיסור של לא תלבש והב"ח מוכיח את דבריו מדברי הספרי וז"ל הספרי "ראב"י אומר שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר והאיש לא יתקשט בתכשטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה" משמע דוקא קישוט וכך הוא גם מוכיח מלשון רש"י שמביא את התרגום וז"ל "שלא יתקן איש בתיקוני אשה דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול ולא יפרכס בבגדי צבעונין של אשה" רואים שרק בקישוט זה אסור ואח"כ הוא גם מאריך להוכיח את זה מלשון הרמ'.
והט"ז ס"ק ד' כותב להדיא כהב"ח שכל האיסור זה באופן שהוא עושה להתקשט והש"ך בס"ק ז' כתב שאין דברי הב"ח מוכרחים אבל נראה שלהלכה הוא כן נוקט כהב"ח חוץ מבאופן שזה לא ניכר כלל אם זה בגד איש או אשה.
החכמ"א בשער איסור והיתר אות צד' [יש מהדורות עד' ובמהודות החדשות זה נדפס בבינת אדם על החכמ"א סי' צ'] שואל על הב"ח שרש"י כותב בנזיר נט. ד"ה "תלמוד לומר" שרש"י כותב שיעל לא הרגה את סיסרא רק ביתד ולא בכלי מלחמה כי אחרת זה לא תלבש וכפי שמציין רעק"א בגליון הש"ס שכך מפורש בתרגום שם ובילקוט שופטים ושואל החכמ"א שלפי הב"ח הרי היא לא מתכוונת להתיפות אם זה אלא להורגו?
המהרש"ם ח"ב סי' רמג' ד"ה "ובגוף" מתרץ ששם מכיון שהיה אפשר בענין אחר לכן זה היה אסור ולקמן נביא את יסוד דבריו מהב"ח עצמו.
ועוד שואל החכמ"א שלפי הב"ח מה הבעיה בכלל שאשה תלבש כלי זיין למלחמה הרי אין כוונתה להתנאות בזה?
ולכן החכמ"א חולק על הב"ח אבל שואל החכמ"א על עצמו א"כ מה נעשה עם הסוגיות שהב"ח הוכיח מהם דהיינו לגלח את השערות ולהסתכל במראה והחכמ"א אומר שיש חילוק בין מלבוש לבין דבר שעושים רק משום ייפוי שהדבר שהוא משום ייפוי מותר אם אין כוונתו ליופי וביגוד אסור והסבר החילוק הוא שדברים שהם של נוי אם אין כוונתו לנוי זה כלל לא מוגדר דבר של אשה אבל מתי שזה בגד של אשה אז סוף כל סוף הוא לבוש בזה.

ד. הב"ח בסוף דבריו מביא את דברי מהר"י מינץ סי' יז' שמובא גם ברמ"א או"ח סי' תרצו' ס"ח שמותר בפורים להתחפש גבר לאשה ואשה לגבר והמר"י מינץ מסביר שכיון שאין כוונתם למלבוש אלא רק לשמחת פורים זה מותר והב"ח פה חולק עליו בגלל ששאני התם שאפשר בענין אחר יש הרבה שמחות שאפשר לעשות ולכן בפורים זה אסור משא"כ באופן שאדם צריך את בגד אשתו בשביל הצינה או צורך אחר אז זה מותר וכפי שגם הבאנו מהמהרש"ם באות ג'.

ה. בסיכום התשובה ראינו באות א' שכל אדם שעושה איזה שהוא תכשיט של אשה באופן שזה ניכר כמו פה הוא עובר על איסור דאורייתא של לא תלבש ולכן במקרה הנ"ל הנושא המדובר הוא דין דאורייתא.

באות ב' ראינו את דברי הב"י בשם הראשונים שמשם התחלנו לראות פתח להתיר בנדון דידן מכיון שאין כוונתו להתקשט.
באות ג' ראינו בארוכה את שיטות הפוסקים העיקריות שבנדון זה אמור להיות מותר כי אין לו כל כוונה לנוי אלא לעבודתו וראינו שגם לפי החכמ"א שחולק באופן זה יהיה מותר מכיון שזה רק דבר של נוי ולא מלבוש.
באות ד' ביארנו שגם לפי הב"ח אין היתר רק מתי שאדם לא יכול בלי זה אבל אם אדם יכול להשתמש במשהו אחר אין היתר.

העולה לדינא: מוהל שנשבר ציפורנו יש להתיר להשים הוספה לציפורניים (צפורן מלאכותי) מכיון שאין כוונתו להתקשט, באופן שאין לו דרך אחרת למול בקל.