שאלה
אם אמרתי ברכות השחר בשעה 3 בבוקר לא חשבתי לישון יותר ,ובסוף נרדמתי וישנתי עוד פעם עד אחרי עלות השחר
(שעה 5). מה עלי לעשות?
תשובה
לכן למעשה יטול ידיו בלי ברכה כשיקום שוב אע"פ שנטל כבר.
ברכות התורה הטוב ביותר שיכוון באהבה רבה לפטור.
ברכות השחר יצא ידי חובה.
לאשכנזים ברכת אלקי נשמה והמעביר שינה יאמר בלי שם ומלכות, ולספרדים לא צריך לאומרם שוב.
מקורות
כתב הב"י "בפרק הרואה (ברכות ס:) כי משי ידיה לימא על נטילת ידים וכתב הרא"ש (סי' כג) על זה לפי שידים של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה תקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל" וכתב שם בשם הרשב"א "יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים בכל בוקר ובוקר ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".
כלומר שנחלקו האם משום נקיות ידים נוטלים או משום שהוא בריאה חדשה. ישנו טעם נוסף משום רוח רעה (ויבוא בהמשך)
ב א
כתב הב"י "ואם השכים ללמוד ונטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישן קודם היום נראה דאפילו כדי להעביר רוח רעה אינו צריך לחזור וליטול ידיו דכיון שעברה פעם אחת על ידי נטילה שלש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה. ואפשר שאף על פי שעברה על ידי נטילה שלש פעמים חוזרת ושורה וכן נראה מספר הזוהר וכו' אחר כך מצאתי כתוב בארחות חיים (הל' נט"י סי' יא) השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש אומרים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום משום בת מלך השורה על הידים כל הלילה עד היום וכן צריך לשפוך עליהם מים שלש פעמים ע"כ. נראה מדבריו שאפילו היה נעור עד הבוקר קאמר צריך ליטול ידיו פעם אחרת משום בת מלך: כתב הכלבו בסימן ב' בשם הר"ם (תשב"ץ קטן סי' ריז) שאינו מברך בבוקר כשנוטל ידיו על נטילת ידים ואשר יצר עד בואו לבית הכנסת ואם בירך קודם לכן אינו מברך פעם אחרת בבואו לבית הכנסת ותופס במקום שהניח עכ"ל. ובספרד לא נהגו כן אלא כל אחד מברך בביתו על נטילת ידים ואשר יצר ובבית הכנסת מתחילין מאלהי נשמה".
כתב השו"ע סי' ד' סעי' י"ד "השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים". וכתב הרמ"א "ויטלם בלא ברכה".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"ג "הנה נראה דאפילו אם בפעם הראשון כשנטל ידיו לא בירך ענט"י מ"מ לא יברך עתה דאיך יאמר וציונו ענט"י הלא כבר יצא ידי חובת הנטילה לתפלה לדעת הרא"ש כמבואר בב"י וכה"ג כתב לעיל בשערי תשובה סק"ד ומ"מ הנכון שיביא עצמו לידי חיוב ברכה דהיינו שיעשה צרכיו קודם התפלה ויתחייב לברך ענט"י וכנ"ל בסק"ד בשם הח"א".
ביאור הלכה ד"ה ויטלם בלא ברכה (השני) "עיין מ"ב סקל"ג במה שכ' דהנכון שיביא את עצמו לידי חיוב ולא יקשה להמעיין דהלא לכאורה יסתור מה שכתבנו בסקל"ב והוא מדברי המ"א דצריך לחוש לשיטת הרשב"א בישן שינת קבע וממילא ה"ה בעשה צרכיו דחד דינא להו וכדמוכח בא"ר סק"ט ואינו דומה להסכמת אחרונים שבסק"ל דשם הלא מיירי שלא נטל ידיו עדיין כלל משא"כ בזה אולם באמת ניחא דהלא בענינינו איירינן שלא בירך בפעם ראשונה ובזה י"ל דגם לדעת הרשב"א נוכל לברך עתה וכמו שכתב הב"י בסימן ו' וקאי הברכה על הנטילה הראשונה וכבר הארכנו בזה בבה"ל לעיל בריש הסימן עי"ש".
וכתב הכה"ח ס"ק מ"ז "אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק וכו'. והרב מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל פשיטא ליה דאין רוח רעה שורה עליהן וכן אם השכים קודם עלות השחר ונטל ידיו ויהי ער עד הבקר אין רוח רעה שורה על ידיו, וכן כתב בספר דרך חיים למהר"ח מאוסטרא בשם האר"י ז"ל והרמ"ז עיין שם דף נ"ו ע"ד. ברכי יוסף אות ה'. וכן כתב מקדש מלך פרשת וישלח דף קס"ט ע"ב משם מהרח"ו זצ"ל. וכן כתב סולת בלולה ס"ק יו"ד עי"ש. וכן כתב דברי שלום שאלה מ"ח. אבל הרב יד אהרן בהגהות בית יוסף כתב בשם האר"י ז"ל דאפילו בניעור כל הלילה צריך עירוי ג' פעמים, וכן הברכי יוסף בשיורי ברכה אות א' הביא בשם ספר תרומה חדשה כ"י לחד מרבוותא קמאי שכתב דהמשכים קודם אור היום ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד דלינה פוסלת בנטילת ידים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים, והביאו זכור לאברהם חלק א' אות נו"ן, שלמי צבור דף י"ז ע"ג, שערי תשובה אות י"ג. וכתב שם השערי תשובה לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א דיטלם בלא ברכה עי"ש. מיהו בשעת הדחק יש להקל כסברת המתירים".
לכן למעשה יטול ידיו בלי ברכה כשיקום שוב אע"פ שנטל כבר.
ברכות התורה והשחר
כתב השו"ע סי' מ"ז סעי' י"ג "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת. המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (ע"ל סי' א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום. הגה: ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים, יכול ללמוד ולברך בלא נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה, כדלעיל סי' מ"ו (אגור)".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"א "בינה – והאחרונים הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאיר היום אך י"א שלכתחלה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול ועיין בביאור הלכה".
כתב הבה"ל בד"ה "מברך כל סדר הברכות חוץ כו' – עיין במ"ב במה שכתב והאחרונים וכו' היינו המ"א בשם הזוהר והגר"א והפר"ח והח"א ומה שכתבתי אך י"א וכו' הוא מדברי הח"א ובשע"ת אית' דיש מקילין בזה ג"כ ולפי הבאר היטב והדה"ח יש להחמיר לכתחילה אפילו בשמע קול תרנגול ולא רציתי לסתום כמותם משום דהפר"ח והגר"א עבדו עובדא להתיר כמו שכתב בפר"ח ובספר מעשה רב. וביותר שמדברי הפמ"ג משמע דקודם שיאיר היום מותר לברך אפילו לא שמע קול תרנגול דדוקא בלאחר חצות צריכין לשמיעת קול תרנגול אך דברי הח"א לכאורה סתורים מדברי המ"א ממה שסיים לסוף סקי"ג ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ומזה נובע דברי הדה"ח אמנם כד נעיין היטיב נראה שהוא מפרש דברי המ"א כפשטיה דמה שכתב המ"א עיין סימן מ"ו ס"ח ר"ל דשם היקל רמ"א אפילו בלא שמע קול תרנגול דכונת הגמרא על מנהגו של עולם וא"כ אפשר לומר דכונת הזוהר ג"כ מה שאמר כד קרא גברא הוא כעין זה וע"ז סיים המ"א ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ר"ל להחמיר בדלא שמע אבל בדשמע יש להקל אפילו לכתחלה".
וכתב הכה"ח בס"ק ל' "חוץ מברכת הנותן לשכוי וכו' שימתין מלאומרה עד שיאור היום. והפרי חדש אות י"ג כתב דמגמרא וזוהר משמע דזמנה מחצות הלילה אם שמע קול תרנגול, וגם הרא"ש יודה לזה, אלא מילתא פסיקתא נקט הרא"ש שבבקר ודאי יברך ברכה זו, ואין הכי נמי שכל ששמע קול התרנגול מחצות לילה ואילך ולא היו ידיו נקיות שיכול לברך ברכה זו כל שעה שירצה אפילו קודם אור היום יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ו' וז"ל בזוהר מפורש דאחר חצות היו מברכין אותה, ובספר הפרדס לרש"י כ"י כתב דכך היה מנהגו של רש"י זצ"ל לברך כל הברכות וגם ברכת הנותן לשכוי בקומו באשמורת, וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו שלמים וכן רבים עכ"ל, והביא דבריו שלמי צבור דף מ"ז וסידור בית עובד אות ג' ושערי תשובה אות י"ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות י"א וז"ל הנותן לשכוי יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת אף שלא שמע קול התרנגול עם שאר הברכות אף שלא נתחייב בהן, מחזיק ברכה סימן מ"ז, וכן מצאתי בספר הפרדס כ"י שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש שאפילו לא שמע תרנגול וכיוצא יברך עכ"ל. וכן כתבנו אנן לעיל בס"ד סימן מ"ו אות יו"ד ואות י"א יעו"ש. ומה שכתב המטה יהודה אות י"ז דעדיף טפי להניחה עד אור היום ואינו מפסיד יעו"ש, אינו כן לדעת המקובלים אלא הוא מפסיד אם מאחרה כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ח"י ואות ן'".
ולכן למעשה יצא ידי חובה של הברכה הנותן לשכוי בינה
ברכות התורה
כתב השו"ע שם סעי' י"א "שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו".
וכתב עוד השו"ע בסעי' י"ג "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת".
וכתב הפמ"ג בא"א ס"ק י"ב "והקם בחצות לילה ודעתו לישן שנית מברך ברכת התורה וכשקם (ו)יחזור ויברך בבוקר, דשינת לילה לכולי עלמא הוה הפסק, מה שכתב לכולי עלמא היינו בסעיף י"א, אבל ר"ת חולק אשינת לילה ג"כ, ולא אמרינן דנעשה בריה חדשה, י"ל פעם א' נעשה בריה חדשה לא ב' פעמים, כמו שכתב [המ"א] בסימן ד' אות י"ג בנטילת ידים, יע"ש. ועוד בדעתינו תליא מלתא דהברכה קאי על מעת לעת או אחר שיקום משינתו, וכל שמברך אחר שקם משינה פעם א' דעתו על מעת לעת שאחריו, וצ"ע".
וכתב בשערי תשובה ס"ק ד' "וכתב בבר"י בשם מהר"י דיין בתשובותיו שערי ישועה כת"י הקם באשמורת ולומד וחוזר לישן על מטתו שינת קבע כשיקום יברך שנית כל הברכות וגם ברכת התורה אבל שינת עראי לא הוי הפסק ע"ש וכ"כ פר"ח אך כתב שאם קם אדעתא שלא לישן ותקפתו שינה באמצע לימודו אין צריך לחזור ולברך ע"ש וע' בש"צ שבמטה יהודה כתב ע"ז דר"ל אפי' ישן שנית בקבע על מטתו כיון שלא היה דעתו כן מתחלה לא חשיב אלא כשינת עראי ע"ש וכתב עוד שמדברי המקובלים מהר"ש מזרחי שכתב לענין הברכות דאפי' רוצה לחזור ולישן אין בכך כלום וה"ל כישן ביום נראה מדבריו דכשחוזר לישן א"צ לברך בקומו ברכת התורה פעם ב' ע"ש ונראה טעמו דמסתמא בדעתו לפטור עצמו על כל היום אף על פי שבדעתו לישן שנית וראיתי שבפמ"ג הניח ג"כ דברי הפר"ח בזה בצ"ע ולדינא נראה דבדעתו תליא מילתא שאם היה בדעתו רק לפטור לימוד זה עד שעת שינה שנית פשיטא שצריך לחזור ולברך כשקם שנית משא"כ בסתמא אף על פי שדעתו לחזור ולישן מ"מ כדי שלא להרבות בברכות דעתו לפטור כל היום לכן א"צ לחזור ולברך".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ט "ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד". וכתב הבה"ל ד"ה המשכים "עיין במ"ב בסק"ל ובדיעבד אם בירך גם ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה כראוי בפעם הראשון דעת הפר"ח דחוזר ומברך אלו השתי ברכות כשקם בפעם שנית ממטתו והסכים עמו הח"א לענין ברכת המעביר שינה ומש"ת בסימן ו' משמע דלא יחזור ויברך וכן משמע מדה"ה וספק ברכות להקל. ואם תקפה עליו שינה לכו"ע אין לו לחזור ולברך אותם [פר"ח בסי' מ"ו]". וכתב המהרש"ם ח"ג סי' של"ז שיכוון שברכות התורה הם עד השינה הבאה.
וכתב עוד המשנ"ב ס"ק ל' "קודם אור היום – ואפילו במשכים אחר חצות לילה לאיזה ענין ודעתו לחזור ולישן עוד אח"כ שינת קבע אפ"ה יוכל לברך כל אלו הברכות ושוב לא יצטרך לברך אותם כשיקום בבוקר לבד ברכת אלקי נשמה יאמר בלי חתימה והמעביר שינה יאמר בלי הזכרת השם ואח"כ כשיקום בבוקר יאמר אותן בהזכרת שם ומלכות כראוי. ועיין בביאור הלכה".
וכתב הבה"ל ד"ה "המשכים קודם אור היום וכו' – עיין במ"ב בסק"ל ובדיעבד אם בירך גם ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה כראוי בפעם הראשון דעת הפר"ח דחוזר ומברך אלו השתי ברכות כשקם בפעם שנית ממטתו והסכים עמו הח"א לענין ברכת המעביר שינה ומש"ת בסימן ו' משמע דלא יחזור ויברך וכן משמע מדה"ה וספק ברכות להקל. ואם תקפה עליו שינה לכו"ע אין לו לחזור ולברך אותם [פר"ח בסי' מ"ו]".
וע"ע בזה בשו"ת מחזה אברהם ח"א סי' ל"ד, שו"ת קרן לדוד שם, שו"ת מנח"י ח"י סי' ז' דיברך אחר שינה ראשונה בלא שם ומלכות, ובשו"ת אבן ישראל (להגרי"י פישר) ח"ט סי' ס"א כתב או שיברך אחר שינה ראשונה ויכוין לפטור גם לאחר שינה שניה או שיכוין שלא לפטור אלא עד שינה שניה ויברך שוב, ואם בירך בקימתו הראשונה ולא כיון כלום המברך שוב אחר שינה שניה לא הפסיד. ובאורחות רבנו ח"ג עמ' ר"ג ועיי"ש שמ"מ המליץ לומר ברכה"ת בנוסח בריך רחמנא וכו' ולכוין לפטור עד השינה השניה.
וכתב הכה"ח בסי' מ"ו ס"ק מ"ט "וכמו שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו, ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם חוץ מברכת התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם וכו' ומה שכתב הפרי חדש אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקון חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן ברכת המחזיר נשמות יניחנה לבקר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות תפלה דין ג' וז"ל בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכו' וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שנתו ולא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה יעו"ש, וכן כתב העטרת זקנים, וכן כתב המגן אברהם סימן ו' ס"ק ח' בשם סדר היום יעו"ש, כבר כתב על זה השלמי צבור דף מ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דכל ברכות השחר על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחייב באחת מהן אינו מברך וכן פסק השלחן ערוך ולפי זה שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו אבל לדעת החולקין דפסק מור"ם ז"ל כדידהו דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור"ם ז"ל וכו' וכן כתבו המקובלים ז"ל אם כן מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפילו דעתו לחזור ולישן וכו' יעו"ש. ועיין ברכי יוסף אות י"ב ובקשר גודל סימן א' אות ט', פתח הדביר סימן ו' אות ב', וחסד לאלפים סימן מ"ז אות ו', וכף החיים לה"ר חיים פאלאג'י ז"ל סימן ט' אות א'. ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם מן על נטילת ידים עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפילו אם דעתו לחזור ולישן עוד, ואחר כך אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאילו ישן ביום, ודלא כהפרי חדש אות ח' והביאו מטה יהודה סימן מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה והגיע חצות מברך כל הברכות כלם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות מ"ח, מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה כמו שכתבנו לעיל אות ג'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן ספק ברכות להקל יעו"ש".
העולה
לכן למעשה יטול ידיו בלי ברכה כשיקום שוב אע"פ שנטל כבר.
ברכות השחר והתורה
ברכות התורה הטוב ביותר שיכוון באהבה רבה לפטור.
ברכות השחר יצא ידי חובה
לאשכנזים ברכת אלקי נשמה והמעביר שינה יאמר בלי שם ומלכות, ולספרדים לא צריך לאומרם שוב.