שאלה
האם האישה יכולה לברך על נטילת לולב?
תשובה
אשכנזיה – יכולה ליטול את הלולב ולברך.
ספרדיות נהגו ליטול את הלולב ולברך עליו, ולגבי לעשות נענועים ברבינו האר"י מבואר שאשה לא תעשה ויש שנהגו לא לברך.
מקורות
הנה לכאורה דבר זה תלוי במחלוקת הראשונים אם נשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא, וכדלהלן:
דעת ר"ת (תוס' קידושין ל"א ע"א ד"ה "דלא") ודעמיה, שכל מצות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שנשים פטורות מהם, יכולות לברך אם ירצו. גם על מצות לולב, ותקיעת שופר, שהם מצוות עשה שהזמן גרמא, יוכלו לברך אם ירצו. והטעם הוא שסוף סוף מקיימות מצוה, וז"ל הרא"ש (ראש השנה פ"ד סי' ז'): "והיה אומר ר"ת אף על פי שסתם תנא דמתני' כרבי יהודה, הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו, ואמרי' נמי בפרק המוצא תפילין (דף צ"ו ע"א) דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין. ואשתו של יונה היתה עולה לרגל. ומעשה רב. וכן ההוא עובדא דפרק אין דורשין (דף ט"ז ע"ב) הביאוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים. וגם היה אומר ר"ת דנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על פי שהן פטורות, ואין כאן משום ברכה לבטלה. וכתבתי ראייתו בפרק קמא דקידושין (סי' מ"ט) אמתני' דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. וכן כתב הרי"ץ גיאות ז"ל דהלכה כרבי יוסי דאמר רשות. וברשות יכולין לברך על כל המצות".
כתב הרמב"ם הלכות ציצית פרק ג ה"ט "נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי סופרים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות, ונשים ועבדי' שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן, טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה".
וכן כתב הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו הי"ג "טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבים מספק ואין מברכין מספק", וכתב במגיד משנה הלכות שופר (פרק ב' ה"ב) שכתב: "כתב הרשב"א (חי' ר"ה ל"ג ע"א שו"ת ח"א סי' קכ"ג) שהעלו הראשונים שאף על פי שנשים פטורות רשאות לתקוע ולברך, וכן נהגו, ואין נראה כן מדברי רבינו בפרק ו' (הל' סוכה הי"ג), עכ"ל,
וההגהות כתבו שם (אות מ) "וכן רש"י היה אוסר להן לברך אבל רבינו תם פסק שנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא…. והשר מקוצי כתב ג"כ כדברי ר"ת שנשים יכולות לברך אלולב ואתפילין וכיוצא בהן וכ"כ רבינו שמחה גבי תקיעת שופר שהאשה התוקעת לעצמה יש לה לברך ואין מוחין בידן ע"כ".
והוסיף הב"י בסי' תקפ"ט "וסמ"ג כתב בסימן מ"ב (עשין קיט.) כל דברי רבינו תם ואחר כך כתב אבל זהו דבר תימה מהו וצונו בדבר שאינה מחוייבת לא מדאורייתא ולא מדרבנן דנשים במצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים פטורות וכמו שמוכח בפרק מי שמתו (ברכות כ:) גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה והאגור (סי' תתקי) כתב בשם רבינו ישעיה דוקא בלא ברכה שרי להו לנשים לתקוע לעצמן אבל אם בירכו גילו בדעתן שלשם חובה הן עושות חדא דעוברות על בל תוסיף ועוד דאיכא ברכה לבטלה עד כאן לשונו ומה שכתב שעוברות על בל תוסיף אם מברכות אינו נכון כלל אלא שאין לי להאריך כאן".
כלומר שנחלקו הראשונים אם נשים שרצו לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, שאינם חייבות בה, האם יברכו עליה בזמן שמקיימות או לא?
ונחלקו בזה, גם השו"ע והרמ"א, וז"ל השו"ע סימן יז סעי' ב' "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. טומטום ואדרוגינוס, חייבין מספק, ויתעטפו בלא ברכה".
והעיר הרמ"א "ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית", ולגבי אדרוגינוס העיר הרמ"א "לפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא, גם הם יברכו".
וכתב השו"ע (סי' תקפ"ט סעי' ו') בהל' שופר, וז"ל: "אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע; וכן אחר שיצא כבר –יכול לתקוע להוציאן, אבל אין מברכות ולא יברכו להן.
והרמ"א כתב "והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא,על כן גם כאן תברכנה לעצמן".
ולמעשה אשכנזים נהגו שנשים אם מקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא מברכות עליו כדעת ר"ת, וספרדים נהגו שלא לברך וכדעת הרמב"ם.
וא"כ לכאורה ה"ה לגבי לולב.
לולב
כתב השו"ע סי' תרנ"ד סעי' א' "מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים ותוסיף עליו מים אם צריך, אבל לא תחליף המים; ובחה"מ, מצוה להחליפם כדי שישאר לח והדור".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "מקבלת אשה וכו' – דאע"ג דאינה חייבת בלולב מ"מ רשאה לטלטלו דגם היא רשאה לברך עליו", וביאר בשער הציון "הוא לפי מנהגנו, ואפילו לדעת המחמירין וסוברין דאינה רשאה לברך מאחר שאינה חייבת, מכל מקום רשאה לטלטלו הואיל ואיכא תורת כלי עליו לגבי אנשים [רש"י]". וראה בברכ"י מה שהעיר בזה.
אלא שמצינו תשובה בשו"ת מן השמים סי' א' שהם שאלות ששאל אחד מן הראשונים בשמים "שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להן על תקיעת שופר אם יש עבירה בדבר ואם הוי ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות ואם לאו.
והשיבו, וכי אכשיר דרי, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם וברכו את ה' אלהיכם, והעד מגילה וחנוכה, ופירשו לי מה מצינו במגילה וחנוכה מאחר שהיו באותו הנס חייבות בהם ומברכות עליהם, ובלולב נמי מצינו סמך לדבר שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים,, ובשופר נמי אמרינן שאמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לפני לטובה, ובמה, בשופר, והנשים נמי צריכות שיבא זכרונן לפניו לטובה, לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידן".
והביאו הברכ"י סי' תרנ"ד סעי' ב' "מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג. ואחר זמן האיר וזרח ספר נחפה בכסף למורי הרב זלה"ה, ושם ראיתי שכתב שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תבוא עליו ברכה. ע"ש דף קפ"א ע"ד. ואחר זמן רב בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש מרבוואתא קמאי, דמייתו ליה הרב שבלי הלקט והמרדכי כמ"ש בקונטריס שם הגדולים דף ל"א (מע' גדולים ערך רבינו יעקב החסיד), שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי' א)", וכו' הביא דברי התשובה דלעיל.
וכתב עוד בשו"ת יוסף אומץ סי' פ"ב "ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש כמו שהבאתי בספר הקטן ברכי יוסף סימן תרנ"ד אות ב' נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב. וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה"ק ירושלים ת"ו. והגם דמרן ז"ל פסק שלא יברכו. נראה ודאי דאלו מרן ז"ל שלטו מאור עיניו הקדושים בתשובות רבינו יעקב ממרוי"ש דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ודאי כך היה פוסק ומנהיג . ובכי האי לא שייך לא בשמים היא דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותם כיון דאית לן סיעתא דשמיא. וכבר אנא זעירא עמדתי בחקירה זו בקונטריס שם הגדולים בראשון מערכת יו"ד בס"ד" ערך ר' יעקב ממרויש".
וכתב הכה"ח בסי' תקפ"ט ס"ק כ"ג "אמנם הברכי יוסף בסימן תרנ"ד אות ב' כתב דבתחלה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צב"י לברך על הלולב כיון דקיימא לן כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך, ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבין לו ושאל על זה והשיבו שאם באו לברך על לולב ושופר הרשות בידן יעו"ש הטעם. וכן כתב בספרו יוסף אומץ סימן פ"ב וז"ל ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש כמו שהבאתי בס' הקטן ברכי יוסף סימן תרנ"ד אות ב' נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב, וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה"ק ירושלם ת"ו, והגם דמרן ז"ל פסק שלא יברכו, נראה ודאי דאלו מרן ז"ל שלטו מאור עיניו הקדושים בתשובות רבינו יעקב ממרוי"ש דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותן כיון דאית לן סייעתא דשמיא עכ"ל. והבאנו דבריו לעיל סימן י"ז אות ד' יעו"ש. ועוד עיין ברכי יוסף אורח חיים סימן ל"ב אות ד' ובספרו שם הגדולים מערכת גדולים אות יו"ד מה שהאריך בענין זה אי אמרינן לא בשמים היא יעו"ש".
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק א – סוד ישרים סימן יב "בענין הנשים במצות סוכה ולולב… ואנא עבדא תמיהא לי על שאלתם ששאלו בלולב, כי דבר זה של הלולב מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, דלא שייך בנקבות, אלא רק בזכרים, כמ"ש בשער הכונות דף ק"ה ע"ד בד"ה ועתה וז"ל, ונתכוון כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א, אשר מנענע החסדים שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו', עכ"ל ע"ש, נמצא מפורש יוצא מדברים אלו, דלא שייכי סוד המשכת החסדים ע"י מצות הלולב, אלא רק בזכרים שהם דוגמת ז"א, ולא בנקבות… ונראה לי בס"ד כי מטעם זה שכתב רבינו ז"ל בענין הלולב, יש לומר דאע"פ שהנשים יכולים ליטול ולברך כסברת ר"ת, מ"מ לא יאות להון לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, ועל כן בביתינו, הגם שנוהגים הנשים דידן לברך על הלולב, אין אני מניח אותם לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר אנחנו עושים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם, מיהו הקטנים שיודעים לנענע אנחנו מניחים אותם לעשות סדר הנענועים, יען דאע"ג שהם קטנים עכ"ז הם זכרים, ובזה עדיפי מנשים, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים וז"ל, וכיון שכונת הלולב להמשיך מן הדעת, לכן ארז"ל קטן היודע לנענע אביו צריך לקנות לו לולב, כי כבר יש בו כח להמשיך מן הדעת, עכ"ל ודו"ק היטב בזה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ב סעי' כ"ז "אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך, וכיון שכן נשים ספרדיות שנהגו לברך – לא צריכות לבטל את מנהגם ויכולות להמשיך בכך, ואין להקשות דנימא ספק ברכות להקל, כיון שאין אומרים סב"ל במקום מנהג. ומוכח בדברי החיד"א שהמנהג היה שהנשים מברכות על ארבעת המינים . וכן הנהיג מרן הרב בביתו שבנות הבית יטלו לולב עם ברכה, וכתב עוד בתשובה "על לולב נהגו הנשים לברך, אך לא על "לישב בסוכה". וכיון שנהגו לא אומרים ספק ברכות להקל במקום מנהג, עיין ברכ"י (סימן תרנ"ד) שיש לבטל המנהג, וב"יוסף אומץ" כתב שחזר בו: "ונהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב, דכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעיה"ק ירושלים ת"ו, ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל".
וצ"ע למה רק בלולב נהגו כן וראה להרב יריעות האוהל ד' צ"ב – צ"ד.
העולה למעשה
אשכנזיה – יכולה ליטול את הלולב ולברך.
ספרדיות נהגו ליטול את הלולב ולברך עליו, ולגבי לעשות נענועים ברבינו האר"י מבואר שאשה לא תעשה.