שאלה

בסוכה שיש הרבה רוח
הסכך קשור כהלכה בחוט גאווה
אבל הסכך קצת עולה וחוזר למקום 
יש בעיה בזה?

תשובה

כיון שהסכך לא מתרומם שלושה טפחים דהיינו 24 ס"מ כשר.

מקורות

איתא במשנה סוכה דף כב עמוד א "סוכה המדובללת, ושצילתה מרובה מחמתה – כשרה", ובגמ' "מאי מדובללת? אמר רב: סוכה ענייה. ושמואל אמר: קנה עולה וקנה יורד. רב תני חדא, ושמואל תני תרתי. רב תני חדא: סוכה מדובללת, מאי מדובללת – מדולדלת, שצילתה מרובה מחמתה – כשרה. ושמואל תני תרתי: מאי מדובללת – מבולבלת, ותרתי קתני: סוכה מבולבלת כשרה, וצילתה מרובה מחמתה כשרה", ופירש רש"י "ענייה. שיש בסככה קנים מעט ויש בה אויר הרבה אלא שאין בו שלשה ביחד: קנה עולה וקנה יורד. שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה ואשמעינן מתניתין דאמרינן כל שאילו היו מסוככים בשוה היתה צלתה מרובה מחמתה כשרה".
ממשיכה הגמ' "אמר אביי: לא שנו אלא שאין בין זה לזה שלשה טפחים, אבל יש בין זה לזה שלשה טפחים – פסולה. אמר רבא: אפילו יש בין זה לזה שלשה טפחים נמי, לא אמרן אלא שאין בגגו טפח, אבל יש בגגו טפח – כשרה, דאמרינן חבוט רמי. אמר רבא: מנא אמינא לה דכי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי, וכי לית ביה לא אמרינן חבוט רמי", והגמ' מביאה ראיה לדברי רבא, ואחרי זה מקשה עליו , ומסיקה הגמ' "תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים, והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה. אי נמי: בלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה, ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה. אבל שלשה, כיון דלית ביה טפח – לא אמרינן חבוט רמי", כלומר שאם אין בניהם שלושה טפחים אומרים חבוט ורמי אע"פ שאין בה טפח, אבל אם יש בניהם שלושה אם יש בה טפח אומרים חבוט ורמי ואם לא לא.
בית יוסף אורח חיים סימן תרלא אות ד – ה ד"ה היה כיסויה הביא שהראשונים פסקו הלכה כשמואל מכך שאביי ורבא נחלקו בשיטתו סימן שהלכה כמותו וכתב עוד "והר"ן (י: דיבור ראשון) פסק גם כן כשמואל וכתב דמוכח בגמרא דתרתי בעינן שיהא בגגה טפח ושיהא באויר שבין התחתונות טפח דאי לא אף על פי שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ה' (שם): וכתב עוד הר"ן (שם) לפי דברי רש"י אף על גב דהשתא הויא חמתה מרובה מצלתה כיון דאילו חבטינן לה הויא צלתה מרובה מחמתה כשרה ואחרים אומרים דלא מכשרינן בקנה עולה וקנה יורד אלא היכא דהשתא נמי הוי צלתה מרובה מחמתה והא קא משמע לן שאין ריחוק הקנים פוסל משום שני סככים אבל אי הוה השתא חמתה מרובה מצלתה פסולה עכ"ל: ודעת התוספות (שם ד"ה קנה) כדברי [הר"ן לפי דברי] רש"י שכתבו משמע מפירוש רש"י דכשיש בין זה לזה שלשה דפסולה לאביי היינו מטעם חמתה מרובה מצלתה ולא יתכן דכיון דאי קיימא חמה בראש כל אדם היתה צלתה מרובה אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה אלא היינו טעמא משום דלא חשיב סכך להצטרף כי האי גוונא כשיש בין זה לזה שלשה אבל כי ליכא שלשה כלבוד דמי והכל אחד עכ"ל וזה כמו מה שכתב הר"ן לפי דברי רש"י וזהו שכתב רבינו וכן דעת ר"י:
כתב השו"ע סי' תרל"א סעי' ה' "היה הסיכוך מדובלל (פירוש מבולבל), והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה, כשר, ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג' טפחים; ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר, אף על פי שהוא גבוה מג' טפחים, רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד, והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד. הגה: דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח, שראוי להוריד העליון ואז כשרה אפילו חמתה מרובה, שיהא הצל מרובה כשהחמה באמצע הרקיע".
וכתב המשנ"ב ס"ק י' "שיהיה מכוון כנגד וכו' – ר"ל החלל שבתחתון יהיה מכוון נגד רוחב הקנה העליון שיהיה ראוי להוריד העליון בנתיים כמו שביאר הרמ"א ולאפוקי אם היה קצר בשיעורו מן הקנה העליון".
וכתב הבה"ל ד"ה "טפח או יותר וכו' והוא שיהיה מכוון וכו' – המחבר העתיק דבריו מלשון הרמב"ם משמע דס"ל דאם היה רוחב הקנה העליון יותר מטפח בעינן נמי באויר שבין התחתונות יותר מטפח שיהיה ראוי להוריד העליון בנתיים אבל הרמ"א דקדק וכתב דהיינו שיש באויר שבין התחתון טפח הורה לנו בזה דדעתו כמסקנת הריטב"א בחידושיו דכל שיש בין התחתונות טפח סגי [הגר"א בביאורו והגרע"א] ומה שציינו ר"ן פרק הישן וב"י בשם הרמב"ם הוא לאפוקי מדעת רש"י ותוספות דס"ל דאפילו אין באויר שלמטה פותח טפח אמרינן ג"כ חבוט רמי".
וכתב הכה"ח בס"ק טו"ב "וכתב הר"ן דמוכח בגמרא דתרתי בעינן, שיהא בגגה טפח ושיהא באויר שבין התחתונות טפח, דאי לא אף על פי שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי עכ"ל. והביא דבריו בית יוסף וכתב וכן נראה מדברי הרמב"ם פרק ה'. ויש אומרים דהוא הדין (זהו מדברי הר"ן בחידושיו) דאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהיה גם כן באויר שבין התחתונות באותו שיעור שיהיה ראוי ליכנס לשם, ולא נהירא דכל שיש בין התחתונות טפח סגי, וכן משמע בגמרא דקאמר אין ביניהם טפח ולא קאמר שיעור העליונות אלמא דלעולם בטפח סגי, וזהו שאמר דהיינו וכו', אבל הרמב"ם ושלחן ערוך סבירא להו כסברא ראשונה (ר"ל כיש אומרים) וזהו שאמרו והוא שיהיה מכוון וכו'. ביאורי הגר"א. וכן כתב כסף משנה פרק ה' הלכה כ"א לפרש כן דברי הרמב"ם כיש אומרים זה שכתב הר"ן יעו"ש. ועיין לקמן אות י"ט".
ובס"ק י"ט כתב "דהיינו שהוא ממש כנגד טפח האויר שבין התחתון שראוי להוריד העליון ביניהם. לבוש. וה"ר זלמן אות ז' כתב והוא שיהא רוחב האויר כרוחב העולה או יותר ממנו, אבל אם היה פחות ממנו, וכן אם העולה אינו מכוון ממש כנגד האויר שתחתיו בענין שאם היה יורד למטה כנגדו ממש היה מקצתו נוגע בסכך התחתון, אין אנו רואין אותו כאלו ירד למטה עכ"ד. ומיהו מה שכתב כרוחב העולה או יותר, זהו לפי יש אומרים שכתב שם כסף משנה בשם הר"ן, אבל לפי מה שכתב שם הכסף משנה הוא עצמו לפרש דברי הרמב"ם צריך להיות דוקא באויר כנגד העולה לא פחות ולא יותר יעו"ש. וכן כתב השלחן גבוה אות ח'. וכן משמע מדברי הלבוש הנז'".
כלומר אם יש פחות משלוש טפחים רואים כאלו זה אחד אמנם אם יש יותר נחלקו השו"ע ורמ"א לדעת השו"ע צריך שיהיה רחב לפחות טפח ואוויר כנגד מה שלמעלה ממנו ולדעת הרמ"א העיקר שלמטה יש טפח אף שלמעלה רחב יותר.
כתב הכה"ח בס"ק ט"ז "ואם היה ברוחב זה העולה טפח וכו'. שאז חשוב להיות אוהל, ואמרינן חבוט רמי (ר"ל השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו. רש"י), כדמסיק רואין אותו כאלו וכו'. ט"ז ס"ק ג'. והוא מגמרא ופירוש רש"י שם".
העולה
כיון שהסכך לא מתרומם שלושה טפחים דהיינו 24 ס"מ כשר.