שאלה
השנה כשליל יו"ט ראשון חל בשבת קודש ומימלא לא נוטלים לולב האם בכל אופן היה צריך לקשור בערב שבת או אפשר לבני ארץ ישראל כבר במוצ"ש? (השאלה לא נוגעת לבני חו"ל שמוצאי שבת הוא ליל יו"ט שני שלנו)
תשובה
יש לקשור את הלולב מערב שבת ויו"ט, ויש הנוהגים לקשור במוצאי שבת, והלכה כדעה הראשונה טעם נוסף אמר מרן הרב מפני שאם יבוא משיח צדקינו ניטול בשבת..
אמנם אם לא הכין יכול להכין בחול המועד, וביום טוב יקשור בקשר עניבה.
בחוץ לארץ אין נפק"מ בכל זה, שהרי יום ראשון הוא יום טוב שני, ולכן יש לקשור בערב שבת, שכח ולא קשר יקשור בקשר של עניבה
אמנם אם יכול ראוי שיכין את זה לפני החג.
מקורות
איתא במשנה סוכה דף לו עמוד ב "אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה. אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב. – אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה", ובגמ' "אמר רבא: אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלא. ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה – קסבר: לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני", ובגמ' סוכה מובא מספר פעמים שנחלקו עליו חכמים וס"ל דלולב אין צריך אגד. וז"ל הגמ' מנחות דף כז עמוד א "דתניא: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד – כשר; ר' יהודה אומר: אגוד – כשר, שאינו אגוד – פסול".
ומכל מקום איתא בגמ' סוכה דף יא עמוד ב "כמאן אזלא הא דתניא: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו – כשר. אי רבי יהודה – כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן – אמאי מצוה? – לעולם רבנן היא, ומשום שנאמר זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצות", דהיינו גם לפי רבנן יש מצווה לאגד את שלושת המינים משום זה אלי ואנוהו.
ואיתא עוד בגמ' סוכה ל"ג ע"ב "תנו רבנן: הותר אגדו ביום טוב – אוגדו כאגודה של ירק. ואמאי? ליענביה מיענב! – הא מני רבי יהודה היא, דאמר: עניבה קשירה מעלייתא היא. – אי רבי יהודה, אגד מעלייתא בעי! – האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא", מגמ' זו משמע שאגידת הלולב צריכה לעשות על ידי קשר שאסור לעשותו ביום טוב, ואדם ששכח ולא אגד את הלולב ביום טוב יעשה קשירה שמותר לעשות כדי שיאגוד את הלולב.
נפסקה הלכה כרבנן שלולב לא צריך אגידה ומכל מקום משום נוי יש לאוגדו, וכתב הב"י "כתב המרדכי בפרק לולב הגזול (סי' תשמח) כתב רא"מ (יראים השלם סי' תכב) צריך שיאגדנו שני קשרים זה על זה דתניא (לג:) הותר אגדו ביום טוב אוגדו כאגודה של ירק וכו', הא בחול יש לאגדו אגד הנאסר בשבת ויום טוב ואין אסור אלא שני קשרים זה על זה, וראבי"ה (סי' תרסו) כתב אנן נהגינן לקשור פעם אחת ושוב מתעגל וכורכו סביב ומתוך כך מהודק יפה כאילו קשרו בשני ראשי האגד שתי פעמים". וכתב הדרכי משה "וכן אנו נוהגין אף בחול דלא כמשמעות דברי הטור לקמן דמשמע דוקא ביום טוב דאסור לעשות קשר גמור יש לקשור בכי האי גוונא", כלומר שנחלקו הראשונים אם יש לעשות קשירה חזקה שאסור לעשותו בשבת ויו"ט או שמא די בקשר מתעגל.
כתב השו"ע סי' תרנ"א סעי' א' "ומצוה לאגדם בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זה על זה, משום נוי… ואם לא אגדו מבעוד יום, או שהותר אגודו, אי אפשר לאגדו בי"ט בקשר גמור, אלא אוגדו בעניבה", כלומר דפסק השו"ע שיש לקשור בקשר גמור, ואסור לקשור קשר זה ביו"ט, ולכן אדם ששכח יש לו לקשור בקשר עניבה וראה בשו"ע סי' שי"ז.
אולם הרמ"א לשיטתו כתב "יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר, שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך (טור), וכן נוהגין".
והעיר המשנ"ב ס"ק י"א י"יש מי שכתבו וכו' – איו"ט קאי דהשו"ע הביא ההיתר של עניבה והרמ"א בשם הטור מביא ההיתר דכריכה. אך מה דסיים הרמ"א וכן נוהגין ופי' המ"א אף בחול צ"ע דאף דבמרדכי נזכר ההיתר דכריכה אף בחול אבל לא באופן זה אלא שמתחלה קושר פ"א ואח"כ כורך וכו' ומתוך כך הוא כאלו קושר ב' קשרים זה ע"ג זה אבל בלא קשירה לא עדיף מעניבה אח"כ מצאתי שגם הגר"א מתמה ע"ז וע"כ נראה לפי מה שמבואר לקמיה דהמנהג לעשות ג' קשרים הקשר התחתון מה שמאגד הג' מינים ביחד יעשה בקשירה מקודם".
כתב הכה"ח סי' תרנ"א ס"ק ט"ז "שמעתי משם האר"י ז"ל שצריך לעשות ח"י קשרים כנגד ח"י חוליות שבשדרה ויעשה ט"ו קשרים בלולב ושלשה קשרים באגד הערבה וההדס. יד אהרן סימן תר"ן בהגהות בית יוסף. מיהו יש נוהגין לעשות כל הי"ח קשרים בלולב משום שהוא רמז לשדרה חוץ ממה שקושרים ההדס והערבה עם הלולב שזו בחינה אחרת".
[יש להזכיר שהמנהג היום הרווח אצל אשכנזים לעשות קוישקלך וכך כתב המשנ"ב ס"ק ח' "בקשר גמור – ולא בעניבה דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מקרי אגד ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר ע"ש"].
קשירה בחול המועד
כתב השו"ע סי' תק"ל סעי' א' "חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר במקצתן. הגה: לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים להתיר".
וכתב המשנ"ב ס"ק א' "מלאכות המותרות בחוה"מ הם חמשה. דבר האבד אם לא יעשנו עתה וצרכי המועד [היינו לצורך אוכל נפש דמותר אפילו מעשה אומן כמ"ש ריש סימן תקל"ג אבל שאר צורכי מועד דוקא מעשה הדיוט כמ"ש בסימן תק"מ ותקמ"א] ובשביל פועל שאין לו מה יאכל וצרכי רבים ומעשה הדיוט אפילו ליחיד ויתבאר כ"א במקומו…. ומ"מ לא החמירו בו כיו"ט ממש והקילו בחמשה דברים הנ"ל", וממילא משמע שאסור לקשור בחול המועד.
והנה בחיי אדם חלק ב-ג כלל קי סעי' י"א בדיני חול המועד כתב "הקושר והמתיר, לא נזכר מה דינן. ונראה לי דמה שאינו לצורך המועד, אסור לכולי עלמא", אמנם משמע שאם יש בכך צורך לחול המועד מותר.
אמנם אם כיון מלאכתו במועד חמירא, ראה משנ"ב סי' תק"מ ס"ק כ"ז ומכל מקום בכגון דא יש לומר שהקלו, כדין אוכלין ראה שו"ע סי' תקל"ג ס"ק ב', וכן משמע מכך שסתמא הגמ' לומר שביו"ט אוגדו בירק, ולא בחול המועד וכך נפסק בשו"ע.
והנה לגבי עשית קוישקלך יש לדון שכתב השו"ע סי' תקמ"א סעי' א' "מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט, אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן ".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "מותר לעשות וכו' – ודוקא לצורך המועד", וכ"כ הכה"ח.
כתב בשו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' קפ"ט שאין לעשות קוישקלך במועד כי זה נקרא מלאכת אומן מפני שצריך אימון ידים לעשותם. אמנם באורחות רבנו ח"ב עמ' קכ"ג בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל נטה להתיר כיון שגם ילדים עושים את זה וממילא נחשב כמלאכת הדיוט.
וכתב בסידור רבי שבתי ורבי אשר ורבי קאפיל, בשם רבינו האר"י שיש לקשור את הלולב בערב יום טוב בסוכה, ולא חילקו.
והנה בשנה זו שיום טוב ראשון חל בשבת, הנה יש להכין מראש את הלולב לפני המועד ולא לכוון מלאכתו במועד, וכן היה עושה מרן הרב, אמנם באורחות רבינו ח"ב עמ' רמ"ט הביא שמנהג הקהילות יעקב היה לקשור במוצאי שבת.
אמנם לבני חו"ל אין נפק"מ בזה שהרי יו"ט שני חל להיות ביום ראשון וממילא יש להקדים ולקשור.
העולה
יש לקשור את הלולב מערב שבת ויו"ט, ויש הנוהגים לקשור במוצאי שבת, והלכה כדעה הראשונה טעם נוסף אמר מרן הרב מפני שאם יבוא משיח צדקינו ניטול בשבת..
אמנם אם לא הכין יכול להכין בחול המועד, וביום טוב יקשור בקשר עניבה.
בחוץ לארץ אין נפק"מ בכל זה, שהרי יום ראשון הוא יום טוב שני, ולכן יש לקשור בערב שבת, שכח ולא קשר יקשור בקשר של עניבה
אמנם אם יכול ראוי שיכין את זה לפני החג.