שאלה
בשבת האחרונה פתחתי את המקלט בבניין שלנו בירושלים עם הישמע האזעקה הראשונה בבוקר. המקלט היה חשוך לגמרי, וישבנו בחושך כמה דקות.
עם האזעקה השנייה החלו לזרום יותר ויותר שכנים אמנם הם נמנעו להיכנס למקלט החשוך והתאספו בחדר מדרגות ובחדר לפני המקלט. כששאלתי אותם מדוע אינם נכנסים אחת האימהות טענה כי בנה הקטן כבן 4 מפחד להיכנס בגלל החושך.
רק אני ידעתי היכן נמצא המפסק, ופתחתי את אור החשמל במקלט עם המרפק בשינוי. כל המקלט מואר בנורות אגס ישנות. סמכתי על מה שכתוב במשנ"ב סימן שכח' ס"ק לח' כמדומני גבי תינוק שננעל שמותר לפרוץ את הדלת למרות שניתן להרגיעו ע"י קשקוש באגוזים מחשש שיבעט. האם פעלתי נכון?
תשובה
נראה דטוב עשה השואל שהדליק האור בשינוי, משום שהקטן לא מוכן ופוחד להיכנס למקלט, וממילא יש חשש פיקוח נפש מפני הטילים אם לא יכנס (וכאמור חזינן ביולדת דאחת מאלף לא מתה, ומכל מקום מדליקין לה את הנר). וגם באופן שהקטן בפנים המקלט, אך חושש מהחשכה – אולי יש לדמות למשנ"ב בסימן שכ"ח ס"ק ל"ח דחוששים מפחד הקטן לסכנת נפשות.
אך כאמור מבואר ברמ"א בסימן שכ"ח סע' י"ב דהיכא דאפשר לשנות בפיקוח נפש, מבלי שיהא עיכוב בדבר – משנין. ואף שהשו"ע לא התייחס לזה, מ"מ ראה במאמר מרדכי פרק ק"ו סעיף י"א ובהערה י' דדין זה אף לבני ספרד.
מקורות
חשמל בשבת
ידועה מחלוקת הפוסקים האם חשמל בשבת אסור מדאורייתא או מדרבנן; החזון איש (או"ח סימן נ' ס"ק ט'), וכך גם חושש הרב אליהו זצ"ל (יעויין באריכות במאמר מרדכי על הלכות שבת סימן קי"ח) שאיסורו מדאורייתא משום "בונה" – ביצירת מעגל חשמלי. וישנם דעות (ע' מנחת שלמה קמא ח"א סי' י"א ועוד) שאיסורו מדרבנן משום "מוליד".
נידון זה רלוונטי לנורות "לד" דאילו נורת "אגס" (שבה היה המעשה) יש בתוכה אש ממש (חוט ברזל שמתלהט) והוי מבעיר דאורייתא. ואמנם ההדלקה בשינוי מורידה את האיסור לדרבנן (יעויין באורחות שבת ח"ג עמוד עד"ר עפ"י אגלי טל, שגם כשאין שינוי בתוצאה אלא בפעולה, חשיב שינוי.)
מלאכה לצורך פקוח נפש
במקרה שלפנינו שהילד לא מוכן להיכנס למקלט החשוך, יש לדון דיתכן דמותר לעשות מלאכה דאורייתא מפני פיקוח נפש. (ואף שהחשש מהטילים רחוק, מ"מ מצינו ביולדת באו"ח סימן ש"ל, דאף דאחת מאלף לא מתה, מ"מ עושים עבורה מלאכות דאורייתא דעדיין יש חשש סכנה.)
עוד יש לדון, באופן שהקטן נמצא במקלט ופוחד, שיהא מותר להדליק האור ע"מ להרגיעו, ע"פ המשנ"ב בסימן שכ"ח ס"ק ל"ח (כפי שציין השואל) שמותר לעשות מלאכה דאורייתא שלא יבעת הקטן, ובזמן אזעקות שגם ככה מצויה החרדה אצל ילדים, ובפרט שהייה במקלט חשוך בזמן כזה כשהילד מפוחד.
מלאכה בשינוי לצורך פקוח נפש
ואחר כל זאת נראה דטוב עשה השואל שהדליק בשינוי, דהנה בסימן שכ"ח סעיף י"ב מבואר ברמ"א דגם בפיקוח נפש היכא דאפשר לשנות כשאין עיכוב בדבר – משנים, והשו"ע שם לא התייחס לזה.
ואמנם יעויין במאמר מרדכי (אליהו) הלכות שבת פרק ק"ו סעיף י"א ובאריכות בהערה י' דזו ההלכה גם לבני ספרד (ואף שיש מן הפוסקים שלדעת השו"ע אין לשנות, מ"מ מבואר באור לציון פל"ו ס"ג ועוד פוסקים, שכשהפעולה אינה טיפול ישיר לסכנה כמו תרופה, אלא דבר עקיף אזי צריך לשנות גם לדעת מרן. ועוד מתבאר שם, דהרי ביולדת הצריך השו"ע בסימן ש"ל סע'א' לשנות כיון שחשש הסכנה הוא רחוק, (דאחת מאלף לא מתה) ואם כן, לכאורה גם בנידון דידן, החשש רחוק.
וגם עניין פחדו של הקטן, אף דמסתבר לדמותו למשנ"ב הנ"ל, מ"מ שמא יש לחלק דניתן כאן ללטפו ולהרגיעו, בניגוד לקטן הנמצא נעול בחדר לבד.
אך כאמור בשינוי, לכאורה ודאי שפיר דמי.
היתר במקרה של חולה שאין בו סכנה
ועוד יש לומר בעניין זה, דאף אם לא נגדיר מצב זה כפיקוח נפש, מכל מקום הרי צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה, (סי' רע"ו סע' א' ברמ"א) והיינו כשצריך לכך הרבה (משנ"ב שם ס"ק ו'). ומבואר בסימן שכ"ח סע' י"ז דעל ידי ישראל עושים דרבנן בשינוי עבור חולה שאין בו סכנה, ובמשנ"ב (שם ס"ק ק"ב) בשם החיי אדם, דאי אי אפשר בשינוי, מותר אף בלא שינוי.
והנה, הרמב"ן בתורת האדם היקל כשאין אפשרות אחרת – לעשות דאורייתא בשינוי על ידי ישראל לצורך חולה שאין בו סכנה, ואף שסתימת השו"ע והמשנ"ב (שם בסעיף י"ז) משמע לא כן, מכל מקום יעויין בשש"כ פ' ל"ג הערה י"ז (מהדורה ישנה), דרבים הפוסקים המקילים כך, ולכן הורה הגרש"ז זצ"ל שבעת הדחק אפשר לסמוך על הרמב"ן הנ"ל. וממילא בנידון דידן ודאי לא גרע צורך זה של הקטן לכל הפחות כדין חולה שאין בו סכנה, ויהא ניתן להקל על פי הרמב"ן הנ"ל.
הנאה ממלאכה שנעשה לצורך חשיב"ס
עוד יש לדון , אחר שהודלק האור האם מותרים הגדולים ליהנות ממנו – האם נאמר דחל ע"ז שם מעשה שבת המבואר בסימן שי"ח סע' א' שאפילו בשוגג אסור ליהנות ממנו עד מוצאי שבת?
והנה בסימן שי"ח סעיף ב' מבואר דבהמה שנשחטה בשבת על ידי יהודי עבור חולה שיש בו סכנה, הרי שמותר לבריא לאכול הימנה, ורק באופן שנתבשלה, אזי אסור לבריא לאכול מהתבשיל – גזירה שמא ירבה עבורו. והנה מבואר בסימן רע"ו סע'א' (גבי גוי שהדליק נר עבור ישראל), שבנר לא שייך שמא ירבה, דנר לאחד נר למאה. ואם כן הוא הדין בנידון דידן שלכאורה נדמה לנשחטה הבהמה שמותר הבריא להנות, דליכא חששא דשמא ירבה.
העולה לדינא:
נראה דטוב עשה השואל שהדליק האור בשינוי, משום שהקטן לא מוכן ופוחד להיכנס למקלט, וממילא יש חשש פיקוח נפש מפני הטילים אם לא יכנס (וכאמור חזינן ביולדת דאחת מאלף לא מתה, ומכל מקום מדליקין לה את הנר). וגם באופן שהקטן בפנים המקלט, אך חושש מהחשכה – אולי יש לדמות למשנ"ב בסימן שכ"ח ס"ק ל"ח דחוששים מפחד הקטן לסכנת נפשות.
אך כאמור מבואר ברמ"א בסימן שכ"ח סע' י"ב דהיכא דאפשר לשנות בפיקוח נפש, מבלי שיהא עיכוב בדבר – משנין. ואף שהשו"ע לא התייחס לזה, מ"מ ראה במאמר מרדכי פרק ק"ו סעיף י"א ובהערה י' דדין זה אף לבני ספרד.