שאלה
כלים כגון צלחות וסכום שהשתמשו בהם לאכול ארוחה כשרה שהיתה בישול גוי צריכים הגעלה?
תשובה
יש לחלק בין מקרה שמי שבישל היה עכו"ם שעובד בבית של ישראל לבין מקרה שהוא היה אדם פרטי שאם מדובר על עובד בביתו של ישראל לדעת האשכנזים באופן שקשה להכשיר את הכלים יש להקל ולא להצריך להכשיר את הכלים, וכמובן אח"כ כשיזדמן להם להכשיר את הכלים יכשירו אותם. ולבני ספרד אין להשתמש בכלים אלו כלל ללא הכשרת הכלים.
ואם הגוי היה אדם פרטי (לא עובד בבית ישראל) יש להכשיר את הכלים גם לבני אשכנז ואין להקל בזה כלל.
מקורות
תשובה: א') הנה הטור יו"ד סי' קיג' סט"ז מביא בזה מחלוקת שהרשב"א בתוה"ב הקצר ב"ג סוף ש"ז כותב שזה אסור וטעמו כפי שמובא בב"י במקום שאע"פ שהיה מקום להתיר דברים שהם רק בלועים מבישולי עכו"ם בגלל שלא שייך את טעם הגזירה משום בנותיהם אבל אעפ"כ זה אסור בגלל שכל דתקון כעין דאורייתא תקון.
מאידך שיטת הרא"ש המובא בטור שזה מותר והטעם כותב הטור וז"ל "שלא החמירו בבישולי גוים לאסור פליטתו" והב"י בבדה"ב מביא שרבינו ירוחם כותב שזה הרא"ש בתשובה והוא לא מצא את זה.
והב"י מוכיח מכמה ראשונים כמו הרשב"א שבשו"ת הר"ן סי' ה' אות יא' הוא מביא מחלוקת בינו לבין הרא"ה בבדה"ב ב"ג ש"ז האם כלים נאסרים שהרא"ה אוחז שמותר והר"ן כותב שהוא ראה מקצת מהגדולים שהחמירו ולכן הר"ן מכריע להחמיר וכך גם כותב הר"ן שהספר התרומות החמיר [עיין בכנה"ג שדחה ראית הר"ן מהסה"ת] והב"י בבדה"ב מביא שרבינו ירוחם כתב שרוב הראשונים מקילים והוא חולק עליו ואומר שאדרבה נראה מדברי הראשונים שרובם מחמירים.
ב') להלכה השו"ע הביא הלכה זו בסתם ויש, שבסתם הוא מביא את שיטת הרשב"א שאוסר ובשם י"א השו"ע מביא את המתירים ולכן כמעט כל הפוסקים כתבו להחמיר בזה הלא הם הפרי תואר אות יט', חכמ"א סי' סו' אות יא', ערוה"ש אות נ', כה"ח אות פט' וכן מוכח במ"ב סי' שכח' ס"ק סג'. אמנם בכנה"ג הגהות ב"י אות פ' הוא פוסק כהרא"ש שמתיר וכך הוא מביא שגם כתב הרדב"ז [ולא מצאתיו ברדב"ז כעת] אבל ודאי שרובא דרובא של הפוסקים כולל השו"ע פסקו להחמיר ולהצריך הכשר ולכן כפי הנראה כלים אלו יצטרכו הכשר.
ג') אמנם יש לדון מה יהא הדין אם הבישול היה בבית ישראל שהרי בשאלה לא ברור האם זה התבשל בבית ישראל [ומסתבר שזה המקרה המדובר כי אחרת יש לחוש שמא הוא בישל בזה נבילות ממש] ויסוד סוגיא זו הוא בסי' קיג' ס"ד שהטור מביא מרבינו אברהם שמתיר בישול עכו"ם שנתבשל בבית ישראל והטור מביא שר"ת חלק עליו וכן נוהגין כר"ת והמקור לזה כפי שמובא בב"י זה מדברי התוס' ע"ז לח. ד"ה "אלא מדרבנן" ומהמרדכי סי' תתל' שתוס' מביאים מר' אברהם ב"ר דוד שהתיר כי לא שייך חתנות ולא שייך שמא יאכילנו דברים טמאים בבית ישראל ור"ת חלק עליו כי לא חילקו כי יש לחוש שגם בבית ישראל שמא הישראל לא יזהר והד"מ אות א' מביא מהאו"ה כלל מג' סי"ג שסמך בדיעבד על סברת ר' אברהם.
יש עוד שיטות בראשונים בנושא דומה שהב"י מביא מהא"ח הל' איסורי מאכלות סי' סז' שהביא מהמיוחסות לרמב"ן סי' רפד' שהתיר בשפחת ישראל וז"ל "דמלאכה דעבד ערל דישראל הוא דקנוי לו למעשה ידיו ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתא בכלל גוים והילכך ליתיה בכלל גזרות דידהו וכן נהגו" אמנם הב"י מביא מהר"א והרשב"א שחלקו עליו.
ובשו"ע לגבי שפחות הביא יש ויש שביש הראשון הביא את המקילים וביש השני הביא את המחמירים והרמ"א כותב וז"ל "ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים ואפילו לכתחילה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט" והש"ך ס"ק ז' הסתפק בכוונת הרמ"א על מה הוא מתכוין להסתמך שבהתחלת דבריו רוצה הש"ך לומר שהרמ"א מסתמך על דברי המקילים לענין שפחות ואחר"ז הש"ך רוצה לומר שהרמ"א נסמך על סברת הראב"ד הנ"ל ואח"כ הש"ך רוצה לומר שהרמ"א נסמך ע"ז על מה שהוא כתב בסוף שא"א שלא יחתה אחד מבני הבית והנפק"מ בין שלשת הטעמים היא ברורה מה הדין בשפחות שלנו שלפי הטעם הראשון אין מקום להקל ולפי הטעם השני והשלישי יש להקל אבל גם הטעם השלישי שייך רק באופן שתמיד מחתים וכ"כ הש"ך ומ"מ מסיים הש"ך שאולי הרמ"א נסמך על דברי האיסור והיתר למהרש"ל סי' עה' שמביא מהמיוחסות לרמב"ן סי' קמט' שהיקל גם בשפחות שנשכרות מכיון שגם בשכירות הם לא עושים מרצונם וכל הדין של בישולי עכו"ם זה באופן שאדם עושה מרצונו ולכן כותב הש"ך שגם בשפחות שלנו זה יהא שייך.
והנה להלכה החכמ"א סי' סו' אות ז' פוסק שבדיעבד אפילו בשפחות שלנו יש להקל במקום הפסד מרובה ולכן אם מדובר פה על שכיר יש פה עוד על מה לסמוך אבל יש לדעת שכל ההיתר הזה הוא רק לפי האשכנזים אבל לפי הספרדים כבר כתב הכה"ח אות לה' שדעת המחבר אפילו שבשפחות ממש שקנויות לישראל להחמיר.
והנה אנחנו עושים צירופים לגבי עוד הלכות שהר"ן בתשובה הנ"ל מביא מחלוקת לגבי גוי שבישל בשביל יהודי בשבת האם גם יש דין בישולי עכו"ם ונחלקו בזה הראשונים והרמ"א מביא את זה בסוף סעיף טז' ומיקל בזה והט"ז ס"ק טו' החמיר בזה וכן דעת הפר"ח אות כו' ועוד הרבה אחרונים וכן הכריע המ"ב סי' שכח' ס"ק סג' אמנם לגבי הכלים החכמ"א כלל סו' אות יב' וכן בערך השלחן אות כד' כתבו שאפשר להקל וכן בשעה"צ אות מא' בדיעבד מיקל כך אע"פ שלכתחילה כן מצריך הכשר לכלים אז רואים שבמקרים שיש עוד צרופים כן מקילים לגבי הכלים.
והנה יש לדעת שכל דברינו שנפסוק הולך רק על כלים שהיו כלי ראשון. ובכל הדברים שהיו בכלי שני ברור שיש להקל (מכיון שבכל כלי שני מובא בשו"ע סי' קה' ס"ב השו"ע פוסק שבדיעבד אנחנו מקילים בכלי שני שזה אינו מפליט ואינו מבליע וע"ש באחרונים שהביאו הרבה שיטות להלכה בזה ומכיון שגם אם נחמיר שזה מבליע ומפליט לפי הרבה ראשונים ואחרונים זה רק כדי קליפה כמבואר שם בש"ך באורך ומכיון שכך כתב הכה"ח סי' קיג' ס"ק צד' בסופו להקל בזה מכיון שבין כה וכה יהא ביטול ברוב בדרך כלל בגלל שזה רק בלע כדי קליפה והוא מצרף את שיטת הרא"ש הנ"ל שכלל אין בליעות בבישולי עכו"ם ובודאי בענינינו יש יותר להקל שיש לצרף את שיטת הראב"ד שבבית ישראל כלל אין בישול עכו"ם ואם זה ע"י פועל יש לצרף את שיטת המהרש"ל הנ"ל שבפועל אין דין בישולי עכו"ם) ובדברים שהיו בכלי ראשון אם זה היה עובד של היהודי והוא בבית של היהודי יש להקל לאשכנזים אבל אם זה היה בבית של הגוי או שמדובר ממשהו מבני ספרד יש להכשיר את הכלים ועם כל זה גם לבני אשכנז ראוי לכתחילה כן להכשיר את הכלים ולא לסמוך על הנ"ל.
העולה למעשה: יש לחלק בין מקרה שמי שבישל היה עכו"ם שעובד בבית של ישראל לבין מקרה שהוא היה אדם פרטי שאם מדובר על עובד בביתו של ישראל לדעת האשכנזים באופן שקשה להכשיר את הכלים יש להקל ולא להצריך להכשיר את הכלים, וכמובן אח"כ כשיזדמן להם להכשיר את הכלים יכשירו אותם. ולבני ספרד אין להשתמש בכלים אלו כלל ללא הכשרת הכלים.
ואם הגוי היה אדם פרטי (לא עובד בבית ישראל) יש להכשיר את הכלים גם לבני אשכנז ואין להקל בזה כלל.