שאלה
האם ניתן לפסוק הלכה ע"פ חלום ? כגון שאומרים לו בחלום לחלל שבת בגלל סכנה פיקוח נפש?
תשובה
אדם החולם חלום שהוא נגד הלכה מדיני תורה או מדרבנן אפילו איסור קל שבקלים אין לקיים דברי החלום כלל, ועליהם נאמר חלומות שוא ידברו, ודברי חלומות אין מורידין ואין מעלין כלל, אלא א"כ מדובר באדם שנקי מכל תאוות החומר הן בממון, והן במאכל ומשתה, ועוד שהחלום נראה לו כסדר דברים נכון ולא בצורה מבולבלת, שחלק דברים נכונים וחלק לא, ועוד שהחלום חזר ונשנה, וכן שהתפעל ממנו מאד דהיינו שנפחד או נבעת מהחלום, וכן יש להקל ולסמוך שאם מדובר באחד שנפחד מהחלום מאד ואינו שולט בעצמו מחמתו, ויש חשש לפיקוח נפש בכך, יש להקל לו לסמוך על מעשה החלום ולהתנהג ע"פ. אמנם לחוש לדברי חלומות שיש בהם חלק מן מהתנאים המוזכרים ודאי שאפשר, ואפילו צריך במקומות מסוימים (כגון שנידוהו בחלום שצריך לעשות התרה) וע"כ יש לעקוב אחר המתרחש ולראות באופן מעשי, ואם מגיע לחשש פיקוח נפש במציאות, מיד יברח על נפשו וכיוב"ז. (ויש עוד הרבה מה להאריך בזה) והד' יאיר ענינו במאור תורתו לבל נשגה בה.
מקורות
בנוגע לשאלתו שהיה מעשה בליל שמחת תורה שחל בשבת בשנת תשפ"ד, באדם שחלם את רבו שנפטר מזה כמה שנים, שאומר לו בחלומו קום ברח לך עם כל משפחתך, כי המקום שאתה נמצא בו מקום סכנה הוא, ויקץ משנתו אותו האיש ויאמר בליבו חלומות שוא ידברו וחזר לישון, והנה רבו נגלה אליו בשנית בפנים כעוסות ויקם אליו ויחנוק אותו בצוארו, ואמר לו שהוא חייב כעת לברוח מהמקום שמקום סכנה הוא, ויקץ בשנית מבועט ומבוהל מהחלום, ויקח את כל משפחתו ונסעו ברכבו למקום מבטחים, ולאחר מעשה שנצל מאותם הפרעות שאירעו באותו המקום, בא ונפשו בשאלתו האם עשה כדין או שמא חילל שבת ח"ו?
ראשית יש לדעת שהנושא של חלומות בפן ההלכתי הוא מסועף מאוד להרבה פרטים ומקרים, ופעמים שיש מקומות סותרים וכו' אשר ע"כ כדי להתמקד בשאלת השואל נשיב באופן ממוקד על השאלה ולא נסתעף יתר על המידה שא"כ יכלה הזמן והמה לא יכלו.
למעשה מצינו סתירה בדברי חז"ל איך וכיצד צריך להתייחס לחלומות, דבסנהדרין (ל ע"א) כתוב שבא לו אביו בחלום ואמר לו במקום פלוני יש מעות, אבל הם של מעשר שני, והלך ומצא המעות, מסיקה הגמ' דלא חושש למעשר שני והרי אלו שלו, דדברי חלומות לא מורידין ולא מעלין, ומאידך גיסא מובא בנדרים (ט ע"א) שמי שנידוהו בחלום צריך התרה בפני עשרה, ושם הביא הר"ן את דברי הרשב"א שאפילו מי שנדר בחלום צריך התרה, וחזינן הכא שחישינן לדברי חלומות ויש בהם ממש. ומצאנו בזה כמה דרכים בדברי הראשונים והאחרונים והם נוגעים בעניינים שהזכרנו לעיל, הריטב"א בתענית (יב) כתב שבאמת בכל מקום אין לחוש לחלומות אפילו בענייני איסור, ולכאורה הוא משום שאף שיש חלומות שהם ע"י מלאך, מ"מ אין בידינו לדעת זאת, אך כאשר בא התעוררות ונפחד מזה בודאי שאות הוא מן השמיים שצריך לשוב בתשובה, וזהו המכוון בנידוי בחלום וגם בתענית, וע"כ אמרו שצריך להתענות באותו יום אפילו בשבת משום שאז עוד יש לו התעוררות ויכול לשוב בתשובה. ובתשב"ץ כתב, שמאחר שיש ספק אם החלום ע"י מלאך והוא אמיתי, א"כ צריך לנהוג בזה כמנהג הספיקות, דבספק ממון כדין מע"ש דנים לקולא, כדאמרינן העמד ממון בחזקתו,ואילו בספק איסור כגון נידוי אזלינן לחומרא וצריך התרה, ומה שאמרו להתענות באותו יום, הוא מפני שבכל יום יש מושל ברוחניים שיכול לפגוע בו, וצריך באותו יום לבטל את הגזרה מפני שביום אחר אין המושל החדש יכול לבטל את מה שגזר המושל שביום הקודם.
ומתבאר מדברי הראשונים הנ"ל שיש לחלק בין החלומות, דישנם חלומות שהם נגד ההלכה, כגון להוציא ממון מחזקתו, ובכה"ג אין לחוש להם כלל ונכללים בכלל דברי הרמב"ם דהוי נבואת שקר כדבר הכתוב לא תשמע אל הנביא או אל חולם החלום ההוא וכו' אמנם לחוש לדברי החלום באופן שלא עוברים על איסורי דאוריתא ודרבנן כגון להתיר נידוי וכדו' בזה אמרינן מהיות טוב אל תקרי רע ובפרט שמדובר בחלומות שיש בהם חשש סכנה.
ובטעם העניין דמעיקרא דדינא אין לחוש לדברי חלומות כלל, שהרי מצינו בכתובים ובדברי חז"ל דיש עיקר בדברי חלומות, וכן יצאו לפועל, כגון באברהם אבינו, וביעקב אבינו, ולבן, ויסף הצדיק, ושלמה המלך, ונבוכדנצאר ודניאל, וכאלה רבות חלומות שיצאו לפועל, וכן בדברי חז"ל שחלום הוא אחד מששים בנבואה וכדו', מצאתי בדברי המהר"י הבראבנאל בהקדמתו לפרשת מקץ וזה דבריו, דיש שני מיני חלומות, יש חלומות שהם כולם דמיונות שבאים לאדם על ידי כח המדמה, דהיינו או שהוא אכל ושתה הרבה, וע"י כח האכילה רבה עליו כח הדמיונות והרהורים רבים, וכן להפכו אם הוא חלוש המזג, וכן בהיותו חולה, שכל אלו באים לידי חלומות לסיבת גופם דגורם להם מחשבות והרהורים רבים, וע"י כך דעתם אינה מן היישוב ,וא"כ כל אלו החלומות הם שקר ודבר כזב, ועל אלו ועל כיוצא באלו אמרו חלומות שוא ידברו, ויש מן החלומות שהם צודקים, כי בהיות האדם פנוי מכל מחשבות שבעולם, ולא יש לו שום סיבה הגורמת לו שיבוא לידי מחשבות, וכה"ג שחלם חלום י"ל שהוא חלום אמיתי, ויש מן שלישי לחלום שהוא בא מכח השפעת הנבואה, והמשיך וביאר איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו ה' ובמה יבדלו חלומות השוא מהחלומות הצודקים, והשיב דיש לזה ב' מיני אותות עצמים כדי לברר אם החלום הוא אמיתי, האות הראשון הוא דהחלום הצודק והאמיתי יבוא מסודר ונכון, אמנם חלום השוא יבואו מבלי סדר, ומבולבלים, ובעירוב דברים שאינם צודקים לחלום והאות השני, שהחולם החלום אם הוא חלום אמיתי ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא התפעל מהדמיונות הכוזבים, כי חלום אמיתי הוא כמו חזיון הנבואה שהחלום הנבואי יעשה רושם בנפש הנביא, וכמ"ש ותהי בליבו כאש בוערת, וכעין זה כתב התשב"ץ ח"ב סימן קכח אחר שאיזן וחקר בדברים אלו העלה, דהחלומות האמיתיים יבואו באדם שדעתו צח ומצוחצח, ובאדם בריא ביצירתו ובהרכבתו ומזגו, לא יקרהו שום מזג רע ממזונות מוליכים ליחה עבה ושחורה, ואדים עבים מערבבים אותו, וכשהוא על אופן זה יראה חלומות צודקים, והחלום הבלתי צודק הוא בהיותו כח המדמה בלתי בריא, או מפני שורש יצירתו ברוע הרכבתו וברוע מזגו, וזה פירוש הגמרא אמר רבא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד, דאין כוונת רבא לומר אדם ושד ממש, אלא דבכל באיש החולם, דאם יהיה שכלו זך ונקי מכל מחשבות זרות, ומסיבות הגורמות לגופו, בלי ספק אותו חלום יהיה צודק ואמיתי, והוא יקרה ע"י מלאך, אמנם אם יהיה לו סיבות גורמות ודמיונות, בלי ספק שהוא חלום כוזבי . וכ"כ ובשו"ת שיבת ציון (בנו של הנודע ביהודה) סימן נב, דרוב החלומות הם שקר ומיעוט דמיעוט הוא אמת, וע"כ בכל מקום א"צ לחוש לחלום למעט בנידוי, שזה חשש סכנה שאולי הוא מנודה לשמיים ובסכנה לא אזלינן בתר רובא, ולפ"ז רק בכגון דא צריך להתענות תענית חלום. ע"ש באורך. ובעמדי בזה, ששתי כעל כל הון באשר זימן ה' לידי, שו"ת חקרי לב לגאון הראש"ל רבי יוסף רפאל חזן ח"ב חלק חושן משפט סימן קיח, ושם דן הרב אודות יהודי אחד מהקהילה, שבא וסיפר אודות החלום שפקד אותו בלילה אמש, והוא שעומדת להתרחש מגיפה על העיר, וכדי להינצל יש להוציא את ספרי התורה מהכפרים לשוק, (אפילו שיבטלו ממצות קריאה בתורה) ובכך תתבטל הגזירה מעל העיר, ואחר שהאריך להוכיח כיד ה' הטובה עליו מפי ספרים ומפי סופרים, שלהוציא ספר תורה לשוק הוא איסור גמור מכמה טעמים, הוסיף לבאר אודות דברי חלומות, האם ומתי יש לחשוש להם, והביא לדברי האברבנאל והתשב"ץ הנ"ל, וכתב להוסיף דאנן בדידן לא סגי לן בזה, מאחר שמצא בשם רבותיו של האברבנאל (שהזכירם שם) שמנו עוד תנאים לידע האם החלום אמת, והוא שיתבטל מחשבתו ותשוקתו מעניינים הבהמים, דהיינו מתענוג המאכל והמשתה, והמשגל, ורדיפת השררה והכבוד, ובקשת הניצוח, וכאלה רבות, לזה יקרה שבא לו החלום בהשגחה אלוקית והשפעה הקדושה, אמנם אם יחסר לו מכל זה, כגון שהוא רודף אחר המאכל והמשקה, או אחר הכבוד והשררה, אין ספק שיהיה החלום ההוא נבואי, כי אם מחשבות זרות שבאו לו ברעיונו, (וכ"כ בסגנון זה הערוך השולחן באור"ח סימן רכ אות א'), ועפ"ז הסיק לדינא, שמאחר ואין כמעט בר איניש שאוחז בדרגות אלו שאין לו כלל תאוות אחר הבלי העולם הזה ונקי מכל רבב מהם, לכן אמרינן בזה דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והחלומות שוא ידברו, ולא חוששין להם כלל במקום דאיכא איסור והם נגד דיני התורה, וכדברי התשב"ץ האמור לעיל בביאור דברי הגמרא, וכל מה שאמרו לחוש הוא מתורת ספק או חשש ולא קעביד בהו איסור, וכמו שכתב הרשב"א בתשובה ח"א סימן תפג, שמה שמצינו דחששו לדברי החלומות בהרבה מקומות אינו בתורת חיוב, כי אם על הספק ראוי לאדם לחוש עצמו אל דברי החלום. וע"ע בסימן תלב מה שכתב הרשב"א בעניין תענית חלום. עכ"ד וכן מצאתי לנכדו הגר"ח פאלג'י, בשו"ת לב חיים ח"ג סימן כא שכתב, דהגם כי חששו חכמים ז"ל בגמרא ובפוסקים לדברי חלומות, היכא דאיכא למיחש לסכנתא וכדומה, אבל בדבר שהחלום מורה לעשות איזה איסור יהיה מדאוריתא או מדרבנן או מדברי סופרים אין להשגיח בדברי חלומות כלל. ועיין עוד בשו"ת חיים ביד סימן כב. {ואם תקשה נפשך לומר, שהרי מצינו בתענית חלום שחלם אדם בשבת חלום ונפשו עגומה עליו, שהתירו לו להתענות ואפילו שיש בכך איסור ביטול עונג שבת, הרי תשובתו בצידו, שכבר כתב הפרי מגדים סימן רפח (משבצות זהב ס"ק ג) כי מה שהדבר מותר, הוא משום שאפילו למאן דאמר עונג שבת דאורייתא, מכל מקום אחר שהמתענה תענית חלום בשבת מתענג בכך שחלומו הרע מתבטל ואין בזה משום ביטול עונג שבת, וכן כתב הערוך לנר סוכה כז, כי מה שאמרו רבותינו שאין לסמוך על חלומות בענייני הלכה, אין זה ענין למה שהתירו להתענות תענית חלום בשבת ויום טוב, דשאני התם שנפשו עגומה עליו, ואף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי, והתענית עונג הוא לו. וכבר קדמם בשו"ת הריב"ש סימן תקיג כי לא התירו תענית חלום בשבת, אלא למי שהוא עצב וליבו דוה עליו מצד החלום, והתענית עונג לו יותר מאכילתו. ובשו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן עב חידד נקודה זו וכתב, כי אם ראה בחלום בליל שבת שאמרו לו להתענות בו ביום, בודאי לא עדיף מאילו בא אליו בהקיץ מלאך מן השמים או בת קול ואמרו לו להתענות, שבודאי אסור לו להתענות ועל כך נאמר לא בשמים היא ואי אפשר לסמוך על זה לעבור על דברי תורה, ואפילו באיסור דרבנן הדין כן, ואפילו הב"ח הסובר כי בכל חלום שנפשו עגומה עליו מותר להתענות בשבת, מכל מקום בחלום כזה אסור לו להתענות שהרי הוא כשומע לחלום לעבור על דברי תורה.}
ומה שמובא בספר חסידים סימן תשכה, להתיר לפתוח קברו של מת ע"פ חלום אע"פ שיש בכך חשש בזיון המת, (ע"ש המעשה כולו) כבר השיב ע"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב יורה דעה סימן קמז, כי אין ללמוד מכך הלכה למעשה, וזו לשונו "ועל כל פנים ראה ראינו דעת רבי יהודה החסיד ז"ל דלפתוח הקבר מטעם החלום שרי, ולא חייש לחרדת הדין, ומי כהחכם יודע פשר דברים הנעלמים כהחסיד שבחסידים רבי יהודה החסיד ז"ל, אמנם אילו היה נגד הדין הנגלה שבפוסקים מאן ספין ומאן חשוב לעשות נגד הדין, והיינו מוכרחים לומר דשאני רבי יהודה החסיד דרב גובריה וכל רז לא אניס ליה ולו נגלו תעלומות, שהחלום אמת הוא וחלילה לנו לעשות מעשה קוף בעלמא, ומה לתבן את הבר עכ"ל. ועין עוד משכב"ז בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קג. וראה שם עוד מה שהביא הרב המחבר, את הכרעת הגאון רבי יהוסף שוורץ בדבר מעשה שהיה בעיר ורשא היה זה כמה חודשים לאחר שילד כבן שבע מהעיר לודז' נפטר בורשא ונקבר שם כראוי, כמה חודשים חלפו מפטירתו וקבורתו של הילד, ואמו באה וסיפרה כי מזה זמן נראה אליה הילד בחלום ומבקש לפנותו משם ולהוליכו ללודז' לקוברו אצל זקנו, והוא מאיים עליה שאם לא תעשה כן יחנוק אותה, והאפרקסתא דעניא מציין כי הגאון רבי יהוסף שוורץ דן בענין זה והכריע כי לפי כל מה שכתבו האחרונים נראה שאין לפנותו, והוא עצמו כתב והאריך בענין זה ומסיק מסקנה אחרת, וזו דבריו מכל הלין חזינן דבכל גוונא ניחא ליה לאינש להיות קבור במקום אבותיו ובני משפחתו, ואם מחמת דרוב חלומות הבל המה, והוה לן למיזל בתר רוב הרי אם נחוש להני איומים שבהחלום יש כאן חשש פיקוח נפש ואין הולכים בו אחר רוב, וכו', ואפילו תימא דאין אמת בפי החלום, מכל מקום הפחד שבלב האשה הוא גופא הוי פיקוח נפש, מכל שכן באשה חלושת המזג וכאבל אם קודר תתהלך, וע"כ הסיק כשאני לעצמי הייתי אומר דישלחו עשרה אנשים כשרים על קבר המת, דכל בי עשרה שכינתא שריא בתורת שלוחי בית דין, ויבקשו ממנו מחילה, וגם יבטיחו לו שם שיעשו דבר טוב לטובת נשמתו, ויבקשו או בדרך גזירת בית דין, שלא יבוא עוד בחלום לאמו, ובזה אפשר דנועיל בעזרת ה' יתברך בתרתי חדא דאולי באמת לא יבוא עוד בחלום, ועוד דעל ידי זה תתחזק האם בליבה באמנה אתה במעשה בית דין שבישראל שכתורה עשו, ויסורו המחשבות מליבה ושוב לא נצטרך להעמיד על עיקר הדין וכו', אמנם מסיים (שם) דאם כל זה לא יועיל, והאם הנדכאה תהיה דופקת על פתחי בית דין בחלומותיה ודבריה, אזי לענ"ד אם יסכימו לזה המורים המובהקים (שליט"א) לא יסכנו חס ושלום נפש האם אפילו אם רק דמיונות שוא יבהלוה, ואין ספק מוציא מידי ודאי, ויפנו את הילד ויקברוהו אצל זקנו. הרי לך מכל הלין מילין, שכדי להתיר דבר איסור הפך בה הרב רק מצד חשש פיקוח נפש אחר שעשה כל טצדקי כדי שלא לבוא לידי כך.
ובהגלות נגלות כל הנ"ל מבואר יוצא, דכל חלום שיש בו צד איסור בין דאוריתא ובין דרבנן ואפילו איסור קל שבקלים, ודאי דאין לחוש לדבר החלום כלל, וע"ז אמרו חז"ל דדברי חלומות אין מורידין ואין מעלין, והחלומות שוא ידברו, וכיוצא באלו, ואם תדקדק היטב תמצא שכל החלומות שכתבו הפוסקים ראשונים ואחרונים (חלקם מובאים לעיל, שתכלה היריעה להביא את כולם, וע"כ הבאנו את עיקרי הדברים, ועי"ע בפסקי ראב"ן סימן כא, וכן בשו"ת התשב"ץ ח"ב סימן קנט, וברדב"ז ח"ו שני אלפים רפ"ו, וכן באור זרוע עבודה זרה פרק אין מעמידין סימן ר.) לחוש להם כגון שנבעט מהחלום, או שחזר החלום ונשנה וכדו', אינם אלא חלומות שאין בהם סרך איסור, ועליהם נאמר ומהיות טוב אל תקרי רע, והטעם לזה הוא, משום שאין כמעט בני אדם שעומדים באותם התנאים המבוארים לעיל שצריך להיות נקי וטהור מתאוות חומריות, וכן מהדברים הנזכרים לעיל, ובאמת אם מדובר באדם אשר רוח אלוקים בו, ונקי מכל רבב מתאוות החומריות, וראה חלום בסדר דברים נכון ולא מבולבל, וכן שהתפעל מהחלום, או נבהל ונבעת מפניו, וכן שחזר החלום ונשנה, אין הכי נמי שיוכל לקיים דברי החלום אפילו באופן שצריך לבטל הדין מחמתו כגון בחשש פיקוח נפש וכדו'. או באופן שיש לו בפועל המציאות חשש פיקוח נפש, כגון שנבעת מהחלום מאד וכמעט ומאבד את שפיותו.
עוד רגע אדבר בו, מה שיש שרצו להביא ראיה להיתר, ממה שהובא בתוספות הרא"ש למסכת סוכה עמוד יג ,(והביאו החיד"א במערכת שם הגדולים אות קצט בשם המהרח"ו) בשם רבי יהודה בן הרא"ש, אחי הטור, שהביא מתולדות זקנו הגאון הקדוש הרב ר' יחיאל, וז"ל "זקיני רבי יחיאל נולד בשנת תתק"ע, ובן עשר שנים היה לו חבר נאמן ר' שלמה הכהן ז"ל, וכרתו ברית יחד שכל אחד יהיה לו חלק בכל מעשה חבירו, הן במצות, הן בעניינים אחרים, ועמדו בברית כל ימיהם, והיו חסידים ואנשי מעשה יחידים בדורם, ויהי בליל יום הכיפורים בשנת כד בתחילת הלילה, כבה הנר של זקני ז"ל שהיה לו בבית הכנסת, וכו' ובחןל המועד של סוכות נפטר זקני ז"ל, וכבוד גדול עשו לו במותו ובאו מן המקומות הסמוכות לקבורתו, ומנהג בני אשכנז שסמוך לבית הקברות מניחין הארון על אבן אחת מיוחדת לכך, ופותחין אותו לראות אם נדלדלו אברי המת מחמת טלטול הארון, וכאשר עשו לו כן, קרב אליו הר' רבי שלמה הכהן עד ד' אמות ואמר בקול רם לפני הקהל, אני אומר לפלוני שיזכור הברית שכרת עימי, אז התחיל לשחוק בארון עד שראו אותו רוב הקהל ומפי אדוני הרא"ש וזקנתי ז"ל אני מעיד שראו אותו מצחק. ויהי היום הר' רבי שלמה הכהן ז"ל היה לומד בבית מדרשו ביום, וירא והנה זקני ז"ל יושב אצלו, ויתמה מאד וישאל על ענינו, ויאמר לו שהיה עומד בטוב מאד, ושהיה לו כסא מוכן אצלו, ואמר לו ר' שלמה תמה אני איך יש לך רשות להראות לבני אדם, ענה ואמר לו יש לי רשות לילך לביתי כבתחילה, אלא שאיני רוצה שיאמרו כמה מתגאה חסיד זה יותר משאר הצדיקים. ויהי לששה חודשים אחר פטירתו, בליל שבת בחצי הלילה, נראה לאשתו ואמר לה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מן המקום הזה, כי מחר יהרגו היהודים אשר במקום הזה, וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו ונתקבלה תפילתנו חוץ מן המקום הזה, ותקם ותעש כן, וחזרה להציל את אשר לה ונהרגה בתוך הקהל אחר שהוציאה משם את אדוני אבי הרא"ש ואת אחיו רבי חיים חבירו של ר' מאיר מרוטנבורק וכו' ותשעה מהם יצאו מן המקום בליל שבת כנזכר" עכ"ל. ולכאורה רצו להוכיח מכאן, שאע"פ שנאמר לה לקום בשבת ולברוח, בכל זאת עשתה כך וניצלה, ולא כתב רבי יהודה שהיה בכך איסור, אלא משמע שכדין עשתה ובכך הצילה את משפחתה. אלא שלאחר העיון יד הדוחה נטויה מכמה טעמים, א. שהמעיין היטב בדבר המעשה שפיר יחזה שהרב ר' יחיאל הגיע לחבירו בהקיץ ולא בחלום, ואמר לו שיכול בקביעות להגיע לביתו אלא שחושש למראית העין, (וכמו שמובא בכתובות על רבי הקדוש שהיה מגיע לביתו כל ליל שבת ועשה קידוש, וכן בבבא מציעא על רבי אלעזר בן ר"ש שיה פוסק דינים אחר פטירתו.) וא"כ גם כאן צ"ל שהגיעה לאשתו בהקיץ ולא בחלום, והמדקדק יראה שלא כתוב שנגלה בחלום, אלא כדרכו וכמו במעשה שקודם לכן. ב. שלא כתוב שחיללה שבת ע"פ מה שנודע לה, אלא שיצאה מן המקום ואפשר שיצאה בדרך המתורת בלי לעבור על חילולי שבת מדאוריתא או מדרבנן, והגם שאינו מוכרח, מ"מ ראיה להתיר עפ"ז ודאי שאינה ואין להוכיח מכאן מידי.
המורם מהאמור: אדם החולם חלום שהוא נגד הלכה מדיני תורה או מדרבנן אפילו איסור קל שבקלים אין לקיים דברי החלום כלל, ועליהם נאמר חלומות שוא ידברו, ודברי חלומות אין מורידין ואין מעלין כלל, אלא א"כ מדובר באדם שנקי מכל תאוות החומר הן בממון, והן במאכל ומשתה, ועוד שהחלום נראה לו כסדר דברים נכון ולא בצורה מבולבלת, שחלק דברים נכונים וחלק לא, ועוד שהחלום חזר ונשנה, וכן שהתפעל ממנו מאד דהיינו שנפחד או נבעת מהחלום, וכן יש להקל ולסמוך שאם מדובר באחד שנפחד מהחלום מאד ואינו שולט בעצמו מחמתו, ויש חשש לפיקוח נפש בכך, יש להקל לו לסמוך על מעשה החלום ולהתנהג ע"פ. אמנם לחוש לדברי חלומות שיש בהם חלק מן מהתנאים המוזכרים ודאי שאפשר, ואפילו צריך במקומות מסוימים (כגון שנידוהו בחלום שצריך לעשות התרה) וע"כ יש לעקוב אחר המתרחש ולראות באופן מעשי, ואם מגיע לחשש פיקוח נפש במציאות, מיד יברח על נפשו וכיוב"ז. (ויש עוד הרבה מה להאריך בזה) והד' יאיר ענינו במאור תורתו לבל נשגה בה.