שאלה
מישהו שמכניס כפית חלבית לרוטב חריף קר פרווה, האם הופך אותו לחלבי? או דווקא דוחק דסכין?
תשובה
לגבי חורפיה ללא דוחקא, בש"ך סימן צ"א ס"ק ג' ובסימן קכ"א ס"ק י' מבואר דלכתחילה אין להשתמש בכלי איסור (וה"ה בכלי חלבי כשרוצה לאכול עם מאכל בשרי ולהפך) בדבר חריף לח אף שאין בו דוחקא, ובפוסקים ("בדי השולחן" ו"הלכות בשר וחלב") מבואר דדין זה נלמד מסימן קה סע' יב' בשו"ע וברמ"א דאין למלוח לכתחילה דבר לח בכלי איסור וה"ה דבר חריף.
מקורות
"חורפיה ודוחקיה" (חריפות המאכל ודוחק הסכין):
איתא בגמ' חולין קיא: "אמר חזקיה הלכתא צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאוכלו בכותח וה"מ צנון דאגב חורפיה בלע". רש"י מבאר באחד הפירושים שהמדובר בסכין נקי ואעפ"כ השילוב של החריפות וחוד הסכין מפליטים את הטעם (ויתרה מכך שזה נחשב כטעם ראשון ול"א בזה נ"ט בר נ"ט).
וכך פוסק השו"ע ביו"ד סימן צ"ו סע' א' "צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב".
דעת הרמ"א (יו"ד סי' צה סע' ב) לאסור אפילו כשהבליעה אינה בת יומא (משום שהחריפות גורמת להשבחת הטעם), ואילו בדעת השו"ע יש סתירות לכאורה ביו"ד בסימן צ"ו וסי' ק"ג ואכמ"ל.
"דוחקיה ללא חורפיה" (דוחק הסכין ללא חריפות):
התייחסות לדוחק הסכין בלי חריפות, (כמובן אנו דנים בדברים קרים) מצינו ביו"ד סימן פ"ט סעיף ד' בשו"ע, ברמ"א, בט"ז ובש"ך שם לגבי לחתוך בסכין חלבי לחם שרוצים לאוכלו עם בשר, וכן לחתוך בסכין חלבי נקי את הבשר עצמו. יש שם מחלוקת לדינא ונפקא מינה למעשה בין הט"ז לש"ך שם. לא נרחיב בזה דאין זה מגוף השאלה.
"חורפיה ללא דוחקיה" (חריפות מאכל ללא דוחק סכין):
ביו"ד סימן צ"א סע' ב' דנים השו"ע, הרמ"א, הט"ז, הש"ך ועוד, בעניין שימוש בקערה שבלעה איסור בדברים צוננים. הש"ך שם בס"ק ג' מאריך מאוד בעניין זה ומסקנת דבריו שניתן להשתמש בכלי שבלע איסור חם, בשימוש אקראי, בצונן ולא בדברים חריפים לחים. הנה לנו מדבריו שאין להשתמש בדבר חריף אף ללא דוחק הסכין. וכפל דבריו בסימן קכ"א ס"ק י'.
בספר "בדי השולחן" סימן צ"ה ס"ק ק"ג ובביאורים ד"ה "מלח" דן בדין זה ומביא את הש"ך הנ"ל ומבאר, דהנה השו"ע בסימן ק"ה סעיף י"ב פוסק "גבינות שנעשו בדפוסי עובדי כוכבים אע"פ שנמלחו בתוכן מותרים" וזהו הדין של "אין מליחה לכלים להפליט" ואמנם מבואר שם ברמ"א דזהו בדיעבד, ואף מלשון השו"ע משמע דדין זה בדיעבד וכמש"כ הכף החיים שם ס"ק ק"ל.
ושם בסעיף י"ג פוסק השו"ע מלח או תבלין שהם בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב" ומשמע דזה אפי' לכתחילה! ומבאר הש"ך שם בס"ק מד שבסעיף י"ב כיון דהוי מלוח לח בולע קצת (וכמו שרואים מדבריו בס"ק מב שם) ואילו בסעיף י"ג איירי במלח יבש ולכן מותר לכתחילה.
ומבואר בבדי השולחן שהש"ך בסימן צ"א שאסר לכתחילה ליתן חריף לח צונן בכלי איסור, הוא ע"פ השו"ע בסימן ק"ה סע' יב' שאוסר לכתחילה למלוח דבר לח בכלי איסור. (ורואים בבדי השולחן שהבין שאין חילוק בין "מלוח" ל"חריף".)
גם בספר "הלכות בשר וחלב" פרק ג' סעיף נ"ז כותב דלכתחילה לא להניח דבר חריף לח בכלי איסור ומציין שם בהערה (ק"ג) עפ"י השו"ע והרמ"א בסימן ק"ה סע' יב'. עוד דן שם בהערה וז"ל: ויש לעיין מה הדין בכלי שאינו בן יומו האם ג"כ אסור לכתחילה.
ובסעיף נ"ט (שם) מביא דוגמא מעשית דפלפל חריף או זיתים כבושים לא להוציאם מהקופסא ע"י כף מהמין ההופכי של הארוחה שאוכל עכשיו (וכ"ש שאין להשאירה שם שאז יאסר משום כבישה – עכ"פ ב-24 שעות ותלוי בשיטות בסימן ק"ה סע' א' ואכמ"ל). עוד מביא שם ע"פ הפרי מגדים שנסתפק דשמא בבשר וחלב חשיב כלכתחילה, ולכן אדם שעבר והוציא עם כף מהמין ההופכי הרי שלא נתיר לו לאכול את החריף עם מין ההופכי של הכף דהא יכול לאוכלו עם מין הכף וחשיב כלכתחילה.
ובהערה ק"ז מביא מהגר"ע אוירבך דבכפית אפשר להקל דאין מכניסים אותה לכלי ראשון לעומת כף שלפעמים תוחבים לקדירה, אמנם הגרמ"ש קליין לא הקל בזה.
וכן יש להקפיד שלא להניח סחוג בכלי בשרי אם יתכן וישתמש בשארית ביחד עם לחם וגבינה. ואמנם כתב שם דאם אין לו כלי אחר חשיב כדיעבד ורק שיזהר מכבישה.
היוצא לדינא:
לגבי חורפיה ללא דוחקא, בש"ך סימן צ"א ס"ק ג' ובסימן קכ"א ס"ק י' מבואר דלכתחילה אין להשתמש בכלי איסור (וה"ה בכלי חלבי כשרוצה לאכול עם מאכל בשרי ולהפך) בדבר חריף לח אף שאין בו דוחקא, ובפוסקים ("בדי השולחן" ו"הלכות בשר וחלב") מבואר דדין זה נלמד מסימן קה סע' יב' בשו"ע וברמ"א דאין למלוח לכתחילה דבר לח בכלי איסור וה"ה דבר חריף.