שאלה
האם מותר לראות הסרטה שנעשתה בא"י ע"י יהודים מחללי שבת ולראות את זה בחו"ל מתי שלבני חו"ל עוד לא נכנס שבת?
תשובה
יש לאסור להסתכל בהסרטה בחו"ל שנעשתה בא"י בשבת ע"י יהודים מחללי שבת מתי שלבני חו"ל עוד לא נכנס שבת.
מקורות
הנה שאלה זו נחלקת לשני שאלות: הראשונה האם כלל יש איסור מעשה שבת בהסרטה? שנים, האם מכיון שזה עוד לא שבת בשבילם אז אין איסור בזה?
א. לגבי החלק הראשון האם יש איסור בהסרטה כמה מגדולי הפוסקים דנו בזה שהרי הגמ' בפסחים כו. וכן בגמ' בכריתות ו. הגמ' אומרת שבקול מראה וריח אין בזה איסור מעילה ולכן אולי מכיון שלגבי הקדש זה לא מוגדר כהנאה גמורה ממילא גם לגבי מעשה שבת זה לא מוגדר כהנאה גמורה לאסור את זה. אמנם יש שני דרכים לדחות אפשרות זו, חדא שמבואר בגמ' בפסחים הנ"ל שגם אם אין מעילה עדיין איסורא איכא וכן פסק הרמ' הל' מעילה פ"ה הט"ז או בגלל שאם זה מלאכת שבת שנעשית ע"י גוי יש חשש שאתה הולך לומר לו לעשות את המלאכה עוד פעם וא"כ זה לא אמור לשנות אם זה מוגדר כהנאה מבחינת הלכות הנאה או לא.
ונתחיל לבאר: בשו"ת בת עין או"ח סי' ח' [זה היה הרב ריינין וספרו נדפס בשנת תרעג'] הוכיח שהאיסור של ליהנות ממעשה שבת זה גם בקול מראה וריח מהדין המבואר באו"ח סי' רעו' ס"א שאסור ליהנות מנר שהודלק בשביל ישראל והרי שם זה רק מראה כי כל מה שהוא נהנה זה מזה שעכשיו הוא יכול להשתמש לאורה ואעפ"כ זה אסור והוא דן לחלק בין הדברים משום שבאור מתי שמשתנה המצב בין אור לחושך זה עצמו מוגדר כהנאה והוא דוחה את זה שהרי הגמ' בסוכה נג. כותבת שאשה יכלה לברור חיטים מהאור של שמחת בית השואבה ותוס' שם מביאים בד"ה "אשה" שהירושלמי מדייק מפה שקול מראה וריח אין בו משום מעילה וא"כ יוצא שבירושלמי מפורש שגם בזה אין איסור מעילה וממילא אין לחלק בין מצב שאני הופך את האור לחושך או רק משתמש בנר וא"כ מבואר בסי' רעו' שיש איסור בהנאה של קול מראה וריח גם באיסורי שבת וכן הביא ראיה זו גם הגרצ"פ בשו"ת הר צבי חלק או"ח סי' קפג'.
אמנם יש לדעת שאפשר לדחות ראיה זו שהרי ישנו הבדל יסודי בין גוי העושה מלאכה בשביל יהודי לבין יהודי העושה מלאכה בשביל יהודי שהטור בריש סי' שיח' וכן הרמב"ם פ"ו הכ"ג והרא"ש חולין פ"א סי' יט' ועוד כפי שמובא בב"י כותבים להדיא שאין דין בכדי שיעשו ביהודי וזה משום שאין חשש שמא יאמר לו לעשות זאת פעם אחרת וסברא זו מבוארת בתוס' בשבת קכב. ובר"ן ובב"י בשם הראשונים ולכן לכאורה היה מקום גדול לחלק שבגוי שעושה מלאכה בשביל יהודי אז ודאי שיש לאסור דברים שגם אם ע"פ דין הם לא מוגדרים כהנאה ממש עדיין יש חשש שמא יאמר לו משא"כ ביהודי העושה מלאכה יכול להיות שצריך דבר שהוא בעצם מוגדר כהנאה וכ"כ הגרצ"פ לדחות ראיה זו.
ובאמת לגבי גוי שאסור בקול בעצם הדברים מפורשים בפמ"ג סי' רנב' מ"ז ס"ק ז' לגבי גוי שהתקין את השעון בשבת וזה עושה רעש בשעות מסוימות והפמ"ג כותב שזה אסור כמו לגבי נר שבשתיהם אין ממשות וזה אסור ולכן לכאורה בזה זה ברור לאסור.
אבל לכאורה הדחייה זה רק הגרצ"פ לשיטתו שיש נדון גדול מה הגדר של איסור מלאכת שבת שהגרצ"פ הנ"ל בתחילת התשובה נוקט שהאיסור של מעשה שבת זה איסור חפצא ולא איסור קנס על עצם הדבר שהאדם עשה אז באמת שייך חילוק זה אבל לפי היד יהודה סי' קב' פיה"א ס"ק כא' וכן נראה שזה שיטת השיטמ"ק כתובות לד. ד"ה "המבשל" שיש איסור כזה שאנחנו פשוט רוצים לאסור דבר שיהודי עשה בשבת ואנחנו קונסים לא ליהנות מזה ולכן פשוט שאין לחלק בין יהודי לגוי שמכיון שזה הנאה אז מה אכפת לי אם יש לזה שם הנאה לגבי קדשים או דברים אחרים זה איסור של קנס או אולי אפילו בלי קנס ליהנות ממלאכת שבת אסור מצד שאנחנו לא רוצים שיהנו מאיסור עיין בשיטמ"ק הנ"ל שכ"כ ולכן נראה יותר שגם ביהודי יש לאסור זאת.
ב. ובשביל לברר את השאלה השנייה יש לדעת האם דין מומר כדין יהודי או דין גוי שהפמ"ג סי' רעו' מ"ז ס"ק ה' נוקט שדינו כגוי שהרי ביארנו לעיל שהטעם שגוי יותר חמור זה בגלל שהוא לא ישמע לו אבל במומר שהוא ישמע לו ממילא זה חמור כמו גוי אבל ודאי שזה לא מאבד את החומרא של הישראל ג"כ וכן מבואר בהר צבי הנ"ל.
ולכאורה לפ"ז יש לדון מה הדין לגבי המקרה הנ"ל שמומר עשה מלאכה בשביל היהודי אבל זה היה ערב שבת בשביל היהודי ואחר בינותי בספרים ולא מצאתי מקרה כזה [ישנם מקרים דומים עיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פג' ועוד אבל המקרים לא דומים לפה] היה נ"ל שפשוט שצריך לאסור שהרי כפי שהבאנו באות א' בשם השיטמ"ק שהאיסור ליהנות ממעשה שבת של יהודי הגדר הוא פשוט לא ליהנות מאיסור ולכן לפ"ז היה נראה לאסור מכיון שסוף כל סוף אתה נהנה מהאיסור ואע"פ שאצלו זה לא שבת אבל הוא נהנה בזמן האיסור שזה לכאורה הכי חמור ולכן נראה ברור שמכיון שאתה נהנה בזמן האיסור עצמו מהאיסור אין לך איסור גדול מזה.
ולכאורה ראיה ברורה לזה מדברי התוספת שבת המובא בביאוה"ל סי' רסא' ס"א ד"ה "ואין מדליקין" שאם יהודי עשה בשבילך מלאכה בערב שבת בזמן תוספת שבת המלאכה אסורה אע"פ שאתה לא קיבלת שבת הרי מפורש כהנ"ל שהרי לגבך זה לא שבת ואעפ"כ זה אסור וע"כ שהביאור בזה הוא שמכיון שהוא עבר על איסור לכן גם לגבך זה אסור אע"פ שלך זה לא היה שבת.
והיה אפש"ל שזה לא ברור שהרי גם התוספת שבת הסתפק בזה אבל המקור בתו"ש זה התו"ש בסי' שיח' ס"ק ב' ושם כותב התו"ש וז"ל "יש להסתפק אם בישל בזמן תוספת שבת במזיד אי ג"כ דינא הכי או יש לחלק כיון שאין בו אלא עשה לבד לא קנסינן כולי האי וכה"ג מחלק בביצה פ"ב דף יז וברש"י שם ע"ש" הרי מפורש בתוספת שבת שהטעם להתיר היה אך ורק בגלל שתוספת שבת זה רק איסור עשה ולכן היה לו צד להתיר אבל אם לא אז אין לו שום צד להתיר.
עוד היה מקום לדון שהרי הביאוה"ל מביא שהפמ"ג סי' רסא' א"א ח' היקל בזה בזמן תוספת שבת אז אולי גם פה היה ראוי להקל בזה. אבל האמת היא לא כך שהרי טעם הפמ"ג להקל בזה היה שהרי הפמ"ג מדייק זאת מהמג"א בס"ק ה' אבל הוא לא כותב את טעמו ואחר"ז הפמ"ג שולח אותך למה שהוא כתב בסי' רנג' א"א ס"ק כו' ששם המג"א בס"ק כו' כותב שאם אדם רוצה להשים פת בתנור שיקרמו פניה קודם שחשיכה אע"פ שהוא כבר יקבל שבת זה מותר ולא גוזרים שמא יחתה וכותב המג"א וז"ל "דהא לא אסור מדאורייתא" וזה הטעם להקל והפמ"ג שם מעיר עליו שהרי יש מ"ד תוספת שבת דאורייתא והפמ"ג מיישב שאמנם זה דאורייתא אך מכיון שאין כרת וסקילה אז לא גזרו והוא שולח למה שהוא כתב בסי' רסא' ולכאורה זה כוונת הפמ"ג שלכן הוא מיקל בזמן תוספת שבת והטעם הוא בגלל שאין בזה כרת אבל אם באמת היה בזה כרת גם הפמ"ג היה אוסר.
המ"ב למעשה פוסק כהפמ"ג שמותר בזמן תוספת שבת אך יש לדעת שיש עוד פמ"ג בסי' רסג' א"א ס"ק ל' שנראה שהוא מחמיר בזה וכבר העיר בזה בארחות שבת פרק כה' הערה עט' ונשאר בצ"ע.
העולה להלכה שיש לאסור להסתכל בהסרטה בחו"ל שנעשתה בא"י בשבת ע"י יהודים מחללי שבת מתי שלבני חו"ל עוד לא נכנס שבת.