שאלה

אם לא נפסק לגמרי האות של הכתב עד מתי יהיה כשר?

תשובה

מהתמונה למעלה זה לא נראה ניכר להדיא הפיסוק בין האותיות ולכן אם תינוק יקרא כ-ת', ולכן לדעת המשנ"ב והברכ"י ועוד יכול לתקנו, ולדעת הפמ"ג והקול יעקב ועוד אין לתקנו, ונראה שבדיעבד יש להקל.
אמנם מהתמונה למטה זה נראה שהפירוד ניכר להדיא וא"כ לא יועיל לה תיקון אף שיקרא תינוק.
ולכן יש לראות את הקלף והדבר תלוי בזה.

מקורות

כתב השו"ע סי' ל"ב סעי' ט"ז "נפסק אחת מהאותיות, וכו' אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו, כשר. ואם לאו, פסול. ואין צריך לכסות לו שאר אותיות כמו שנוהגים. וכו' הא דמכשרינן כשנפסק אות, דווקא כשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק, אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו, או אם רגל הכ"ף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי הקף קלף מתחלתו, פסול".
כתב המשנ"ב ס"ק מ"ה "נפסק – י"ל בשני אופנים או מחמת נקב וזה אין כשר כ"א בניקב אח"כ כמו שיתבאר בסמוך בפנים, או ע"י שנחסר הדיו באותו מקום ובאופן זה היה קאי הדין דשו"ע אפילו אם בתחלת הכתיבה נעשה כך".
וכתב הרמ"א על מה שכתב השו"ע לשאול תינוק "מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתקונו, פסול אף על פי שהתינוק קורא אותו כהלכתו".
וכתב השו"ע סעי כ"ה "כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף, או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה, או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים, או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן, או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, או חי"ת שני זייני"ן, ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם, הוי שלא כסדרן ופסולין". וכתב המשנ"ב ס"ק קט"ז שה"ה למה שכתב הרמ"א בסעי' י"ח דהיינו היו"ד של השין.
וכתב הבה"ל בד"ה "אות אחת וכו' – ראיתי לאיזה אנשים שפוסלין בזה אם נמצא הפסק דקה מן הדקה שאינה ניכרת עד שיסתכל בה היטב ומקורם הוא מדברי הפמ"ג בא"א במה דכתב דבכל זה לא מהני תיקון אפילו אם אין ניכר פרידתן להדיא, ועיין ג"כ שם באות ל"ו ולענ"ד נראה שמדינא אין להחמיר בזה ואברר זה בעזה"י בכמה ראיות והוא. א' מדברי הרי"א שמקור דין זה נובע ממנו שזה לשונו בב"י אם כתב בתו"מ אות א' חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכ' יו"ד נו"ן וכו', וכן כתב הרא"ש על ה"א וקו"ף שדבקו בתפילין שאין להם תקנה בתיקון וכו', ועיין במ"א בס"ק ל"ו שכתב דבכל הני אפי' התינוק יכול לקרותו פסול, כיון שנראה כשני אותיות. ועיין בפמ"ג שם ולדבריו מיירי הרי"א והמ"א אף דאין ניכר להדיא פרידתן, והנה מלבד שהוא דוחק גדול בדברי המ"א כמו שאברר לבסוף יקשה קושיא עצומה לפ"ז בדברי הרי"א דא"כ מה ראיה מייתי לזה מקו"ף, דהא ע"כ טעם הקו"ף דלא מהני תיקון ובשאר אותיות שאינם נוגעין שלא הפסידו עיקר צורתן מהני תיקון, כמו שכתב הרי"א בעצמו ע"כ הטעם כמו שכתב הב"י מתחלה בשם תה"ד משום דתיקונו הוא ע"י מחיקה, וע"כ יתבטל עיקר צורתו לעין הכל, א"כ אין ראיה מזה לצד"י שכתבה יו"ד נו"ן ולא היתה ניכר פרידתו להדיא עד שיסתכל בהן היטיב, ותינוק קראה לאות, ואף דיכול לדחוק ולחלק דשאני צד"י מיו"ד שי"ן שאינם נוגעין משום דבעצם הם ב' אותיות אחרות כ"ז שלא חברן ביחד, ע"כ יקרא זה כשאר אות שהפסיד עיקר צורתו, עכ"פ אין ראיה לזה מקו"ף, וכ"ש דק"ו ליכא א"ו דכוונת הרי"א לפוסלו, הוא דוקא כשחלקו עד שניכר ונראה לעין כשני אותיות, ע"כ מייתי שפיר ראיה מקו"ף שבעת הכתיבה לא נדמה לאות אחרת ע"י דיבוקו וגם בעת התיקון שצריך למחקו מתחלה עד שיתבטל צורתו ג"כ לא תדמה עי"ז לאות אחרת ואפ"ה פסול לתקן, וכ"ש בצד"י שכתב יו"ד נו"ן והוא נראה לעין הכל כשני אותיות שבודאי אין להם עדיין שום תמונה של צד"י שאין יכול לחברן אח"כ, ובזה מיירי ג"כ המ"א שכתב דלא מהני קריאת התינוק בזה, *היינו כיון שנראה לעין הכל כב' אותיות א"כ הפסיד הצד"י עיקר צורתו והוי כאל"ף שחסר לו יו"ד אחד אבל אם אין ניכר פרידתו עד שמסתכל בה היטיב מותר לתקנה דעדיין עיקר צורתו עליו והתינוק יקראנו לאות והוי כמו יו"ד ושי"ן שאין נוגעין דמהני שם קריאת התינוק. ובזה מיושב ג"כ לשונו שכתב בכל הני אפילו תינוק וכו' כיון שנראה כשתי אותיות ולא כתב כיון שהם שתי אותיות דליהוי משמע משום דבעצם הם שתי אותיות כ"ז שלא חברם כסברת הפמ"ג, אלא ודאי כיון דלעין הרואה לא ניכר להדיא הפרדתה עד שמסתכל בה היטיב וגם התינוק יקראנה לאות מיקרי עי"ז עיקר צורתה עליה ויכול לתקן אותה. גם מלשון הרי"א והשו"ע משמע כמו שכתבנו דאיירי דניכר ונראה לעין הפרדתן מדכתבו צד"י שכתבו יו"ד נו"ן וכו' ולא כתבו שיש הפסק במקום חיבור היו"ד להנו"ן. וגם בספר עולת תמיד משמע ג"כ דמיירי שניכר לעין הכל כשני אותיות ע"ש. וכו' ואף דמדברי הט"ז בס"ק כ"א דמפרש דאיירי בלא עשה לו חטוטרות משמע דאיירי המחבר במה שכ' בחי"ת שני זייני"ן אפילו בלא ניכר להדיא פרידתן דדומיא דסיפא דמיירי בלא ניכר להדיא אך דשם איירי בחוטרא לכך מהני תיקון וכאן בלא חוטרא, ומסתמא ה"ה בכל הני דקחשיב המחבר, דברי הט"ז גופא מוקשים מאד אחד דלשון המחבר שלפנינו משמע דברישא עיקר הפסול בחי"ת הוא משום דניכר להדיא פרידתו מדכ' בסיפא אך אין ניכר וכו' משמע דמתחלה מיירי בניכר להדיא, ועוד דהמעיין בב"י בסוף סימן ל"ו בד"ה מ"כ אם חוטרא וכו' בסוף דבריו יראה להדיא דפסול אף ביש לו חטוטרות ומשטחיות לשונו שם משמע דאפילו תינוק לא היה מהני לזה דאין עליו שם אות כלל משום דניכר להדיא פרידתו ונראה כשני זייני"ן וא"כ מזה גופא אדרבא ג"כ ראיה לדברינו דמיירי המחבר בכל שאר דבריו ברישא ג"כ דוקא בניכר להדיא פרידתן דמשום זה אבד האות את עיקר צורתו ונראה כשני אותיות אחרות משא"כ בלא ניכר להדיא פרידתן עדיין שמו עליו וזהו טעמו של הי"א שהקיל בחוטרא דחי"ת שלא היה ניכר פרידתן ועוד אפשר לומר לענין דינא דבאות צד"י וכל כה"ג גם הט"ז מודה לכל מה שהכרחנו דבלא ניכר להדיא פרידתן יוכל לתקן דעדיין שמו עליו ורק בחי"ת סובר הט"ז כיון שאין חטוטרות עליו מוכח דהוא ב' זייני"ן ולכן אף שעשאן בקירוב כ"כ שלא היה ניכר להדיא פרידתן אבד את שמו . וכן משמע קצת בתה"ד בסימן מ"ח [הובא בב"י בד"ה כתוב בהגה"מ]… והאיר הקדוש ברוך הוא עיני ומצאתי יותר מפורש בתה"ד סימן ר"ל שמסתפק שם בגט שלא היו נוגעין היו"ד שבאל"ף ושבשי"ן ושאחורי הצד"י והיו סמוכות בקירוב עד שהתינוק קראם יפה ,ע"ש ומשמע שם בהדיא דבכל אלו שם אות עליה כיון דניכר האות אפילו לתינוק, רק נפסלו בתפילין ומזוזות ומסתפק שם לפסלם אפילו בגט משום דבעינן לכתוב האותיות כמו שנתנו למשה מסיני כל האותיות מחוברין גוף אחד חוץ מן הה"א וקו"ף, א"כ נראה ברור לפ"ז דלפי מה דקי"ל דלענין שלא כסדרן בתו"מ מותר לתקן ביוד"י השי"ן והעי"ן שאינם נוגעין משום דכיון דהתינוק קוראו לאות שם אות עליו ומיקרי עדיין עיקר צורתו עליו א"כ ה"ה נמי ביו"ד שאחורי הצד"י.
נחזור לענינינו דמכל אלו שהוכחנו מוכח להדיא דאם ההפסק היה דק שלא היתה ניכר פרידתו להדיא עד שמסתכל בה היטיב והתינוק קוראם יפה אפילו אם אירע כה"ג בצד"י בין היו"ד שאחוריו להנו"ן שלו וכל כה"ג מותר לתקן דלא מיקרי זה אות שחלוק לב' אותיות [ואפשר דאין צריך ג"כ להראות להתינוק באופן זה דבודאי יקרא יפה ודומיא דחי"ת שכתב השו"ע דלא מעכב בו ראית התינוק. אך לכתחלה בודאי נכון להראות להתינוק]. וכן ראיתי עוד באיזה אחרונים שמצדדים להקל בלא ניכר להדיא הפרדתן והתינוק קוראה לאות ע"כ נ"ל דבמקום הדחק יש לסמוך על כל זה להקל שיהא מותר לתקן ודלא כהפמ"ג. ודע עוד דאם ההפסק דק מאד עד שאין נרא' רק כנגד השמש כשר אפילו לדברי הפמ"ג וא"צ שום תיקון דבודאי לא גרע הפסק מאם היה נקב כזה באותו מקום ולענין נקב הלא קי"ל דנקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואפי' נרא' כנגד השמש וכמ"ש לעיל במ"ב ס"ק ל"ב ובודאי אפי' אם איתרע זה בצד"י בין היו"ד לנו"ן וכה"ג ג"כ לא חשיב נקב דאל"ה אמאי אמרו (בשבת ק"ח ע"א) כותבין תפילין על גבי עור של עוף טהור אף דהעור חלחולי מחלחל משום דהוי רק נקב שהדיו עובר עליו ליחוש דילמא איתרמי הנקב בצד"י בין היו"ד לנו"ן או בשי"ן במקום שמחלקו לעיי"ן זיי"ן וכה"ג א"ו דנקב כזה לא חשיב נקב כלל. והרוצה להחמיר בהפסק דק כזה די שיחמיר להצריכו תיקון אבל חלילה לפסול התפילין משום זה".
וכתב הקול יעקב ס"ק ק"ל "או חי"ת שני זייני"ן וכו'. ובכל הני אפילו תינוק יכול לקרותה פסול. עולת תמיד (אות ל"ה), מגן אברהם (אות ל"ו), הלכה ברורה (אות ל'), אליה רבה (אות מ"א), פרי מגדים (אשל אברהם אות ל"ו), קסת הסופר (שם), מלאכת שמים (כלל ח' אות ג'). ואם הפירוד אינו ניכר להדיא וגם התינוק קורא אותו, כתב רבינו זלמן (אות ל') בצד"י אם התינוק קורא אותו כהלכתו ואין הפירוד נראה להדיא שמותר להדביקו, ואין בזה משום שלא כסדרן. אבל מדברי הפרי מגדים (בפתיחה לסימן ל"ב בד"ה השני שבתפילין) ומעצי לבונה (חלק יורה דעה סימן ר"פ) משמע, באות שנחלק לשתי אותיות, שאף אם אין הפירוד ניכר להדיא והתינוק קורא אותו גם כן פסול, ואסור לדבק משום שלא כסדרן. וכן משמע מדברי המלאכת שמים וקסת הסופר (באות הנזכר ובאות שלאחריו). ועיין בשו"ת שבסוף זבחי צדק חלק ב' (<אורח חיים> סימן א')".
כתב בס"ק ק"ל (ב) "נראה דהוא הדין אם נכתבו האותיות בקומתן ובצביונן, ואחר כך ברוב הימים נפרדו השיני"ן וכיוצא, וצורת האות ניכרת, יכול לתקן ואין בזה שלא כסדרן. ברכי יוסף (אות ט'). אבל כל זמן שלא תיקנם הם פסולין, ואפילו אם הפירוד דק מאד וצורת האות ניכרת, דכיון שיש פלוגתא בזה באם נעשה הפירוד אחר הכתיבה, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ב, יש לפסוק כדעת האוסרים, משום חשש ביטול מצות עשה וברכה לבטלה. וכן אם נמצא כן בספר תורה בשבת ויום טוב שאי אפשר לתקן, מוציאין ספר תורה אחרת מטעם הנזכר. ועיין לעיל אות צ"ח [השני] ואות קי"ב, ולקמן סימן ל"ו אות ה' ואות י'. ועוד עיין בסה"ק כף החיים סימן ח"י אות ז' בענין ספק ברכות להקל".
ובס"ק קל"ב לגבי שאר כתב "תינוק דלא חכים ולא טיפש מכירם וכו'. הא דמהני קריאת תינוק לתקן, היינו דוקא שאין ניכר פרידתם להדיא, הא ניכר פרידתם להדיא, אף על גב דתינוק קורא כן, כיון שאין צורתה עליה הוי כותב שלא כסדרן. פרי מגדים (שם ובמשבצות זהב אות כ'). ואף על גב דבסוף ד"ה ובענין ינוקא (בפתיחה שם) נסתפק והניח בצ"ע, וכן בסוף הפתיחה (בד"ה גם מצאתי) כתב: ועדיין צ"ע, ויש לומר שמחמת הספק כתב לאסור, כדכתב דבר שמואל (סימן רס"ה) דבזה אזלינן בספיקן להחמיר, עי"ש, מכל מקום האחרונים כתבו כדבריו לאסור, עצי לבונה (שם), מלאכת שמים (שם), קסת הסופר (שם בלשכת הסופר אות ט'), אמרי שפר (שם). ואף על גב שבשו"ת שבסוף זבחי צדק חלק ב' (<אורח חיים> סימן א') כתב להתיר על ידי תינוק אף אם ניכר הפירוד להדיא, עי"ש, אפשר לומר אילו היה רואה דברי הפוסקים הנ"ל לא היה מיקל. מיהו אם יש ספק אם הוא ניכר להדיא או לא, יש להקל".
וביאר בס"ק קל"ד "דכיון דצורת האות היתה ניכרת וכו'. ואף על גב דיוד"י האלפי"ן והשיני"ן הנפרדין צורת יו"ד עליהן בפני עצמם, מכל מקום הנשאר אין אות אחרת עליה, גם אין כותבין יו"ד על גבי קו כזה, משום הכי מהני תינוק דלא להוי שלא כסדרן. פרי מגדים (אשל אברהם אות ל"ו, ובפתיחה ד"ה השני שבתפילין)".
וכתב בס"ק קל"ו ששיעור ניכר פרידתן הוא " היינו כל שפרידתם ניכרת היטב תיכף ומיד שרואה אותם. אבל אם אין ניכרת פרידתם עד שמסתכל בה, נקרא אין ניכר להדיא. רבינו זלמן (אות ל'):". והנה נראה שקול יעקב הולך לפי דברי הפמ"ג שלא יועיל אפי' תיקון ואע"ג שבסי' קל ס"ק ב' כתב את דברי הברכ"י נראה שלא סמיך עליה בשאר הס"ק, ולכן גם היכא שאינו ניכר להדיא אין לתקן וכדברי הפמ"ג. ומכל מקום היכא שניכר להדיא יש לפסול אע"פ שתינוק קורא, גם לדעת המשנ"ב, מלבד הזבחי צדק.
העולה
מהתמונה למעלה זה לא נראה ניכר להדיא הפיסוק בין האותיות ולכן אם תינוק יקרא כ-ת', ולכן לדעת המשנ"ב והברכ"י ועוד יכול לתקנו, ולדעת הפמ"ג והקול יעקב ועוד אין לתקנו, ונראה שבדיעבד יש להקל.
אמנם מהתמונה למטה זה נראה שהפירוד ניכר להדיא וא"כ לא יועיל לה תיקון אף שיקרא תינוק.
ולכן יש לראות את הקלף והדבר תלוי בזה.