שאלה

האם ראוי להחמיר ולהטביל גם כלי פלסטיק לבד מזכוכית ומתכות?

תשובה

הדין של אם פלסטיק צריך טבילה – תלוי א. אם ניתן למחזרו, (ובתנאי שאינו כלי חד פעמי) ב. אם מדמים לגזירות חז"ל או שאין מחדשים גזירות מדעתינו.
ולא בהרכח לדין טומאה
לכן למעשה כלי פלסטיק לא צריך לטבול.

מקורות

איתא במשנה עבודה זרה (עה, ב): "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים את שדרכו להטביל יטביל, את שדרכו להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן באור". ובגמ' "תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת", ובגמ' שם שמובאר שצריך להטביל במקווה של ארבעים סאה, ומוסיפה הגמ' "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפי' כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא נמי! א"ל: כלי סעודה אמורין בפרשה… רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים, סבר להטבילה, א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו… קוניא – פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו, וחד אמר: כסופו. והלכתא: כסופו" ופרש"י "ה"ג הואיל ונשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו – הואיל וכי מתבר חזו לתקנינהו ע"י התכה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה".
והטעם לטבילה זו איתא בירושלמי (ע"ז פ"ה הט"ו) דטבילה היא כדי שיצאו מטומאתו של גוי לקדושתו של ישראל.
פסק הרמב"ם (פי"ז מהל' מאכ"א הל' ג – ד) ז"ל: "הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו"ם מכלי מתכות וכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן במי מקוה ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות", עכ"ל.
ובהלכה ו' כתב "לא חייבו בטבילה זו אלא כלי מתכות של סעודה הנלקחין מן העכו"ם… אם לקח כלי עץ או כלי אבנים מדיח או מרתיח אינו צריך להטביל, וכן כלי חרשים אינו צריך להטביל, אבל השועין באבר הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה".
וכן מובא בשו"ע (הל' הכשר כלים יו"ד סימן קכ סעי' א) ז"ל: "הקונה מעכו"ם כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באיבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה". עכ"ל.
מהתורה או מדרבנן
כתב הרמב"ם בהלכה ה "טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתיה אינן לענין טומאה וטהרה אלא מדברי סופרים, ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה, שאין לך טומאה עולה על ידי האש וכל הטמאים בטבילה עולין מטומאתן, וטומאת מת בהזאה וטבילה ואין שם אש כלל אלא לענין גיעולי עכו"ם, וכיון שכתוב וטהר אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם".
אך הרשב"א (ח"ג סי' רנה) כתב "מה שאמרת שטבילת כלים מדברי סופרים לא כולי עלמא מודים בו ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהוא סבור שהוא מדאורייתא ופשטא דשמעתתא דשילהי ע"ז הכין משמע טפי", וכתב הכסף משנה שדייק מה שכתב הרמב"ם מפי שמועה דהיינו שנלמד מהפסוק ולא כתוב בו מפורש ולזה קרא הרמב"ם דברי סופרים, אבל אה"נ הוא מהתורה.
והעיר על דברי הרשב"א בפר"ח סי' ק"כ ס"ק ו' "ומה שכתב הרשב"א בתשובה [חלק ג סימן רנה] שמדברי הרמב"ם יראה שהוא סבור שהיא מדאורייתא, שלא בדקדוק כתב כן, שדברי הרב מוכיחין בבירור שהיא מדברי סופרים… וכן גבי בעיא דמשכנתא [שם] פסקה הרמב"ם [שם הלכה ו] לקולא, וכתב הרשב"א גופיה בתורת הבית דף (קנ"ה) [קכה] [בית ד שער ד לה, ב] והר"ן בפירוש ההלכות [שם לט, ב ד"ה גמ'] שטעמו משום דסבירא ליה דטבילת כלים מדברי סופרים וקראי אסמכתא בעלמא".
וסיים הפר"ח "ונראה מדבריו (של הרשב"א) שם שכן דעת הראב"ד [בחידושיו שם עה, ב ד"ה משכנתא ובהערה פא] והרמב"ן [שם ד"ה גמ']. וכולה שמעתתא דעבודה זרה מוכחא דטבילה זו הויא מן התורה כסברא זו והכי מוכח דעת המחבר ממה שכתב לקמן בסעיף ט' וסעיף י"ד ע"ש. וכן עיקר", וכן משמע מלבוש סעי' ג'.
וכן משמע מהא דפסק השו"ע סעי' י" שאין מאמינים לקטן, בטבילה זו, וכתב הט"ז ס"ק ט"ז שהטעם כיון שטבילה זו מהתורה, וכן כתב הבית הלל ס"ק ב', וכן כתב בביאור הגר"א ס"ק ל"ו.
וכן כתב הבן איש חי (שנה ב' פרשת מטות אות ב') וזה לשונו: אפילו כלי סעודה אינם צריכים טבילה מהתורה אלא רק כלי מתכות דכתיב זהב וכסף אבל כלי חרס וכלי עץ ואבן אין צריכים טבילה ואמנם חז"ל תקנו טבילה לכלי זכוכית מפני שהן דומין קצת לכלי ברזל וכו', ויש אומרים דגם כלי מתכות טבילתן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וסברא ראשונה עיקר דסבירא ליה כלי מתכות דאורייתא, עכ"ל. וכך פסק מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חיי שרה תשס"ב)
זכוכית
כתב האשכול (ח"ג הל' לוקח כלי תשמיש מן הגוי אות יט) ז"ל, כלי זכוכית דיש להם תקנה בהתכה כמתכות צריכין טבילה, וחזי לן דמדרבנן צריכין טבילה עכ"ל. וכן דעת התוס' הרא"ש והמאירי בסוגיא דע"ז (עה, ב). וכ"כ הכנה"ג (יו"ד סי' קכ בהגהות ב"י אות לג)
ומכל מקום סייג דבריו הפר"ח ס"ק ג' "או של זכוכית. מפרש טעמא בגמרא [שם] דהואיל וכי נשתברו יש להם תקנה על ידי התכה ככלי מתכות דמי. ומסתברא דאף למה שאכתוב לקמן [ס"ק ו] דטבילה זו מן התורה, אינו אלא דווקא בכלי מתכות דכתיבי בפרשה, אבל לא בכלי זכוכית דאינו אלא מדרבנן הצריכום טבילה משום דדמו לכלי מתכות, והכי מוכח בפרק קמא דשבת [טז, א]", וראה בפמ"ג סי' תנ"א ס"ק ו' שס"ל גם כן.
ערוך השולחן בסעי' כ"ה כתב לבאר מדוע בכלי זכוכית גזרו, וז"ל "אך הענין כן הוא דהנה כל המיני מתכות יסודם מן העפר אך שבאותן המקומות שחופרין בהן המתכות נתדבקו חלקי העפר זל"ז בדיבוק חזר ומשתנים לכמה איכיות ויסודות כידוע לחכמי הטבע, אבל עיקר יסודם הוא עפר ולכן כל המוני מתכיות צריכין צירוף וזיקוק באש עד שפושטים צורה ולובשים צורה אחרת כל מין מתכת לפי יסודותיו, ולא כן כלי חרס לא לבשו שום צורה אחרת בהיותם כלים וכמו שיסודם מן העפר כן צורתם עפר ואין צריכין זיקוק וצירוף באש והנה זה המין זכוכית אמת שיסודו מעפר אבל הא לבש צורה אחרת לגמרי וצריכין זיקוק וצירוף באש ככל מיני מתכיות ומטעם זה כי נשתברו יש להם תקנה דכמו שתחלתם מן האש כמו כן סופם בהשברם תקנתם ע"י האש ובכן יש להם כל מיני סגוליות של מתכת ואשר יסודו מחול הא מתכיות ג"כ יסודם מעפר, ולכן אמרו חכמים דבמין זכוכית נלך לחומרא בכל כללי דיניהם, ולכן בטומאה שגם בכלי חרס יש טומאה לא הוצרכו חז"ל לעשותם כמתכיות בשום פרט כיון שעיקר יסודו מעפר ובחרס יש ג"כ טומאה עשאום בכל דיני טומאה ככלי חרס ודחו להך טעמא דכי נשתברו וכו' לעשותם כמתכות דשני חומרות א"א לעשות בהם דאיך נעשה שני הפכים לעשותן ככלי חרס וככלי מתכות ולכן הלכו אחר העיקר משא"כ בטבילה דבכלי חרס ליכא טבילה כלל בהכרח היה לחז"ל לעשותם ככלי מתכות מפני שיש בה סגולת כל המיני מתכיות והיינו חילוף הצורה וזיקוק באש וזה שאמרו הואיל וכי נשתברו יש להם תקנה זהו כביאור על כל מה שכתבנו דמתוך שיש להם חילוף צורה וזיקוק באש לפיכך כי נשתברו יש להם תקנה".
הבן איש חי (שם) "ואמנם חז"ל תיקנו טבילה לכלי זכוכית מפני שהן דומין קצת לכלי ברזל, יען דאם נשתברו יש להם תקנה שיכולים להתיכן ולעשות מהם כלי אחר, ולהכי צריכין טבילה מדרבנן". וכ"כ הזבחי צדק (שם ס"ק פ"ג), ובערך השולחן ס"ק טו"ב.
אולם המאמר מרדכי (או"ח סי' שכג) שאין לחלק בין כלי מתכות לכלי זכוכית. וכן כתב מרכבת המשנה (סו' הל' טומאה וטהרה בקונ' אחרון ענף ד' אות יג) שלשיטת תוס' טבילת כלי זכוכית הוי מהתורה, עכ"ד.
ולמעשה פוסקים כרוב הפוסקים, וכן כתב הכה"ח סי' שכ"ג ס"ק מ"ד, ומ"ז שכלי זכוכית מדרבנן וכן ס"ל למרן הרב.
פלסטיק
והנה בדין טבילת כלי פלסטיק נחלקו האחרונים,
וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' לז) "וא"כ דון מזה לנידון שאלתנו, בהיות ואין כלים הנקנים מן העכו"ם טעונין טבילה אלא כלי מתכות (לרוב הפוסקים מה"ת) וכלי זכוכית (לרוב הפוסקים מדרבנן. עיין בזה בשד"ח בכללים מערכה ט' אות ב') כמבואר בע"ז ד' ע"ה ע"ב ונפסק ביו"ד סי' ק"כ, אם כן הכלי הפלאטיק /הפלסטיק/ אינם טעונים טבילה כלל, כי בודאי הברור שאינם בכלי מתכת וגם אינם ככלי זכוכית, ואף אם לו היה איזה ספק בדבר ג"כ הדעת נוטה שלא להצריכם טבילה משום ספק רחוק זה בהיות וכאמור עצם טבילת כלי זכוכית לדעת רובא דרובא של הפוסקים אינה ג"כ אינה אלא מדרבנן (ולדעת כמה מגדולי הפוסקים, ומי בראש הרמב"ם ז"ל, גם כלי המתכת אינו אלא מדרבנן כמובא בשד"ח שם ואכמ"ל) ולחוש ביותר להחשש שמביע כת"ר במכתבו שאם נצריכם טבילה יבואו לטעות ולחשוב שדין כלי זכוכית להם ממש לענין הכשר בנשתמש בהם איסור או לענין חמין, ובפרט שכאמור נראה הברור הודאי שאינם בגדר כלי זכוכית",
ולפענ"ד נראה ברור דגם לדעת הערוה"ש בהסברו שם ג"כ אין כלי הפלסטיק צריכים טבילה, כי הרואה יראה דהנקודה המרכזית של הערוה"ש שם שמסביב לה סובבים כל דברי הסברו שם הוא עם הנחת היסוד העיקרי כי כלי הזכוכית יש להם כל מיני סוגליות /סגולות/ של מתכת ואשר יסודו מחול הא מתכיות ג"כ יסודם מעפר (לשון הערוה"ש שם) אלא שמשתנים לכמה איכיות ויסודות (שם) ומשום כך כותב שם להסביר דלכן בטומאה שגם בכלי חרס יש טומאה לא הוצרכו חז"ל לעשותם כמתכיות בשום פרט כיון שעיקר יסודם בעפר וכו' ולכן הלכו אחר העיקר עיין שם. א"כ בכלי הפלסטיק שכפי האמור חסר להם הדמיון העיקרי והיסודי לכלי המתכת ונוצרים מחמרים אחרים לגמרי בכל כגון זה גם הערוך השלחן יודה שאין מקום לדמותם לכלי מתכת משום זה לבד שפושטים צורה ולובשים צורה, ואינם צריכים טבילה.
ובכלל לפענ"ד נראה שגם כאשר ימצאו כעת משאר כלים חוץ מכלי זכוכית שנוצרו וסודרו באופן זה שיהא להם תקנה כאשר ישברו, בכל זאת לא נוכל לחדש מעצמינו גזירות לבוא לדמותם על כן לכלי זכוכית ולהצריכם טבילה, דאין לנו לדרוש בזה טעמא דקרא וחז"ל ואין לנו אלא מה שגזרו והוסיפו חז"ל בעצמם על הכלי מתכת, דהיינו כלי זכוכית בלבד, כמבואר בע"ז שם. והגם שראיתי בדרכי תשובה ביו"ד שמביא בשם שו"ת אהל אברהם שנשאל על כלי עצם שסודרו באופן שיהא להם תקנה לכשישברו ע"י התכה באש אם יש להצריכם טבילה, והשיב לחיובא להצריכם טבילה ככלי זכוכית. אבל המעיין אשר יעיין בגוף דברי שו"ת אהל אברהם (שאג) סי' כ"ד יראה דהבעל אהל אברהם בעצמו הרגיש שיש מקום לומר דמשום טעם סברא זו בלבד דיש להם תקנתא לא עשאום ככלי מתכת ושאני כלי זכוכית שאמרו טעם זה לאחרי שגם גזרו על טומאתן מגבן, והרגיש גם זאת דבעיקר יש מקום לחלק ולומר דכלי זכוכית דעיקרן מחול והוא מנפש הדומם כמתכת יסודם בארץ יש לגזור זה אטו זה אבל עצם דהוא מנפש החי לא דמי לגזור זה אטו זה. אלא דשוב רוצ"ל שם בדעת התוס' כן להצריך טבילה, ומסיק על כן להחמיר להלכה כיעו"ש, ויש לעיין ולדון בדברי מסקנתו זאת שם, שאינה ברורה כפי שיווכח המעיין ועצם סברתו הנ"ל שר"ל דשאני כלי זכוכית דעיקרן מחול, הרי מצאנו שקבע כן להלכה הערוה"ש הנ"ל, ולכן בצירוף הסברא שכתבנו דאין לנו להוסיף על הכלים ולגזור גזירות מעצמנו נראה שיש שפיר מקום להקל שלא להצריך טבילה בשאר כלים, חוץ מהנכנסים תחת סוגי כלי מתכת וזכוכית, אפילו אם לו /לא/ יעשו באופן כזה שיהא להם תקנה לאחר שישברו בדומה לכלי מתכת וזכוכית בהיות וביסודם ובעיקרם המה מחומר אחר לגמרי.
וע' בשלחן גבוה א"ח (סי' תנא דל"ו ע"ב אות יג) שכ', שכלי עצם וכלי קרן וכלי עור א"צ טבילה, דלאו מיני מתכות נינהו. לפיכך המטבילים כפות של עצם או קרן טועים הם. והמטבילים אותם בברכה עוברים על לא תשא שם ה'. ע"כ.
שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יורה דעה) סימן מט "לענין טבילת כלי עצם מביא הרב בעל דרכי תשובה בסי' ק"כ בשם שו"ת אהל אברהם סי' כ"ד דאותן כלי עצם שאפשר להתיכן כמו כלי זכוכית צריכין טבילה כמו כלי זכוכית. ואני לא ראיתי אותן בלי עצם, גם יש לדון כיון דכלי זכוכית גזירת חכמים אולי לא גזרו רק על כלי זכוכית ולא על שאר כלים אף דאפשר להתיכן. ולכן מסיק שאינו צריך טבילה", והביאו בשות ציץ אליעזר.
וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קסג אות ב). שאע"פ שנאמר לו מפי מומחים שאף כלי פלסטיק וניילון אפשר לתקנם ע"י התכה כמו כלי מתכות, מ"מ אין לנו לחייבן בטבילה מעצמינו, וכמ"ש המג"א (סי' שא ס"ק נח) להסתמך על הב"י סי' יג דבכה"ג אין לגזור מדעתינו, וה"נ כיון שמיני כלים אלו לא היו בימי חז"ל, ולא נתחייבו בטבילה, אין בידינו לחייבן בטבילה, ובפרט שיש לחוש פן יבאו לידי ברכה לבטלה. ולכן אין לטבלן אפילו בלא ברכה. ומ"מ המחמיר להטבילן בלי ברכה אין מזניחין אותו. עכת"ד
וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קול צופייך חיי שרה תשס"ב) "כלי פלסטיק יש מי שאומר: שכיום, כלי פלסטיק – צריך טבילה, ואף כלים חד פעמיים צריכים טבילה, מאחר ומשתמשים בהם. אבל להלכה, רק כלי זהב, כסף, נחושת, מתכת – צריכים טבילה. חכמים הוסיפו גם כן זכוכית. מאחר ובזמנם כלי זכוכית שהיה נשבר היו מתיכים אותו ועושים ממנו כלי חדש. אם נבוא ונקח פלסטיק ונתיך אותו לא ניתן יהיה לעשות ממנו כלי חדש, ועל כן כלי פלסטיק – אינו צריך טבילה", גם כיום ישנם מוצרי פלסטיק רבים שלא ניתן למחזר, וא"כ הם לא יצטרכו טבילה, אמנם מצינו ש פסק בעוד מקומות שגם אם ניתן למחזר לא יצטרכו טבילה.
כלים שונים האם חיבים בטבילה
בשו"ת מבית לוי (ניסן תשנ"ו) כתב שאין להטביל כלי פלסטיק כלל וכתב דכן ידוע בשם מרן החזו"א דינים והנהגות (חלק יורה דעה פרק א סעיף כב) וכן מנהג העולם. וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (מאסף "לתורה והוראה" חוברת א' עמ' 11)
וכ"כ בשו"ת באר משה (שטרן ח"ב סי' נב) דכלי פלסטיק הוי ככלי גללים וכלי אבן שאינם צריכים טבילה כלל.
ומכל מקום במנחת יצחק ח"ג סי' ע"ו – ע"ח כתב להטביל בלי ברכה כיון שאפשר להתיכם ולהחזירם לקדמותם.
לסיכום פלסטיק אם צריך טבילה – יש המצריכים טבילה בלי ברכה – יש אומרים שלא צריך טבילה בפלסטיק שאי אפשר למחזרו (בדרך כלל העבים), טעם נוסף שחכמים לא גזרו וזה שייך גם בפלסטיק הניתן למיחזור
העולה
הדין של אם פלסטיק צריך טבילה – תלוי א. אם ניתן למחזרו, (ובתנאי שאינו כלי חד פעמי) ב. אם מדמים לגזירות חז"ל או שאין מחדשים גזירות מדעתינו.
ולא בהרכח לדין טומאה
לכן למעשה כלי פלסטיק לא צריך לטבול.