שאלה

נו"ן שדומה קצת לכ"ף מתי פוסל?

תשובה

הכא שיש נטיעה של הרגל המחברת בין המושב לגג, וגם שיעורה קצר כך שאינה נראת כבי"ת יש להאריך.

מקורות

כתב התיקון תפילין "נון מושבה ארוך שלא תדמה לבי"ת", וכ"כ שם הברוך שאמר שיש להאריך מעט את מושבה יותר מן גגה, וכ"כ האלפא ביתא (השלישי) שיש להיזהר שלא תדמה לבי"ת
וכתב הבית יוסף אורח חיים סימן לו "יהיה ראשה כמו זיי"ן והראש קצר ומושבה משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לבי"ת".
ודין זה הביא המשנת סופרים באות נ' "אות נו"ן כפופה יעשה ראשה כמו ראש הזיי"ן וג' תגין עליה ולא יותר רחב מראש הזיי"ן דלא תהוי דומה לבי"ת אם יהיה רחב מעט יותר ומטעם זה יעשה ג"כ מושבה למטה משוך לצד שמאל היטיב יותר מן הראש כדי שלא יתדמה לבי"ת או לכ"ף" והנה מתוך הדברים נראה שאם הרגל נוטה יש בכך היכר שאינו בית, אמנם לענין שיעור כאשר שניהם שווים כמה ימשך הגג ויהיה פסול לא ביאר לנו המשנ"ב כאן.
וכתב המשנת סופרים על אות כ' "גם צריך ליזהר שלא לקצרנה ברחבה כדי שלא תראה כנו"ן כפופה לתינוק דלא חכים ולא טיפש. [עיין בב"י בא"ב שני אות וא"ו]", ובאות ב' כתב "וטוב שאורך ורוחב הבי"ת יהיה כג' קולמוסים ורוחב חללה כעובי קולמוס ואם קיצר הבי"ת עד שנראה כנו"ן כפופה לתינוק דלא חכים ולא טיפש נראה דיש להחמיר בזה עיין לקמן בדין אות נו"ן כפופה ובב"י בא"ב שני אות וא"ו אח"כ מצאתי כן בהדיא בפמ"ג בפתיחה ע"ש שכ' דבתו"מ לא מהני בזה תיקון להמשיכו כמו בי"ת משום שלא כסדרן". משני אלו משמע שיש שיעור למטה שאנו נגיד שאם הוא קצר כל כך אע"פ שהראש שווה כשר רק היכא שנסתפק לנו זה בעיה.
וכן כתב להדיא המקדש מעט שאם ראשה וגגה שווה ורוחבן קולמוס כשרה ומכל מקום טוב להאריכה מעט, ועיין במנחת סולת מה שהעיר עליו.
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן ו "אות נו"ן שהגג רחב מהמושב כזה /במקור יש ציור/ דבדע"ק חוכך להחמיר, ובס' קול סופרים כ' דבעי שאלת תינוק, האיך הלכה למעשה, כאמור אין בידי הס', אבל כך דעתינו העני' נוטה וכך רגילים להורות בבית מדרשינו, דאם שוה למטה ולמעלה, וגם אם הוא יוצא למעלה מעט יותר מלמטה באופן דהוא עדין בגדר קצר למטה ולמעלה, שהוא פסול בבי"ת רגיל אני להכשיר, [וכעת ראיתי בחי' בני הה"ג רבי בנציון בספרו כ"י על הל' סת"ם בירר כן בהרחבה], אמנם ביש לו למעלה רוחב גג כצורת בי"ת למעלה הגם שלמטה הוא קצר חוששני להחמיר אב"א מצד דמיון לבי"ת אב"א מצד נו"ן הפוכה".
וא"כ הכא שיש נטיעה של הרגל המחברת בין המושב לגג, וגם שיעורה קצר כך שאינה נראת כבי"ת יש להאריך
ב
כתב הבית יוסף אורח חיים סימן לו "ומ"ש דנו"ן פשוטה תואר צורתה כמו זיי"ן כן כתב הר"ן בפרק הבונה אהא דאמרינן שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן וזה לשונו ומכאן שצריך [להיות] הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגס כצורת זיי"ן ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וי"ו שאם כן הוה ליה לומר ווי"ן נוני"ן נוני"ן ווי"ן".
וכתב הקול יעקב "עשה נו"ן כפופה כעין צורת וא"ו למעלה ולא כעין זיי"ן, משלחן ערוך דבי רב [רבינו זלמן בצורת הנו"ן] משמע דכשר בדיעבד. אמרי שפר בשם משנת אברהם [שם אות פא] וכן כתב קסת הסופר Z(שם בלשכת הסופר אות כ"ג)X. וכן משמע מספר לדוד אמת ומנהגנו לכתחלה עושין אותה כן".
וכתב עוד המשנת סופרים "אם עשה הנו"ן כפופה למעלה צורת וא"ו דהיינו שמשך הצואר מקצה ראשו * הניח הפמ"ג בצ"ע והביאו הגרע"א בחידושיו ומנחלת דוד בסימן כ"ג משמע דכשר בדיעבד. [וכן משמע לענ"ד לכאורה מהלבוש שחזר בסוף תמונת האותיות שלו הדברים שהם לעיכובא בכל אות ואת זה דילג] ועכ"פ נ"פ דאף לדעת הפמ"ג מהני תיקון ואפילו בתו"מ דהיינו שיגרור תחלה קצת מראשו לצד שמאל ולא הרבה כדי שישאר עדיין תמונת נו"ן עליו ואח"כ יוסיף עליו דיו לצד ימין לעשותו כמו ראש הזיי"ן ולא מועיל בהוספת דיו מצד ימין לבד דא"כ יהיה ראשו רחב מראש הזיי"ן ואין לעשות כן כנ"ל ועיין בבה"ל".
שכתב הבה"ל "הניח הפמ"ג בצ"ע – וחכם אחד מחכמי הזמן הביא ראיה לדברי המכשירין בזה מהא דאמרינן בשבת ק"ד ע"ב נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב ולפיר"ח [הובא בהגמי"י ובב"י באות זה] קאי זה על אות ט' דנתכוין לכתוב טי"ת ולא הדביק הירך לצד שמאל [כן איתא בהגהמ"י וטה"ד בב"י שכתוב ימין] ונעשה נו"ן זיי"ן וא"א דלעיכובא הוא אפי' בדיעבד דאין עליו שם נו"ן כלל אמאי חייב בזה בשבת שתים הלא הנו"ן שבטי"ת זה מסתמא עשהו כשאר טי"ת שאין ממשיכין צואר הנו"ן כ"א מצדו ולא מאמצעו ולענ"ד יש לדחות דבלא"ה לפי המסקנא דגמרא שם דמסיק הא דבעי זיוני וכו' ע"כ אנו מוכרחין לומר דהברייתא זו מיירי דעשה להטי"ת הנו"ן שבה זקוף למעלה וגם מזויין ודלא כמו שאר טיתי"ן דצריכה להיות הנו"ן שבא בלא זיון וגם כפוף מעט לתוכה כמו דמסקי הפוסקים א"כ נוכל לאמר גם כן דמיירי שעשה להנו"ן שבטי"ת זה משוך מאמצע ראשו כמו נו"ן ממש ולא כשאר טי"ת ולהכי חייב גם משום נו"ן שבו. ולענין תיקון לנו"ן כפופה שעשה ראשו כצורת וא"ו עיין במש"כ בפנים דמהני תיקון אפילו בתו"מ דלא שייך בזה חק תוכות כיון דאין מתכשר ע"י גרירה לחוד ולא שייך בזה שלא כסדרן דצורתן עליה מיקרי דהכל מורגלין בנו"ן כזה ואמינא לה מהא דכתב הפמ"ג באות כ"ף פשוטה שעשהו למעלה מרובע דאפילו להפוס' הפוסלים דס"ל דאין לחלק בין הפשוטה להכפופה אפילו בדיעבד מודו דמהני הוספת דיו לעשותו עגולה אפי' בתו"מ ואין בזה משום שלא כסדרן דצורתה עליה מיקרי דהכל מורגלין בכפי"ן כאלו א"כ פשוט דה"נ בנו"ן כפופה דמהני תיקון כיון דאפילו בלא תיקון נמי הכל קורין אותה נו"ן. ובאמת ק"ו הוא הכא מהתם דשם מה שהכ"ף כפופה צריכה להיות עגולה גמרא מפורשת היא בשבת ק"ג ע"ב ואל"ה אין תמונתה עליה וא"כ להפוסקים דס"ל דאפילו בכ"ף פשוטה שעשאו מרובע יש לפסול אפילו בדיעבד דאין לחלק בהתמונה בין כפופה לפשוטה כיון דשניהן שם כ"ף עליהן היה נראה לן לכאורה דע"י הריבוע אבדה צורתה דתו אין שם כ"ף עליה ואפ"ה כתב הפמ"ג דמהני תיקון דמיקרי עדיין צורתה עליה כיון דהכל מורגלין בכפי"ן כאלו וא"כ כ"ש בענינינו דאפילו בנו"ן פשוטה שהחמיר הר"ן עכ"פ אין לנו מקור מהגמרא דלא ליהני תיקון באם עשאו למעלה כצורת וא"ו עאכ"ו אין לנו להחמיר בצורת נו"ן כפופה אם עשאו למעלה כצורת וא"ו דלא ליתהני תיקון כנ"ל פשוט. ומ"ש שיגרור קצת דאם יגרור הרבה יאבד תמונתו וכשיתקן אח"כ יהיה בזה שלא כסדרן. ומ"ש ואח"כ יוסיף עליו דיו דאם יעשה בהיפך ויהיה רחב הרבה אפשר דעי"ז יקרא אבד עיקר תמונתו דאין הכל מורגלין בכזה ולא יועיל אח"כ מה שיגרור מצד שמאל. ודע עוד דלדעת הפמ"ג דמחית לתרוייהו בחדא מחתא אפילו לענין דיעבד אלמא דס"ל דאין לחלק בין פשוטה לכפופה כיון דשניהן שם נו"ן עליהן [ותדע דבכ"ף פשוטה שעשאו מרובע נמי מצדד כהפוסקים דס"ל אפילו בדיעבד פסול] א"כ לדבריו יש נמי לומר כה"ג במ"ם פתוחה אם עשאו למטה ג"כ עגולה דיש לפוסלו אפילו בדיעבד מטעם זה כיון דשניהן שם מ"ם עליהן ובמ"ם סתומה ודאי פסול דהוי בכלל ממי"ן סמכין א"כ ה"נ בפתוחה וצ"ע לדינא. ותיקון מהני בזה אפילו בתו"מ דבלא"ה ג"כ עדיין עיקר צורתה עליה".
העולה
הכא שיש נטיעה של הרגל המחברת בין המושב לגג, וגם שיעורה קצר כך שאינה נראת כבי"ת יש להאריך