שאלה
האם מותר לשים ביצה מבושלת מהמקרר בתוך מים חמים שאינו על האש בשבת?
תשובה
א. אין בישול אחר בישול בדבר יבש, וע"כ דבר מאכל יבש דהיינו שאין בו רוטב וכדו' שהתבשל מותר לחזור ולחממו אפילו בחום שהיד סולדת בו. (כמובן באופנים המותרים, כמבואר בדיני חזרה בשבת.)
ב. ביצה שהתבשלה כל צרכה מבעוד יום ורוצה לחממה ע"י שמכניסה לתוך מים חמים שאינם על האש, יש לאסור להכניס כולה בתוכו, משום דהוה הטמנה בשבת, וע"כ יכניס רק את חלקו וכשיתחמם יהפכנו לצד השני.
מקורות
שאלתו מורכבת משני חלקים
א. מצד מבשל בשבת, כלומר האם אמרינן דיש בישול אחר בישול בדבר שנתבשל מבעוד יום.
ב. דגם אם נומר שאין בישול באופן שהביצה כבר התבשלה מבעוד יום, עדיין יש לברר האם יש בכך משום הטמנה בשבת.
"בישול אחר בישול ביבש"
שנינו בשבת (קמה:),כל שבא בחמין מלפני השבת, שורה אותו בחמין בשבת. ואמרו בגמרא דהיינו כגון תרנגולתא דרבי אבא ,שהיתה מבושלת. ופירשו רבינו חננאל והרי״ף, ״שהיתה מלוחה ביותר, ולפני אכילתה שורה אותה במים חמים״. והנה רש״י (בשבת לד.), והרא״ש (פרק כירה סי׳ יא), והר״ן, כתבו שפירוש כל שבא בחמין היינו שנתבשל. וה״ט משום שאין בישול אחר בישול. וכן פסק מרן בשו"ע (סי׳ שיח ס״ד), תבשיל יבש מותר לשרותו בחמין בשבת, לפי שאין בישול אחר בישול, אבל תבשיל שיש בו מרק ונצטנן, יש בו משום איסור בישול בשבת" ע״כ. והנה זוהי דעת רש״י והרא״ש והטור ורבינו יונה, אבל דעת הרמב״ם והרשב״א והריטב״א והר״ן, שאץ בישול אחר בישול אפילו בלח, כגון מרק המבושל. והנה הרמב״ם (פרק ב ה״ח) כתב, כל שבא בחמין קודם השבת או שנשרה בחמין מלפני השבת , אע״פ שנצטנן מותר לשרותו בחמין בשבת . וכתב מרן הב״י, שלדעת הרמב״ם אם נשרה בחמין אפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, כיון שנשרה במים רותחים חשיב כמבושל, לענין שאם שורה אותו בחמין בשבת לא יחשב כמבשל בשבת. וכו'. הרי מבואר דכל שנתבשל קודם השבת בישול גמור כל צרכו מותר לחזור ולחממו בשבת ואין בו משום בישול שהרי לא הוסיף בו מאומה ממה שהיה קודם לכן, ובלבד שלא יהיה בו רוטב או כל נוזל אחר שבזה דעת השו"ע כשיטות האוסרים.
"הטמנה בכלים"
אמנם עדיין פש גבן לברורי, האם כשמכניס את הביצה לתוך מים חמים יש בזה משום הטמנה.
הנה כתב הטור בסימן רנח, כלי שיש בו דבר חם, יכול להניחו על קדרה טמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן, ויכול לטוח פיו בבצק אם יש לו בצק שנילוש מאתמול, אבל אין מניחים כלי שיש בו דבר קר על גבי קדרה חמה בשבת, שהרי מוליד בו חום בשבת ואם הניחו בע"ש מותר, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. וכתב הבית יוסף על דבריו ופשוט הוא, שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל, אלא אדרבא חומה מתמעט והולך, וממילא הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל מבעוד יום מותרת, כמבואר בסימן רנז סעיף א, והט"ז הסיק מתוך דברי הבית יוסף חידוש דין, וז"ל "ונראה לי שאין בכלל זה, אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה, שאפשר שתתקרר הקדירה קודם כלות הזמן ההוא, אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה, אסור דהוי דבר המוסיף הבל על כל פנים, וע"כ לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי בתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צנתו בתוכו ואח"כ שותין המשקה, שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה אפי' לזמן מועט, ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו, וע"ז כתב הטור וש"ע שאין זה כטומן כו' פי' שאין כאן דרך הטמנה כנ"ל ועמ"ש בסי' שי"ח סי"ג". איברא שבפרי מגדים (במשבצות זהב ס"ק א) ביאר, דהב"י לשיטתיה [סימן רנג סעיף א] דנוגע במקצת בגחלים או במוסיף הבל הוה הטמנה, וכמו שכתב בחדושי הרשב"א ריש במה טומנין [שבת מז, ב ד"ה גמרא] בקופה שטמן בה כו', דכל שדבוקין במוסיף הבל בגפת, הטמנה במקצת הוה הטמנה, משום הכי הוצרך לטעם דמתקרר. והיינו כשאין אש תחתיה. ובשבת אסור אם יתחמם שיד סולדת בו מכלי ראשון נמצא מבשל בשבת, מה שאין כן אם אי אפשר שיד סולדת בו בעליונה, אף בשבת מותר צונן בשבת שאין מוסיף הבל, כבסימן רנ"ז סעיף ו', יע"ש. ועיין סימן שי"ח סעיף ו' ז' ח' וסעיף י"ג וט"ו. והנה הט"ז ז"ל חידש בכאן דין אחד, והוא, דודאי כלי שיש בו מים חמין, אף בכלי שני שיד סולדת בו וכל שכן כירה גרופה וכדומה, אף על גב דאם טומן בהם דבר מה לזמן מרובה לשעה או שתיים לא הוה כמטמין במוסיף הבל, דהא יתקרר מעט מעט, והטמנה בגילוי דעת מהני ורואין שאין כוונתו להוסיף הבל, אז שרי אפילו כולו טמון בה. מה שאין כן כשטומן לזמן מועט ורוצה שיתחמם בה, ודאי מקרי מוסיף הבל אף בכלי שני, דלפי שעה מוסיף הוא ודאי, והחוש מעיד על זה. א"כ לא יפה עושים שמטמינים כלי קר כולו בתוך מים חמין בכלי שני, דהוה הטמנה אף לדידן בכולו טמון בה, ומוסיף הבל מקרי לפי שעה, ואסור אף בכלי שני, כמו שכתב [הט"ז] בסימן שי"ח אות י"ט. ובכלי ראשון בלאו הכי יש בו דין בישול. ולפי זה פירש מה שכתב בטור שאין זה "כטומן" במוסיף הבל, משום דכל שמקצתו מגולה לאו הטמנה הוא לדידן, כבסימן רנ"ג סעיף א' כו' בנוגעים בגחלים, ומשום הכי לא כתב הר"ב כאן כלום. ומבואר מכל הנ"ל דלשיטת הט"ז שיש איסור הטמנה בשעה מועטת אפילו בדבר שמתמעט חומו והולך כגון בקדירה שהוציאה מהאש ורוצה להעמיד קדירה אחרת עליה וכל ההיתר שהתירו הוא משום דאינו חשיב הטמנה, דאין מכוסה כולו אלא מקצתו, וע"כ כשמניח בקבוק מים קרים להפיג צינתו בתוך כלי שבתוכו מים חמים לא יכניסנו כולו אלא מקצתו. {אמנם י"ל דאין מוכרח לבאר כך בדעת הבית יוסף, א. דלא חילק בין שעה מועטת לשעה מרובה, וכן ביארו השולחן עצי שיטים, והאליה רבה, והתוספות שבת, בדעת הבית יוסף (והביאם שער הציון ס"ק ו), ועוד שלשיטתו חשיב הטמנה אפילו מצד אחד כמבואר בפרי מגדים ולפיכך יש לאסור להניח הבקבוק בתוך החמים בשבת דהוי הטמנה במקצת, וכל ההיתר הוא משום דהוי מתקרר והולך וחשיב כדבר שאינו מוסיף הבל, וע"כ מערב שבת בלבד יהיה מותר להטמינו, ודלא כביאור הט"ז בדעת הבית יוסף. ובאמת שאין הדברים מוסכמים דלאחר עיון הדק היטב בסוגיא, מצאתי שיש מחלוקת אחרונים בהבנת הבית יוסף האם הטמנה במקצת חשיבא הטמנה בכל אופן וצורה, הבית מאיר בסימן רנג סעיף א כתב "להניח קדירה על גבי קדירה לכל הדיעות (גם לשו"ע) אין זה נחשב כהטמנה, (והוכיח זאת מהא דכתב מרן בשו"ע סימן שיח סעיף ו עיי"ש) והוסיף, דמה שכתב השו"ע דהנחה ע"ג גחלים חשיבא הטמנה, היינו דוקא כגון גחלים שדרכן להתפשט גם לצידי הקדירה, משא"כ בהנחת קדירה ע"ג קדירה שאין העליון נוגע כלל בהדבר המוסיף ההבל אינו כלל דרך הטמנה עכ"ד. וכן נראה שלמד המשנ"ב סימן רנג ס"ק מו, ובבה"ל סימן רנח, שדחה את הבנת הפרי מגדים עיי"ש ודו"ק. ובהגלות נגלות כל הנ"ל אמרתי לבאר דכך למד הט"ז בהבנת הבית יוסף, ומשום הכי הכריח דבריו ע"פ דעתו דכל האיסור בחימום הבקבוק הוא בכולו ולא במקצתו דהטמנה במקצת בדבר שאינו על האש לא חשיב הטמנה, ומש"כ מרן השו"ע דרק בער"ש מותר, לבאר דברי הטור אמר הכי שאפילו הטמנה גמורה מותרת היכא שמתקרר והולך, אבל אין הכי נמי דהטמנה במקצת בכזה אופן מותרת אפילו בשבת, כך ביאר הבה"ל סימן רנח עי"ש.} [עוד חידש הפרי מגדים וכ"כ פתח הדביר או' ג דאפילו בשבת יהיה מותר להטמין אליבא דהב"י היכא שלא יכול לבוא ליד סולדת בו, אמנם הבה"ל האריך להוכיח שלא כדבריו וכדעת הגר"א ודעימיה שגם הב"י יודה שאסור להטמין אפילו בדבר שאינו יכול לבא לידי יד סולדת בו וכן העלה להלכה במשנה ברורה.] ובמשנה ברורה (ס"ק ב) פסק כדעת הט"ז וסייעתו, שכתב בשם האחרונים (מט"ז וח"א), שאסור ליקח כלי ובתוכו משקה צונן ולתחוב אותו בשבת לכלי מלא מים חמים שיתחמם בתוכו אפילו לא יוכל לבוא לידי יד סולדת בו, שזה הוא דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו, אבל אם חם כ"כ שיוכל לבוא לידי יד סולדת בו, אזי אפילו אינה טמונה כולה בתוכה שמגולה למעלה, וגם אין כונתו אלא להפיג הצינה בלבד, אפילו הכי אסור פן ישכח עד שיהיה היד סולדת בו ויתחייב משום מבשל. וכן העתיק כף החיים ס"ק ב. וכ"כ מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי שבת ג פרק נ הלכה ל) "מותר להניח בקבוק ובו חלב קר בתוך כלי שני עם מים חמים שהיד סולדת בהם, כדי שיתחמם בשבת. אמנם, כל זה, הוא בתנאי שהמים החמים אינם מכסים את כל הבקבוק ,כיון שאם המים מכסים את הבקבוק נחשב כהטמנה. ואין להקשות שהרי אליבא דמר"ן השו"ע הטמנה במקצת חשיב הטמנה, וע"כ יש לאסור אפילו מקצת הבקבוק מונח בתוך המים, משום שכבר ביארנו לעיל שלרוב הפוסקים אין הטמנה במקצת אלא דוקא שמונח על האש ממש. וכן שמעתי מפי מגידי אמת שכך היתה דעתו של מר"ן הרב זצ"ל, והאריך בכך בשיעוריו בטוב טעם ודעת דאין הטמנה במקצת לכו"ע בדבר שאינו מוסיף הבל. וכל זה דלא כחזון איש (או"ח סימן לז ס"ק לב), שכתב להוכיח דאין בזה משום הטמנה, משום דאין הטמנה בכלים עיי"ש דבריו. ומבואר מכל הנ"ל דאין לחמם משקה ע"י שמכניסו לכלי עם מים רותחים, א. משום בישול שמביאו לידי יד סולדת בו, אלא א"כ מכניסו בכלי שני אפילו שיד סולדת בו, דקימ"ל דכלי שני אינו מבשל, אמנם אכתי איכא משום איסור הטמנה, וע"כ אין להכניסו כולו בתוכו אלא מקצתו. ואחר הודיענו ה' את כל זאת, נהדר אנפין לנידון דידן שהמקרה היה בביצה שהתבשלה מבעוד יום והיא דבר יבש דקימ"ל דאין בו משום בישול חוזר, אמנם עדיין יהיה אסור להכניס כולו לתוכו משום הטמנה, ע"כ יש להניחו בתוכו באופן שאין מכניסו כולו אלא מקצתו שיתחמם חלקו האחד ואז יהפכנו לצד השני ואז יתחמם כולו.
המורם מהאמור
א. אין בישול אחר בישול בדבר יבש, וע"כ דבר מאכל יבש דהיינו שאין בו רוטב וכדו' שהתבשל מותר לחזור ולחממו אפילו בחום שהיד סולדת בו. (כמובן באופנים המותרים, כמבואר בדיני חזרה בשבת.)
ב. ביצה שהתבשלה כל צרכה מבעוד יום ורוצה לחממה ע"י שמכניסה לתוך מים חמים שאינם על האש, יש לאסור להכניס כולה בתוכו, משום דהוה הטמנה בשבת, וע"כ יכניס רק את חלקו וכשיתחמם יהפכנו לצד השני. ויאכלו ענווים וישבעו. ה' יאיר ענינו במאור תורתו. אמן.