שאלה
האם מותר לשחק במשחק חיצים בשבת?
תשובה
א. מותר מעיקר הדין לשחק במשחקים בשבת ואין בהם משום מוקצה, מאחר והמשחקים המיוצרים היום עשויים מחומרים איכותיים וראויים להיחשב כלי, אמנם לכתחילה יש להימנע מלשחק בהם משום ביטול תורה וזלזול בכבוד השבת, ואם מחלק את זמנו ורוב היום עוסק בתורה ובמעט מזמן מבלה במשחק על מנת שיהיה לו כח ללמוד תורה, יש להקל בכך.
ב. אם צורת המשחק בחיצים היא באופן שנועצו בדבר המחובר לקרקע, יש לאוסרו משום תולדת
בונה, ואפילו שאינו מתכוין הוי ליה כפסיק רישא, אמנם אם נועצו בכלי יש להתיר כמבואר.
מקורות
שורש דבר שאלתו נעוץ ביסוד הדין, האם מותר להשתמש במשחקים בשבת, והוא כדלהלן:
הנה כתב באגור (סי' תקכא) בשם שבלי הלקט (סי' קכא), שאסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדורים שאינם ראויים לצור על פי צלוחית, דממאסי שמטנפי על ידי טיט ועפר, וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו, אבל התוספות בפרק קמא דביצה (יב. ד"ה ה"ג), אהא דתנן בית שמאי אומרים, אין מוציאין את הקטן, ולא את הלולב, ולא את ספר תורה, לרשות הרבים, ובית הלל מתירין, כתבו פירוש דלאו דוקא קטן למולו, דהוא הדין שלא למולו דשרי גם טיול, דהא אשכחן דמשחקין בכדור שקורין פילוט"א ביום טוב ברשות הרבים, אף על גב (אלמא) דליכא אלא טיול עד כאן, משמע שמותר לטלטל הכדור ביום טוב והוא הדין בשבת, דבדברים אלו יום טוב ושבת שוים הם. ומיהו בירושלמי בפרק בתרא דתעניות (ה"ה) מצאתי, טור שמעון למה חרב, יש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים שהיו משחקין בכדור. וכן כתב בספר התניא טור שמעון אמאי חרב על ידי שהיו משחקין בכדור בשבת והביאו אליה רבה אות פז. נמצא דאיכא שתי טעמים לאסור הכדור בשבת, אחד משום שאינו ראוי להיחשב כלי משום שמתלכלך מחמת הטיט והעפר ואינו ראוי לצור על פי צלוחיתו, ומטעם זה אי מיירי באופן שראוי לצור ע"פ צלוחיתו ועשוי מחומרים משובחים שאינם מתלכלכים באופן שראוי להשתמש בו יש להתירו להשתמש בו בשבת אפילו דרק שם משחק עליו, ועוד טעם משום זלזול בכבוד שבת שמתעסק בו בדברים בטילים ומתבטל בו מן התורה, ועובר על הא דאמרו חז"ל בירושלמי שבת (פרק טו הלכה ג) לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהן בתורה וכו' (עיי"ש באורך כל הסוגיא), ולפי"ז בכל גווני יהיה אסור, ולאו דוקא כדור יהיה אסור אלא כל משחק שהוא משום ביטול תורה וביזוי כבוד השבת. ומרן ז"ל בשולחן ערוך (סימן שח סעיף מה) סתם דבריו וכתב דאסור לשחוק ביום טוב בכדור. ולכאורה נראה מכך שמרן בשולחן ערוך סתם משום שחשש לשתי הפירושים לאסור כדור, ע"כ אפילו אם נומר שיהיה מותר האידנא מצד חשיבותו של המשחק מ"מ עדיין יש לאסרו משום זלזול בכבוד השבת שמתעסק בדברים בטלים, [ויותר מכך הלבושי שרד הביא דברי המגן אברהם, והוא מדברי השיבולי לקט שכתב (ולא נכתב במלואו כאשר הובא בבית יוסף, וכבר ידוע שלא היה תחת יד הבית יוסף ספר שיבולי הלקט השלם, אלא רק קטעים מתוכו או ציטוטים ממנו הפזורים בדברי הראשונים) דהכדור אין שם כלי עליו והוי כאבן שהוא מוקצה מחמת גופו, ואינו כלי מחמת שראוי לשחוק בו, וע"ז כתב המג"א דאפילו לטלטלו לצורך איזה תשמיש אסור דמחשבתו לא משוי ליה כלי, ולפיכך כתב כה"ח ס"ק רנז שאסור לשחוק ביום טוב ובשבת בכדור וכדומה מינין שמשחקין בהם בעלי קוביה, וגם אסור לטלטלם משום מוקצה, וכן נראה מדברי המשנה ברורה (ס"ק קנז) שלמד בסוגיא, ומה שלא הביאוהו לדינא חלק מהפוסקים הוא משום שסברו דאין לנו אלא מה ששלטו בו מאורות עיניו של הבית יוסף ומה שלא התייחס אין לנו לפסוק ע"פ.] ומאידך גיסא, כתב הרמ"א (שם סעיף מה) "ויש מתירין ונהגו להקל" והוא מדברי התוספות המובא לעיל [ובעולת תמיד ס"ק עג כתב שהתירו משום עונג שבת, והמשנה ברורה סימן שח (ס"ק קנח) כתב אפשר שטעמם שכיון שעשוי לכך ומיוחד לזה בתמידות לא שייך בו שם מוקצה, וזה לשיטתו ע"פ הדברים שהבאנו במאמר המוסגר לעיל] והניף ידו בשנית בסימן שלח סעיף ה שכתב ומותר לשחוק בעצמות וכו' והוא משום הטעם הנ"ל שנהגו להקל. והמהרש"ל בים של שלמה (סי' ל"ד פרק קמא דביצה) כתב דגם התוספות סברי דמדינא אסור לשחוק אלא שנהגו להקל. וכתב עוד שם דלגדולים מנהג רע הוא ולקטנים מניחים, יעו"ש. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ע"ג ואליה רבה אות פ"ז. וכן כתב הט"ז סימן תקי"ח ס"ק ב' ומגן אברהם שם ס"ק ד', יעו"ש. וכל מי שיראת ה' על פניו יתבונן במה שאמרו ז"ל 'לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה', ואם כן איך יעזוב ביום הקדוש הזה את התורה הקדושה אשר לא יערכנה זהב וכו' ולעסוק בהבלים המטמאים את נפש הקדושה, ומי יודע כמה עולה שכר לימוד השבת ויום טוב יותר מן החול, והמשכיל יבין".עכ"ד וכבר עמד על דברי הרמ"א הברכי יוסף (שם אות א') וכתב, וז"ל: "ומצאתי תשובה שלימה להרב כמהר"ר יהודה חאמי הובאה בשו"ת הר' מהר"ר מאיר גאויזון כ"י בסי' ס"ו (בנדפס סי' ס') שאסר לשחוק בשבת. והסכימו עמו הרב החסיד המפורסם מהר"ר חיים כפוסי והרב מהר"ם גאויזון, ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בח"מ סי' ש"ע כתב דגדולי ישראל נטפלו בו, הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים, דאפשר דהיו חולים בחולי השחורה, ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא דוא'ג ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי". והביא דבריהם הכה"ח (שם ס"ק ל"ט) והמשנ"ב (שם סקכ"א). הרי שמוכח מכך שדחה דברי הכנה"ג מחמת הטעם שיחזרו לתלמודם משמע דגם אם התירו מצד עצם המשחק שנחשב כלי, הרי שלטעם דהוא משום ביטול תורה וביזוי כבוד השבת אכתי איכא, אלא שנהגו להקל.
הרי שמבואר מכל הנ"ל, שאע"פ שהמשחקים היום עשויים מחומרים איכותיים יקרים וחשובים בפני עצמם, ודאי שראויים לצור על פי צלוחיתו, עדיין יש לאוסרם משום זלזול בכבוד השבת שמתעסק בו בדברים בטלים אמנם אם על ידי המשחק תנוח דעתו ויוכל לחזור לתלמודו, יש להקל בדבר שהרי אין בכך זלזול בשבת אלא אדרבה מטרתו קודש ע"מ לכבד את השבת יותר.
וכ"כ מרן הרב אליהו זצ"ל, בספרו מאמר מרדכי (שבת ד פרק פב) ואלו דברי הקדמתו לפתיחת הפרק "יש משחקים שמותר לשחק בהם בשבת ויש כאלה שאסור, כפי שיתבאר לקמן. ומכל מקום, יש לזכור כי שבת הינה יום קדוש שניתן לעם ישראל כדי שיפנו לבם מטרדות העולם ויעסקו בתורה ויתענגו על ה', ולא כדי שיעסקו במשחקים. ואמרו חז"ל: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה". וכתב מרן הבא"ח בשם המקובלים, ששעה של לימוד תורה בשבת שווה לאלף שעות של לימוד בימות החול.(הארת כותב התשובה: ושמעתי בשם יודעי דבר בשם הגאון חכם סלמן מוצפי זצ"ל שמה שאמר הבא"ח אלף שעות הוא רק כדי לתת אומד ומדה המתקבלים על דעת השומעים אבל האמת לאמיתה היא שהשיעור הוא הרבה יותר מכך. מבהיל על הרעיון) ועל כן, גם כאשר מן הדין מותר לשחק במשחק כזה או אחר, יש לשים לב שלא להרבות במשחק ושלא תעבור השבת ללא לימוד תורה. עכ"ל ובהלכה א כתב, "מן הדין מותר לשחק במשחקי קופסא בשבת [כגון: שחמט, דמקה וכדו'] (א.ה. והוא ע"פ המבואר לעיל שהיום המשחקים הם חשובים ושם כלי עליהם), אך דבר זה הנו ביטול תורה. ועל כן, דבר זה אינו ראוי בשבת, שניתנה לישראל כדי שיעסקו בה בתורה. ובהלכה ג כתב, "מותר לאדם שעוסק בתורה בשבת, לפנות כרבע מזמנו למשחק ולדיבור דברים בטלים ובתנאי שיש לו צורך בכך, כגון שמשתעמם ומדין "רפואה למכתו", ובלבד שבשאר זמנו [שלושה רבעים הנותרים] יעסוק בתורה, בקדושה, בתפילה ובמצוות." וזאת ע"פ המבואר לעיל דכל שהמשחק הוא צורך בשבילו כדי שיוכל ע"י כך לעסוק בתורה יש להקל לו בכך.
אמנם עדיין יש לעורר ע"כ שאם המשחק של החיצים המדובר, הוא לזרוק את החץ ומטרתו לתחוב אותו לתוך עץ או כלי, כבר מבואר ע"כ בדברי הפוסקים ובשולחן ערוך אור"ח סימן שיד סעיף ב, דאם זורק החץ על מנת שינעץ בכלי תלוש מותר, משום שאינו נקב העשוי לפתח על מנת להכניס ולהוציא כמבואר במשנה ברורה ס"ק ח בסופו, אמנם אם זורקו על מנת שיתחב בעץ או בכותל, מבואר בשו"ע סעיף יב לאסור בכל גווני, וביאר שם המשנ"ב (ס"ק נב) משום שעשיית נקב כל שהוא בכותל מחובר יש בו משום קודח דהוא תולדה דבונה, ואף דאין מתכוין לזה כמעט פסיק רישא הוא. (ועין במשנ"ב ס"ק יא ובאחרונים שם האם אמרינן פסיק רישא שלא ניחא ליה דרבנן ואכמ"ל)
המורם מהאמור:
א. מותר מעיקר הדין לשחק במשחקים בשבת ואין בהם משום מוקצה, מאחר והמשחקים המיוצרים היום עשויים מחומרים איכותיים וראויים להיחשב כלי, אמנם לכתחילה יש להימנע מלשחק בהם משום ביטול תורה וזלזול בכבוד השבת, ואם מחלק את זמנו ורוב היום עוסק בתורה ובמעט מזמן מבלה במשחק על מנת שיהיה לו כח ללמוד תורה, יש להקל בכך.
ב. אם צורת המשחק בחיצים היא באופן שנועצו בדבר המחובר לקרקע, יש לאוסרו משום תולדת
בונה, ואפילו שאינו מתכוין הוי ליה כפסיק רישא, אמנם אם נועצו בכלי יש להתיר כמבואר.