שאלה

השפיץ של הלולב נראה לבן. כשר?

תשובה

אם רק השפיץ של הלולב נהיה לבן – כשר.

מקורות

איתא במשנה סוכה דף כט עמוד ב "לולב הגזול והיבש – פסול", ובגמ' "קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש – הדר בעינן, וליכא".
וכתב הטור סי' תרמ"ה "לולב שיבש שדרתו או רוב עליו פסול והראב"ד הכשיר ביבשו רוב עליו ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל".
וביאר הב"י את דברי הגמ' הנ"ל "וכתב הר"ן (יג: ד"ה לולב) דיבש היינו שיבשו רוב עליו אבל אחרים אומרים עד שתייבש רוב שדרו ורוב עליו ולא מחוור ומיהו באיפכא ליכא לספוקי שאין הדבר מצוי שיהא שדרו יבש ויהיו העלין לחים עכ"ל: והרא"ש (סי' ב) כתב שהראב"ד (תמים דעים סי' רלב) הביא ירושלמי (פ"ג ה"א) ופירשו דיבשו עלי הלולב כשר משום דלא מיקרי לולב אלא השדרה ומסתברא בלבד שתהיה תיומת העליונה לחה וחלק עליו הרא"ש משום דעלין נמי לולב מיקרו וכיון דנפרצה רוב עליו דעבידי כי חופיא פסול כל שכן ליבשו רוב עליו".
והוסיף הטור "שיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בציפורן והראב"ד פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו וכן עיקר". וכתב על זה הב"י "ומ"ש ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בציפורן. שם (ד"ה לולב) ופירוש הראב"ד כתבו שם הרא"ש (סי' א) ולא הכריע כאחד מהפירושים אבל הר"ן (שם) והרב המגיד (פ"ח ה"א) הסכימו לפירוש הראב"ד", וכתב הדרכי משה ס"ק ג' "אבל הגהות מיימוניות פרק (ז') [ח'] (ה"ד בד"ק) כתבו דאנן סמכינן אדברי התוספות בלולבין שלנו שאינם יבשים כל כך שיהיו נפרכים בצפורן עכ"ל".
למעשה כתב השו"ע בסעי' ה' "לולב שיבשו רוב עליו (או שדרתו) (טור), פסול; ושיעור היבשות משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו". משמע ששיעור יבוש הוא כדברי הראב"ד, ויבשות צריכה להיות של רוב עלים.
והנה כתב המשנ"ב ס"ק כ"ב "רוב עליו – ואם יבש העלה העליונה התיומה פוסל הראב"ד", וכדברי הפמ"ג.
והנה הכה"ח בס"ק ל"א התעלם מדברי הפמ"ג וכתב "לולב שיבשו רוב עליו וכו'. ומחצה על מחצה כרוב, דאי אפשר לצמצם בשיעורים, אם כן אין להכשיר הפסול אלא עד שיהא רובו בכשרות רוב הנראה לעינים כדי לצאת מידי ספק. הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ב יעו"ש, ערך השלחן אות א'. ועיין לקמן סימן תרמ"ו אות ל"ח" ששם כתב "ולעיכובא ברובו. נראה דכל שיש משהו נוסף על חציו כשר, כמו שפסק מרן ביורה דעה סימן כ"א והוכיח כן בראיות ברורות הרב פרי תואר שם, והוא הדין הכא דכשר. ברכי יוסף אות ה'. מיהו הערך השלחן אות ו' כתב דבעינן רוב הנראה לעינים ודלא כדברי הברכי יוסף הנז' יעו"ש. ועיין לעיל סימן תרמ"ה אות ל"א. והמשנה ברורה שם כתב דהיינו ההדס ששיעורו הוא לא יותר מי"ב גודלין כדלקמן בסימן תר"ן אין צריך עבות בכולו, רק שבעה גודלין יהא עבות דהיינו שלשה עלין בכל קן, וחמשה גודלין אפילו נחסר לגמרי שנשרו עליו או שלא היו עבות דהיינו שהיו עליו שנים על גבי שנים או תרי וחד דכיון שרובו היה עבות כשר עכ"ל. וכיון שרובו עבות מותר לברך עליו לכתחלה. רבינו זלמן שם".
והנה הטעם שהשמיט דין זה של הפרי מגדים נראה לבאר
ע"פ קושית חידושי ר' מאיר שמחה מסכת סוכה דף לה עמוד ב אות א' "ראיתי בספר בכורי יעקב שהביא משם הראב"ד דיבשה התיומת העליונה לבד ג"כ פסול, ועיין תוספות בכורים. ותמה אני איך לא ראה דהראב"ד מיקל בזה מאד, דאיהו מדמה כל הפסולים להדדי לולב והדס, עיין ברא"ש שהביאו בסימן ב' ונסתפק איך הפירוש בנקטם ראשו והביא הירושלמי יבשה ציצתו ופירש על התיומת, וכי בעי בירושלמי מה בין זה לנקטם אלמא דנקטם העלין העליונים פסול, ושוב כתב דמצא גירסא יבשו הוצין מהו, והיינו על כל העלין של לולב וכי אמר מה בין זה לקטום היינו בנשאר שדרתו ערומה וא"כ נשאר ספיקו של הראב"ד לדוכתיה, ופשיט מהדס דדוקא ראש השדרה בעינן הן בלולב הן בהדס אבל נקטם התיומת כשר, וע"כ בהירושלמי כגירסא הישנה הוציין. ושוב כתב שיבשות כל או רוב העלין לא נזכר בשום מקום רק בירושלמי לפי גירסתו ופשיט בירושלמי דכשר, דכי מה בין זה לקטום אמרו התלמידים קמי ר' אבינא ואיהו השיב זה הדור אלמא דכשר [וכן כתב הגר"א] ושוב קאמר הראב"ד דהא דיבשו כל העלין כשר הוא דוקא שהעלין העליונים לחים הא אם יבשו פסול הלולב דומיא דהדס, אבל ביבשו העלים העליונים פשיטא דכשר הלולב, דבהדס עצמו אם יבשו העלים העליונים כשר וכמו"ש הראב"ד בתמים דעים (סי' תרל"ב) הביאו הבכורי יעקב (סימן תרמ"ו סק"כ). וגבי עלים העליונים של הדס כתב הראב"ד דכשר אם יבשו לבדם, דכיון דכי נקטמו לא פסלי כש"כ יבשו דהא אי בעי שקיל להו. וכוונתו דהירושלמי בלולב אמר דנקטמו כל העלין אין זה הדר, ואפ"ה כי יבשו כשרים דהוה הדר הכא גבי הדס דאי שקיל להו והוה בלא הך עלין עליונים כלל הוה הדר מכש"כ ביבשו דהוה הדר, וכל זה משום דאזיל לטעמיה דדומה הדס ללולב, אבל הפוסקים חולקים עליו ומחלקים דעלה של לולב הוה מעיקרו ועלה של הדס אינו מגופו, ולהכי סבר הרא"ש דנקטם הוא העלין העליונין של לולב, אבל אם יבשו רוב עליו אף דנשאר בראשו עלין לחין פסול ואינו דומה להדס, ושפיר גריס בירושלמי יבשה ציצתו, והוא בעי שאם יבש התיומת וע"ז מסיק דכשר.
ולפ"ז גם בהדס פליגי הפוסקים דבהדר חזינא דעלין העליונין מצילין על הרוב עלין של הדס ואינו דומה ללולב, א"כ אפשר דיבשו לחודייהו פוסלים דבדידהו תליא הדר, אף דאם נקטמו כשר מ"מ כי יבשו מגרע גרע, והא דאמר הירושלמי דנקטם לא הוה הדר ויבש הוי הדר, לק"מ דהתם בלולב שהעלין הוה גופו של לולב משא"כ הכא, וז"ב בשיטת הפוסקים, ומש"ה טרח בחנם בס"ק כ' סימן תרמ"ו עיין שם, והבן", כלומר שדברי הראב"ד הם להקל ולא להחמיר דהיכא שיבש רוב העלים אם לא יבש התיומת כשר, ולהיפך גם כשר.
וכן כתב בחזון איש (סי' קמ"ה סקי"א) תמה על המשנ"ב, שאף הראב"ד לא בא להחמיר אלא להקל שלולב שיבשו רוב העלים, אם התיומה העליונה לחה מצלת את כל הלולב, אבל בזמן שרוב העלים לחים אין פסול אף לראב"ד אם ראש התיומת יבישה
ולכן השמיט הכה"ח דין זה, וכתב מןר הרב במאמר מרדכי הל' חגים כתב בפשטות "לולב יבש – שהלבינו רוב עליו – פסול".
דעת הרמ"א
כתב הרמ"א "וי"א דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן מחמת יבשותו (טור בשם התוספות), וכן נוהגין במדינות אלו שאין לולבין מצויין (הגהות מיימוני פרק ז')".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ה "בצפורן – ורוב הפוסקים לא הסכימו לפירוש זה אלא שרמ"א כתב דעה זו כדי ליישב מנהגם שנהגו כך במקומותיו לסמוך ע"ז לפי שאין לולבין מצויין ע"כ אין להקל בזה כ"ז שיש בעיר לח".
וכ"כ הכה"ח ס"ק ל"ה "ויש אומרים דלא מקרי יבש אלא כשנתפרך בצפורן וכו'. @55כדי ליישב המנהג כתב כן, אבל כבר מבואר שלא הסכימו רוב הפוסקים דאם כן לעולם לא יפסול, על כן הרוצה לצאת ידי כל הפוסקים יזהר שלא יטול לולב שכלה כבר כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו. ט"ז ס"ק ה', מאמר מרדכי אות ו', משנה ברורה אות כ"ה. ויתבאר עוד מזה לקמן סוף סימן תרמ"ט בהגה יעו"ש".
והוסיף בס"ק ל"ו "ועיין בזוהר הקדוש פרשת צו דף ל"א ע"ב שכתב דבעינן כל הארבעה מינים לחים ולא יבשין ונתן טעם בסוד יעו"ש".
העולה
אם רק השפיץ של הלולב נהיה לבן – כשר.