שאלה

האם יחיד רשאי להוציא ספר תורה לסובב אותו להושענות ?

תשובה

לצורך יחיד לא מוציאין ספר תורה לצורך הקפה ויקיף את הבימה. ויש אומרים שאין שייך ביחיד כלל עניין הקפה, והלכה כדעה ראשונה.

מקורות

כתוב במשנה ירושלמי יומא פ"ז ה"א "בא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" ובירושלמי "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן [דף לז עמוד א] והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא א"ר יוסה בי רבי בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון". וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ז ה"ו.
וביאר הפני משה "הרי בכל מקום מצינו שצריך לנהוג כבוד להתורה ולילך למקום שהיא והכא את אמר שמוליכין הס"ת מבה"כ אצלם ולהיות כ"ג קורא והיה לו לילך לבהכ"נ ולקרות שם אלא וכו' התורה מתעלה בהן שחשיבות וכבוד הוא להתורה שהיא מתעלה ומתכבדת בהן שזה נותן לזה".
כתב הב"י "כתב המרדכי סוף פרק קמא דראש השנה (סי' תשי) מצאתי בתשובה דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאים אצלם ס"ת אפילו בראש השנה ויום הכיפורים כדאמרינן בירושלמי פרק בא לו (יומא פ"ז ה"א) בכל אתר את אמר הולכים אחר התורה והכא תימא מוליכים תורה אצלו אלא על ידי בני אדם שהם גדולים התורה נתעלה בהם והא תמן מוליכים אורייתא גבי ריש גלותא א"ר יוסי בר בון תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבותיהם". הביא הירושלמי בסתם.
וכתב הדרכ"מ ס"ק י' "ובהגהת אשירי פרק קמא דברכות (סי' ז) משם אור זרוע (הל' ק"ש סי' ט) כתב זה לשונו וחולה שיכול לכוין יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאים לו תורה בביתו ויקראו אותן עשרה שמתפללין עמו עכ"ל הגה דאיתא פרק קמא דברכות ובאור זרוע עצמו משמע דלאדם חשוב אף על פי שאינו חולה וכן לחולה בלא אדם חשוב שרי גם במרדכי דאוסר משמע קצת דבאדם חשוב יש להתיר וכתב מהר"ם פדוו"א בתשובה סימן פ"ח הא דאסור היינו להביאו בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי".
והקשה המטה יהודה סי' תקפ"ד ס"ק ד' שלמה לא התירו בריש גלותא הרי התורה התירו באדם גדול כמו שראינו בכה"ג ותי' שריש גלותא לא היו אנשים מהוגנים וכן כתב הקרבן העדה וכן יוצא מהגהות אשר"י שהתיר באדם גדול, ומה שביאר בדעת מרן וצ"ע תירץ היד אהרן שם דסבירא ליה למרן ז"ל כמו שדקדק מהר"ם מפאדווה דדוקא לבני אדם שהם גדולים כמו כהן גדול וסגן מוליכין אבל לשאר בני אדם אף שהם גדולים כל עוד שאינו כהן גדול וסגן אין מוליכין ובזמנינו זה אינו מצוי לא כהן גדול ולא סגן ומשום הכי לא הוצרך לחלק יעו"ש, וכן הוא לפי דברי הזוהר הקדוש דאין לחלק בזה וכמו שכתבנו באות הקודם, ועל כן יש להחמיר הביאו הכה"ח ס"ק פ"ה ועיין במטה יהודה מה שדחה את סברה זו.
וכתב השו"ע סי' קל"ה סעי' י"ד "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ". וכתב כן גם בסי' תקפ"ד סעי' ג' .
הוצאתו באותו בית הכנסת לצורך יחיד
כתב בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' קנז: "מנהגם היה להעמיד תיבה ובתוכה ס"ת כדי שיהיה מוכן להעלותו משם לבימה לקרוא בתורה, גם כדי שיהיה מוכן ליחידים לקרוא בו שנים מקרא ואחד תרגום, שהוא מצווה בס"ת יותר משאר החומשים"
כתב שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תקכט (תתקסד) לגבי שנים מקרא "ומסתברא לי דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק ודאי בס"ת עדיף שהרי יש בו קדושה רבה ועיקר עשייתה לקריאה דמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת ולא היתה מצוה זו להניחה בבית גנזיו דהא במלך כתיב וקרא בו כל ימי חייו ובזה אין הפרש בין מלך להדיוט אלא שהמלך צריך שיהיו לו שנים וההדיוט אחד והמלך צריך שיהיה עמו תמיד והדיוט אין צריך שיהיה עמו תמיד אבל בקריאה הכל שוין ועדיף טפי מן החומשים שאע"פ שניתנו ליכתב ונהגו לכתבן אין זו עיקר המצוה אלא עיקר מצות ס"ת בתיקונו".
כתב עוד בשו"ת רדב"ז חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קנז (אלף תקל) "(אלף תק"ל) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרב ז"ל פי"א מהלכות תפלה וז"ל וכשמעמידין התיבה שיש בה ספרי תורה מעמידין אותה באמצע וכו' וכתב בסמוך עד שיהיו פני כל העם כלפי הקדש וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ע"כ. ואם התיבה באמצע איך אפשר שיהיו פני כל העם אליה. ועוד תיבה זו למה אם להניח בה ס"ת הרי ס"ת בהיכל הוא מונח ואם לקרוא עליה בתורה הרי על הבימה היה קורא כדי שישמעו וכן כתב הוא ז"ל:
תשובה מנהגם היה להעמיד תיבה ובתוכה ס"ת כדי שיהיה מוכן להעלותו משם לבימה לקרוא בתורה גם כדי שיהיה מוכן ליחידים לקרוא בו שנים מקרא ואחד תרגום שהוא מצוה בס"ת יותר משאר החומשים גם למי שאין לו ולא יצטרכו כל העם לטרוח ולהוציא הס"ת מן ההיכל ומוציאו מן התיבה ומניחו עליה וקורא ובזמן שהיה קורא ש"צ להשמיע לרבים מעלהו לתיבה וקורא"..
וכתב בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן קעד "והא בורכא הוא דאטו ס"ת שלימה וכשרה אין ללמוד מתוכה ליחידים ואפילו מספר עזרה וכי זה הוא הורדה מקדושתו והלא עיקר תורה שבכתב להכי ניתנה ללמוד מתוכה ומקרא מלא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומכאן הוא המצוה לכתוב ס"ת והרי כתיב ולמדה את בני ישראל ואטו זה קאי על קריאה בצבור והלא אין לקריאה בצבור עיקר מן התורה חוץ מן פ' זכור ובמלך כתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת וקרא בו כל ימי חייו. באופן שדבריו בזה הם דברים בטלים".
ודין שנים מקרא מתוך ספר הביאו המג"א סי' רפ"ה ס"ק א', והמשנ"ב ס"ק ב', וכן כתב הכה"ח ס"ק ג' בשם שער הכוונות "וכן כתב בשער הכוונות דף ס"ב ע"א דמנהג האר"י ז"ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ששי היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו ואם היה שם ספר תורה כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והוא היה קורא המקרא מתוך הספר תורה והיה לו תלמיד אחד שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו, וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה", וכן פסק מרן הרב, אמנם זה מצינו להוציא לצורך לימוד דיחיד, השאלה היא לצורך הקפות של הושענא?
הוצאת ספר תורה להושענא
כתב השו"ע סי' תר"ס סעי' א' "נוהגים להעלות ספר תורה על (הבימה) ולהקיפה פעם אחד בכל יום; ובשביעי מקיפים אותה שבעה פעמים, זכר למקדש".
וביאר המשנ"ב ס"ק א' "ס"ת על הבימה ולהקיפה וכו' – שהיא נשארת לנו במקום מזבח כדאיתא בגמרא (מגילה ל"א) שהשיב הקדוש ברוך הוא לא"א שכל זמן שיהיו קוראין בניך לפני בסדר הקרבנות מעלה אני עליהן כאלו מקריבין לפני וכו'".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו ט"ו "ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים".
וכתב הכה"ח ס"ק ב' "נוהגין להעלות ספר תורה וכו'. מיהו הרמב"ם פרק ז' מהלכות לולב הלכה כ"ג לא הזכיר זה המנהג להעלות ספר תורה על התיבה רק להניח תיבה יעו"ש. וכן בשער הכוונות דף ק"ה ע"ג לא הזכיר שצריך להעלות ספר תורה על התיבה ולהקיף שכתב וז"ל ואחר כך מקיפין את המזבח או את התיבה פעם אחת בכל יום עם הלולב ומיניו והכוונה היא להמשיך החסדים הנזכרים מבחינת אור מקיף אל המלכות הנקראת מזבח או תיבה וכו' יעו"ש. וכן כתב בן איש חי פרשת האזינו אות ט"ו דהקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ספר תורה דאין הנחת ספר תורה על התיבה מעכבת בדבר ההקפות כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכין לבית הכנסת מחמת אונס ומניחין כסא אחד מן הבית ומקיפין אותו אין זה כלום דאין זה נחשב לתיבה, ועם כל זה נראה לי מי שהוא חולה ואי אפשר לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף כדי שלא לבטל מצות ההקפה וכו' עכ"ל. ומשמע אבל אם מניח שלחן שפיר דמי לתיבה ומאיזה סיבה יכול להקיף השלחן כגון שמתפללין בבית מאיזה סיבה או כדי לעשות ההקפות בסוכה וכדומה, אבל בלתי סיבה אין לבטל המנהג שנהגו להניח ספר תורה על התיבה ולהקיף".
ובס"ק ד' כתב "ולהקיפה פעם אחת בכל יום וכו'. ורב סעדיה כתב שמקיפין מיד אחר קריאת ההפטרה בעוד הספר על התיבה, ומנהג טוב הוא כדי שלא להוציא הספר שלא לצורך כיון שאין קורין בו, אלא שאין נוהגין כן. טור. ומה שכתב שאין נוהגין כן ר"ל אלא שמחזיר השליח צבור תפלת מוסף ואומר קדיש ואחר כך אומר הושענות ומקיפין וכמו שכתב הטור סוף סימן תרנ"ט וריש סימן זה יעו"ש. וכן כתב הב"ח. אמנם בשער הכוונות שם כתב דאחר נטילת לולב ונענועיו בברכה ובהלל אז עושין ההקפות. וכן כתב בפרי עץ חיים שער כ"ט פרק ג', ועיין שם בהגהת הצמח הטעם בסוד יעו"ש. וכן כתב מהר"ם גלאנטי בספר קרבן חגיגה סימן פ"ו דבירושלים עיר הקודש ת"ו נוהגין לעשות ההקפות אחר הלל יעו"ש, והביא דבריו יד אהרן בהגהות הטור. וכן כתב החיד"א בספר מורה באצבע סימן ט' אות רצ"ג דטוב לעשות ההושענות תיכף כמנהג ארץ ישראל ת"ו כמו שכתב הרב המג"ן עכ"ל. וכן כתב בספרו לדוד אמת סימן ד' אות י"ג. וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושלים ת"ו ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל. ומשמע משער הכוונות דף ק"ח ע"א דאין אומרים קדיש תתקבל אחר הלל אלא אחר ההקפות יעו"ש. וכן משמע בפרי עץ חיים שער כ"ט פרק ו' יעו"ש. וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכב"ץ".
וכתב באשל אברהם (בוטשאטש) סימן תרנא "אמרתי הלל בכל יום ביחיד אחר חצות בארבעת המינים בלא הקפה, כי ההקפה שייכת רק בציבור. ובהושענא רבא אמרנו הלל קודם קריאת ספר תורה הקדוש, כי אלו היה מגיע לכאן האתרוג קודם מוסף, היינו אומרים הלל שנית, והוה ליה כמו בברכות לפניו ולאחריו כנ"ל היטב".
וכתב המרה"א קלעזנר שיחיד אינו צריך להקיף לפי שאין מוציאין ספר תורה פחות מעשרה כי לדוגמאת מזבח אנו מקיפין.
העולה
שלצורך יחיד לא מוציאין ספר תורה לצורך הקפה ויקיף את הבימה. ויש אומרים שאין שייך ביחיד כלל עניין הקפה, והלכה כדעה ראשונה.