שאלה

 מי שאין לו סוכה בבית אבל הוא יכול לישון בסוכה של חבר.
מהי ההלכה במקרה זה לגבר נשוי?
האם לישון בבית או בסוכה?

תשובה

עליו לבנות סוכה –וצריך להוציא ע"ז הוצאות כל כך שהיה מוציא עבור דירה לשבוע (ולא צריך להוציא מלון או נסיעות רחוקות אלא כמה היה מתאמץ לעשות בקרבת מקום).
אין לו – יתארח אצל חבר ובתנאי שאין לו טורח גדול בזה, כלומר שגם בלי זה זה חבר שמתארח אצלו בקלות, אבל אם לא לא צריך להתאמץ על זה.
ולגבי איש ואשתו אמנם כן כתב הרמ"א אבל כתב כן להמליץ זכות ולא כדין.

מקורות

איתא בגמ' סוכה כ"ה ע"ב "ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה. – פשיטא! – מהו דתימא: הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה – האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי – צערא דממילא, אבל הכא – איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה".
ובדף כו ע"א "חולים ומשמשיהם. תנו רבנן: חולה שאמרו – לא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה, אפילו חש בעיניו, ואפילו חש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי, והתיר רבי יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה. רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא. רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה. – והא אנן תנן: חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. חולה – אין, מצטער – לא! – אמרי: חולה – הוא ומשמשיו פטורים, מצטער – הוא פטור, משמשיו לא".
וכתב הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכה ב "ואיזה הוא מצטער זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני הריח".
וכתב הטור סי' תר"מ "דוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם סוכה אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני ליפטר אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו".
כתב השו"ע סימן תרמ סעיף ד "מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו (אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית) (כל בו); איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ז "וה"ה דמצטער פטור בכולן אף מאכילה [אחרונים] ור"ל דאם הרוח וריח וכה"ג מצערים ליה באכילה פטור אף מאכילה אבל אם הצער רק בשינה חייב באכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ז.
בב"י הביא דברי תרומת הדשן " וכתב עוד (שו"ת סי' צג) אם בליל שבת בחג הסוכות כבו לו הנרות ויש לו נר [בביתו] הדעת נוטה דשרי לצאת מן הסוכה כדי לאכול בביתו במקום הנר ונראה נמי דאפילו יש לחבירו נר בסוכתו אין אומרים לזה לך הבא סעודתך לסוכת חבירך ואכול שם לאור הנר דהא נמי חשיב צער משום דאין ערב לאדם אלא בשלו אפס יש לחלק אם אפשר לו בלא טורח גמור לבוא לסוכת חבירו ולאכול שם אין לו להקל ע"כ וכיוצא בזה כתב בכתביו סימן קנ"ח".
ודין זה כתבו הרמ"א "מי שכבו לו הנרות בסוכה, בשבת, ויש לו נר בביתו, מותר לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום נר, וא"צ לילך לסוכת חבירו שיש שם נר, אם יש טורח גדול בדבר".
וביאר המשנ"ב ס"ק כ"ו "וא"צ לילך לסוכת חבירו – דהא נמי חשוב צער דאין ערב לו לאדם אכילתו אלא בשלו ובלילה הראשונה צריך לטרוח ולילך לסוכת חבירו אך לא יברך שם אם לא שאינו מצטער בזה [א"ר] והח"א כתב דבמצטער כזה יכול האדם לחייב את עצמו ולעשות בשמחה ולברך". וראה בשער הציון שהיינו לכזית הראשון, וכתב בשער הציון ס"ק כ"ז "ואינו דומה לירדו גשמים או מצטער מחמת חולי, דזה אינו תלוי בו וגם כולם מצטערים בזה, ולכן אסור לברך ונקרא הדיוט כיון דמן השמים עכבוהו, אבל בצער דתלוי בגופו, אם זה אינו מקפיד בכך למה יפטר, שהרי כמה בני אדם הולכין לבית חבריהם לאכול שם, עד כאן לשונו".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ג "אם יש טורח גדול – מפני שסברא הזו דלילך לסוכת חבירו יש צער בדבר לא פסיקא ליה כ"כ לכן תלה הדבר באם יש טורח גדול בזה דאם אין לו טורח גדול צריך לילך לסוכת חבירו שיש שם נר וכן אם ירדו גשמים ופסקו ומ"מ עדיין נוטף מן האילנות וא"א לאכול בסוכתו ויש לחבירו סוכה עם גג העשוי לכך לסגור ולפתוח צריך לילך לסוכת חבירו אם אין לו טורח גדול בדבר". וכן כתב הכה"ח בס"ק ל"ז.
וכתב הבכורי יעקב סי' תר"מ אות י"ג דדוקא היכי שכבר יש לו סוכה ועתה מפני סעודה א' יטלטל כליו לסוכת חבירו בזה פטור משום מצטער אבל אינו פטור מטעם זה של טורח מסוכה כשלא יכול לעשות סוכה בביתו וצריך לאכול בסוכת חבירו אף שהדרך רחוק ויש טורח בדבר דאל"כ כל אדם יפטר מסוכה דהא יש טרחה בעשייתה אע"כ דלא מקרי מצטער אלא כשמצטער בעת ישיבתה בה וכמ"ש סי' תרל"ט סקל"ד וא"כ ה"ה דלא מקרי מצטער בהטורח שיש לו לילך לסוכת חבירו ע"ש מה שכתב בזה ובסי' תרל"ט.
וכ"כ המשנ"ב ס"ק כ"ד "בדבר – היינו בשעת אכילה אבל פשיטא אפילו מי שאין לו מקום בחצירו לבנות לו סוכה שצריך להמציא לו מקום לבנות לו סוכה ואז שם ביתו כדרך שגם כל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו [הגהת ח"ס וכ"כ הבכורי יעקב בפשיטות]".
וכתב הכה"ח ס"ק ל"ח " ולא כהמשתבשים שאינם מחוייבים לבנות להם סוכה במקום אחר שאין שם דירתו. הגהות חתם סופר שם, משנה ברורה בשער הציון אות ל'".
וראה בשו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קטו מה שכתב לדחות דבריו ועיי"ש מה שהאריך בזה "בקיצור העולה מדברינו הוא דודאי יש חיוב על כל אדם מישראל לעשות סוכה לעצמו הראוי לכל שבעה לאכילה שתייה ושינה ושאר צרכיו כעין תדורו ואם א"א לו בחצירו מפני לסטים או רוח רעה או ריח רעה יחפש לעצמו מקום לעשות סוכה וצריך להוציא ע"ז הוצאות כל כך שהי' מוציא עבור דירת שבוע אחת והיינו בחדר אחד מסתמא שכן דרך שובתי שבועות לשבות בחדר אחד ואם א"א לו למצוא בסביבותיו מקום כזה שיהא בטוח מלסטים או משאר הדברים הפוסלים בסוכה או המצערים אף כי ודאי קיים המצוה אם אפשר לו ליכנס לסוכת חבירו כזו שיש לו סוכה בטוחה מכל הנ"ל ומ"מ אם אין לו וחבירו אין מקבלו בסבר פנים יפות הרי הוא בכלל מצטער ולילה ראשונה יש עליו חיוב ובשאר הלילות פטור מטעם מצטער ואונס דרחמנא פטריה".
וכתב שם עוד "ולענין מרחק המקום נראה נמי פשוט דאין צריך לצאת למרחקים ולהתרחק מביתו למצוא מקום ראוי לסוכה וכ"ש שלא לילך למלונות או לעיר אחרת מקום שיש שם סוכה ואין שם צער דלא מצינו שיהא אדם מחויב לעזוב את מקומו ועירו בשביל לקיים מ"ע זו".
העולה
עליו לבנות סוכה –וצריך להוציא ע"ז הוצאות כל כך שהיה מוציא עבור דירה לשבוע (ולא צריך להוציא מלון או נסיעות רחוקות אלא כמה היה מתאמץ לעשות בקרבת מקום).
אין לו – יתארח אצל חבר ובתנאי שאין לו טורח גדול בזה, כלומר שגם בלי זה זה חבר שמתארח אצלו בקלות, אבל אם לא לא צריך להתאמץ על זה.
ולגבי איש ואשתו אמנם כן כתב הרמ"א אבל כתב כן להמליץ זכות ולא כדין.