שאלה
מה מברכים על לחם "צנימים" שנמכר מראש כ"לחם צנימים"?
תשובה
לחם שעושה ממנו צנימים ברכתו המוציא.
בצק שעושים מראש בשביל צנימים ברכתו מזונות.
מקורות
הנה באנו לדון בפת שעושים צנימים מראש מה ברכתם:
איתא בגמ' ברכות דף מב עמוד א "תניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא, ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא. אמר להו: אין הלכה כרבי מונא אתמר. אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל, לחמניות – מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא! – שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו – לא".
ונחלקו רבתינו הראשונים בפירוש הכוונה פת הבאה בכיסנין
הטור בסי' קס"ח הביא את פירוש רבינו חננאל "פת הבאה בכיסנין והוא פת שעשוי כמין כיסין מלאים צוקרא ושקדים ואגוזים ומיני תבלין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש", וכן כתב רש"י, רבינו יונה והערוך, והרשב"א.
דעת הרמב"ם בפרק ג' מהלכות ברכות (ה"ט) שהיא עיסה שנילושה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה, ונחלקו השו"ע והרמ"א האם מספיק שינוי מעט או שצריך שתהיה מעורבת עם הרבה תבלין, לדעת השו"ע מספיק מעט ונשתנה טעמה, ולדעת הרמ"א צריך הרבה.
והביא הב"י, פירוש שלישי "והערוך (שם) פירש עוד בשם רבינו האי שפת הבאה בכיסנין הם כעכין והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושים אותה כעכין יבשים וכוססין אותם בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלים ממנו קימעא".
וכתב הב"י "ולענין הלכה כיון דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל".
וכתב הבה"ל ד"ה "והלכה כדברי כולם וכו' – עיין בחידושי רע"א שהקשה אמאי לא כתב המחבר די"ש יצא ידי כולם כמ"ש בסי"ג ע"ש ובמאמר מרדכי מיישבו דכיון דלא נזכר בהדיא שחולקים הפוסקים בזה ואפשר דמודו להדדי ע"ש", וכן ההלכה, וראה בכה"ח ס"ק ס"ג ס"ד.
וכך כתב השו"ע בסי' קס"ח סעי' ו' "פת הבאה בכיסנין, מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולאחריו: ברכה אחת מעין שלש; ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, אף על פי שהוא לא שבע ממנו, מברך עליו: המוציא וברכת המזון"
ובסעי' ז' הביא את הג' פירושים, "י"מ שהוא פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת, שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם, והם הנקראים בישקוני"ש, והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין". וביאר המשנ"ב ס"ק ל"ה "כעבים יבשים – כך שמה בערבי ובלשון ספרד נקרא בושקיגו"ש ונעשית מה' מיני דגן ובמים לבד אך באפייתן נעשים יבשים כ"כ עד שנפרכים ואין זה נקרא אוכל אלא כוסס ואין דרכם לאכול מזה הרבה לכן אין לו דין פת".
וכתב הכה"ח ס"ק ס"ב "כעכים יבשים וכו'. וראייה לדבר וכל לחם צדם יבש היה נקודים תרגומו וכל לחם זוודהון יביש הוה כסנין. בית יוסף בשם הערוך. והט"ז ס"ק ח' כתב כעכים יבשים פירוש ערוכות יפה כגלוסקאות נאות כפירוש רש"י בברכות ל"ח, ומה שכתב וכוססין אותם וכו' היינו הקיכלי"ך שעושין בסעודות לתיאבון ולא כדי להשביע עכ"ל. והמגן אברהם ס"ק י"ז כתב שנקראו רעסלי"ך. והלבושי שרד כתב כעכים יבשים כך שמם בערבי, ובלשון ספרד נקרא בישקוגי"ש, והם בלישתן ואפייתן נעשים יבשים עד שנפרכין, ואין זה נקרא אוכל אלא כוסס ואין דרכם לאכול מזה הרבה לכן אין לו דין פת עכ"ל. וכן על רקיקין דקין הרבה ויבשים נוהגין לברך בורא מיני מזונות מטעם שאין זה נקרא אוכל אלא כוסס וגם כי אין דרכם לאכול מזה הרבה".
וכתב השו"ע סי' קס"ח סעי' ח' "לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז; ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון; ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ו "לחם גמור הוא – דנעשים רק מקמח ומים כשאר פת ואף שהם דקים מ"מ לא הוי כמו כעבים יבשים דס"ז דהם יבשים מאד ואינם עשוים לאכילה ורק כוססין אותם לקינוח אבל אלו עשוים לאכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק ס"ה.
והוסיף הכה"ח ס"ק ס"ו "לחם גמור הוא וכו'. דאין עשויין כאותן כעכין שכתב בסעיף ז' דאותן אינן אלא לקנוח בעלמא. מגן אברהם ס"ק י"ט. ומשמע דכל שאינם עשויין כאותן כעכין לקנוח בעלמא אלא לקביעות סעודה לחם גמור הוא ואף על פי שהן יבשים. וכן כתב בית דוד סימן פ"ג דלחם גמור שנותנים אותו לפעמים בתנור ליבשו שיהא קשה כמו הבישקוגי"ש כדי שלא יתעפש או יפסד בימי הקיץ צריך נטילת ידים וברכת המזון אפילו בכזית עכ"ל. ומיהו מה שכתב דצריך נטילת ידים היינו בלא ברכה דלפחות מכביצה אין מברכין על נטילת ידים כמ"ש סימן קנ"ח סעיף ב' יעו"ש".
וכתב באור לציון פמ"ו שא' י' ". על צנימים יש לברך המוציא לחם מן הארץ", וביאר בהערות "פשוט שכיון שעיקרו לחם ברכתו המוציא, וראה גם בכה"ח בסימן קס"ח אות ס"ו, ע"ש, ודלא כמי שרצה לומר שברכתם מזונות. ועל כל פנים יזהר לאכול כזית מן הצנימים בתוך שיעור אכילת פרס, וראה לעיל בפרק י"ד תשובה י"ז ובבאורים שם כמה הוא שיעור אכילת פרס.
ואולם צנימים מיוחדים שמתחילת אפייתם נעשים צנימים, דינם כדין דבר נכסס, שכתב בשו"ע שם בסעיף ז' שברכתם מזונות, וצנימים אלו אינם מצויים כל כך כיום".
וכן כתב מרן הרב בחוברת ברכות עמ' 46, שצנימים עשויים מלחם ברכתם המוציא, ומה שנעשה מראש לשם צנימים ברכתם מזונות.
העולה
לחם שעושה ממנו צנימים ברכתו המוציא.
בצק שעושים מראש בשביל צנימים ברכתו מזונות.