שאלה
קידוש ביום טוב של סוכות מתי מברכים "לישב בסוכה"?
תשובה
בקידוש של הבוקר יאמר מיד אחרי ברכת הקידוש ברכת לישב בסוכה ואז ישתה מן היין, ומנהג חב"ד לברך לישב בסוכה בברכת המוציא, וכתב המשנ"ב דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
לספרדים מברכים ברכת לישב מעומד, לאשכנזים מיושב.
מקורות
איתא בגמ' סוכה דף נו עמוד א "איתמר, רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה. רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, חיובא דיומא עדיף. רבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם…דרש רב נחמן בר רב חסדא: לא כדברי רב דאמר סוכה ואחר כך זמן, אלא: זמן ואחר כך סוכה. ורב ששת בריה דרב אידי אמר: סוכה ואחר כך זמן. והלכתא: סוכה ואחר כך זמן".
כתב השו"ע (סי' תרמ"ג סעי' א'): "סדר הקידוש: יין, קידוש וסוכה ואח"כ זמן, לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה", וכתב המשנ"ב (ס"ק א'): "שאי אפשר לברך על הסוכה קודם שיברך על קידוש היום. שהרי מתחלה נתקדש היום ואח"כ נתחייב לישב בסוכה".
וכתב עוד המשנ"ב ס"ק ג' "לפי וכו' – ומ"מ בדיעבד אם עבר ובירך זמן ואח"כ סוכה אינו חוזר לברך זמן ואמרינן דהאי זמן קאי גם אסוכה דבתריה", וביאר בשער הציון ס"ק ג' "דבגמרא אפלגו רב ורבה בר בר חנה לענין לכתחלה, אי סוכה קודם משום דהוא חובת היום או זמן קודם דהוא תדיר, ונהי דאנן פסקינן כרב, היינו, לענין לכתחלה, אבל בדיעבד גם רב מודה דיצא, וידוע מכמה אחרונים דטעם זה שכתבו הטור ושולחן ערוך איננו עיקר הטעם (עיין בב"ח וט"ז ושאר אחרונים), אלא משום דרב דאקדמה משום דהוא חובת היום, ועל כן בודאי יצא בדיעבד". והנה אם
שאר ימים
כתב השו"ע (סי' תרמ"ג סעי' ג'): "בשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא; ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא, קודם שיטעום".
וכתב המשנ"ב (ס"ק ו'): " בשאר ימים וכו' – ר"ל דביו"ט הלא מבואר לעיל בס"א יין קידוש וסוכה וביארנו שם טעם הדבר דא"א לברך על הסוכה קודם קידוש היום ע"ש".. אכן בשאר הימים שאין בהם קידוש דעת המחבר דצריך לברך על הסוכה קודם ברכת המוציא כדעת רבינו מאיר מרוטנבורג דבה נתחייב תחלה תיכף שנכנס וישב בה לסעוד סעודתו וראוי לסמוך הברכה להישיבה כל מה דאפשר אך העולם לא נהגו כן כדמסיים" וראה בשער הציון ס"ק ח'.
וכתב הכה"ח (ס"ק ט"ז): "והב"ח כתב דהעיקר כדברי הר"מ. וכן כתב היפה ללב חלק ג' אות ב' דמנהגו לברך על הסוכה קודם ברכת המוציא תכף אחר ברכת נטילת ידים בעודנו עומד ולא אחר ברכת המוציא שכבר הוא יושב שהרי ברכת המוציא היא מיושב לכולי עלמא, ועוד שכתב לעיל סימן קס"ו יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא, ובסימן קס"ז סעיף ו' כתב מור"ם בהגה לכתחלה לא יפסיק כלל בין ברכת המוציא לאכילה, וזה יותר סעיד וסמיך הוא לן לברך על הסוכה קודם ברכת המוציא יעו"ש. וכן כתב הבא"ח פרשת האזינו אות ה' דמנהגו לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא, וכתב וכן עיקר יעו"ש".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי חגים "המוציא או לישב – מה קודם? – יש מברכים "לישב בסוכה" אחרי ברכת "המוציא", ויש מברכים לפני "המוציא" וכן ראוי לנהוג שהכניסה לסוכה קדמה לאכילה. ויעמוד לפני ברכת "לישב בסוכה", ואחר כך ישב ויברך "המוציא".
קידוש בבוקר
כתב הרמ"א על דברי השו"ע בסעי' ג' "הכי נוהגין בחול, אבל בשבת ויום טוב שיש בהן קידוש, מברך לאחר קידוש".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט' "מברך לאחר קידוש – דאז הוא זמן התחלת הסעודה (דמקודם אין רשאי לאכול) ושייך אז לברך ברכת הסוכה.
וכתב המשנ"ב ס"ק ח' "אבל בשבת ויו"ט וכו' – פי' שאז מקדש על היין ואומר על הכוס סוכה וזמן כדלעיל ואח"כ המוציא על הפת ואם מקדש על הפת אומר המוציא וקידוש וסוכה וזמן משא"כ בחול שאין שם אלא המוציא מברך על הסוכה תיכף אחר ברכת המוציא". וכתב בשער הציון ס"ק י"א " ובאמת לאו דוקא בשבת שחל בתחלת סוכות, והוא הדין בשבת ויום טוב שבסוף החג (אף דשם אין שייך הסברא שזכרתי בסעיף קטן א במשנה ברורה) גם כן מברך על הסוכה אחר הקידוש מטעם שזכרתי פה בסעיף קטן ט וכן כתב במאמר מרדכי".
וכתב עוד המשנ"ב שם בס"ק ט' "ולענין סעודת שבת ויו"ט שחרית שאין בהם קידוש רק ברכה בעלמא על הכוס יש דיעות בין האחרונים י"א דבזה אין כדאי להפסיק בברכת סוכה בין הברכה להשתיה דעל השתיה ליכא חיוב סוכה כלל, אלא יברך אותה אחר ברכת המוציא למנהגינו, וי"א דגם בזה כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך אותה קודם שיטעום מן הכוס. ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", כלומר שלא הכריע בדבר.
וכתב הכה"ח ס"ק י"ח "אבל בשבת ויום טוב וכו'. וכל זה בליל יום טוב או בליל שבת שיש בהן קידוש היום לכך הוא סומך ברכת הסוכה לקידוש היום, אבל בשאר סעודת החג אפילו בסעודת שבת ויום טוב שחרית שמברך על הכוס כיון שאינו אומר קידוש היום אינו אומר לישב בסוכה קודם שתיית הכוס, לפי שצריך לסמוך ברכה זו לאכילה שהיא עיקר המצוה שעליה מברכין. רבינו זלמן אות ג'. והוא מדברי הט"ז ס"ק ד'. אמנם עיין בשיירי כנסת הגדולה סימן תרס"א מה שהאריך בזה וכתב דגם דעת מרן ומור"ם ז"ל כן הוא דגם בקידוש היום ברכת הסוכה אומרה על הכוס קודם שישתה, וסיים הילכך האומר ברכת הסוכה ביום שיש בו קידוש בברכת המוציא טועה יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף בסימן זה אות ה'. והגם דהרב דבר שמואל סימן רט"ו כתב לפקפק בדברי שיירי כנסת הגדולה הנז', והביא דבריו השערי תשובה אות ג', מכל מקום מסתמיות דברי מור"ם ז"ל בהגה משמע דלא יש חילוק בין קידוש הלילה לקידוש היום. וכן מפורש במנהגים, וכן כתב הלבוש בסוף סימן תר"ס, וכן הוא דעת המשבצות זהב בסימן זה אות ד' יעו"ש. ומה שכתב שם השערי תשובה בענין פת הבא בכסנין כבר כתבנו בזה לעיל סימן תרל"ט אות ל"ג קחנו משם", כלומר שדעתו שיש לומר בקידוש לפני השתיה את ברכת לישב גם בסעודה של הבוקר.
כתב המשנ"ב (ס"ק תרמ"ג ס"ק ה'): "וראוי לומר ברכה דסוכה בקול במשיכה בניגון כשאר ברכות דקידוש וה"ה בכל שאר ברכות ירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה. של"ה".
אם מועמד או מיושב
וכתב השו"ע (סעי' ב'): "להרמב"ם, מקדש מעומד ומברך: לישב בסוכה, ויושב, ואח"כ מברך זמן (ואין נוהגים כן, אלא מקדשין מיושב וכן דעת הרא"ש)". וכתב הכה"ח (ס"ק ח'): "ומברך לישב בסוכה ויושב וכו'. וטעמא דמשמע ליה ברכת לישב בסוכה ישיבה ממש וכדי לברך עובר לעשייתה היה מברך עליה מעומד קודם שישב, ולפי שבליל ראשון אי אפשר לו לברך על הסוכה עד שיקדש תחלה היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת הסוכה גם כן מעומד קודם שישב ונמצא שבירך עובר לעשייתה. בית יוסף. אבל דעת הרא"ש פרק לולב וערבה כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב מקרי שפיר עובר לעשייתן דהמצוה נמשכת כל זמן אכילה יעו"ש, והביא דבריו הטור. ולפי זה לדעת הרא"ש אין צריך לקדש מעומד כיון דהקידוש מעומד הוא בשביל ברכת הסוכה כנזכר, וזהו שכתב בהגה ואין נוהגין כן וכו' וכן דעת הרא"ש. אמנם מנהג האר"י ז"ל לומר כל הקידושים מעומד בשבת ויום טוב ואחר כך יושב וטועם מן הכוס כמו שכתבנו לעיל סימן רע"א אות ס"ב יעו"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק ט' "ולענין ברכת הסוכה לדעת הרמב"ם שם פרק ו' כל שבעת הימים כשמברך על הסוכה צריך לברך מעומד ואחר כך לישב, והביא דבריו בית יוסף. וכן הסכים הב"ח. וכן נראה דעת הגר"א שהביא סמוכות לדברי הרמב"ם מהגמרא ויישב קושיית הרא"ש יעו"ש. וכן כתב בזוהר פרשת אמור דף ק"ג ע"ב על רב המנונא סבא דהוה קאים על רגלוהי ומברך יעו"ש. ואם כן כיון דלהרא"ש לא יש חיוב לברך מיושב אלא רק דיכול לברך מיושב, נכון ליזהר לברך מעומד כדי לצאת אליבא דכולי עלמא. וכן פסק בסידור רב יעב"ץ אות ז' דברכת הסוכה תהיה מעומד. וכן פסקו בספר אדני פז ובספר ראש יוסף, והביא דבריהם המועד לכל חי סימן כ"ב אות א'. וכן פסק בספר בן איש חי פרשת האזינו אות ה'".
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' "מקדש מעומד וכו' – דלדעתו הישיבה הוא תחלת עשיית המצוה ויש לו לברך עובר לעשייתן היינו קודם עשיית תחלת המצוה ויש לו לנהוג כן כל שבעת הימים והרא"ש ס"ל שיש לסמוך הברכה על עיקר המצוה שהיא האכילה וכמש"כ סוף סימן תרל"ט שנוהגין שאין מברכין אלא על האכילה".
כתב מרן הרב שם "כשיש קידוש בלילה ורוצים לאכול לחם בסוכה – מברכים "לישב בסוכה" לפני ברכת "שהחיינו" של הקידוש. בשאר ה"קידושים" ביום־טוב ראשון של סוכות ובחו"ל גם ביום־טוב שני ובשבת חול המועד סוכות, עומד ומקדש בסוכה ומברך "לישב בסוכה" ואחר כך ישב וישתה רביעית יין או מלוא לוגמיו ויתן לכל המסובין, ולא יברך ברכה אחרונה. ולדעת הרמ"א מקדש בישיבה. בשמיני עצרת ובשמחת תורה כמובן שאינו מברך "לישב בסוכה".
והנה משמע עוד שדעת מרן הרב שגם בקידוש של בוקר יאמר לפני שתית היין ברכת לישב
העולה
בקידוש של הבוקר יאמר מיד אחרי ברכת הקידוש ברכת לישב בסוכה ואז ישתה מן היין, ומנהג חב"ד לברך לישב בסוכה בברכת המוציא, וכתב המשנ"ב דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
לספרדים מברכים ברכת לישב מעומד, לאשכנזים מיושב.