שאלה

מה לגבי הנהגה של של בן ארץ ישראל שנמצא בחו"ל ביו"ט שני של גלויות?

תשובה

לובש מלבושי יום טוב – ביום טוב שני.
מתפלל בלחש כבן ארץ ישראל ויכולים עשרה מבןני ארץ ישראל לעשות מניין בצינעה. שליח ציבור – לכתחילה לא יגש אם העלהו בלחש יתפלל כבן ארץ ישראל ובחזרה כבן חו"ל ומוסף לא יעלה.
נשיאת כפים – אם יש עוד כהנים יעלה ויברך ויהרהר שם ומלכות בלבו, אם הוא כהן יחיד יברך עם שם ומלכות.
עליה לתורה – אם חל בשני וחמישי יכול לעלות כמוסיף אבל לא לעליה שהינה חיוב כחתן תורה, – אם חל ביום רגיל לא יעלה, ואם העלהו יעלה.
הבדלה – יעשה הבדלה בצינעה ואם מתארח וקשה לו לעשות בצינעה על יין יעשה על חמר מדינה
מלאכה – אסור לו לעשות מלאכה אפי' בצינעה. (וכך חייבים לומר ליישב סתירה בשו"ע).

מקורות

תפילה
כתב השו"ע סי' תצ"ו סעי' ג' "בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם".
לובש מלבושי יום טוב ביום טוב שני כתב המשנ"ב בס"ק י"ג שבן ארץ ישראל שבא לחו"ל "צריכים ללבוש מלבושי יום טוב מפני שהוא דבר של פרהסיא", וכ"כ הכה"ח ס"ק ל"ה "ולענין תפלה מי שדעתו לחזור מתפלל שמונה עשרה כבמקומו וכן המנהג, ולענין המלבוש אם היו לו מלבושים מיוחדים לשבת ויום טוב ילבשם גם ביום אחרון אף על פי שהוא חול לגבי דידיה. הרדב"ז חלק א' סימן ע"ג, כנסת הגדולה שם, עולת שבת אות ב', מגן אברהם ס"ק ז', אליה רבה סימן תצ"ה אות י"ג, אשל אברהם אות י"ג, חמד משה אות ג'".
נוסח התפילה ביו"ט שני כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "כתבו הפוסקים בני א"י שבאו לח"ל ודעתו לחזור וחל יום טוב ב' בע"ש א"צ לערב עירובי תבשילין מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת י"ח בלחש ביום טוב שני. מתפלל נוסח של יום חול בשמחת תורה של בני חו"ל גם בבית הכנסת", וכ"כ הכה"ח ס"ק ל"ה.
לכתחילה עדיף שלא יהיה חזן אמנם אם העלהו בלחש יתפלל כבן ארץ ישראל ובחזרה כבן חו"ל. מאמר מרדכי פס"ו סעי' ל"א.
מניח תפילין בצנעה כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "וכן להניח תפילין בצנעא כיון שדעתו לחזור נותנין עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי' תס"ח". והוסיף הכה"ח בס"ק ל"ה "וכן כתב הפרי חדש כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לארץ ישראל, ביום טוב שני בבוקר בביתי בצנעה הנחתי תפילין וקריתי קריאת שמע עמהם משום מאמר רז"ל כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, ואחר כך הלכתי לבית הכנסת והתפללתי תפלת שמונה עשרה דכיון דהוי בלחש כצנעא דמי, ואף על פי שיש בה קצת אריכות יותר מתפלת יום טוב אין בכך כלום, ואף על פי כן כשמקצת העם קמו סמוך לחתימת אמת ויציב קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם דהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מהתחלה, ומלבושי יום טוב לבשתי משום דהויא מלתא דפרהסיא עכ"ל. והביא דבריו השלחן גבוה אות ז', שלמי צבור דף מ' ע"ד, פאת השולחן סימן ב' אות כ"ב. וכן פסק מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סימן כ"ו יעו"ש. וכן כתב רבינו זלמן אות ח', חיי אדם כלל ק"ג אות ד', משנה ברורה אות י"ג".
נשיאת כפים
נשיאת כפיים במוסף ביום טוב שני אם הוא כהן כתב בכה"ח סי' קכח ס"ק כ"א "כתב הרב זרע אברהם אורח חיים סימן י"ב דכהן ירושלמי יכול לברך ברכת כהנים בתפלת המוספין ביום טוב שני לבני חוץ לארץ אם אין להם כהן אף על גב דלדידיה לאו שעת עבודה היא כיון דעבודה לגבי דידיה לאו כלום הוא דהא חול גמור הוא לגבי אפילו הכי כיון שלפי הדין בידו לברך את ישראל בכל שעה שירצה יכול לברך לבני חוץ לארץ מידי דהוה המברך לצבור כמה פעמים, וכן דעת מהר"ם בן חביב שהובאו דבריו באורך בספר גנת ורדים כלל א' סימן י"ג ומסיק דאם יש עמהן כהן מחוץ לארץ לא יעלו עמו כהנים של ירושלים ואם אין להם כהן יעלה כהן ירושלמי, אבל מהר"א הלוי ז"ל שם סימן י"ד האריך בזה ומסיק וכתב כללא דהאי מילתא דלא אשכחנא ראיה מכרעת לברר האי ספיקא ומי יערב אל לבו לעשות מעשה וליכנס בספק ברכות וכדי להפיס דעת העליונה הואיל ונפק מפומייהו דרבנן תקיפי ארעא דארץ ישראל ראוי שיברכו ברכת כהנים אך לא בברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו יעו"ש, והביא דבריהם השלמי צבור דף קמ"ו ע"ב וע"ג, עיקרי הד"ט סימן ה' אות ז', ועוד עיין להרב המגיה שם בשלמי צבור דף רל"ה ע"ד ודף רל"ו ע"א שכתב דאם יכול להשמט הרי טוב ואם לאו אם יש כהנים אחרים עולה עמהם ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו בלי שם ומלכות ואם אין שם אלא הוא עולה ומברך כדרכו כסברת מהר"ם בן חביב ומהר"א יצחקי ז"ל יעו"ש, אבל לי נראה דכהן ירושלמי שיצא לחוץ לארץ על מנת לחזור ומתפללים מוסף ביום טוב שני או שמתפלל בירושלים עצמה עם בני חוץ לארץ הבאים לזייארה אם יש כהנים עמו מבני חוץ לארץ יכול לעלות עמהם ולברך אשר קדשנו במצותיו וצונו בלא שם ומלכות דכיון דיש עמו אחרים אינה נראית ברכתו אבל אם לא יש עמו אחרים יש לו להשמט דוקא ולצאת לחוץ קודם לרצה כדי לצאת מספק". וראה עוד במאמר מרדכי למועדים לימים פ"סו סעי' ל"א. ע"כ יעלה לדוכן ויברך ויהרהר שם ומלכות בלבו ואם הוא יחיד יברך עם שם ומלכות. עליה לתורה
כתב הכה"ח סי' תצ"ו ס"ק נ"ח "בן ארץ ישראל שהלך לחוצה לארץ ודעתו לחזור, אינו רשאי לעלות לתורה ביום טוב שני של גליות ולהשלים למנין הקרואים, כיון שהוא אינו מחוייב בקריאת התורה שבאותו יום והוי ברכתו לבטלה, וקל וחומר הוא ממה שכתב מר"ן ז"ל לקמן סימן תקס"ו סעיף ו'. הלכות קטנות חלק א' סימן ד' משם מהר"ר גבריאל איספראנסה ז"ל יעו"ש. ומיהו כתב שם הרב מהר"י חאגי"ז שקבלה בידו שאם היום טוב שני חל ביום שני או חמישי בשבוע ובן ארץ ישראל נמצא בחוצה לארץ במקום שנוהגין להוסיף ביום טוב על מנין חיובי הקרואים (עיין לעיל סימן רפ"ב סעיף א' בהגה), היו רבני עיר הקודש צפת ת"ו מתירין בפשיטות שיעלה בן ארץ ישראל לתורה להיות מן הנוספין על מנין הקרואים ולברך כיון שהם ימי קריאת התורה לכל ישראל ומה לי בסדרא דיומא ומה לי בפרשה אחרת בתורה, אבל במקום שאין נוהגין להוסיף ביום טוב על מנין החיוב אסור אפילו ביום שני וחמישי יעו"ש. וכן מסיק בתשובת חיים לעולם חלק אורח חיים סימן ו' יעו"ש. ויש אומרים דבדיעבד שכבר קראוהו יעלה כמבואר באורך בשו"ת חיים שאל חלק א' סימן י"ג, ועיין שם שדחה דברי הרב אמת ליעקב שהסכים שיעלה לכתחלה יעו"ש. וכן כתב בספרו לדוד אמת סימן ה' אות ל'. אלא שכתב שם בחיים שאל דשלוחי ארץ ישראל הגדולים בתורה כולם מבקשים טצדקי שלא לעלות לספר תורה ביום טוב שני ובדרך חכמה מגלים דעתם שלא יקראו אותם לספר תורה כי יש להם איזה סיבה וכיוצא משום דחיישי לסברת האוסרים יעו"ש. וכתב עוד שם בתשובת חיים לעולם דפשיטא הוא דאסור לבן ארץ ישראל להיות חתן תורה בחוצה לארץ שהוא חול לבני ארץ ישראל יעו"ש. וכן כתב בתשובת חיים שאל שם ובספרו לדוד אמת שם", כלומר שאם חל יום טוב שני בשני או חמישי וקהילה זו נוהגים להוסיף מוסיפים ביו"ט לדוג' בשמחת תורה יעלו למוסיף אבל לא יעלו אותו מחיובי היום אך ביום חול לא יעלו. וכן לחתן תורה לא יעלו. אבל אם נקרא לעלות יעלה.
וע"כ עדיף להודיע לגבאי שאינו עולה לתורה וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"סו סעי' לב. מניין נפרד
אם יש עשרה ישראלים יכולים לעשות מניין לעצמם ולהתפלל בצינעה, מאמר מרדכי שם סעי' ל"ג. הבדלה
הבדלה עושה במוצאי יום טוב ראשון ואם גרים אצל בני חו"ל יעשו בצינעה ואם קשה לעשות על יין בצינעא יעשו על חמר מדינה כגון קולה וכדו' מאמר מרדכי פס"ו סעי' לד
מלאכה
כתב השו"ע סי' תס"ח סעי' ג' "קודם חצות, מקום שנהגו לעשות מלאכה, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין".
ובסעי' ד' "ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת; אבל עושה הוא במדבר. וכו' וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "כללו של סעיף זה לפי דעת מ"א וכמה מפרשים שהחליטו כמותו להלכה הוא כן. כשאדם הולך מעירו לעיר אחרת ובעירו נהגו להקל באיזה דבר ובעיר שבא בה מחמירים בזה אם אין דעתו להשתקע בעיר הזאת בתמידות אינו חל עליו חומרי מקום זה מעיקר הדין ויכול לנהוג להקל כמנהג מקומו בצנעא בתוך ביתו אבל בפרהסיא אין לו להקל מפני המחלוקת. וכ"ז בדברים שאפשר לעשותן בצנעא ולא יתודע לאנשי המקום אכן בדברים שא"א לעשותן כ"כ בצנעא כמו מלאכה אין לו לעשות אף בצנעא בתוך העיר אלא יצא לשדה חוץ לתחום העיר ושם יוכל להקל כמנהג מקומו". ובס"ק י"ז "מפני המחלוקת – ואפילו בצנעא דמלאכה א"א לעשות כ"כ בצנעא שלא יתוודע".
ב
כתב השו"ע סי' תצ"ו סעי' ג' "בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן".
כתב הט"ז ס"ק ב' "אפי' דעתו. נראה הטעם מפני המחלוקת כמ"ש סי' תס"ח ס"ד וא"כ יש היתר אם עושה מלאכה בצינעא וכ"ה ברש"ל פ"ק סי' ח' וז"ל אין לו להקל בפנינו לעשות מלאכ' ובעל הש"ע ה"ל לבאר זה ואפשר שסמך על מ"ש סי' תס"ח".
וכתב המג"א ס"ק ד' "כל סעיף זה הוא ל' המאור פ"ד דפסחים וכת' אף על גב דשאר דברים כל שדעתו לחזור שרי לעשות בצנע' (כמש"ל סימן תס"ח) הכא כיון שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה אין לפרוץ בו גדר עכ"ל והתו' כתבו דמלאכה אסור דא"א לעשות בצנעא וכ"כ בכ"ה בשם רדב"ז ח"א ע"ג ורנ"ח ומ"צ ח"ב ע"ט ורשד"מ ט"ו דלא כמבי"ט ח"ב קמ"ט".
וכתב הפר"ח ס"ק ג' "וכתב עוד בתוספות ביישוב לא עבדינן אפילו בצנעא ואפילו דעתו לחזור דלא אפשר למלאכה בצנעא כמו שאר דברים ע"כ וכן כתב הר"ן לחד שינויא וזה קצת תימא דהא כמה מלאכות שהן נעשות בצנעא כגון מלאכת התפירה והכתיבה וכיוצא ואפשר שכונתם דכיון דרוב מלאכות אי אפשר בצינעה לא פלוג רבנן ואסרו כל מין מלאכה אפילו בצינעא לפי שיטה זו ענין אכילה דאפשר בצינעא כיון שדעתו לחזור מותר לאכול בצינעא וכרבה בר בר חנה דאכל דאייתרא אבל לענין מלאכה דאי אפשר בצינעא ביישוב אסור אפילו בצינעא במדבר מותר אף בתוך התחום כיון שדעתו לחזור: וכו' ולעד"נ ליישב זה שהרב סבור שאף על פי שבשאר מנהגים העיקר הוא מקומו הראשון ואזלינן בתר דידיה להקל בצינעה כיון שדעתו לחזור מכל מקום שאני מנהג יום טוב שני שהוא מנהג גדול וקבוע שפשט איסורו בכל הגולה ולפיכך מחמירין ביה טפי ואף בצנעה אסור לעשות בו מלאכה ולפיכך אסר המחבר בסתם לעשות בו מלאכה ביישוב וסתמו כפירושו דאף בצינעה אסור וכתב גם כן דכל שהגיע ליישוב ואין דעתו לחזור אסור בין במדבר בין ביישוב אף על פי שבסימן תס"ח כתב דאף שאין דעתו לחזור לעולם במדבר נוהג קולי מקומו הראשון ובפרט בפרט הלז דל"ד לתרבא דאייתרא ולמוגרמתא דרב ושמואל ולאיסור כחלי דבהני מאן דאסר אסר בכל דוכתי ומאן דשרי שרי בכ"מ נמצא שהם איסורים שוין וכוללין בכל המקומות ולפיכך י"ל שאדם יכול לנהוג בהם קולא במדבר אף על פי שהוקבע עכשיו ונעשה מבני אותה העיר שנוהגין איסור באותו דבר ואף שאין דעתו לחזור למקומו הראשון אבל באיסור מלאכה ביום טוב שני כל שעקר דירתו ממקום שעושין יום אחד והגיע ליישוב שעושין ב' ימים ואין דעתו לחזור עוד למקומו הראשון מנהג זה תלוי במקום והמקום הוא הגורם ולאו אקרקפתי דגברי מנח ולפיכך אסור לו לעשות מלאכה בין במדבר בין בישוב".
כתב הברכ"י בס"ק ג' "הרב ט"ז (ס"ק ב) התיר לעשות מלאכה בצנעא, ע"ש. ואינו מחוור, דמרן בב"י הביא זה מארחות חיים, ובא"ח (דין ערבי פסחים ושאר י"ט אות ה) מבואר שעיקר דבריו מהרז"ה בספר המאור, והרז"ה (פסחים יז א) פסק בהדיא דאף בצנעא אסור. וכ"כ הרדב"ז (סי' אלף קמח) ומהריק"ש והרב מגן אברהם (ס"ק ד) והרב פר"ח. וכן עיקר".
וכתב בספרו שו"ת טוב עין סימן יד "וחזה הוית למרן בספר אבקת רוכל הנדפס בקרוב בסימן כ"ו ומשמע קצת מתחילת תשובתו שבן א"י שהוא בח"ל ודעתו לחזור מותר לעשות מלאכה בצנעא. אמנם מדבריו בש"ע העלה הרב פרי חדש בסימן תצ"ו דין ג' דאסור לעשות בן א"י אשר בח"ל מלאכה בצנעא שאעפ"י שבשאר מנהגים העיקר הוא מקומו הראשון ואזול בתר דידיה להקל בצנעא כיון שדעתו לחזור מ"מ שאני מנהג י"ט ב' שהוא מנהג גדול וקבוע שפשט איסורו בכל הגולה ולפיכך מחמירינן ביה טפי ואף בצנעא אסור לעשות בו מלאכה ולפיכך אסור לעשות בו מלאכה בישוב וסתמו כפירושו דאף בצנעא אסור עכ"ד. וכן מוכח מדברי הרז"ה בספר המאור פרק מקום שנהגו כאשר יראה המעיין ומדברי מרן בתשובה הנז' משמע איפכא דבצנעא מותר במלאכה. ואפשר לומר בדוחק דמרן בתשובה הנז' לא נחית אלא להוכיח שיתפלל תפלת חול בצנעא ולא איירי בדין מלאכה. אמנם לעולם בדין מלאכה סבר מרן דאסור בצנעא מטעם הרז"ה והרב פרי חדש דמנהג י"ט שני חמיר שנתפשט אסורו בכל הגולה וכדתרגמה הרב פרי חדש למילתיה בש"ע. והנה צורף כדי שלא יזלזלו בו. ומינה לנ"ד דכיון דהחמירו טפי משאר מנהגים לאסור מלאכה אפילו בצנעא להיותו מנהג כל הגולה ולא יזלזלו בו".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט' "אסורים לעשות מלאכה – דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו".
וכתב הכה"ח ס"ק ל"ג "אפשר דהיינו דוקא בפרהסיא אבל בצנעא מותר. מבי"ט חלק ג' סימן קמ"ט. וכן כתב הט"ז ס"ק ב'. אבל הרדב"ז חלק א' סימן ע"ג ורנ"ח כתב דאפילו בצנעא אסור. וכן כתב משפט צדק חלק ב' סימן מ"ט, הרשד"ם חלק אורח חיים סימן ט"ו, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף, מגן אברהם ס"ק ד', מהריק"ש, פרי חדש, מטה יהודה, אליה רבה אות ה', ברכי יוסף אות ג', מאמר מרדכי אות ב', שלמי צבור דף רל"ג ע"ד, רבינו זלמן אות ז', חיי אדם כלל ק"ג אות ג', משנה ברורה אות ט'".
ובס"ק ל"ד כתב "כל שעושה מלאכה אפילו בצנעה ראוי למונעו מזה ומותר להכותו עד שימנע מלעשות מלאכה, והאומר לו לעשות מלאכה עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. הרדב"ז חלק א' סימן רנ"ח, כנסת הגדולה שם. מיהו הפרי חדש כתב דלאו בר נידוי הוא ולאו בר הכאה הוא רק שראוי למונעו ולהחמיר בדבר יעו"ש".
וכן כתב בספר יו"ט שני פרק ג' סעי' א' שדעת הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב לאסור אף בצנעה.
וכתב מרן הרב במאמ"ר חגים פס"ו סעי' ל"ג שבן א"י שמתארח אסור לו לעשות מלאכה ביו"ט ולא חילק בין צינעה לפהרסיא או אם יש שעון שבת (והיתר זה קשה דהיינו צינעהובפרט לפי מקור האיסור שו"ע סי' תס"ח סעי' ד' כמבואר למעיין) ונראה שמתארח לאו דוקא אלא כל שהגיע למקום ישוב ולכן אסור לו לעשות מלאכה גם בצינעה.
לסיכום
אע"פ שדעת הרש"ל והט"ז והמבי"ט מקילים במלאכה הנעשית בצנעה רבו גם רבו אוסרים ומלבד שמרן השו"ע סתם לאסור ולא כתב להתיר לגבי צינעה כתבו לאסור במפורש הרדב"ז משפט וצדק המהרשד"ם כנסת הגדולה מג"א מהריק"ש פר"ח מטה יהודה אליה רבה ברכ"י מאמר מרדכי שלמי ציבור שו"ע הרב חיי אדם משנ"ב וכה"ח ולמדו הרבה מהם שכן פשט דברי מרן השו"ע
וא"כ איך נקל נגדם.
וא"כ אין לבן ארץ ישראל לעשות מלאכה בחו"ל אפי' בצינעה אם לא שנמצא מחוץ לתחום.
נ.ב. אמנם בדבר שניתן לעשותו בהיתר ראה שבט הלוי ח"ז סי' ס"ה אגרות משה ח"ד סי' ק"ד יום טוב שני כהלכתו פרק ג' הערה ג.
העולה
לובש מלבושי יום טוב – ביום טוב שני.
מתפלל בלחש כבן ארץ ישראל ויכולים עשרה מבןני ארץ ישראל לעשות מניין בצינעה. שליח ציבור – לכתחילה לא יגש אם העלהו בלחש יתפלל כבן ארץ ישראל ובחזרה כבן חו"ל ומוסף לא יעלה.
נשיאת כפים – אם יש עוד כהנים יעלה ויברך ויהרהר שם ומלכות בלבו, אם הוא כהן יחיד יברך עם שם ומלכות.
עליה לתורה – אם חל בשני וחמישי יכול לעלות כמוסיף אבל לא לעליה שהינה חיוב כחתן תורה, – אם חל ביום רגיל לא יעלה, ואם העלהו יעלה.
הבדלה – יעשה הבדלה בצינעה ואם מתארח וקשה לו לעשות בצינעה על יין יעשה על חמר מדינה
מלאכה – אסור לו לעשות מלאכה אפי' בצינעה. (וכך חייבים לומר ליישב סתירה בשו"ע)