שאלה

האם מי שביתו הקבוע בארץ. ונמצא בחו"ל
בשליחות של כמה שנים. חייב לשמור יו"ט שני של גלויות ?

תשובה

דינך כדין בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל,

מקורות

איתא במשנה פסחים דף נ עמוד א "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות – עושין, מקום שנהגו שלא לעשות – אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין – נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, וחומרי מקום שהלך לשם". וכתב הר"ן (שם ד"ה ההולך) שהמשנה מדברת על אדם שדעתו לחזור.
ובגמ' פסחים דף נא עמוד א "כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא. עול לגביה רב עוירא סבא ורבה בריה דרב הונא, כיון דחזינהו – כסייה מינייהו. אתו ואמרו ליה לאביי. אמר להו: שווינכו ככותאי. ורבה בר בר חנה לית ליה הא דתנן נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם. אמר אביי הני מילי – מבבל לבבל, ומארץ ישראל לארץ ישראל. אי נמי – מבבל לארץ ישראל. אבל מארץ ישראל לבבל – לא, כיון דאנן כייפינן להו – עבדינן כוותייהו. רב אשי אמר אפילו תימא מארץ ישראל לבבל. הני מילי – היכא דאין דעתו לחזור, ורבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה", כלומר לדעת אביי כיון שאנו כופפים להם לכן יכולים לעשות במקומינו כמנהגם אבל אם לא היה לו להחמיר כמנהגינו, לכאורה אע"פ שדעתו לחזור, ולדעת רב אשי, דווקא אם אין אדעתו לחזור הוא צריך להחמיר אבל בדעתו לחזור יכול לנהוג כמנהג מקומו אך לא בפהרסיה.
וכתב הרא"ש (סי' ד) "וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא (עי' קידושין עב:) ויש לאדם להלך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא כי הא (חולין יח:) דרבי זירא אכל (מגרומתא) [מוגרמת] דרב ושמואל בעלותו לארץ ישראל כי לא היתה דעתו לחזור לבבל הילכך לא נהג חומרי המקום שיצא משם וכן רבה בר בר חנא אכל דאייתרא בבבל משום שהיתה דעתו לחזור לארץ ישראל ולהכי לא נהג חומרי המקום שהלך לשם ודוקא בצנעא…" .
כתב השו"ע סי' תס"ח סעי' ד', וז"ל: "ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת; אבל עושה הוא במדבר. וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושין, לא יעשה. ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל, מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "ההולך וכו' – כללו של סעיף זה לפי דעת מ"א וכמה מפרשים שהחליטו כמותו להלכה הוא כן. כשאדם הולך מעירו לעיר אחרת ובעירו נהגו להקל באיזה דבר ובעיר שבא בה מחמירים בזה, אם אין דעתו להשתקע בעיר הזאת בתמידות אינו חל עליו חומרי מקום זה, מעיקר הדין ויכול לנהוג להקל כמנהג מקומו בצנעא בתוך ביתו, אבל בפרהסיא אין לו להקל מפני המחלוקת. וכ"ז בדברים שאפשר לעשותן בצנעא ולא יתודע לאנשי המקום, אכן בדברים שא"א לעשותן כ"כ בצנעא כמו מלאכה אין לו לעשות, אף בצנעא בתוך העיר, אלא יצא לשדה חוץ לתחום העיר, ושם יוכל להקל כמנהג מקומו", כלומר באין דעתו להשתקע נוהג כמקום שבא משם, אך בתנאי יעשה בצנעא באופן שלא יידעו בני העיר.
וכתב עוד המשנ"ב "ובדעתו להשתקע חל עליו מנהג המקום תיכף כשבא לתחום העיר, ואפילו אם ירצה אח"כ לצאת חוץ לתחומה של עיר ולהקל כמנהגו אינו רשאי שכבר חל עליו מנהג מקום זה, כיון שבא לכאן לקבוע מקומו. וכן ה"ה אם מנהג מקומו להחמיר והלך למקום שמקילין תלוי ג"כ בזה דאם דעתו להשתקע שם נפקע ממנו חומרת מקום שיצא משם משבא למקום החדש ומותר לו להקל כמנהג אותו המקום ואם אין דעתו להשתקע במקום זה עדיין לא נפקע ממנו חומרי המקום שיצא משם ואסור לו להקל באותו דבר כמנהג המקום הזה ומ"מ אין לו להתראות בפני אנשי אותו מקום שיכירו בו שאינו נוהג כמוהם מפני מחלוקת אלא יחמיר בצנעא ועתה נבאר בפרטיות". כלומר אם דעתו להשתקע מיד בהגיעו למקום היישוב חל עליו מיד מנהג אותו מקום, ואין לו להחמיר כמנהג מקום שבא משם.
וכתב הכה"ח בס"ק מ"א "ואם דעתו להשתקע במקום שבא לשם יעשה כמנהגם בין לקולא בין לחומרא. טור. וכן פסק השלחן ערוך ביורה דעה סוף סימן רי"ד. וכן הסכים הש"ך שם, והביאו חק יעקב אות ט'. וכתב בספרו מנחת יעקב על תורת חטאת כלל ע"ט אות ז' דכן הוא הסכמת הפוסקים ראשונים ואחרונים יעו"ש. וכן כתב הלבוש, מגן אברהם ס"ק ט', אליה רבה אות ט', יד אהרן בהגהות הטור בשם כמה פוסקים, רבינו זלמן אות ט' ואות י"ב, משנה ברורה אות י"ד ואות י"ט. ולא פקע מניה חומרי מקום שיצא משם עד שיוקבע בעיר שנוהגין בו היתר אבל לא בעיר שאין בה מנהג קבוע. כנסת הגדולה בהגהות הטור בשם רבו מהרימ"ט תשובה כ"י, עולת שבת אות ד', פרי חדש, רבינו זלמן אות ט"ו".
יום טוב שני
כתב הש"ע סי' תצ"ו סעי' ג' "בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם". כלומר שמה שקובע זה שני דברים א. אם דעתו לחזור או לא, ב. גם באין דעתו לחזור צריך שיגיע למקום יישוב.
וכתב המשנ"ב "ובן חו"ל שבא לא"י… אם דעתו שלא לחזור למקומו לעולם, יתנהג כבני א"י. וכמו שמבואר לעיל בסימן תס"ח עי"ש במ"ב ובה"ל. כתבו האחרונים דמי שעוקר דירתו עם אשתו ובניו ממקום למקום לישא וליתן ולהרויח אף על פי שבשעת עקירתו היה דעתו לחזור למקומו כמי שאין דעתו לחזור דמי, דסתמא דמילתא כיון דעקרינהו לאינשי ביתיה כל שמוצא פרנסתו מרווחת באותו מקום שהלך לשם אינו זז משם . וכתבו עוד דמי שאין דעתו לחזור אף על פי שאשתו נשארה במקומה הראשון אפ"ה אין דעתו לחזור מיקרי", כלומר א. אם אין דעתו לחזור לעולם דינו כמקום שהגיע לשם. ב. אם יצא עם כל בני ביתו לתקופה למסחר אף בדעתו לחזור נוהג כבני אותו מקום, שהוא הולך דשמא ישתקע שם אם יצליח.
וכתב הכה"ח בס"ק מט "העוקר דירתו עם אשתו ובניו מארץ ישראל לחוצה לארץ אף על פי שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור. הרדב"ז שם, כנסת הגדולה שם, מגן אברהם ס"ק ז', אליה רבה אות ו', פרי חדש בסימן תס"ח, שלחן גבוה שם אות י"ג, חמד משה אות ג', רבינו זלמן אות יו"ד, חיי אדם כלל ק"ג אות ד'. מיהו אם עקרן להוליכן לזיהר"א של ארץ ישראל או להבריחן ממגפה בר מינן או מחמת סיבה אחרת כיוצא בה שאז הדבר ברור דבכל גוונא דעתו לחזור מיקרי. פרי חדש שם", ובס"ק נ"א "כל מי שבא למכור סחורה או לקנות או העולים לארץ ישראל לזיהר"א נקרא דעתו לחזור מיד, בא לישא וליתן ולהרויח או לעשות מלאכתו או ללמוד תורה אף על פי שלא עקר דירתו משם נקרא דעתו לחזור לזמן. הרדב"ז שם, כנסת הגדולה שם, שלחן גבוה שם".
דעתו לחזור לאחר זמן וכתב הכה"ח בס"ק נ"ב "ואם דעתו לחזור לזמן מרובה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם מפני המחלוקת לא שנא בצנעה ולא שנא בפרהסיא, ואם דעתו לחזור מיד נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם בפרהסיא אבל בצנעה נוהג כקולי מקומו, וזהו לפי דעת התוספות והר"ן וקצת מפרשים ז"ל, אבל הרמב"ן והרא"ה והריטב"א דרך אחרת יש להם. הרדב"ז שם, כנסת הגדולה שם. אמנם הפרי חדש שם בסימן תס"ח כתב דמשמעות כל הפוסקים דאין לחלק בין דעתו לחזור מיד לדעתו לחזור לאחר זמן וכתב דהכי נקטינן יעו"ש, והביא דבריו השלחן גבוה שם".
וכן כתב המג"א סי' תס"ח ס"ק י"ב "ומ"ש להתיר לבחורים לאכול מבדיקות כו' משמע דס"ל דבחורים מקרי דעתם לחזור אף על פי שדעתם ללמוד שם ב' וג' שנים".
אמנם ערוך השולחן אורח חיים סימן תצו ה כתב "אם אין דעתו לחזור עד אחר שנה מקרי אין דעתו לחזור וכן מי שאין דעתו לחזור אף על פי שיש לו איזה מניעות שיכול להיות שיחזור כגון שלעת עתה לא נתרצתה אשתו לצאת וכיוצא בזה אף שיכול להיות שיחזור מ"מ כיון דלעת עתה הוחלט בדעתו לבלי לחזור מקרי אין דעתו לחזור", וכן כתב בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תכד "אך מה שיצא מתוך זה לחלוק על מנהג שנתפשט בכל ישראל באנשים הנוסעים מכאן לארץ ישראל דכשבאים משם ודעתם לחזור דחייבים כאן לנהוג יום טוב שני כמונו. זה אינו נראה לי כלל. דהנה לשיטת התוספות ובעל המאור דאביי אינו מחלק בין דעתו לחזור לאין דעתו לחזור ולעולם נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם רק מפני המחלוקת. ומוכח דלעולם נחשב כעיר שיצא משם. וכי לית לי' לאביי מתניתין דבבא בתרא (דף ז' ע"ב) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חודש. ומוכח שם בגמרא דדינא דאורייתא הוא דלהחשב כיושבי העיר השיעור אם ישב שם שלשים יום ולהחשב מאנשי העיר בעי שישב שם י"ב חודש. אלא ודאי דאף אביי מודה בזה דאם כבר נשתקע שם דדינו כאנשי העיר לגמרי ולא נקרא זה הולך ממקום שעושין רק בשעה שבא לשם בזה סבירא ליה לאביי דאפילו אין דעתו לחזור דינו כמקום שיצא משם, ורב אשי סבירא לי' דבדעתו להשתקע סגי".
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ל דדברי ערוך השולחן היינו דברי המשנ"ב לעיל ביוצא להסתחר בחו"ל עם אשתו ובניו שנוהג כבני חו"ל, וכתב עוד "וידעתי כי ישנם המבארים כוונת הרדב"ז דהיא דכשגם עוקר מטלטליו יחד עם אשתו וב"ב, יעוין בספר שלמי צבור ח"ב ד' רל"ז ומהמובא בזה בספר שו"ת ודבר שלום סוף חאו"ח, אבל לעומת זה הרבה מבארים דכוונת הרדב"ז היא בפשטות רק אם לוקח עמו אשתו וב"ב. ומה לי אם משאיר מטלטליו וכי המטלטלים המה הקובעים את מקום מגוריו? ואם יחליט אחרת האם יתעכב מלהוציא החלטתו לפועל גלל כן שמטלטליו נמצאים במקום מגוריו הקודמים? ויתכן עוד דאפילו אלה שפירשו בכוונת הרדב"ז שגם מטלטלי דירתו קובעים בזה, זה היה רק בימים שקדמו שהעניות היתה גדולה והקושי למכור מטלטליו שהשאיר במחיר מניח את הדעת או להביאם אצלו היה גדול, וכן אם היה עוזב את מקום מגוריו לא היה מקבל בעד זה כלום, ומשא"כ כבימינו שנשתנה בנוגע לכך המצב מן הקצה אל הקצה כידוע כולי עלמא יודו שלא הדירה ולא המטלטלים קובעים בזה כלל", ועייש מה שכתב עוד בזה… ואם כן איפוא במקרה שלכם שישנם ב' התנאים גם יחד שאין דעתכם לחזור כי אם כעבור שנתיים, וגם (וזהו העיקר) שלא נסעת לבדך כי אם יחד עם אשתך וב"ב, על כן נחשבת לכם התקופה שתמצאו בנכר כמקום מגורים של קבע לגבי דין יום טוב שני של גליות ועליכם איפוא להתנהג בכל כמו בני חוץ לארץ, דהיינו להזהר מדינא בכל החומר שלא לעשות בו שום מלאכה גם לא בצינעא, וכן לא צריכים להניח תפילין, ויש לך להתפלל תפלה של יום טוב, וכן להתנהג בו בכל הדברים כבני חוצה לארץ.
מכיון שכאמור דעתי להלכה שדינכם כמי שאין דעתו לחזור, לכן איני מוצא לצורך לפרט עוד כמה וכמה הלכות שהייתם צריכים לנהוג אילו היה דינכם כמי שדעתו לחזור. בהיות ולמעשה דינכם לא כן, אלא דינכם כמי שאין דעתו לחזור.
ונא מאד לשמור על יום טוב שני של גליות כי מאד מחמירים ומזהירים על כך באזהרות חמורות בספרי הפוסקים"..
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן סד "ובמש"כ העה"ש די"ב חודש קובעים בזה אין כחי כעת לברר דאורך מ"מ דבריו מסתברים דאל"כ אין לנו גבול דהא איכ"ל שנתים ואיכ"ל חמש ועשר ואין זה מסתבר כלל כאשר כתבתי למעלה".
אולם בשו"ת בצל החכמה חלק א סימן ס כתב "ראשון מש"כ דכל שגר י"ב חודש במקום שהלך לשם דינו כאנשי העיר לגמרי, עיי' שו"ת מהריב"ל (ח"ג סי' א') שהקשה אמאי אמרינן בפ' מקום שנהגו דחומרי מקום שהלך לשם תלי' בדעתו לחזור ואין דעתו לחזור ולא נזכר כלל אם נשתהה בעיר ל' יום או י"ב חודש ותי' וז"ל, והא ודאי לאו קושיא דהתם במילי דאיסורא דלית בהו ממונא והם דברים שבינו לבין קונו הדברים הם מסורים ללב אבל בדברים שאינם בינו לבין קונו והם נוגעים לאחרים כו' התם הוא דאיכא למתלי דאם נשתהה או לא נשתהה כו' עכ"ל. וכ"כ בתשו' הרא"ם (ח"א סי' י"ג), וכ"כ החכם השואל בשו"ת דברי יוסף (להגר"י אירגס זצ"ל, סי' ל"ו) והגאון המחבר כ' עליו כי אמת נכון הדבר ע"ש (דף ע"ג), ושם (דף ע"ה ב) מעתיק לשון תשו' הרא"ם הנ"ל ומגי' ומפרשה ע"ש. ועיי' שו"ת זרע אברהם (חאו"ח סי' י"ב דף כ"א וכ"ב) שכ' ג"כ דלענין יום טוב ב' לא קבעו חז"ל שום זמן לישיבתו בעיר שנכנס בה אלא הדבר תלוי באם דעתו לחזור או לא. וכן נלענ"ד מוכח דעת המהרי"ל מובא במג"א (סי' תס"ח סקי"ב) בבחורים ההולכים ללמוד ב' וג' שנים חוץ לביתם דנקראים דעתם לחזור, ותמה עליו באבני נזר (שם אות ל') שהרי חמרת וגמלת סופם לחזור למקומם ואפי"ה נקראים יושבי העיר וה"ה בני העיר אם נשתהו שם י"ב חודש ע"ש. ולהנ"ל ניחא דודאי דין י"ב חודש להחשב כאשני העיר אינו אלא לענין ממונא דוקא. מבואר דעתם כי אין הדבר תלוי בזמן, אלא בדעתו לחזור ואין דעתו לחזור בלבד. – ועיי' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח) שהגאון רמ"ח נשתהה כמה שנים בחו"ל ונהג בעצמו דין בן א"י בחו"ל ודעתו לחזור". וכ"כ שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' פ"ג ופ"ד
וכתב בשו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן עח הביא דברי ערוך השולחן וכתב " אבל מתשובות אחרונים ספרדיים משמע דלא פלוג ולעולם כיון שדעתו לחזור נוהג כבני א"י, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, ולכן לענין תפלה יתפלל תפלה של חול כבני א"י, ובקדוש ובהבדלה עיין שאילת יעב"ץ (סימן קסח) שהאריך בזה. ונראה לי דלחומרא, לענין איסור מלאכה, ודאי צריך לנהוג כבני חו"ל אף בצנעא, אבל לא לזלזל בפרהסיא ביום טוב ב' של גליות, ולכן לא יעשו קבוץ מבני א"י להתפלל תפלת חול. אמנם ביום טוב של עצרת הבא שחל בעש"ק, ודאי יכולים להתפלל בצבור של בני א"י רק של שבת לחוד, אך גם בזה צ"ע די"ל דגם זה חשיב זלזול.
ועיין תשובות חכם צבי (סימן קסז) בנוגע לזה, ולפי סברתו היה נראה דבן א"י שבא לחו"ל מסתבר דדינו כבן חו"ל, דהא גם בזמן הבית אילו היה בא בן א"י לחו"ל צריך היה לנהוג כבני חו"ל, אבל עכ"ז נראה דכיון דעכשיו כלנו בקיאין בקביעא דירחא, והא דעושין שני ימים הוא רק מצד תקנת חכמינו ז"ל לעשות כמנהג אבותינו, אפשר דדין זה אקרקפתא דגברא תקנו ושייך לדין נותנין עליו חומרי המקום שיצא או שהלך". כלומר שיש להחמיר כשני השיטות.
וכתב ביום שני כהלכתו פ"ה סעי' ד' בשם הגרש"ז אויערבך שאם דעתו לחזור אף לזמן מרובה נוהג כמקום שיצא משם, ובפרסיה מחמיר כמקום שהגיע לשם, ובשם הגרי"ש אלישיב שליט"א כותב שם שאם דעתו לחזור עד ה' שנים מיקרי דעתו לחזור, מה' שנים ועד עשר יעשה שאלת חכם ולמעלה מעשר נעשה כאנשי המקום כי אין אדם יודע מה עלול להיות לזמן ארוך כזה
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הל' חגים פס"ו סעי מח "בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל ודעתו לחזור דינו כבן ארץ ישראל אפילו אם שהותו תארך כמה שנים ואפילו אם אינו יודע כמה שנים יקח דין זה שייך לשליחים לשגרירים וגם לבני ארץ ישראל הנמצאים בחול לטיפולים רפואים".
העולה
דינך כדין בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל, בתשובה הבאה נבאר דיניך.
קישור לתשובה https://ask-dh.org/?p=25509&preview=true