שאלה

האם מותר להעמיד סכך בסוכה שלא יכולה לעמוד בפני עצמה?

תשובה

מותר.
אמנם כאן זה לא לדעת החזו"א שהרי המעמיד עומד על גבי ברזלים.

מקורות

איתא בגמ' סוכה כ"א ע"ב "תנן הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה ובגמרא מאי טעמא דרבי יהודה, פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל, חד אמר מפני שאין לה קבע, וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סיכך על גבי המטה כשרה, מאי טעמא למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה".
כתב הטור סי' תר"ל "הסומך סוכתו בכרעי המטה פירוש שסומך הסכך על כרעי המטה והכרעים הן הן מחיצות אם יש גבוה י' טפחים מן המטה לסכך כשירה ואם לאו פסולה סמך הסכך על העמודים והכרעים הן הן דפנות אפי' אם אין גבוה י' מן המטה עד הסכך כשירה".
וכתב הב"י סי' תר"ל "וכתב עוד הרא"ש (שם) ומדהביא הרי"ף (י.) דברי אביי נראה שפוסק כרבי יהודה וטעמיה כיון דשקלו וטרו אמוראי לפרש טעם דבריו וגם אביי אמר דבריו אליבא דרבי יהודה אלמא סבירא להו כוותיה, וגם אני אומר דטעם קבע עיקר כדאיתא בירושלמי, ולא ידענא מאיזה טעם יכשירו רבנן היכא דסמך על כרעי המטה ואין מכרעי המטה עד הגג עשרה דירה סרוחה היא, הילכך נראה דרבי יהודה לפרושי דברי תנא קמא אתא וליכא הכא פלוגתא עכ"ל. והשתא לדעת הרא"ש דהטעם מפני שאין לה קבע הוא עיקר, וגם תופס עיקר דברי הירושלמי שמפרש דטעם שאין לה קבע היינו שאין עשרה טפחים מן המטה לגג, כל שיש עשרה טפחים מן המטה לגג אף על פי שסמך הסכך על כרעי המטה כשרה ואם אין הסכך סמוך על המטה כלל, אלא על גבי קונדיסין תקועין בארץ אף על פי שאין עשרה מן המטה לגג כשרה, דכיון דאין הסוכה סמוכה עליה לא חשיבה היא קרקעית הסוכה אלא הארץ, וכך הם דברי רבינו, וממה שכתב והכרעים הן הן מחיצות וכן ממה שכתב והכרעים הן הן דפנות נראה שהוא מפרש דמטה זו מוקפת קרשים שראשן האחד קבוע בארץ וראשן השני עולים למעלה מן המטה עשרה טפחים והמטה היא חבלים או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני שהחבלים או הקרשים קבועים באותן מחיצות נקראים אותן מחיצות כרעי המטה ונראה שהוכרח לפרש כן מדקתני הסומך סוכתו בכרעי המטה ולא קתני הסומך סוכתו על גבי המטה. ובכך דבריו מבוארים דהכי קאמר פירוש שסומך הסכך על כרעי המטה כלומר שנתן הסכך על גבי קרשים שעולים למעלה מהמטה והם נקראים כרעים והכרעים דהיינו הקרשים הנזכרים הן הן מחיצות הסוכה אם יש גובה עשרה טפחים מן המטה לסכך כשרה ואם לאו פסולה דכיון שהסכך סמוך על הקרשים הללו שהם כרעי המטה חשיבה המטה עצמה קרקעית הסוכה וצריך להיות ממנה עד הסכך עשרה טפחים. ונראה דהוא הדין אם נעץ קונדיסין על גבי קרשים אלו הנקראים כרעי המטה וכל שכן אם נעצם [נעשה] במטה עצמה וסיכך על גבי הקונדיסין שצריך שיהיה מן המטה לסכך עשרה טפחים אלא דרבינו חדא מינייהו נקט.
ולענין הלכה כיון שהרי"ף (י.) כתב הא דאמר אביי לא שנו וכו' משמע דסבירא להו דקיימא לן כרבי יהודה וטעמא משום דכל היכא דשקלי וטרי אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה (שבת קיב:) ולא משמע דרבי יהודה אזיל לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן מדאמרינן לפי שאין לה קבע דאי הכי ה"ל למימר רבי יהודה לטעמיה ועוד דהא אכתי איכא למיחש לטעמא דמאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה [מדחייש לה אביי] דודאי לדירת קבע לא הוה חייש דאיהו גופיה אוקמה בשיטה (ז:) הילכך נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככין בהם לפי שאין גידולן מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן וכו' וסיום דבריו כתבתי בסימן תרכ"ט (שלא.) כל זה לפי שיטתו של הרי"ף אבל הרז"ה (המאור י.) פוסק כדברי חכמים עכ"ל: ובתרומת הדשן (שו"ת סי' צא) כתב דאין קפידא אם מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהרי כתב הרא"ש (פ"ב סי' א) דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא אייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו נעץ ארבעה שפודין של ברזל וסיכך עליהם דלמאן דאמר משום קבע כשר ולאידך פסול אלא על כרחין סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר עכ"ל".
והר"ן (י. ד"ה מתני' הסומך) כתב שנראין לו דברי הראב"ד (בהשגות על בעל המאור שם) שפירש משנה זו (כא:) שלא קבע הסוכה על המטה אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת והיינו דאמרינן לפי שאין לה קבע שהמטה עומדת לינטל ותפול הסוכה כיון שאינה אלא סמוכה ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה היינו טעמיה דאף על גב דתנן (יב.) וכולן כשרים לדפנות הני מילי כשאין הסכך עומד עליהן אבל להעמיד הסכך בדבר שאין מסככין בו אסור מדרבנן שמא יאמרו זה עומד וזה מעמיד כשם שראוי להעמיד כך מסככין בו ואף על גב דתנן (כב:) העושה סוכתו בראש האילן כשרה ולא פליג רבי יהודה אף על גב דאילן פסול לסכך בו שאני אילן דלא חזי לסכך ולא שכיח דמסככי ביה ומשום הכי לא גזר רבי יהודה ומיהו לא נהירא דאילן שכיח לסכך וכדתנן (יא.) הדלה עליה את הגפן.
וכך גם הם דברי הריטב"א שם "וקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך כדכתיבנא בפ"ק (י"א ב'), ובהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר, דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה, ויש מקומות שעושין בכותלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומנהג חסידים הוא, מפי רבינו נר"ו".
שהלכה נפסק כמו רבי יהודה שאין לסכך על כרעי המיטה ונחלקו בגמ' מה טעמו האם משום שאין לו קבע, לדעת הבבלי הפשט משום שלר"י בעינן דירת קבע, ולדעת הירושלמי הפירוש שאין בה עשרה טפחים וכן כתב הרא"ש והטור, ודעה נוספת בגמ' היא משום שאין מעמידין בדבר המקבל טומאה שהדרך לסכך בו, שמא יבוא לסכך בו, וכך הם דברי הרי"ף ר"ן וריטב"א, אמנם הב"י הביא את דעת התרומת הדשן בדעת הרי"ף שהטעם משום שאין לה קבע מכך שהשמיט את המחלוקת.
למעשה כתב השו"ע סי' תר"ל סעי' י"ג "הסומך סוכתו על כרעי המטה והכרעים הם מחיצות, אם יש בה גובה י' טפחים מן המטה לסכך, כשרה; ואם לאו, פסולה", כלומר שהפסול בזה הוא משום קבע והבעיה היא שאין בה עשרה טפחים ואם יש בה כשרה, ולא משום מקבל טומאה.
וכך הם דברי המשנ"ב ס"ק נט "אם יש בה גובה וכו' כשרה – דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]".
וכתב בשער הציון ס"ק ס' "עיין בבית יוסף שהביא בשם תרומת הדשן להכריח דגם דעת הרי"ף הוא כן, מלבד דעת הרא"ש שהביא מירושלמי דדחה הטעם מפני שמעמיד בדבר המקבל טומאה. ולעניות דעתי משום זה בלבד קשה לסמוך להקל, אחרי שהר"ן וכן הריטב"א בחדושיו דעתם דלדעת הרי"ף יש לחוש לטעם זה, אכן אחרי בינותי בספרים ראיתי שרבים הם המקילים בפרט זה שפסקו כחכמים, הלא המה הרי"ץ גיאות [וזה לשונו, הסומך סוכתו לכרעי המטה להעמידה ולחזקה, אפילו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה], והרמב"ם בפירוש המשנה שהעתיק הטעם אלבא דר' יהודה מפני שאין לה קבע ור' יהודה לטעמה וכו', ואין הלכה כר' יהודה, והרז"ה ורבנו ישעיה, הובא בשבלי הלקט, כולם כתבו בהדיא דהלכה כחכמים, וממילא מובן דאינם חוששין למה שמעמיד על דבר המקבל טומאה, וגם הר"ן שמחמיר הוא רק מדרבנן בעלמא, עיין שם, ובודאי יש לסמוך על דעת המקילין בזה, אכן לכתחלה נכון להזהר בזה לצאת ידי כל הדעות, ועיין בדברי קרבן נתנאל על הרא"ש".
סי' תרכ"ט
אמנם הב"י סי' תרכ"ט כתב "כתוב בתרומת הדשן (שו"ת סי' צ) סוכה שרצו לשים למעלה סולם כדי להניח הסכך על גביו כשר הדבר או לא? תשובה נראה דשרי אפילו לסכך כל הסוכה בסולמות שלנו, דאין כאן סכך פסול, אף על גב דכלי הוא מכל מקום לא מקבל טומאה, דכלי עץ שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה, ואף על גב דעולין ויורדין בו בסולם אינו מטמא מדרס כדאיתא בתוספות (סוכה ה. ד"ה מסגרתו, ב"ב סו. ד"ה ושאני) בשם תורת כהנים (שמיני פר' ו). אבל בתשובות להרמב"ן (המיוחסות) סימן רט"ו נסתפק בדבר", וכתב בדרכי משה ס"ק ב' "ובתשובות הרשב"א (ח"א) סימן קצ"ו מסתפק בדבר ובסימן קצ"ה שם כתב בהדיא דאסור לסכך בסולמות שלנו דמקבלין טומאה מדאורייתא, ועיי"ש. וכן כתב מהרי"ל (הל' סוכה סי' ז) דאסור להניח סולם על הסכך להחזיקו וכל שכן לסכך בו דאסור, וכתב עוד מהרי"ל (שם) דאסור להניח שום כלי המקבל טומאה על הסכך להחזיקו, אפילו קתדראות משום דמקבלין טומאת מדרס". כלומר דנחלקו הראשונים האם מותר לסכך על הסולם, כלומר שהסולם יעמיד את הסכך על גביו, דעת התרומת הדשן שמותר, ודעת הרשב"א שאסור, והרמב"ן נסתפק בדבר, והנה מכך שמרן בב"י הביא דעת המתירים ודעת יש מי שהסתפק, נראה שהוא חוכך בזה להחמיר, בעוד שלדעת הדרכי משה, אסור הדבר.
וכך כתב השו"ע סי' תרכ"ט סעי' ז' "יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו. הגה: לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה"ה בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס".
ובביאור הדברים כתב המשנ"ב ס"ק כ"ב "יש להסתפק אם מותר וכו' – יש מאחרונים שמפרשי דהספק הוא אם מותר לסכך בסולמות [ומיירי שהסולם הוא רחב ארבעה טפחים דסכך פסול אינו פוסל באמצע פחות מד' טפחים כדלקמן בסימן תרל"ב], ומקום הספק הוא מפני שהוא פשוטי כלי עץ שאינו מקבל טומאה אפילו מדרבנן, ויש צד לאיסור כיון דיש נקבים ביריכי הסולם שהשליבות תקועות בהם דמי לבית קיבול, ויש מאחרונים שמפרשי דמיירי בסולם שאינו רחב דאי הוה רחב בודאי יש לנו להחמיר דדמי לבית קיבול ואין לסכך בו, אלא מקום הספק הוא דהלא עכ"פ בכלל מעמיד הוא, ואפשר דיש לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה, שמא יבוא לסכך בו ואף על גב שמעמידין הסכך על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם, וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא דלכתחלה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדמוכח בסוף סי' תר"ל", וכמו שנבאר לקמן.
וכתב הכה"ח ס"ק נ' "ומיהו בעיקר דין זה אם מותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, יש כמה גדולים דפליגי בזה כמו שכתב בב"ח בסימן זה ובבית יוסף סוף סימן תר"ל, ודעת הב"ח לאסור אפילו בדיעבד אם הניחו סולם על הגג וסיככו על גביו, והיינו אם ירכי הסולם מנוקבים שמכניסים בהם השליבות ואפילו אם הם מנוקבים מעבר אל עבר כיעו"ש. וכן הוא דעת העולת שבת אות ה' והעטרת זקנים. אבל דעת השלחן ערוך להתיר להעמיד הסכך על דבר המקבל טומאה, כמו שמוכח לקמן סוף סימן תר"ל שהתיר להניח הסכך על כרעי המטה אף על פי שהוא דבר המקבל טומאה יעו"ש. ומה שכתב כאן בשלחן ערוך יש להסתפק, כתב המגן אברהם היינו משום שהוא עצמו סכך פסול, ר"ל להיות מן הסכך. וכן כתב הט"ז ס"ק יו"ד יעו"ש. אלא שכתב עוד שם המגן אברהם דיש לומר דלכתחלה אסור ובדיעבד שרי יעו"ש. וכן פסק ה"ר זלמן אות י"ג, חיי אדם כלל קמ"ו אות ל', דרך החיים אות ד', קיצור שלחן ערוך סימן קל"ד אות ד', משנה ברורה אות כ"ב. ויתבאר עוד לקמן סוף סימן תר"ל יעו"ש". וכתב שם ס"ק פ"ח "ולכן לכתחלה יש להחמיר. וכן הוא דעת האחרונים דלכתחלה יש להחמיר", כלומר שלדעת השו"ע לכאורה מעמיד לסוכה מותר, ולדעת הב"ח ועוד אחרונים אסור, ויש אומרים בדעת השו"ע דלכתחילה אסור ורק בדיעבד מותר, וכך נראה שנקטו הכה"ח והמשנ"ב.
למסקנא לכתחילה אין לסכך על גבי מעמיד שמקבל טומאה, בדיעבד כשר.
דעת מרן הבא"ח
וכך כתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן סה "והנה לפ"ד מרן ז"ל שעשה עיקר מפירוש הרא"ש ז"ל משמע דאין לחוש לטעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה, אבל הב"ח פסק להחמיר לחוש לטעם זה, וכתב הרב בכורי יעקב ז"ל ס"ק ל"ב, לפי מ"ש הט"ז כאן משמע אפילו לכתחילה מותר לסמוך, אבל לפי מ"ש המג"א סי' תרכ"ט ס"ז הבאתיו שם רק בדיעבד כשירה, אבל לכתחילה לאו, משום מעמיד בדבר המקבל טומאה עכ"ל, ועיין מחצית השקל סי' תרכ"ט סק"ט מ"ש בזה ע"ש, ומה שמשימין סכך על הכותל, כבר הר"ן ז"ל עשה חילוק בזה.
ולפ"ז נראה לכאורה, הסוכות דנ"ד אינם נעשים אליבא דכ"ע, דהא סוכות דנ"ד הם עומדים על המטות דמקבלים טומאה, דאם יסירו המטות אין הסוכה עומדת, והרי הם עושים זאת לכתחילה.
מיהו נראה דלית לן בה, דמצינו למרן ז"ל או"ח סי' תרכ"ט ס"ז, שכתב יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג לסכך על גביו, וכתב המג"א סק"ט דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה, שמא יבא לסכך בו, ואף על גב דמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג דירה מקרי ע"ש. וכתב הרב אשל אברהם ז"ל שם סק"ט, עיין מג"א האריך, ואם דבר המקבל טומאה עשוי לסכך בו אסור במעמיד, דשמא יבא לסכך בו, ולהב"ח מדינא אסור דהולך אחר המעמיד, וכל שהסכך כשר סומך ונשען על דבר המקבל טומאה. או מדברים שפסול לסכך, י"ל לכתחילה אסור עכ"פ, וכל שהסכך נסמך על מעמיד כשר, והמעמיד הזה יש לו מעמיד שני שפסול לסכך, אז לא גזרינן אפילו לכתחילה, עכ"ל.
והנה בסוכה דנ"ד, הסכך עומד על הקורה שהיא התקרה, והיא עץ אחד גדול שהוא כשר, וזאת הקורה עומדת על עמודים שהם ג"כ כשרים, ואלו העמודים נסמכים על המטות שהם מקבלים טומאה, נמצא כאן מעמיד ראשון הוא כשר, ומעמיד שני הוא ג"כ כשר, ומעמיד השלישי הוא פסול, וכל כה"ג לכ"ע ליכא למיחש משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, ונמצא אלו הסוכות דנ"ד הם כשרים, ונכון לעשותם אליבא דכ"ע".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות חגים "ה"מעמיד" – את הסכך ראוי שלא יהיה דבר המקבל טומאה. ולכן אין להניח סכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה" ולא יסכך על חוטי נילון וכל כיוצא בזה. אלא יניח קרשים על עמודי המתכת, ועליהם יניח את הסכך, אם בדיעבד שהעמיד את הסכך על הברזל – הסוכה כשרה ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע, ואעפ"כ יתקן דבר זה בהקדם אפילו בחול המועד ".
ג
כתב השו"ע סי' תרכ"ט סעי' ח' "לחבר כלונסאות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות (פירוש חתיכות של בגדים בלוים) שהם מקבלים טומאה, אין קפידא".
וביאר המשנ"ב ס"ק כ"ו "לחבר וכו' במסמרות של ברזל – זה מותר לכו"ע אפילו למאן דאוסר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כיון שאין סומך הסכך על המסמורים אלא שמחזיק בהם הכלונסות המעמידים להסכך ומטעם זה ג"כ מותר לקשרם להכלונסאות בבלאות או בחבלים של פשתן ואה"נ דלקשור הסכך עצמו בכלונסאות בחבלים ראוי ליזהר לכתחילה כיון שקושר הסכך עצמו בדבר המקבל טומאה [אחרונים]". וכ"כ הכה"ח בס"ק נ"ו.
וממילא ה"ה שמותר לקשור את באזיקונים, את המעמיד של הסכך.
אמנם דעת מרן חזו"א קמ"ג ב' עיי"ש כתב לבאר בדברי הרמב"ן והר"ן שאסור לסכך גם על מעמיד דמעמיד וכתב וז"ל "ולכן לדידן שאנו נוהגים להחמיר בדין העמיד סכך בדבר המקבל טומאה כדעת הרמב"ן והר"ן אין לקבוע כולסנאות במסמרים ומיהו דווקא אם הכולנסאות אינם נסמכים לכותל אלא המסמר משלבו אל הכותל אבל אם כולנס נסמך על הכותל מחזקו במסמר שלא ישמט ממקומו בשעת עריכת הסכך עליו לית לן ביה כיון שעומד בלא מסמר".
וכתב במאמר מרדכי שם "מותר לכתחילה לקשור במסמרים או בחבלים את העצים שעליהם עומד הסכך, אבל אין – לקשור את הסכך עצמו בחוטים או בדבר שאין מסככים בו, ואם רוצה לקשור יקשור בעלי דקלים. ובדיעבד אם קשר – כשר ויתקן בחול המועד בהקדם".

העולה
מותר.
אמנם כאן זה לא לדעת החזו"א שהרי המעמיד עומד על גבי ברזלים.