שאלה
מחצלות שעשויים מחומר של סכך אבל מייצרים אותם לשכיבה . האם הם פסולים לסיכון?
תשובה
סכך מחצלת –שעושי לשכיבה פסול לסיכוך.
מקורות
כתב הטור "מחצלת של קש וקנים ושיפה ושל גמי ל"ש ארוגה שהיא חלקה וראויה לשכיבה ל"ש עשויה מעשה שרשרות שאינה חלקה ואינה ראויה כ"כ לשכיבה אם היא קטנה סתמה עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אא"כ עשאה לסיכוך ואם היא גדולה סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה וה"מ שאין לה שפה אבל אם יש לה שפה בענין שראויה לקבל אפי' אם נטל שפתה אין מסככין בה כתב ה"ר ישעיה אפילו במקום שעושין אותן לשכיבה הקונה אותן מן האומן ע"ד לסכך מותר לסכך בה ול"נ לא"א ז"ל אלא אנו הולכין אחר מנהג אנשי המקום וכיון שדרכן לעשותן לשכיבה אפי' אם קנאה ע"ד לסכך או אפי' צוה לאומן לתקנה ע"ד לסכך אין מסככין בה כי מי יודע אם תקנה לכך כיון שדרך אנשי המקום לעשותן לשכיבה".
וכתב הב"י "זה לשון הרא"ש בסוף פרק קמא (שם) כתב ה"ר ישעיה אלו המחצלאות שמוכרין התגרים בסתמא לאו לשכיבה עבידי שממלאין אותן צמר וגם עושין אותן מחיצות הילכך לאו בתר עשייתן אזלינן שהאומן אינו עושה אותן אלא למכרן למי שצריך להן כל אחד ואחד לפי צרכו ואם כן אין לילך אלא אחר קנייתה שאם קנאו אדם לשכיבה מקבלת טומאה ואם קנאו לצורך דבר אחר אינה מקבלת טומאה ואם כן אדם יכול לקנות מחצלת חדשה לשם סוכה ולסכך בה אף על גב דחזיא לשכיבה בתר מחשבתו אזלינן וכיון שקנאה לצורך סוכה וסיכך בה אינה מקבלת טומאה ולא מסתבר לי אלא בתר מנהג אנשי המקום אזלינן כדקאמר לא נחלקו רבי דוסא וחכמים על מחצלות [של] אושא שהן טמאות הילכך במקום שנהגו לשכב עליהן אפילו אמר לאומן לתקנן לו לסיכוך אין מסככין בהן דמי יודע שאמר לאומן לתקנן לו לסיכוך ואתי כולי עלמא לסכוכי בהו עכ"ל".
וראה בשו"ע סעי' י"ח שאסרו לסכך בנסרים רחבין ארבעה משום גזירת תקרה וכתב דרכי משה הקצר ס"ק ד' "וכתב הכל בו (סי' עא לז ב) ובמקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה אין מסככין בהן".
וכתב בשו"ע סעי' ו' "במחצלת של קנים וקש ושיפה וגמי, בין שהיא חלקה שהיא ראויה לשכיבה, בין שאינה חלקה שאינה ראויה לשכיבה, אם היא קטנה, סתמא עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה, אלא א"כ עשאה לסכוך. הגה: דהיינו שרוב בני אותה העיר עושין אותה לסיכוך (הרא"ש פ"ק דסוכה); ואם היא גדולה, סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה, אא"כ עשאה לשכיבה (דהיינו שמנהג המקום לשכב עליה); וה"מ שאין לה שפה, אבל אם יש לה שפה בענין שראויה לקבל, אפילו אם ניטל שפתה אין מסככין בה. הגה: במקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה, אין מסככין בהם (כל בו)".
וכתב במשנה ברורה ס"ק י"ז "דהיינו שרוב וכו' – הנה אם עשאה בפירוש לסיכוך מהני אפילו במקום שאין מנהג מבורר בעיר בזה ולא אתי הרמ"א לאפוקי רק ההיפוך דאם המנהג בעיר לשכיבה לא מהני במה שהוא עושה לסיכוך או שקנאה בפירוש לסיכוך דמי יודע דבר זה ואתו כ"ע לסכוכי בהו. ופעמים שדבר זה מהני גם להקל דהיינו אם עשאה סתמא או שאינו ידוע לן אם עשאה לסיכוך או לשכיבה ורוב בני העיר עושין אותה לסיכוך תלינן שגם הוא עשה לסיכוך".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ה אחרי שהביא את הב"י והרא"ש "וכתב הב"ח דאפילו בדיעבד נמי פסולה יעו"ש. והא דלא הביא זה בשלחן ערוך, כתב המאמר מרדכי אות ה' משום דמשמע ליה שדעת הפוסקים אינו כן אלא דהכל תלוי בעשיה יעו"ש. וכן כתב בספר בית מאיר דהרמב"ם והר"ן והשלחן ערוך לא חיישי לגזירת הרא"ש יעו"ש".
ג ב
וכתב במשנ"ב ס"ק כ"א "אין מסככין בהם – ר"ל אפילו נעשו לסיכוך שאין מקבלין טומאה גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית שעשוי ממחצלאות ומחצלאות של תקרת הבית פסולין מן התורה שלא הוקבעו שם לשם צל אלא לשם דירה".
כתב הכה"ח בס"ק מ"ד "במקום שנהגו לקבוע מחצלאות וכו'. פירוש אפילו גדולות שאינן עומדין לשכיבה מכל מקום אין מסככין בהם משום גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית. כלבו סימן ע"א, ט"ז ס"ק ח'. ואפילו נעשו לסיכוך שאינם מקבלים טומאה גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית העשוי ממחצלאות שיאמר מה בין מחצלאות אלו למחצלאות אלו, ומחצלאות של תקרת הבית פסולין מן התורה שלא הוקבעו שם לשם צל אלא לשם דירה. רבינו זלמן אות יו"ד, משנה ברורה אות כ"א".
ובס"ק מ"ו "וכן באלו העצים הדקים שגודלים ואורגים אותן ונקראים קלד"ש אין מסככין בהם דלתקראות הם עשויות מתחלתן ויש בהם גזירת תקרה. כלבו שם, בית השואבה אות ל"ז".
ובס"ק מ"ז "ובדיעבד אם סיכך במחצלאות כהאי גוונא יצא ידי חובתו אף שיש סוכת חבירו, וכל שכן לטי"ש ושנדלי"ן כל שאין ארבעה טפחים יצא ידי חובתו בדיעבד, ובחול המועד יסככו כראוי בענפי אילן כנהוג. משבצות זהב אות ח'".
כתב הכה"ח ס"ק טל "מחצלאות של קנים שלנו מסתברא דסתמן לסיכוך או למחיצה הן עשויות ומסככין בהן, אבל אותן של שיפה ושל קש הבאים מספרד סתמן טמאות שעשויות הן לשכיבה או למדרסות, ואותן שיש להם לולאות סתמן אינן לשכיבה ושמן מוכיח עליהן שאינן עשויין אלא לנאות בהן את הקירות וטהורות. הרשב"א בתשובה סימן נ"ח, בית השואבה אות ל"ה. ועיין לעיל אות ל"ג, ואין מנהג המקומות שוות".
העולה
סכך מחצלת –שעושי לשכיבה פסול