שאלה
מילה בשבת שלאחר שמשך ידו ועשו מציצה וכו' נמצאו ציצין ברוב היקף ולא ברוב גובה. האם חוזר עליהם בשבת?
תשובה
היות ודעת רש"י שרוב היקף הוי כ"ש, ודברי הרמב"ם מתפרשים לשני צדדים ומרן בכס"מ ביאורו כדברי רש"י, אפושי מחלוקת לא עבדינן ובפרט שכך דברי האחרונים, וכן כתב מרן הרב.
לכן ציצין המעכבין זה רוב גובהה אפילו במקום אחד, וכל שכן רוב היקפה, ואם לא הוציאן חוזר עליו בשבת אע"פ שפירש.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף קלג עמוד ב "תנו רבנן: המל, כל זמן שהוא עוסק במילה – חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין המעכבין את המילה – חוזר, על ציצין שאין מעכבין את המילה – אינו חוזר".
ופרש"י "המל – בשבת", אבל בחול חוזר גם על ציצין שאינם מעכבין. וכתב עוד "ציצין – שיורי ערלה, ובמתניתין מפרש אלו הן ציצין המעכבין, ויש שאינן מעכבין, כגון בשר שאינה חופה רוב העטרה אלא מיעוטה, ומה היא עטרה – שורה גבוה המקפת בגיד סביב, שממנה הגיד משפע ויורד לצד הקרקע, ומשפע ויורד לצד הגוף".
אולם הרמב"ם הלכות מילה פרק ב ה"ד כתב "המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין, פירש על ציצין המעכבין חוזר, על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר, מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל", ובה"ו כתב "עושין כל צרכי מילה בשבת, מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש, ועל ציצין שאין מעכבין כל זמן שלא פירש". משמע שאם פירש אינו צריך לחזור גם לא על הציצין שאינם מעכבין, שהברייתא הולכת בין על חול ובין על שבת, וכתב הבית יוסף (יורה דעה סימן רסד) "ולפי זה צ"ל דאינו חוזר דקתני לגבי חול פירושו אינו צריך לחזור ולגבי שבת פירושו אינו רשאי לחזור".
וכתב הב"י בסי' רס"ו "והרי"ף (שם נב:) והרא"ש (שם סי' ב) כתבו ברייתא זו סתם".
וכתב הרמ"א סי' רס"ד סעי' ה' "ומ"מ אם הוא בחול, לכתחילה יטול כל הציצים הגדולים אף שאינן מעכבים (טור)".
וכתב הגר"א ס"ק כב "ומ"מ אם כו'. ר"ל אף אם פירש משא"כ בשבת וכדברי רש"י קל"ג ב' ד"ה המל בשבת וכ"כ הטור ודלא כהרמב"ם שמפרש אף בחול דא"צ וליתא ממש"ש מאן תנא פירש כו' ועוד שם אבל הכא דבעינן זה כו'", וכתב הפת"ש ס"ק ט"ו "אם הוא בחול עיין בשו"ת שאגת אריה סי' נ' שהאריך להוכיח דהעיקר כדעת הרמב"ם שאין צריך לחזור אפי' בחול על ציצין שא"מ לאחר שפירש ולא כדעת הטור וסיים דיפה עשה הרב"י שהשמיט בש"ע דעת הטור אף על פי שהרמ"א מביאו מ"מ בתינוק חלש קצת אף על פי שאין בו משום סכנת נפשות אלא חשש חולי בעלמא ראוי לסמוך ע"ז שלא לחזור ע"צ שא"מ את המילה אפילו בחול לאחר שפירש ע"ש".
ציצין המעכבין
ומה הם ציצין מעכבין פירשה המשנה בדף קל"ז ע"א "אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה, ואינו אוכל בתרומה. ואם היה בעל בשר – מתקנו, מפני מראית העין". ופרש"י "עטרה – היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב, וממנה משפע ויורד לראשו". כלומר פשט המשנה שאם רוב עטרה אינה מגולה זה ציצין מעכבין וממילא חוזר עליהם, ואיתא בגמ' ע"ב "אמר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה". ופרש"י "רוב גובהה – לא תימא רוב העטרה דקתני מתניתין רוב היקפה, אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד", כלומר שרבי אבינא מוסיף על דברי המשנה, שגם רוב גובהה במקום אחד מעכב, וכן כתב הר"ן, וריבב"ן.
והנה הר"ח הביאה דברי הגמ' בסתם "מתני' ואלו הן ציצין המעכבין את המילה. א"ר אבינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכו' וכן הלכתא".
וכן כתב הרמב"ם הלכות מילה פרק ב הלכה ג "יש ציצין מעכבין את המילה ויש ציצין שאין מעכבין את המילה, כיצד אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה של עטרה הרי זה ערל כמות שהיה, וזה העור הוא ציץ המעכב, ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב".
והיה מקום לומר שדעת הרמב"ם שרק אם זה חופה רוב גובהה אז זה מעכב אבל אם זה רוב הקיפה ואין בה גובה לא, וכן ראיתי שביאר בזיו המשנה דברי הרמב"ם אלו [ וראה שם שדייק בזה שחזר הרמב"ם וכתב מה הם ציצין שאינם מעכבין "ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב", משמע אפילו רוב היקף, ויש לדחות].
אולם מרן בכס"מ שדעת הרמב"ם כרש"י, שהגמ' מוסיפה על דברי המשנה שאפילו רוב גובהה מעכב, וממילא כשהרמב"ם כותב רוב גבוהה היינו לומר כ"ש רוב היקפה אע"פ שאין לה גובה.
וכתב הטור ביו"ד סי' רס"ד כתב "יש ציצין המעכבין המילה ויש שאינן מעכבין אותה, כיצד אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של העטרה אפילו במקום אחד זהו המעכב את המילה, וכאילו לא נימול לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של העטרה אינו מעכב המילה".
וכתב הב"י "וראיתי קונטריס מחכם אחד שכתב אז על זה והכריע דעטרה דלגבי מילה היא הבשר אשר בראש הגיד כולו, וכתב עוד לגבי מילה שעיקר מצותה לגלות כל העטרה עם החוט הסובב שהוא עיקרה, אית בה תרי גווני עיכובא, חד בשר החופה רוב הקיפה דהוא הוא משמעה דסתם משנה אי לאו הא דרבינא, והשנית מה שהוסיף לפרש רבינא בשר החופה רוב גבהה, דמשמע דרוב הקיפה אף על גב דליכא רוב גבהה ודאי מעכב מלשון המשנה ורוב גבהה במקום אחד נמי אף על גב דלא הוי רוב הקיפה מדרבינא. ובסוף דבריו כתב הילכך לענין הלכה למעשה נראה שבין שהציצין חופין רוב גובה ראש הגיד אפילו במקום אחד או שהבשר או ציצין ממנו חופה רוב הקיפו של חוט שהוא עיקר העטרה אף על פי שלא יכסה רוב גובה ראש הגיד הרי הוא ערל כמו שהיה וצריך למולו שנית".
וכתב השו"ע סי' רס"ד סעי' ה' "יש ציצים המעכבים המילה ויש שאינם מעכבים אותה. כיצד, אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של עטרה, אפילו במקום אחד, זהו המעכב את המילה וכאילו לא נימול. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, ואינו חופה רוב גובהה של עטרה, אינו מעכב המילה", וכן כתב בסי' רס"ו סעי' ב'.
ובאו"ח סי' שלא סעי' ב כתב "כל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבין; סילק ידו, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. ואלו הם המעכבין, בשר החופה אפי' רוב גובה של עטרה במקום א'". מכתב כפירוש רש"י, וכמו שביאר דברי הרמב"ם בכס"מ.
וכתב ש"ך סי' רס"ד ס"ק ט "אפילו במקום אחד כו'. כן הוא בכל ספרי הט"ו וכ"כ המחבר לקמן סי' רס"ו ס"ב ואינו מכוון יפה ונראה לי דהכי פירושו אפי' במקום אחד וכ"ש אם רוב גובהה חופה בכמה מקומות, ויותר נראה דהאי אפילו מהופך הוא וכך צ"ל אם נשאר מהעור עור החופה אפילו את רוב גובהה במקום אחד ור"ל כ"ש רוב היקפה אלא אפי' רוב גובהה במקום אחד עכ"ל, וכן הוא הלשון ברמזים ואפילו בשר החופה את רוב גובה העטרה מעכב המילה עד כאן, וכ"כ המחבר בא"ח ר"ס של"א ואלו הן המעכבין בשר החופה אפילו רוב גובהה של עטרה במקום אחד עד כאן, וכתב בית יוסף בשם חכם אחד ספרדי דעטרה דלגבי מילה הוא הבשר אשר בראש הגיד כולו ועיקר מצותו לגלות כל העטרה עם החוט הסובב שהיא עיקרה ואית בה תרי גווני עיכוב חד בשר החופה רוב היקפה אף על גב דליכא רוב גובהה ורוב גובהה נמי אף על גב דליכא רוב היקפה ונראה שבין שהציצין חופין רוב גובה ראש הגיד במקום אחד או שהבשר או ציצין ממנו חופה רוב היקפו של חוט שהוא עיקר העטרה אף על פי שלא יכסה רוב גובה ראש הגיד הרי הוא ערל כמות שהיה וצריך למולו שנית עד כאן ומביאו ד"מ וכ"כ הב"ח".
וכ"כ המשנ"ב סי' של"א ס"ק ז' "אפילו רוב גובהה – וכ"ש רוב הקיפה של העטרה אף על פי שאינה רוב גובהה (ועיין ביו"ד סימן רס"ד בב"י ובש"ך) וע"ש באחרונים שנתבאר מה נקרא עטרה", וכ"כ הכה"ח ס"ק ז' "וכ"ש רוב היקפה ב"י בשם רש"י. וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רס"ד סק"ט עו"ש או' ב'. והעטרה אינו ראש הגיד אלא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד. ב"י בשם רש"י"
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פרק קט "מוהל שמל בשבת ורואה שנשארו על הגיד ציצין המעכבין את המילה [רוב גובהה של העטרה, ואפילו במקום אחד, וכל שכן רוב הקיפה של עטרה] – חוזר ומסירן אפילו לאחר שסיים את הפריעה, כיון שלא השלים את מצות המילה, מל בשבת ורואה שנשארו ציצין שאינם מעכבין את המילה, כל זמן שלא סיים למול – יכול להסירן. ואפילו אם גמר להסיר את העורלה אך עדיין לא פרע – חוזר ומסיר ציצין שאינם מעכבין, כיון שמילה ופריעה דבר אחד הם. אמנם, אם סיים למול ולפרוע – אינו חוזר להסיר ציצין שאינם מעכבין את המילה".
העולה שהיות ודעת רש"י שרוב היקף הוי כ"ש, ודברי הרמב"ם מתפרשים לשני צדדים ומרן בכס"מ ביאורו כדברי רש"י, אפושי מחלוקת לא עבדינן ובפרט שכך דברי האחרונים, וכן כתב מרן הרב.
לכן ציצין המעכבין זה רוב גובהה אפילו במקום אחד, וכל שכן רוב היקפה, ואם לא הוציאן חוזר עליו בשבת אע"פ שפירש.