שאלה
האם דינו של כרתי כמו בצל לגבי לינת לילה?
תשובה
יש להחמיר בבצל ירוק משום גילוי ולהניח אותו עם בקליפתו או מעורב עם שאר דברים.
מקורות
איתא בגמ' עירובין דף כט עמוד א "התניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא, ובא אדם אחד לפניו. אמר לו: רבי, עירבתי בבצלים לטיבעין. והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו. – לא קשיא; הא – בעלים, הא – באימהות. דתניא: אכל בצל והשכים ומת – אין אומרין ממה מת. ואמר שמואל: לא שנו אלא בעלים, אבל באימהות – לית לן בה, ובעלין נמי לא אמרן, אלא דלא אבציל זירתא, אבל אבציל זירתא – לית לן בה. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא, אבל אישתי שיכרא – לית לן בה. תנו רבנן: לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו".
וכתב עוד הפרי חדש יורה דעה סימן קטז ס"ק ט "תו גרסינן בגמרא בפרק בכל מערבין [עירובין כט, א] אכל בצל והשכים ומת אין אומרים ממה מת, ולא אמרן אלא בעלין אבל באימהות לית לן בה, ובעלין נמי לא אמרן אלא דלא אבציל זירתא אבל אבציל זירתא, פירוש שגדל זרת, לית לן בה, ולא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא אבל אישתי שיכרא לית לן בה: וגרסינן תו התם [ע"ב] ת"ר לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו וחלה ונטה למות ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו. וכתבו התוספות [ד"ה מפני] מפני נחש שבו פירש הקונטרס [רש"י ד"ה נחש] ארס של שרף בצל, ור"ת פירש העמוד שבתוכו שמתעגל כמין גבעול ומתקבצים בו זרע הבצל. ומצאתי לבעל הערוך [ערך נחש (הראשון)] שהביא בשם רב שרירא גאון כפירוש ר"ת (דהוי) [דהוא] המקל שישנו באמצע הבצל ויש לו ראש כראשו של נחש וחם הוא מאד, ואף לא יאכל את הבצל ששייר בארץ להוציא ממנו זרע ועומד בו הנחש הזה, מפני שיצא מתורת מאכל ונהיה כמין סם, אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהן זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיעו לזאת אין נמנעין מהן ע"כ", הביאו הכה"ח ס"ק חף.
מגולה
כתוב בגמ' נדה דף יז עמוד א "אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה, והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מטתו. האוכל שום קלוף כו': ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי – רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן – לית לן בה".
וכתב בפסקי הרי"ד "האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה. פי' אף על גב דציירי וחתימי ומיתנחי בסילתא, רוח רעה שורה עליהן, ולא אמרן אלא דלא שייר עיקרן או קליפתן, אבל שייר עיקרן או קליפתן לית לן בה". וכתב בערוך לנר "בגמרא או קליפתן. אף על גב דאיירי שהם קלופים צ"ל דקאמר אם נקלפו אבל הקליפה עדיין מעורה בהן אז ליכא סכנה".כלומר שאפילו הניחם בתוך כלי סגור וחתום נחה עליהם רוח רעה ואין לאוכלם בבוקר, אמנם אם השאיר את עיקרן או קליפתן מותר ובתנאי שהקךיפה עדיין מעורה בהם.
דין זה הביאו הפרי חדש (יו”ד שם) והשו”ע הרב (חו”מ דיני שמירת הגוף והנפש פ”ז) והערוך השלחן (סי’ קטז סכ”ב) ובשו”ת מהרש”ם (ח”ד סי’ קמח), וכן המשנ"ב בספרו ליקוטי הלכות על נדה כתב שיש להחמיר בזה.
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – יורה דעה סימן יג "מיהו שוב ראיתי בס"ד, מ"ש בגמרא דנדה דף י"ז ע"א, גבי שום קלוף ובצל קלוף, אף על גב דמנחי בתוך הסל ומציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהן ע"ש, וד"ז אף על גב דלא הביאו הרמב"ם ולא הזכירו מרן בש"ע, הנה מצינו שהרב פר"ח הביא זה ביו"ד סי' קי"ו עם שאר דינים כיוצא בזה שהשמיטם הרמב"ם ומרן בש"ע, וכ"כ בלחם הפנים, נמצא אין החתום וצרור מועיל לדחות רוח רעה, וצריך לומר נידון הרב ב"ד שאני, דחששת מלאך המות יש לדמות לשליטת השידים, כי תרווייהו בכלל מזיקין הם, אבל רוח רעה שאני, ושורה גם בצריר וחתים", וכ"כ בסי' ל"ח.
וכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת פינחס סעיף יד "וכן לא יאכל שום ובצל שעבר עליהם לילה אחת אחר שנקלפו, ואם נשאר בהם מעט מקליפתם מותר, והיינו דוקא אם לבדם אבל אם מעורבים עם שאר אוכלין הן בבישול הן בכבוש אפילו קלופים לגמרי, מותר, וכן עמא דבר, וצריך להזהיר אנשי עירנו בשומין הבאים מפרס שהם קלופים לגמרי". כלומר שהיכא שמעורבים עם שאר דברים אין בהם משום גילוי, אך אם אינם מעורבים אסור, וכתב להזהיר משומים הבאים מפרס.
וכעין זה כתב הכה"ח בסי' קט"ז ס"ק צ"ב "והא דאין אנו נזהרין בזה שכמה פעמים אנו עושין הזלאט"ה של ירקות או של קישואין וכתושין שום ומניחין בה ועובר עליהן לילה וכו' יש לומר כיון שאינם מונחים לבדם אלא מוערבין עם חומץ וירקות לית לן בה, ועוד יש לומר שסמכו בזה על הרש"ל שכתב בים של שלמה פרק כל בשר סי' י"ב שכל מה שהזהירו משום רוח רעה כולם לא שכיחי האידנא כמו זוגות יעו"ש זבחי צדק אות ס"א".
וכן העיד הרב עמרם אדרעי (קובץ בית הלל תשנ"ט), דמרן הרב זצ"ל, אמר לו בע"פ בכמה הזדמניות, שע"פ הש"ס, ראשונים ואחרונים, יש להחמיר בכל זה גם בזמן הזה, וכן העלה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' ס"ח אות י"ג), עיי"ש.
ובס"ק צ"ג כתב הכה"ח על השומים שבאין מפרס להתיר, וז"ל "ומין שומין שמביאים מפרס הם גדולים כמו בצלים ונשארים קלופים כמה ימים ונוהגים לאכול אותם, נראה דלא אמרו אלא על שומין הנהמצאים בארץ ישראל וכדומה אבל לא על אלו שהם מין אחר ועוד יש לומר מפני שהם מרים שאין נאכלין עד שישרו אותם ותלך המרירות ועל דבר מרשאין ראוי לאכילה לא תשרה רוח רעה, ועוד יש לומר שאינו מזיק אלא כאכלו כמות שהוא אבל אחר כבישה בחומץ או במי מלח או אחר בישול אינו מזיק ועוד יש לומר שסמכו בזה על הרש"ל".
והנה מדבריו למדנו דהיכא שהוא שונה בגודל אע"פ שנקרא באותו שם יש בזה צד להקל, אמנם למעשה לא הקל רק בצירוף עוד טעמים, ונראה מדברי הבא"ח שאין להקל אף שהוא שונה, ולכן אמר מרן הרב שיש להחמיר בבצל ירוק וכן כתב בספר כשרות למהדרין (עמ' של"א) בשם מרן הרב להחמיר בלוף.
אמנם יש שסוברים שכיון שהוא שונה במראהו מבצל רגיל יש להקל וכן מובא בספר מעשה איש (חלק ב’ עמ' קל"ו) עדות מהג"ר שמרייהו גריינמן זצ"ל ששמע מפיו של מרן החזון איש שבצל ירוק אינו בכלל בצל האמור בגמ' שאסור לאכול אם היה מגולה כל הלילה משום סכנה, וכן הובאה עדות זו בקובץ מבית לוי (יו"ד עמ' צ"א).
העולה
יש להחמיר בבצל ירוק משום גילוי ולהניח אותו עם בקליפתו או מעורב עם שאר דברים