שאלה

שופר שנשאר בפיו הרחב עוד תוספת שנראית כהוספה בתוך גוף השופר האם כשר?

תשובה

כשר.
והוסיף ראש מכון קודשא הרב יצחק ווחנון שליט"א – שכך עשויים רוב השופרות בתחילתם, וכשר.

מקורות

בפסולי שופר איתא בגמ' ר"ה כ"ז ע"ב "תנו רבנן: ארוך וקצרו – כשר, גרדו והעמידו על גלדו – כשר… תנו רבנן: גרדו, בין מבפנים בין מבחוץ – כשר. גרדו והעמידו על גלדו – כשר. הניח שופר בתוך שופר, אם קול פנימי שמע – יצא, ואם קול חיצון שמע – לא יצא. הפכו ותקע בו – לא יצא. אמר רב פפא: לא תימא דהפכיה ככתונא, אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. מאי טעמא – כדרב מתנה, דאמר רב מתנה: והעברת – דרך העברתו בעינן". ופירש רש"י דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים.
וכתב הב"י שם "וכתב הרא"ש (שם) יש מפרשים לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא הוא אלא אפילו הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול, ויש מפרשים דהכי קאמר לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול דהא פשיטא הוא דכשר דאף על פי שהפכו מכל מקום הקצר עומד במקומו והרחב עומד במקומו ודרך העברתו הוא אבל אם הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב אסור דדרך העברתו בעינן, וליכא. ירושלמי (ר"ה פ"ג ה"ז) הפכו מהו (פי' שהופכו כהפיכת החלוק) ונשמעיניה מן הדא גרדו בין מבחוץ בין מבפנים כשר ולא אמרן אלא גרדו אבל הפכו פסול מה ביניהם זה ביטל חללו וזה לא ביטל חללו (פירוש מה בין זה לזה זה שהפכו ביטל חללו הראשון וזה שגרדו הניח עדיין חלל ראשון הילכך כשר) וזה כלישנא קמא דהפכיה כי כיתונא פסול עכ"ל והר"ן (ו: ד"ה גמ') גם כן כתב כדברי הרא"ש לפסול".
ופסק השו"ע בסעי' י"ב "הפכו ותקע בו, לא יצא; בין הפכו כדרך שהופכים החלוק שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב (והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול) (ר"ן פ"ב דר"ה)", כלומר שפסק כלישנא קמא של הרא"ש.
וביאר המשנ"ב ס"ק סא "אלא שהרחיב וכו' – היינו ע"י רותחין וג"כ הטעם דבעינן שיהא כדרך גדילתו שהצד הקצר מול פה האדם".
וכתב עוד השו"ע שם סעי' י"ג "היה ארוך וקצרו, אם נשאר בו שיעור תקיעה, כשר", ובסעיף יד "גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאד כמו גלד, כשר".
וכתב המשנ"ב ס"ק ס"ה "כמו גלד כשר – ואפילו נשתנה קולו מכמות שהיה כיון שאין השינוי בא מחמת ד"א אלא מצד עצמו של שופר כל הקולות כשרין".
שני שופרות אחד בשני
איתא בברייתא ר"ה שם "נתן שופר בתוך שופר, אם קול פנימי שמע – יצא, ואם קול חיצון שמע – לא יצא".
כתב הב"י "ופירש הר"ן (שם) אם קול פנימי לבדו שמע יצא ומיירי כגון שהוא עודף על החיצון שאין כאן אלא קול פנימי אבל אם קול חיצון נמי שמע לא יצא דהוה ליה קול שני שופרות וכן כתב הרא"ש (סי' ד) וזה לשונו אם קול פנימי שמע יצא כגון שהיה פה של פנימי משוך קצת למעלה חוץ לפה החיצון ולא נכנס קולו בין שני השופרות אם קול החיצון שמע לא יצא פירוש אף קול החיצון דאי אפשר לשמוע קול חיצון בלא קול פנימי אלא אף קול חיצון קאמר וטעמא דפסול משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות ויראה דהא דאמרינן אם קול פנימי שמע יצא היינו בשלא נשתנה קולו מחמת ציפוי החיצון דאי נשתנה קולו נמצא הקול בא מכח שני שופרות והיינו בכלל אם קול החיצון שמע עכ"ל".
וכתב השו"ע בסי' תקפ"ו סעי' כ' "נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדיו ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר; והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון; ואם לאו, פסול", והיינו שהניח ממש שני שופרות אחד בתוך השני ואז יש חשש שמא שמע קול שופר חיצון וממילא שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים.
וכתב הרמ"א להכשיר היכא ששווים "ולי נראה דאפילו אינו בולט בצד הרחב רק שוה לחיצון, הואיל ובולט לצד הפה ותקע בפנימי יצא, כן נ"ל".
וכתב המשנה ברורה ס"ק עט "ותוקע בפנימי יצא – וכתב הט"ז דגם המחבר מודה בזה דמעיקר הדין אם שניהם שוים דאז אפשר שישמעו קול הפנימי דכשר אלא משום דקשה לצמצם בשוים דאפשר החיצון בולט מעט וע"כ הצריך שיהיה ניכר הבליטה של הפנימי".
וראה בכה"ח ס"ק רק"ל שכתב "ולי נראה דאפילו אינו בולט בצד הרחב וכו'. והט"ז ס"ק י"ט כתב דגם השלחן ערוך סבירא ליה כן אלא דנקט עודף משום דאי אפשר לצמצם יעו"ש. וכן כתב הפרי חדש, משבצות זהב אות י"ט. אבל המטה יהודה כתב דדעת השלחן ערוך משמע דתרווייהו בעינן לעיכובא וחלק עליו ההגה, ודלא כהט"ז והפרי חדש שכתבו דגם השלחן ערוך מודה בסברת ההגה יעו"ש. וכן משמע מדברי הלבוש דהגה חולק על השלחן ערוך. וכן משמע מדברי השלחן גבוה אות מ"ט, חיי אדם כלל ק"מ אות ז'. וכן כתב החמד משה אות י"ג דדברי הרב בית יוסף נכונים דבעינן שיעדיף גם פי הרחב של הפנימי על החיצון יעו"ש".
ובס"ק קל"א כתב "ולי נראה דאפילו אינו בולט בצד הרחב וכו'. וכן פסק ה"ר זלמן אות ך', מטה אפרים אות כ"ח. אלא שכתב שם המטה אפרים דמכל מקום יהיה על כל פנים גם בצד הרחב הפנימי בולט קצת דאם הוא שוה ממש אי אפשר לצמצם ויש לחוש שמא החיצון בולט כל שהוא והוסיף כל שהוא פסול אף במינו כנזכר לעיל עכ"ל".
וביאר בשער הציון ס"ק קט"ו "וכתב הכל בו ואף על גב דאמרינן קדחו בזכרותו כשר, לא דמי, דהתם הזכרות מדבק בו היטב ורוח לא יבא ביניהם, אבל שופר אי אפשר לעשות כך והרוח עובר בין שניהם בהכרח והוי כתוקע בשני שופרות", וכיון שכאן אין הרוח בא בניהם, עד סופם שוב כשר.
והנה היה מקום לדון אם הפרידה הייתה לכל האורך אם זה נחשב כשני שופרות, וכיון שכאן אין נפרד אחד מן השני, אלא הוא אותו שופר, שנפרד לקראת סופו, ממילא אם לא נשתנה הקול, כשר, ואין זה נחשב כשני שופרות, ודמי למה שכתוב לגבי זהב, שכל עוד שלא נשתנה כשר.
זהב
איתא עוד במשנה ראש השנה דף כו עמוד ב "שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב", ובדף כ"ז ביארה הגמ' "ופיו מצופה זהב. והתניא: ציפהו זהב, במקום הנחת פיו – פסול, שלא במקום הנחת פיו – כשר! – אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – שלא במקום הנחת פה תנן".
ופסקו השו"ע סעי' טז "צפהו זהב במקום הנחת פה, פסול; שלא במקום הנחת פה, כשר. צפהו זהב מבפנים, פסול; מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול, ואם לאו כשר".
העולה
כשר.
והוסיף ראש מכון קודשא הרב יצחק ווחנון שליט"א – שכך עשויים רוב השופרות בתחילתם, וכשר.