שאלה
נשאלתי מה החילוק בין להגיד סליחות לפני חצות הלילה שאז לא אומרים בגלל שאז זה זמן של דין, לבין ק"ש על המיטה שכן אומרים וידוי לפני חצות הלילה ?
תשובה
אין לומר סליחות וי"ג מדות לפני חצות לילה בין לספרדים ובין לאשכנזים ובין בארץ ובין בחו"ל וקרוב הדבר לקיצוץ בנטיעות רח"ל ואם נמצא שם יעסוק בתורה.
ולכן עדיף שיאמר ביחיד אמנם אם תתבטל לגמרי מאמירת סליחות ניתן להקל ולומר במנין לפני חצות.
בקריאת שמע שעל המיטה אנחנו לא אומרים י"ג מידות רק וידוי וזה ניתן לומר בדרך כלל לפני חצות לילה מלבד שבתות וכו' והטעם שאומרים הוא משום שהשינה היא חלק משישים ממיתה.
מקורות
וידוי בקריאת שמע שעל המיטה
איתא בגמ' מגילה כ"ח ע"א "ולא עלתה על מטתי קללת חברי – כי הא דמר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן", ואיתא בזוהר כרך ג (במדבר) פרשת קרח דף קעח עמוד א "מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו (ס"א אי טבא איהו) מארי דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא ולילא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי מ"ט בההיא שעתא בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא", כלומר כיון שטועם טעם המיתה יש לעשות ווידוי לפני.
והא לך לשון הזוה"ק (בלשון הקודש, פ' חיי שרה קכ"א ב, אחד מיני רבות) "בוא וראה בשעה שבני אדם ישינים וטועמים טעם המות והנשמה עולה למעלה, היא עומדת במקום שעומדת ונבחנת על מעשיה שעשתה כל היום וכותבים אותה בספר, כי הנשמה עולה למעלה ומעידה על מעשיו של האדם ועל כל מילה ומילה שהוציא מפיו, וכשהמילה שהוציא היא כראוי, מילה קדושה של תורה ותפילה המלה ההיא בוקעת רקיעים וכו' וכשהמילה אינה כראוי כלשוה"ר וכו' נרשמת המילה והעוון על האדם וזהו שנאמר משוכבת חקיך שמור פתחי פיך וכו' רבי יהודה אומר כל מה שהאדם עושה בכל יום נשמתו מעידה בו בלילה" וכו', ולכן יש לומר וידוי.
וכתב השו"ע סימן רלט סעי' א' "קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד – ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. הגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (תהילים ד, ה) (כל בו ורוקח ורבינו ירוחם נ"ב ח"ב), ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב; ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני פ"ז); ואין מברכין על ק"ש של ערבית. (הגהות מיימוני פ"ז וב"י בשם תוס' פ' כל הבשר). ואומר: יושב בסתר עליון (תהילים צא, א – טז) ואומר: ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה (תהילים ג, ב – ט) ואומר: ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' (זכריה ג, ב) ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם (תהילים קכא, ה – ח) בידך אפקיד רוחי וכו' (תהילים לא, ו) יברכך ה' וכו', עד וישם לך שלום (במדבר ו, כב – כז) ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה".
וכתב המג"א ס"ק ז' "יש נוהגין לומר וידוי ש"מ קודם השינה ונ"ל שאינו נכון דאמרינן בברכות דף ס' שלא לומר אם אמות תהא מיתתי כפרה וכו' דלא ליפתח פיו לשטן וכן אית' דף י"ט שלא יאמר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מאלף דמשמע כאלו הוא מבקש שיפרע ממנו ונמצא פותח פיו לשטן וא"ל דהתם שאני דמרחץ מקום סכנה הוא לילה ושינה נמי מקום סכנה הוא כמ"ש ר"ס רל"א לכן א"ל רק יפשפש במעשיו שעש' כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליו ויקבל עליו שלא לעשותו ובפרט בעבירו' המצויי' כגון חניפות שקרים ליצנו' לה"ר צריכי' בדיקה ביותר".
וכתב המשנה ברורה סימן רלט ס"ק ט "כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע"ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה"ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים [מגילה כ"ח]". וראה בכה"ח.
סליחות לפני חצות
כתב השו"ע סי' תקפ"א סעי' א' "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים", וכתב בשער הכוונות דרוש א' דערבית דבחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבור זולתי בליל יום הכפורים עכ"ל וראה בשער הכוונות דף נ"ב ע"ד וכתב הכה"ח בס"ק ב' "מקומות שנוהגין לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י"ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרים בערבית לקיצוץ ח"ו תשובת הרמ"ז סימן ל', ברכי יוסף אות א', שערי תשובה על סעיף א'". וכ"כ בשלמי צבור דף קמ"ט ע"ב, קשר גודל שם אות י"א, החסד לאלפים סי' קל"א אות ט', כף החיים סימן ט"ז אות י"ג, ובכה"ח סי' קל"א ס"ק כ"ו. וכ"כ המג"א בסי' תקס"ה ס"ק ה' ובמשנ"ב ס"ק י"ב
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "היושב בבית הכנסת שנוהגין לומר סליחות בערבית ישב וידום וליכא משום לא תתגודדו, ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא, אך הוידוי יוכל לאומרו מלבד במוצאי שבת שאסור לאומרו עד שיעבור חצות לילה שעדיין יש קדושת שבת דכך קבלנו משם האר"י זצ"ל. הרמ"ז בתשובה הנזכרת, ברכי יוסף אות ב', שערי תשובה שם. וכן כתבנו לעיל סימן קל"א אות י"ד יעו"ש. ומיהו מה שכתב ואי בעי לימא מזמורים, עיין לעיל סימן רל"ז אות ט' שכתבנו בשם האר"י ז"ל שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה יעו"ש. ועל כן יש ללמוד תורה שבעל פה".
וכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן ק"ה "יש להתיר בשעה"ד כזה שא"א אח"כ ויתבטלו מלומר סליחות ולא יהיה התעוררות לתשובה. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן".
וכתב מרן הרב במאמ"ר חגים פל"ד סעי' ד' "אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה. יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה – טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה".
[ומה שרוצים להקל מחמת זמן א"י הוא תמוה שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' ח' והביא שכן כתב הבכור שור ויערת דבש ערוגות הבושם או"ח א'].
העולה
אין לומר סליחות וי"ג מדות לפני חצות לילה בין לספרדים ובין לאשכנזים ובין בארץ ובין בחו"ל וקרוב הדבר לקיצוץ בנטיעות רח"ל ואם נמצא שם יעסוק בתורה.
ולכן עדיף שיאמר ביחיד אמנם אם תתבטל לגמרי מאמירת סליחות ניתן להקל ולומר במנין לפני חצות.
בקריאת שמע שעל המיטה אנחנו לא אומרים י"ג מידות רק וידוי וזה ניתן לומר בדרך כלל לפני חצות לילה מלבד שבתות וכו' והטעם שאומרים הוא משום שהשינה היא חלק משישים ממיתה.