שאלה
מי שלקח בצום כדור משכך כאבים עם מעט מעט מים להחליק את הכדור, אומר עננו בשמע קולנו נכון?
תשובה
האוכל או שותה פחות משיעור בצום ממשיך לצום, ויכול לומר עננו בתפילה.
מקורות
כתב הטור סי' תקס"ה "יחיד אומר עננו בשומע תפלה לא שנא יחיד שקבל עליו תענית לא שנא יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור".
ודייק הב"ח "ומשמע לי דלדעת רבינו שסובר דשליח צבור שאינו מתענה יכול להתפלל עננו בשביל הציבור כדלקמן בסימן תקס"ו (עמ' שמח) א"כ יחיד המתפלל עם הציבור בתענית ציבור צריך לומר עננו אפילו אינו מתענה דכיון דציבור הוא דקבעי ליה להאי תעניתא על הכל מוטל להתפלל תפלת תענית רק שלא יאמר ביום תעניתי אלא ביום תענית ציבור זה ואינו כלל תפילת שוא נראה לי פשוט".
וכתב השו"ע סי' תקס"ה סעי' א' "יחיד אומר עננו בשומע תפלה, בין יחיד שקיבל עליו תענית בין יחיד המתפלל עם הצבור בתענית ציבור, וכן שליח צבור שמסדר תפלתו בלחש, כיחיד דמי ובשומע תפלה", וא"כ דיוקו של הב"ח שייך לומר גם לדעת השו"ע, שהיכא שמתפלל עם ציבור בתענית ציבור שיכול לומר ענינו אע"פ שאינו מתענה.
וכתב הביאור הלכה ד"ה "בין יחיד המתפלל עם הצבור – כתב הח"א יחיד שאינו מתענה ומתפלל עם הצבור יאמר בשומע תפילה ענינו ויאמר ביום תענית ציבור זה [א"ז בשם הב"ח] עכ"ל ובמאמר מרדכי השיג ע"ז ע"ש, ודבריו נכונים דיחיד שאינו מתענה אין לומר עננו בשום פנים".
וכדברי המאמר מרדכי כתב בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' ס"ב.
וכ"כ הכה"ח ס"ק ו' "אמנם המאמ"ר או' א' כתב דאעפ"י שאינו אומר ביום תעניתי מ"מ מחזי כשיקרא כיון שהתפלה שמתפלל היא בשביל עצמו ותמה על דברי הב"ח הנז' יעו"ש. והב"ד מ"ב בב"ה וכתב דדבריו נכונים דיחיד שאינו מתענה אין לומר ענינו בשום פנים"
והנה מה שיש להעיר שכתב המשנ"ב סי' תקס"ח ס"ק ג' על דברי השו"ע שם סעי' א' "נדר להתענות יום זה ושכח ואכל, משלים תעניתו; והוא הדין אם היה תענית חלום, או שהיה ת"צ, או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו", כתב "וה"ה וכו' תענית צבור – ונראה דבת"צ אף על פי שאכל יכול לומר עננו בתפלתו, דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה כמו שתקנו חכמים להתענות בו, וכדלעיל בסימן תקס"ה, אבל אם הוא תענית יחיד אף על פי שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא היה נודר יום זה לא יאמר ענינו [נהר שלום]", והנה לכאורה סתרו דבריו הדדי שכאן מסיק שיכול לומר ענינו אע"פ שאינו צם ושם.
וראה בכה"ח ס"ק ח' שנשמר מזה שכתב " או שהיה ש"צ וכו' ונראה דבת"צ אעפ"י שאכל יכול לומר ענינו כדאמרינן סי' תקס"ה דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה כיון שתקנו חכמים להתענות אבל אם הוא תענית יחיד אעפ"י שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא נדר יום זה לא יאמר ענינו. נה"ש או' א' מ"ב או' ג' ועיין לעיל סי' תקס"ה או' ו':" כלומר שציין למה שכתב שם שאין לומר.
וקושיה זו הביא בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן ס וז"ל "ובסי' תקס"ח ס"ק ג' כ' המ"ב בעצמו בת"צ אף על פי שאכל יכול לומר עננו בתפלתו דשייך לומר עננו ביום התענית הזה כמו שתקנו חכמים וה"ז סתירה למש"כ למעלה סי' תקס"ה הנ"ל, ולהלכה נראה לחלק דבסי' תקס"ח מיירי ששכח ואכל אבל עיקר התענית עדיין רובו עליו כדאיתא שם, ובסי' תקס"ה איירי במי שאוכל מאיזה סבה ואינו מתענה כלל", כלומר שתלוי הדבר אם שכח יכול לומר, ואם אוכל מאיזה סיבה שאינו יכול לומר.
אכל פחות מכשיעור
כתב השו"ע סי' תקס"ח סעי' א' "אבל אם נדר להתענות יום א' או שני ימים, וכשהתחיל להתענות שכח ואכל כזית, איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר", וכתב המשנ"ב ס"ק ה' "ואכל כזית – אבל פחות מכזית אף דלכתחלה אסור לאכול אפילו משהו מ"מ בדיעבד מתענה ומשלים וא"צ יום אחר ואסור לאכול היום יותר כיון שקבלו בתענית מאתמול ויותר מזה דאפילו אכל כזית רק שלא אכלו בפ"א ושהא בינתיים יותר מאכילת פרס לא מצטרף ודינו כפחות מכזית שאינו מאבד תעניתו בזה ולענין שתיה השיעור אם שתה מלא לוגמיו הא פחות מזה לא מקרי שתיה בדיעבד ומשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר".
יא שם. שכח ואכל כזית וכו' ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא כלומר אפי'. אמר יום סתם אם לא אכל אלא טעם בלבד מתענה ומשלים אותו היום. ונראה דהאי טעם היינו בטעם עד רביעית ופלטו כדלעיל בסי' הקודם הא לא"ה הו"ל אכילה. ב"ח. עט"ז. מיהו המאמ"ר או' ב' חלק על דברי הב"ח הנז' וכתב דטעימא דהכא. לאו בחוזר ופולט מיירי אלא כלומר שלא עשה רק טעימה בעלמא שהוא פחות מכזית משלים תעניתו יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ג וי"ד:
שכח ואכל כזית וכו' אבל פחות מכזית לא אבד תעניתו אע"ג דאסור באכילה דחצי שיעור אסור מה"ת. הריטב"א בחידושיו והריב"ש סי' רפ"ז יעו"ש ודלא כהרב נחפה בכסף סי' ו' יעו"ש. ער"ה או' א':
שכח ואכל כזית וכו' ודוקא שאכל בפעם אחת אבל אם שהה בנתיים והמתין יותר מאכילת פרס אין מצטרף. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' י"א בהגה"ט. ח"א כלל קל"ב או' ל' מ"ב או' ה' ואפי' אם עשה כן במזיד וכמה פעמים ביום לא אבד תעניתו דמ"מ מתענה הוא אלא שעשה איסור שאכל חצי שיעור במזיד. א"ר שם. ושיעור כדי אכילת פרס עיין לקמן סי תרי"ב סעי' ד':
שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן רצ "אמנם נראה שאם אכלו פחות מכשיעור ושהו בנתיים כשיעור שכתב המגן אברהם בסימן תקס"ח ס"ק ב' דלא איבד. וכן הסכים באליה רבה שם [ס"ק א'], אלא שהביא דעת האומרים דבשתייה אין השיעור כמלוא לוגמיו, ובספר ברכי יוסף [ס"ק ב'] הסכים גם כן כהמגן אברהם. ולכאורה קשה הא מדרבנן הוי חצי שיעור ככולו, ואם כן מדרבנן לא התענה, והרי צריך להתענית מדרבנן. מיהו כבר ביאר הריב"ש בסימן רפ"ז דנהי דבשעת אכילת החצי שיעור עשה איסור, מכל מקום תענית ביתובי דעתיה תליא, וכיון דלא מיתבא דעתיה הרי התענה. ואם כן נראה דבכהאי גונא שפיר יכולים להתפלל תפלת תענית ולקרוא 'ויחל' אם יש עשרה שנזהרו בזה".
וכעין זה כתב במרחשת לגבי קריאה של התענית סי' י"ד וז"ל "ואני תמה על הגרע"א ז"ל שסתם דבריו להסתפק בחולה שמוכרח לאכול ביוהכ"פ שאם הקריאה משום תענית לא יוכל לעלות לתורה ולא כתב לחלק דדווקא בחולה שאוכל מיד כל שיעור ככותבת, או יותר בכדי שיעור אכילת פרס, שאז חשוב אינו מתענה, אבל בסתם חולה שהדין הוא שמאכילין אותו פחות פחות מכשיעור כמבואר באו"ח סי' תרי"ח ס"ז שבאופן זה חשוב שפיר מתענה, כיון דלא אכיל כשיעור יתובי דעתיה חשוב מתענה כמו שכ' הריב"ש בתשו' סי' רפ"ז להדיא כן שכל שלא אכל ככותבת ביוהכ"פ בכדי שיעור אכילת פרס מתענה הוא יעו"ש באורך, והביא כן ג"כ בשם הרא"ה ז"ל שלא איבד תעניתו בכה"ג. ויעוי' במג"א ריש סי' תקס"ח סק"ב שכ' ג"כ כן מדעתיה דנפשיה, ולא ראה שכבר קדמו הרא"ה והריב"ש ז"ל בזה, ולפ"ז שפיר יוכל לעלות לתורה גם במנחה משום דחשוב מתענה כה"ג, וז"ב לענ"ד:
וזכורני כשהייתי חולה בתשעה באב והי' קשה עלי התענית נהגתי בעצמי לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא אהי' מאבד תענית של אותו יום שהיא מדברי קבלה, וחמור כשל יוהכ"פ".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי הל' חגים פכ"ד סעי' מ"ג, "מי שאכל בטעות בתענית פחות מכזית ושתה פחות מרביעית יכול לומר עננו בתפילה ואף להיות שליח ציבור", והיינו כדברי המהר"ם שיק, והמרחשת. והוסיף עוד בהלכה זו "ויש אומרים שאפילו אכל יותר מכזית ושתה יותר מרביעית יכול לומר עננו ואף להיות שליח ציבור, וכן ההלכה", וציין למשנ"ב בסי' תקס"ה ותקס"ח.
ובסעי' הבא כתב "אדם שלא צם מחמת חולי או זקנה, לא יכול לומר ביום תענית הזה ובוודאי שאינו יכול להיות שליח ציבור", ונראה שלמד שדברי הכה"ח והמשנ"ב אינם סותרים הדדי דהיכא ששכח יכול לומר עננו אבל היכא שאינו יכול לצום אינו יכול לומד וכדברי מרן כתב בשבט הלוי הובא לעיל.
העולה
האוכל או שותה פחות משיעור בצום ממשיך לצום, ויכול לומר עננו בתפילה.