שאלה
איך הוא הסדר של השיעורים של האוכל והשתייה ביום כיפור לחולה?
תשובה
אדם שאסור לו לצום ביום כיפור אם הוא יכול יש לאכול ולשתות לשיעורים.
אכילה לכתחילה יאכל 30 גרם אוכל כל 9 דקות, אם לא מספיק יכול 35 גרם, לא מספיק יכול לאכול כל 8 דקות, ואם לא ירד עוד דקה עד 2 דקות.
שתיה – 30 גרם שתיה כל 9 דקות לא מספיק יכול לשתות כל 8 דקות, ואם לא ירד עוד דקה עד 10 שניות.
בדרך כלל אדם שיקפיד וישתה כל 9 דקות שיעור 30 גרם ישתה יותר ממה ששותה בכל יום ממוצע.
מקורות
וכתב הטור סי' תרי"ב "וכל משקין מצטרפין לכשיעור ושיעור צירופן כדי שתיית רביעית, והראב"ד כתב דשיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה".
וביאר הבית יוסף "ומ"ש ושיעור צירופן כדי שתיית רביעית. הכי איתא בתוספתא פרק בתרא דיומא (פ"ד ה"ד) וכן פסק הרמב"ם (שם ה"ד, מאכ"א פי"ד ה"ט, תרומות פ"י ה"ג):
ומ"ש בשם הראב"ד (השגות תרומות שם) דשיעור צירוף שתיה כדי אכילת פרס. הכי תניא בכריתות פרק אמרו לו (יג.) לענין פיסול גויה והר"ן (יומא ג. ד"ה ולענין צרופן של משקין) הוקשה לו על פסק הרמב"ם מההיא דכריתות והניח הדבר בצ"ע והרב המגיד כתב שמאחר שהרמב"ם פסקה לההיא דכריתות בהלכות שאר אבות הטומאה פרק ח' (הי"א) נראה שהוא סובר שעשו חיזוק בטומאת גויה של דבריהם ולא דמיא לשאר איסורין כדי שלא לדחות תוספתא זו וגם הרב ר' יצחק אבן גיאת כתבה בהלכותיו".
למעשה כתב השו"ע סי' תרי"ב סעי' ד' "שיעור אכילת פרס, יש אומרים ד' ביצים; ויש אומרים ג' ביצים (שוחקות)". ובסעי' ה' "הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת או חטאת, אבל איסורא איכא בכל שהוא".
ובסעי' י' "שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור; ואם לאו, אין מצטרפין. ויש אומרים ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות", כלומר שבסתם הביא כדברי הרמב"ם, וביש הביא סברת הראב"ד.
וביאר בבה"ל ד"ה "אם יש מתחילת שתיה ראשונה וכו' – מוכח מזה דמה ששהא בשעת השתיה הוא בכלל השיעור וא"צ שישהא שיעור שתיית רביעית בין שתיה לשתיה אלא כל ששהא בין השתיות והשהיות יותר מרביעית פטור [מאמר מרדכי ע"ש] ודין זה הוא אפילו לא הפסיק כלל אלא ששתה מעט מעט עד ששהא עי"ז יותר משתיית רביעית פטור".
וכתב במשנ"ב ס"ק ל"א "מלשון המחבר משמע דהעיקר כדעה א', אבל הפר"ח והגר"א כתבו דהעיקר כדעה השניה". אולם הכה"ח סי' תרי"ב ס"ק ג"ן כתב "וכן הוא דעת הפרי חדש והגר"א. ונפקא מינה לענין חולה דלכתחלה אם אפשר יש להשהות בשתיה בכדי אכילת פרס. אכן גם השלחן ערוך חש להא סברא כמ"ש לקמן סימן תרי"ח סעיף ח' יעו"ש. ועיין לעיל סימן י"ג אות ז'".
חולה
איתא בגמ' כריתות דף יג עמוד א "התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור, מפני הסכנה; כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית בכדי אכילת פרס, וכו' קתני: התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה. מפני הסכנה, אפילו טובא נמי תיכול! אמר רב פפא, הכי קתני: הותרו לה לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה".
כתב הב"י סי' תרי"ח "כתב הרא"ש בפרק בתרא דיומא (סי' יג) וזה לשונו גרסינן בכריתות בפרק אמרו לו (יג.) התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך מפני הסכנה ואפילו טובא נמי תיכול אמר רב פפא הכי קאמר התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף לכזית בכדי אכילת פרס, וכן כתב בעל הלכות ונראה שאף בחולה עושין כך כדי להקל מעליו מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד, ע"כ. ונראה לי דבחולה אין עושין כן אלא על פי רופא אם אומר שיספיק לו להאכילו ממנו מעט מעט, וכן בעוברה נמי אם אין דעתה מיושבת בכך צריך להאכילה כשיעור עכ"ל וכו' וכתבו הגהות מיימון (פ"ב אות ה) בשם סה"ק (סי' רכא) יען כי אין אנו בקיאין יפה באומד הדבר טוב להאכילו מעט מעט שלא יהא ככותבת בכדי אכילת פרס כדאשכחן פרק אמרו לו (שם) ובשתיה מלוא לוגמיו דהיינו חצי רביעית שלא יבוא לידי איסור כרת אמנם צריך ליזהר שלא יפשעו בנפש שאם אין יכול לסבול ולעמוד בכך יאכילוהו וישקוהו להדיא ע"כ.
וכו' וכבר כתבתי (שם ד"ה ולענין) שלדברי הרמב"ם (ש"ע פ"ב ה"ד, מאכ"א פי"ד ה"ט, תרומות פ"י ה"ג) אין צריך לשהות בין פחות מכשיעור של שתיה לפחות מכשיעור אחר אלא שיעור שתיית רביעית ויש לחוש ולהחמיר מההיא דכריתות (יג.) ולפיכך ראוי שיהיה בין שתיה לשתיה כדי אכילת פרס אבל בין אכילה לשתיה אין צריך לשהות דהא תנן (עג:) האוכל והשותה אינם מצטרפין ומיהו אם אמדוהו [רופאים] שאין השיעורין הללו מספיקין לו או שהחולה אומר כן או שנסתפקו בדבר מאכילין ומשקין אותו כל צרכו עכ"ל".
כתב השו"ע סימן תריח סעי' ז' "כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו כב' שלישי ביצה בינונית, וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים; והשתיה, יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו".
וכתב בסעי' ח' "וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית; ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו, או שהחולה אומר כן, או שנסתפקו בדבר, מאכילים ומשקים אותו כל צרכו", והנה מזה נראה שחש ליה לשיטת הראב"ד וכשיטת הפר"ח והגר"א.
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ב "כדי אכילת ד' ביצים – ולפחות ישהו כדי אכילת ג' ביצים".
אומד על כל אכילה פחות מכשיעור
וכתב בביאור הלכה סימן תריח ד"ה ואם אמדוהו – "עיין בתשובת בנין ציון סי' ל"ד דבכל אכילה ואכילה אף אם הותר לו לאכול פעם אחת יותר משיעור מ"מ על אכילה השניה אם היה די לו בפחות משיעור והוא יאכל כשיעור חייב כרת לכן צריך לשער בכל אכילה ואכילה אם די לו בפחות וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות עיין שם". וכ"כ הכה"ח ס"ק מ"ט.
דבר שאינו רואי לאכילה
כתב הטור סי' תרי"ב "כס פלפלין או זנגבילא יבשתא פטור דלא חזו לאכילה וכו' אכל מדבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא וכו' שתה משקין שאינן ראויין לשתייה כגון ציר או מורייס וחומץ חי פטור אבל אסור אבל חומץ מזוג חייב".
וכתב הב"י "אכל מדבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי (ראבי"ה סי' תתס"א) דאפילו איסורא ליכא. הרמב"ם (שם ה"ה) חולק על זה שכתב דאכל אוכלין שאינם ראויים למאכל אדם או שתה משקין שאינם ראויין לשתייה אפילו אכל ושתה מהן הרבה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות ומיהו אפשר דלא כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא בדבר שאינו ראוי לאכילה אלא באוכל פחות מכשיעור דוקא ובהכי ניחא מה שכתב רבינו שתה משקין שאינם ראויין לשתייה כגון ציר ומורייס וחומץ חי פטור אבל אסור דלא פליג אמה שכתב כאן בשם אבי העזרי בלא שום חולק דאיכא למימר דההיא בשותה כשיעור היא ומודה בה אבי העזרי דאיסורא איכא כיון שהיא כשיעור ומיהו ההיא בלאו הכי מיתרצא דאיכא למימר דדוקא בשתה ציר או מורייס או חומץ שהם דברים שנאכלים על ידי טיבול הוא דקאמר דאיכא איסורא וכי קאמר אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא כשאינם ראויים למאכל אדם כלל אבל אין לומר דבמאכלים שאינם ראויים דוקא קאמר אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא ולא במשקין שאינם ראויים דאין סברא לחלק בין מאכלים למשקין בכך". [אמנם יש לעיין מהא דפטור האוכל אכילה גסה כמבואר שם וצ"ע].
כתב השו"ע סי' תרי"ב סעי 'ו' "אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה, או שאכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל ערב יום הכיפורים עד שקץ במזונו, פטור. הגה: ואם אכל מאכלים מבושמים או מתובלים, על אכילתו, חייב, דרווחא לבסומי שכיחא (כל בו). ואסור ביו"כ לטעום דבר להפליט, אפילו עצי בשמים".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ו "וכן באוכלים שאינם ראוים לאכילה יש איסור לכתחלה מדרבנן ואפילו בחצי שיעור מהן ג"כ יש ליזהר לכתחלה [פמ"ג]" [וסברתו שחצי שיעור אסור היא ע"פ התי' השני של הב"י]. וכתב השער הציון ס"ק י"ז "וכדמוכח בסוגיא דיומא דף פ"א גבי רב גידל דאמר, לכתחלה מי אמר, ושלא כדעת ראבי"ה שכתב דאין איסור כלל, וכן הסכים בפרי חדש". וכתב הכה"ח בס"ק כ"ז "הטור כתב בשם ראבי"ה דאפילו איסור ליכא, וכבר מסיק הרב שאגת אריה סימן ע"ד דראבי"ה מתיר אפילו בכשיעור ולא קיימא לן הכי יעו"ש. ערך השלחן אות ג'. וכן כתב הפרי חדש דהעיקר כדברי הרמב"ם דפטור אבל אסור יעו"ש. וכן הוא דעת האחרונים. וכתב המשבצות זהב אות א' דאפילו חצי שיעור אוכלים שאין ראוין פטור ואסור יעו"ש. וכן כתב משנה ברורה אות ט"ו".
וכתב הכה"ח ס"ק כ"ח "ופשוט דלחולה שיש בו סכנה מוטב להאכילו אוכלין שאינן ראוים מלהאכילו דברים הראוים פחות מכשיעור, דפחות משיעור הוא מן התורה" וכן כתב עיקרי הד"ט בשם ס' כתונת יוסף, שד"ח מערכת יוה"כ סי' ג' אות ח'.
וכתב מרן הרב שמ"מ לא נוהגים כן, וכנראה שחוששים שמא תכבד עליו מחלתו, וכן נראה מדברי האג"מ ח"ג סי' צ"א.
וכתב עוד הכה"ח "ובתשובת בנין ציון סימן ל"ה חקר באכל בשר חי דהוי שלא כדרך הנאתן אי חייב או לא, דאיתא בפסחים (דף כ"ד) אכל חלב חי פטור, אולם שיטת השאגת אריה סימן ע"ו דבאוכלין הראוים לאכילה חייב ביום הכפורים אפילו שלא כדרך הנאתן, מיהו מסיק שם בבנין ציון במי שאחזו בולמוס אם יש להסיר הסכנה ממנו על ידי אכילת בשר חי וכדומה שאסור להאכילו דבר שחייבין עליו כרת יעו"ש. ועיין בתשובת עולת שמואל סימן צ"ב דלדעתו דבאוכלים הראויין חייב אפילו שלא כדרך הנאתן ולפי זה אין להחמיר לחולה להאכילו שלא כדרך הנאתן דאין נפקא מינה בזה עי"ש. ועיין בתשובת כתב סופר סימן קי"א דמחלק דשלא כדרך הנאתן פטור ודוקא שלא מתהנה באכילה זו, אבל אם נהנה אלא שאינו אוכל המאכל כמנהג בני אדם לאכלו או שתיקן דברים שאינם ראוין לאכילה עד שהחיך נהנה ממנו חייב, ולזאת חולה שיש בו סכנה כדסגי ליה לאכול שלא כדרך הנאתו אסור לו לאכול כדרך הנאתו, וכן חולה שאין בו סכנה אם צריך אוכלים שאין ראוין לאכילה או לאכול שלא כדרך הנאתן לרפואה למכתו מותר ודלא כהשאגת אריה הנזכר, ואם אפשר בחצי שיעור שלא כדרך הנאתן אסור לאכול שיעור שלם שלא כדרך הנאתן יעו"ש. פתחי תשובה, פתחי עולם אות ז'
שיעור בכדי אכילת פרס
וכתב הכה"ח בסי' פ"א ס"ק ד' "ושיעור אכילת פרס כתב הטור שהוא ארבעה ביצים, וכן כתב הלבוש. מיהו החיי אדם שם כתב שהוא שיעור שלשה ביצים. ואמנם עיין בבית יוסף סימן תרי"ב שהביא פלוגתא בזה דלדעת רש"י והטור הוא ד' ביצים ולהרמב"ם והרשב"א הוא ג' ביצים וכתב הרב המגיד בפרק ב' משביתת עשור שכן עיקר יעו"ש, ובשלחן ערוך שם סעיף ד' כתב מרן ז"ל יש אומרים ד' ביצים ויש אומרים ג' ביצים, ולפי הכלל דקיימא לן דכל היכא שכותב מרן ז"ל יש אומרים ויש אומרים דדעתו לפסוק כדיעה שנייה רק אם סברת יש אומרים הראשונה הוא לחומרא חושש לה לכתחלה כמו שכתבנו לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש, וכן הוא לקמן בסימן תרי"ח סעיף ז' כשהיתה סברת האומרים ד' ביצים לחומרא חשש לה לכתחלה וכמו שכתב בבית יוסף שם בשם הר"ן יעו"ש, אם כן גם הכא יש לחוש לחומרא ולשער אכילת כזית גם בד' ביצים. וכן פסק החסד לאלפים אות א'. ועיין אליה רבה סימן תרי"ב אות א' וסימן תרי"ח אות יו"ד".
ובליקוטי החתם סופר חלק ו (סימן טז), כתב, שהוא כתשע דקות, וכך שו"ת חתם סופר חלק ו – ליקוטים סימן כג "אמנם לפי לשון השאלה שהרופאים הזהירו מצאת פתח ביתו בתענית משמע כשהם סגורין בביתם אין התענית מזיק להם א"כ יתענו ויהיה סגורים ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה כי אין זה כדאי לדחות אי' כרת דאורי' אך אם המומחים מסכימים שהתענית עצמו מזיק וכמ"ש מג"א סי' תקע"ו סק"ב אז ישערו הרופאים כמה שיעור לגימה שצריך האדם שיתחזק גופו וינצל מס' סכנה ואותו שיעור קאפע או טע /קפה או תה/ או מרק ישתה פחות פחות מכשיעור מלא לוגמיו וישהה בין שתי' לשתי' כדי אכילת פרס שהוא לכל היותר ט' מינוטין /דקות/ ולכ"הפ ב' מינוט' כאשר ביארנו בבירור במקום אחר", וערוה"ש סעי' י"ד "שיעור אכילת פרס אנו משערים לששה ושבעה מינוטין".
אך בכה"ח בסי' ר"י ס"ק ח' "ושיעור פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים כמו שכתבנו לעיל סימן ר"ח אות ג"ן יעו"ש. וכן כתב חיי אדם שם, דרך החיים שם, בן איש חי שם. וזמן שיעור אכילת פרס לפי מה שאנו משערין במשקל כל ביצה י"ח דראה"ם כמו שכתבנו לעיל סימן קס"ח אות מ"ו, עשינו נסיון לזה פעם ושתים ושקלנו פת שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דראה"ם, ונמשך זמן אכילתן פעם ד' מינוטין ופעם ד' וחצי ופעם חמשה מינוטין, וכל מינוט הוא חלק מששים בשעה כידוע. ולכן לענין אכילה יש לחוש ולהחמיר לאכול כזית בתוך זמן ד' מינוטין, אבל לענין חולה שמאכילין אותו ביום הכפורים כמ"ש בסימן תרי"ח יש להחמיר ולשער בה' מינוטין. ולפי מה שמשערין בחולה לחומרא וחושבין כדי אכילת פרס ד' ביצים כמ"ש שם בסימן תרי"ח, אם כן הוי שיעור כדי אכילת פרס של חולה ז' מינוטין ועי"ש ודוק". למעשה כתב מרן הרב בקול צופייך 66 שבענין ברכות חושבים 4 דקות וכמו הכה"ח ורק ביוה"כ מחמירים תשע דקות, ואם החולה לא מספיק לו יכול כל 5 דקות לא יכול 4 דקות עד 2 דקות.
ולגבי שתיה כתב מרן הרב שיש להחמיר לכתחילה את הראב"ד ולכן 30 גרם כל תשע דקות לא יכול 40 גרם כל תשע דקות ואם לא כל חמש דקות ואם לא 4 דקות ואם לא 2 דקות, ואם לא 10 שניות כשיעור שתיית רביעית
העולה
אדם שאסור לו לצום ביום כיפור אם הוא יכול יש לאכול ולשתות לשיעורים.
אכילה לכתחילה יאכל 30 גרם אוכל כל 9 דקות, אם לא מספיק יכול 35 גרם, לא מספיק יכול לאכול כל 8 דקות, ואם לא ירד עוד דקה עד 2 דקות.
שתיה – 30 גרם שתיה כל 9 דקות לא מספיק יכול לשתות כל 8 דקות, ואם לא ירד עוד דקה עד 10 שניות.
בדרך כלל אדם שיקפיד וישתה כל 9 דקות שיעור 30 גרם ישתה יותר ממה ששותה בכל יום ממוצע.