שאלה

מה המקור על איסור ללכת לחתונה מעורבת?

תשובה

שומר נפשו ירחק מלילך למקום כזה שהטומאה מצויה שם. ובמקום שחייב לילך בכדי למנוע מחלוקת עם משפחה וכדו', ילך לחופה, או יכנס לומר מזל טוב ומייד יצא, ולא יהיה שם כלל בעת הריקודים. ובכל מקרה לא ייקח ילדיו למקום כזה בשום פנים. וה' יתברך יערה עלינו רוח טהרה ממרום.

וראה מקורות בגוף התשובה

מקורות

איתא במשנה בסוכה "במוצאי יום טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול", ובגמ' (נא:), איתא: "תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל – אמר רב: קרא אשכחו (נ"ב:), ודרוש, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה".
וכתב בפירוש המשניות לרמב"ם "תיקון גדול, כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים", כלומר שהיה שני תקנות א. מקום נפרד, ב. הנשים במקום גבוה יותר כדי שלא יכלו הגברים להסתכל עליהם, וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פכ"ז שמכאן שעושים מחיצה היא צריכה להיות אטומה.
ובים של שלמה (גיטין פ"א סימן יח) כתב, מי התיר להם להיות במחול אחד עם הבתולות? לא זו הדרך אשר הראו לנו חסידים הראשונים, וכו' ובעונותינו הרבים עכשיו עוברים אותו שהוא כאש בנעורת בשמחת נישואין כשמתערבים נשים ואנשים יחד. ע"ש. והשל"ה הקדוש (עמ' ע) כתב, ואלו ההולכים עם הנשים עוברים על כל אזהרות חז"ל, דאפילו במרצה מעות מידו לידה נאמר יד ליד לא ינקה, כל שכן שנותנים יד ליד ממש, וגם הוא מסתכל בה, וכבר אסרו להסתכל אפילו בבגדי צבעונים שבה. וגם שמח עימה בקלות ראש, ואפילו היא בתולה פנויה אמר איוב, ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא), ובפרט שרובן ככולן נידות, והגיעו לוסתן והרי היא ערוה וכו'.
ומרן החיד"א (שיורי ברכה אבן העזר סי' כא סעיף א) כתב, תוכחת מגולה למרקדים עם נשים ואפילו פנויות, דסתמא נידות הן, וכ"ש עם הנשואות והקרובות, וכל הדברים האלו אינם בתורת חסידות אלא הם מן הדין, כמו שהוא מבואר בהרמב"ם ובשלחן ערוך. ע"כ. ובשערי תשובה (סי' תקכט ס"ד) כתב, חייב כל מורה בעירו לבטל הריקודים והמחולות וכו' למחות בכל כוחם, ואפילו על החתונות יש לאסור וכו'. ע"ש. ובבן איש חי (פרשת שופטים סי"ח) כתב, "רק יזהר שלא ישמחם [החתן והכלה] בליצנות ובכל איסור קל. וכל שכן שלא ירקדו האנשים ונשים יחדיו, ואפילו ריקוד נשים לבדן בפני האנשים אסור, כי יתגרה היצר הרע באנשים הרואים, וצווחו כמה מרבני האחרונים בדברים כאלה, שאין להם שום היתר משום שמחת חתן וכלה". ע"כ. ובשדי חמד ח"ז (מע' חתן וכלה אות יב) כתב, וגם לאותם שאינם רוקדים רק שומעים ורואים, זהו איסור חמור אשר על ידי ראייתן עוברים על מצוות ה'."
וראה לביאור הלכה סימן שלט ד"ה להקל "ואעתיק קצת מדבריו הקדושים במה שהשיב לרב אחד גדול מהר"ר יעקב וז"ל חיל ורעדה אחזתני בכל צרותיהם לי צר על דבר הפרצה הגדולה שעשו פריצי בני עמנו במקומם לעבור בשאט נפש על דת ודין תורתנו הקדושה ודת יהדות ולא לבד החילול יום טוב בעשיית רקודין ומחולות שגזרו ע"ז חז"ל ואפילו באנשים לבד ונשים לבד כדתנן בפרק משילין אין מספקין ואין מרקדין וכו' וכן הוא בשו"ע סימן של"ט ובסימן תקכ"ד וידוע לכל בר לבב דסיפוק וריקוד אפילו בלא כלי שיר ומיני זמר אסור מדינא מחשש שמא יתקן כלי שיר ומכ"ש שאסור ע"י כלי שיר ומנגנים [והרמ"א שכתב שנהגו להקל לא על אופן זה קאי כמו שכתב בא"ר] ובשו"ת שער אפרים סימן ל"ו אוסר אפילו בחוה"מ אלא אף זו שעשו בהאי גיסא חינגא וחוללו במחולות נערים [בני בלי תרבות] עם בתולות ונתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים ושעירים ירקדו שם אוי לנפשם כי גמלו להם רעה לעבור על דת בפרהסיא והתורה חוגרת שק עליהם רחמנא לשזבן מהאי עונשא ולא יעשה כן וכו' והנה מעכ"ת שאלני האם יפה עשה שמיחה בהם וכו' לבל יוסיפו לחטוא ביום טוב השני וכו' תשובה ודאי יפה עשה למחות בכל כחו באנשים כאלה וכו' וכל רב ומורה בעירו מחוייב למחות ולבטל הרקודין והמחולות ביום טוב ומכ"ש בחורים [בני בלי תרבות] ובתולות יחד וק"ו ב"ב של ק"ו להאספסף אשר בקרבו ותערובות אנשים ונשים כמ"ש לעיל וכמבואר באו"ח סימן תקכ"ט שכתב שם שלא יתערבו אנשים ונשים וידוע דאין חילוק בין נשואות לפנויות לענין זה ואין לך דרגא להסתת יצה"ר ומעלה לזנות יותר מזה שמתבוננים ומביטים [בני בלי תרבות האלה] בפני הנשים והבתולות בעת הרקוד ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם של הנשים וקורא אני עליהם יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם ולפעמים מחבקים ומנשקים למלאות תאותן ובאים לידי מעשה ער ואונן ולפעמים ימתיקו עי"ז סוד יחד להתיחד ביום או בלילה והיה במחשך מעשיהם וח"ו ומלאה הארץ זמה וידוע דרוב הבתולות בזמה"ז כבר הגיע זמנם לראות ולדעת הרמב"ם וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים הנוגע בהם לשם חיבה וקירוב בשר עובר על לאו ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב ואפילו קורבא בעלמא אסור והמחבקה והמנשקה לשם תאוה היה לוקה [בימים הקדמונים] כמ"ש הרמב"ם בפכ"א מהלכות א"ב וסמ"ג מצוה שנ"ג ואפילו לרמב"ן שם הרי היה עליו מ"מ מדרבנן כמ"ש בחו"י סימן קפ"ב ובתשו' מ"צ סימן י"ט ובאה"ע ריש סי' כ"א וסי' כ"ב וכ"ה ולענין איסור ערות נדה אין חילוק בין נשואה לפנויה כלל וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קפ"ג ופשוט הוא ומרוב פשיטותו לא ניתן לכתבו ורק כדי להוציא מלב ע"ה ובורים שחושבים שאין איסור בפנויה כלל אמנם האמת דאין חילוק וח"ו לא יעלה על הדעת לחלק כללו של דבר אין לך גדר ערוה גדול מזה לבטל המחולות והרקודין של אנשים ונשים יחד בין נשואות ובין פנויות שאין לך דרגא לזנות ומעלה לעריות והרגל לעבירה יותר מזה ואנחנו שקבלנו תורתו מחוייבין לעשות גדר וסייג שלא יעשה כן וכו' ושם בתשובתו נאמר מה שהשיב להגמון אחד ששאלו על ככה והשיב לו שאצלנו הוא עון פלילי ונגד היהדות והראה לו מה דכתיב בשופטים סימן כ"א ויאמרו הנה חג וכו' יצאו בנות שילו לחול במחולות ומדלא כתיב עם בחורים או נערים משמע שהמה הבתולות לבד חוללו יחד ולא עם בחורים וכן כתיב בירמיה סימן ל"א אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו ולא כתיב אז תשמח בתולה עם בחורים במחול וכן כתיב בזכריה י"ב וספדה וכו' ונשיהם לבד ומזה נעשה ק"ו בשעת שמחה ורקוד בהסתת היצה"ר לעבירה [בסוכה דף נ"ב] ולא לחנם אמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן וגו' ושיבח אותו ההגמון על תשובתו ואמר ראיתי כי דבריך טובים ונכוחים וע"פ דתנו אסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה ומכ"ש להביט בפניה הן בתולה הן נשואה ומהאי טעמא תקנו האב"ד והקהל פה פיורדא ובק"ק מיץ שלא יחוללו הבחורים [בני בלי תרבות] עם הבתולות כלל אפילו על החתונות אלא הבתולות יחוללו בפני עצמן והבחורים יחוללו בפני עצמן וע"ש מה שהאריך עוד בזה".
וראה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' ל"ט), שהוכיח מדבסרי הגמ' הנ"ל דדין מחיצה בין אנשים לנשים הוא מדינא דאורייתא, דאם הוא רק מדרבנן לא שייך למימר דממילא הוא בכלל הכל בכתב, כיון שאין מן התורה צורך במחיצה, ובודאי דאיסור דאורייתא אינו דוחה הא דהכל בכתב, דגם מאיסור דאורייתא אינו נדחה, אלא דאמרינן דהאיסור דאורייתא הוא גילוי שגם מחיצה בכלל כתב ה'.
וז"ל: "אבל מוכרחין קצת לומר שדין זה הוא מדאורייתא בכל מקום קבוץ, שהרי ההספד שלעתיד שלמדין משם לא מצאנו בו שיהיה במקדש, ואם שם לא נאסר מדאורייתא אלא לצניעות בעלמא איך שייך למילף מזה איסור דאורייתא למקדש, אלא משמע שהוא איסור בכל מקום שצריכין להקבץ בו אנשים ונשים שאסורין להיות בלא הבדלת מחיצה ביניהם, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש. ובלא צורך קבוץ אף במקדש מותר שהרי חנה התפללה סמוך לעלי הכהן, ואף שנמצאים שם הרבה אנשים, אבל במקום שצריכין להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה וכהא דיתקבצו להספיד לעתיד, הרי הוא דין מדאורייתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם. ולפיכך גם בבתי כנסיות שלנו שמתקבצים להתפלל, צריך שתהיה מחיצה ודוקא מחיצה כזו שלא יבואו מתוכה לידי קלות ראש". ע"כ.
וכתב מרן הרב שם "אנחנו בעד השמחה ובעד הריקודים. וגם נשים שרוצות לרקוד צריכות ללמוד ממרים הנביאה לרקוד בקדושה. שהנשים רוקדות לעצמן והגברים רוקדים לעצמם.
וצריך להזהר בזה כי אשה בטבעה מתלבשת יפה. ונשים רוצות להראות את יופין. ויש כאלה שלוקחות את התכונה הזאת למקום שלילי, למקום של יצר הרע. "להראות העמים והשרים את יופיה"[6]… על כן צריך זהירות לרקוד רק אחרי מחיצה [ועי' ביאור הלכה סי' של"ט ד"ה להקל בכל, במה שהאריך באיסור ריקוד בתערובת שהוא איסור חמור ועון פלילי, ועי' שו"ת שער אפרים סי' ל"ו, ושו"ת חוות יאיר סי' קפ"ב וברכ"י אה"ע סי' כ"א.]".
ב.
וראה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' רמ"ו), שהעלה לאסור להשכיר אולם שירקדו בו ריקודי תערובת. וז"ל: "נתפרסם כאן על אולם שיתקיימו בו ריקוד תערובות ר"ל (המכונה כאן "בול") אחרי החתונה, ורב אחד כאן התיר לבעל האולם להשכיר באופן זה, ומצא אילן לתלות עליו הוא ניהו שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סימן ע"ב (כתשובה לידידי הרה"ג רבי בן ציון רקוב זצ"ל) שמתיר כה"ג כיון שבלאו הכי הם יכולים למצוא אולם אחר לריקודי תערובות, וזהו כתרי עברי דנהרא והם מומרים, דאין איסור לפני עור כה"ג וכמבואר בש"ך ודגו"מ ביו"ד קנ"א.
ולדעתי כה"ג ח"ו לפסוק כן, דהכא אין השאלה משום לפני עור גרידא, אלא כשרוקדים יחד אין לך סיוע לניאוף עם נדה ואשת איש גדול מזה, ונקרא עוקב אחרי ניאוף כמבואר בשבועות מז: שעוקב אחרי ניאוף עובר בלא תנאף לא תנאיף, והרי הוא כאן כאפוטרופוס שמרגיל נשים לניאוף ע"ש ברש"י, וכן בסמ"ג (ל"ת ק"ג) שעובר בזה על לא תנאף לא תנאיף, דהכא אין האיסור רק מפני שמכשילו דנימא כיון שבלאו הכי עובר לא נקרא מכשילו, אלא עיקר הדבר שעוזר לניאוף דאיסור נדה ואשת איש, ובאיסורים חמורים כאלו החמירה בו תורה טובא שלא נהיה שותפים לזה כלל, וכיון שמריקוד באים לידי ניאוף לבסוף ר"ל אסור. ועוד דכשהוא בפרהסיא יש בו גם "ונקדשתי" בעשרה, ואין לך חילול השם גדול מזה במה שמסייע לעבור איסור שמצווין עליו ביהרג ואל יעבור, [דבריקוד עם עריות הוא בכלל אביזרייהו דג"ע דיהרג ואל יעבור], ופשוט וברור דאסור לסייע אף בגרם דגרם לחילול השם, ואף חייבים לעשות כל טצדקי למנוע מזה.
ובאמת נראה דגם בלפני עור עוברין בזה, ראשית שהם מחפשים אולם יהודי עם סידורי כשרות כדי שגם המקפידים על כשרות, [ורק בעריות ר"ל לא נזהרין], יוכלו לאכול אצלו, וכשאפשר ביהודי אחר באיסור דוקא, עוברין לפני עור וכמו שהוכיחו מתוס' חגיגה (יג ד"ה אין) ע"ש היטב, ועוד הנה ב"פתחי תשובה" יו"ד קנ"א (ס"ק ב) מסופק מאד אם יש היתר כשיכול לקנות במקום אחר, ורק כשיש לו אחר לפניו אצלו ממש מותר, ולפ"ז הכא אינו ברור דחשיב אפשר במקום אחר, כיון שרוצה בדוקא את הקיטרינג שלו שבזה נראה נוהג ככולם, ולא יצטרך להביא ממרחק לחמו מפני העריות אצלם, ולכן דעתי שאיסור גמור וחמור הוא להשכיר לו, כשידוע וברור שירקדו שם בתערובות, ואף אם יפסיד בזה כסף, ואצ"ל באופן של מניעת רווח בלבד, והקב"ה ימלא חסרונו בכפליים, אבל ח"ו להתיר". ע"כ.
העולה
שומר נפשו ירחק מלילך למקום כזה שהטומאה מצויה שם. ובמקום שחייב לילך בכדי למנוע מחלוקת עם משפחה וכדו', ילך לחופה, או יכנס לומר מזל טוב ומייד יצא, ולא יהיה שם כלל בעת הריקודים. ובכל מקרה לא ייקח ילדיו למקום כזה בשום פנים. וה' יתברך יערה עלינו רוח טהרה ממרום.