שאלה

בהמשך לשאלתי מלפני כמה ימים אודות ייחוד שמרטפית גדולה לשמור על שי אחים בן 9 ובן 11, יישר כוח על המענה – האם עוד קטנים (שלא יודעים טעם ביאה) שנמצאים בבית עוזרים יותר?

תשובה

אם יש שם קטן או קטנה פחות מגיל תשע ומעל גיל שלוש שיודע מה היא ביאה, ואינו מוסר עצמו לביאה, אין בעיה של יחוד.

מקורות

כתב השו"ע באהע"ז סי' כ"ב סעי' ה' "לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה" וכתב הרמ"א "וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר. וסתם אנשים, כשרים הם. אבל אם הם פרוצים, אפילו עם י' אסור. וכל זה בעיר, אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה. אפילו בכשרים ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה, אם אין עסקו עם הנשים".
וכתב בערוך השולחן בסעי' ז' "לדעת הרמב"ם ז"ל אסורה אשה אחת להתייחד אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם דאז אשתו של זה משמרתו וממילא דכולם לא יזנו אבל כששתי הנשים הן נכריות אסורות ביחוד וזה שיתבאר דנשים הרבה עם אנשים הרבה מותרים להתייחד זהו לא פחות מן ג' נשים אבל בשתים אסור [ב"ש] וזה שנתבאר בגמ' דבאנשים כשירים רשאית אשה אחת להתייחד עם אנשים הרבה מפני שכל אחד יתבייש מחבירו זהו בצדיקים גמורים ולא בסתם בני אדם וכן איש אחד לא יתייחד אפילו עם נשים הרבה להרמב"ם אא"כ אשתו עמו". ובסעי' ח' "אבל יש מרבותינו דס"ל דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשירים בעיר וסתם אנשים כשירים הם אבל בדרך או בשדה צריכים ג' אנשים דשמא אחד יפנה לנקביו והשני יתייחד עמה וכן בלילה אפילו בעיר מהאי טעמא ובאנשים פרוצים אפילו עם עשרה מהם אסורה להתייחד דאין בושין זה מזה וכן יש מתירין להתייחד איש אחד עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים דבעסקו עם הנשים אסור מפני שהוא גס בהן ואין לו בושה מהן".
ב
כתב השו"ע שם סעי' י"א "תינוקת שהיא פחותה מבת שלשה ותינוק פחות מבן תשע, מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה"
ג
איתא בגמ' קידושין דף פא עמוד ב "אמר רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות, ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה, עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה".
ופרש"י "שיודעת טעם ביאה – כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת עצמה לביאה – מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות" כלומר שמותר להתייחד עם קטנה שמצד אחד אינה גדולה מספיק כדי לרצות, ולהיות נוחה להתפתות ומצד שני שיודעת מה היא ביאה כך שתספר את הדברים בשוק.
דין זה הביאו השו"ע סי' כ"ב אבן העזר סעי' י' שכתב "מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו. וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה". וביאר הט"ז ס"ק ט "שיודעת טעם ביאה. פי' רש"י כלומר שתדע מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק ואינה מוסרת וכו' מתוך דקטנות לא לבשה יצר הרע". ועיי"ש מה שכתב לגבי דרך.
וכתב הבית שמואל סימן כב ס"ק טו "והא דמהני כאן קטנה שאינה מוסרת את עצמה לביאה וביחוד עמה אסור כמ"ש בסעיף י"א כתב ב"ח שם חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל כאן ליכא חשש אונס דהא גדולה עמה ולפתוי לא חיישינן דאינה מוסרת את עצמה לביאה".
כתב עוד השו"ע ביו"ד סי' קצ"ב סעי' ד' "עבר וכנסה תוך זמן זה, וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה, לא יתייחד עמה, אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים". וכתב הרמ"א "וי"א דבלילה צריך שתי שמירות, וביום מותר להתייחד, (הראב"ד). והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה". וכתב הש"ך בס"ק י"ד "והמנהג ליקח קטן כו'. וע"ל סימן שמ"ב כתבתי בשם הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמם לביאה".
ועד איזה גיל אינה מוסרת עצמה לביאה כתב הפתחי תשובה ס"ק י"ב "בס' זכור לאברהם שם כתב בשם הב"ח דעד ט' שנים ויום אחד אינה מוסרת עצמה לביאה ע"ש".
ומאיזה גיל יודעת טעם ביאה, ותדע לספר על זה בשוק כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ' איסורי יחוד פרק טז "ראיתי הלום בספר ישכיל עבדי ח"ה חאה"ע סי' כ"ב שנשאל ע"י הרב דבלצקי כמה הוא השיעור שאפשר לומר בתינוקת שיודעת עם ביאה כי לא פורש על כך בשו"ע ובדברי הפוסקים, ומה שפורש הוא רק לענין השיעור שאינה מוסרת עצמה לביאה שהוא עד ט' שנים. והשואל רצה לומר שמכיון שהטעם הוא כדי שתספר בשוק א"כ מספיק אפי' בת שש ובת שבע דכאשר רואה דבר מוזר דרכה לספר. ומחבר הספר השיב לו דדבר כזה אינו תלוי בגיל אלא תלוי בהתפתחות השכל, ונתן דבריו לשיעורין דלא כל התינוקות שוים בזה וצריך האדם להיות בקי בטיב התינוקות והתפתחות שכלה עיין שם.
וראיתי שהתלבט בכך גם בשו"ת בית שלמה (מסקאלא) חאו"ח סי' מ"ח ומבאר דבסתמא כל שבושה לעמוד ערומה לפני אנשים עד שתגיע לגיל תשע שנים ויום א' הוית בכלל קטנה היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה עיין שם. ולפי"ז כל עוד שלא יעמדו על טיבעה של התינוקת אם היא בכזאת לא מהני לשמירה.
אבל ראה זה דבספר המקנה בקדושין שם ד' פ"ב ע"א מבאר ומפרש בהדיא דתינוקת הוי שמירה כל שהיא יותר מבת ג' שנים, וכן מבאר בפשיטות בנתיבות לשבת שם בסק"ז דהבת כשהיא בת ג' שנים הוי' שמירה עיין שם. והיינו דחז"ל קבעו טבע סתם התינוקת כי מגיל ג' שנים ומעלה שראויה כבר לביאה דמאז והלאה יודעת כבר ברגשיה הנפשיים הפנימיים משהו מטעם ביאה אבל אינה מוסרת עצמה עדנה לביאה, ולכן יפחדו ממנה שתגלה סודם כאשר כן גם טבע התינוקות בגיל כזה לפטפט ולספר בקלות על כל תנועה בלתי רגילה שרואים סביבם, ופשוט", ולכן מגיל שלוש שנים ועד תשע שנים אין איסור של יחוד עמה והיא מצלת מן היחוד. וראיתי שכתבו בשם החזו"א שמגיל שש נחשב לשומר אבל פחות מכאן לא.
וכתב עוד הדרישה בס"ק י"ב "ובזה נלע"ד דנתיישב ג"כ מנהג הנשים הנ"ל דכשלקחה עמה שומר קטן תינוק או תינוקת כדינא ליכא למיחש למידי אף בשדה דכשירצה השומר להטיל מים או לעשות צרכיו תלך האשה עם השומר ולא תתייחד עם הגדול וכן בלילה אף שהשומר ניים וישן כשירצה היחיד לאונסה תקיץ את השומר ויעור משנתו וישמרנה וראה בעזר מקודש בהרחבה".
העולה
אם יש שם קטן או קטנה פחות מגיל תשע ומעל גיל שלוש שיודע מה היא ביאה, ואינו מוסר עצמו לביאה, אין בעיה של יחוד.