שאלה
עד מתי אפשר לקיים סעודה שנייה של שבת קודש?
תשובה
יש לעשות סעודת שחרית לפני חצות יום, טעה ולא עשאה יכול לעשותה אחרי חצות יום.
מקורות
כתב הרמב"ם הלכות שבת פרק ל ה"ט "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה" וכתב בהגהות מיימוניות ס"ק ח' "וכן מצאתי בשם רבינו תם דאין לקיים שלש סעודות אלא כסדר הזה אבל מי שאכל שלש סעודות קודם מנחה לא קיים מצותה כדמשמע פרק כל כתבי גבי הדחת כלים. ועיין בהלכות חמץ פ"ג בהלכה שלישית ע"כ".
ובזוהר הקדוש (פרשת יתרו דף פ"ח) החמיר מאד בענין שלש סעודות של שבת שצריך לקיים אותם כל אחת בזמנה, שכתב וז"ל "ועל דא בעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין וכו' ומאן דגרע סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא בר נש סגי" וכו' יעו"ש.
ונראה שזמנם חלוק כך שערבית הוא בלילה ושל שחרית הוא ביום ושל סעודה שלישית הוא אחרי הצהוריים, וכן נראה מדברי האריז"ל בפיוטים שעשה לסעודות שבת, דבפיוט לסעודת שחרית כתב אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא כו', ובפיוט לסעודת מנחה כתב למנחה עדי יהון חלפין כו' ארי השתא במנחתא כו'.
ובשו"ת מן השמים סימן יד "ועוד שאלתי על המנהג שאנו נוהגין בשלש סעודות להפסיק בברכת המזון ולחזור מיד לאכול ולברך ברכת המוציא, ויש חכמים שאומרים שאין אדם יוצא בזה ממצות שלש סעודות כי אף על פי שמפסיקין בברכת המזון סעודה אחת היא ואין אדם יוצא ידי שלש סעודות אלא אחת בערבית ואחת בשחרית ואחת במנחה, ועל זה שאלתי אם טוב המנהג שאנו נוהגים או אם הלכה כדברי המחמיר.
והשיבו: אשכילך ואורך, דבר זה מתורת משה רבינו למדנו דכתיב [שמות ט"ז כה] אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה, מה הימים מחולקים זה מזה כך צריכות להיות השעות של שלש סעודות מחולקות זו מזו", והנה נראה מדבריו שמצדד שלא מספיק להפסיק בברכת המזון וא"כ ס"ל כצד השני שיש לעושת אחת בערב והשניה בבוקר וסעודה שלישית במנחה. כלומר שלכל סעודה וסעודה יש לה זמן.
[וראה באליה רבה ס"ק ב' שהביא טעם נוסף למה יש לחלק בין הסעודות].
ב
והנה לגבי סעודה שלישית הביא הב"י מחלוקת בסי' רצ"א "הר"ן כתב בפרק כל כתבי (שם) בשם בעל הלכות (שם) דאפילו מפסיק באמצע סעודה ופורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך שפיר דמי, אבל התוספות (קיח. ד"ה במנחה) והרא"ש (סי' ה) והמרדכי (סו"ס שצז) כתבו שם שאין זמנה אלא מן המנחה ולמעלה וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק (כ"ט) [ל' אות ו ואות ח]", כלומר דנחלקו הראשונים אם יש זמן מיוחד לסעודה שלישית או לא.
וכתב השו"ע בסי' רצ"א סעי' ב' "זמנה (של סעודה שלישית) משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית. הגה: י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, דאז חוזרים הנשמות לגיהנם, וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב, אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ). וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגמ"ר והגמי"י פ"ל ואגור), וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו", מדברי השו"ע אלו נראה שיש לסעודה שלישית וסעודה שניה זמן, ואם התחיל אחד בזמן השני לא יצא ידי חובה לכתחילה עכ"פ (שהרי סעודה שניה אם לא עשאה יכול להמשיכה במלהך היום בדיעבד שומיא דסעודת הלילה ביום כמבואר ברמ"א ובנו"כ בסעי' א').
וכן משמע ממה שכתב השו"ע סי' תמ"ד סעי' א' "י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר. ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה, וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ו' בהגה".
כתב המג"א בס"ק ג' "מו' שעות. נ"ל דאם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות אבל אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור כמ"ש רסי' תע"א דלא כע"ש", וכ"כ המשנ"ב ס"ק ז' וכתב בשער הציון סימן רצא ס"ק ד
מגן אברהם ותוספות שבת ושאר אחרונים, ודלא כאליה רבה. ומה שלא העתקתי סוף דברי המגן אברהם, משום דלפי מאי דפסק הרמ"א לעיל ברל"ב סעיף ב בהג"ה, סעודה קטנה מותר בכל גווני, עיין שם, וסעודת שבת אינו מקרי סעודה גדולה, וכל האחרונים נדחקו בדבריו אלה".
וכתב בסי' רצ"א ס"ק ב' "ומה שכתב המגן אברהם דאפילו קודם חצות יחלקם לשנים דהא יש אומרים דיוצא בזה יעו"ש, אין כן דעת הטור והשלחן ערוך כמ"ש לקמן סעיף ב'. וכן לפי דברי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל לא יבוא זה, אלא צריך להיות כל אחד בזמנה ראשונה בלילה ושנייה בשחרית ושלישית אחר תפלת מנחה, דבההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא כנודע. ועיין שער הכוונות דף ע"ה ע"ד. וכן כתב בשו"ת מן השמים סימן י"ד והיא בסוף הרדב"ז חלק ה' יעו"ש".
וראה עוד בערוך השולחן סימן רפח סעי' ב' "והנה באמת לפענ"ד צריכה להיות הסעודה השנייה רק קודם חצות שהרי כמו שהסעודה השלישית צריכה להיות רק אחר חצות כמו שיתבאר בסי' רצ"א והטעם נראה דכיון דהג' סעודות ילפינן מתלתא היום ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לד' היום לא תמצאוהו בשדה [קי"ז:] צריך להיות לכל אחת זמן קבוע בפ"ע אחת בלילה ואחת ביום קודם חצות ואחת לאחר חצות אבל תמיהני למה לא הזכיר אחד מן הפוסקים דבר זה וגם הרבה לא יחושו לזה ואולי דטעם סעודה שלישית שאינה קודם חצות אינה מטעם תלתא היום אלא מפני שכל סעודה צריך להיות שמה עליה דלילה סעודת ערבית ודיום סעודת שחרית והשלישית סעודת מנחה ומנחה הוי רק לאחר חצות אך לפ"ז גם שחרית לא הוי אחר חצות ואם היינו אומרים דסעודה שלישית אין יוצאים אא"כ התפלל מנחה מקודם הוה א"ש אבל באמת אינו כן כמ"ש בסי' רצ"א ולכן אני אומר אף שהפוסקים לא הזכירו זה מ"מ ברור הוא שסעודה שנייה צריכה להיות התחלתה עכ"פ קודם חצות וכן אני נוהג", ולמתבאר הפוסקים הזכירו דין זה.
לכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פי"ט סעי' נו – "צריך להתחיל לאכול סעודה שניה, דהיינו עם פת יותר מכביצה, לפני חצות היום, ואין להסתפק באכילת מזונות ומיני תרגימא לפני חצות היום. ולא טוב עושים אותם אלה שמתעכבים בבוקר יום השבת ומטיילים וכדו' ואינם אוכלים פת עד חצי היום. וחמור יותר אלו שאינם טועמים כלל עד חצות, כיון שאסור לצום בשבת אפי' מקצתו".
העולה
יש לעשות סעודת שחרית לפני חצות יום, טעה ולא עשאה יכול לעשותה אחרי חצות יום.