שאלה
מי שנפטר בחו״ל ואחרי כמה שנים המשפחה רוצה לקחת הגופה לארץ ישראל , מה הם הלכות אבילות? ממתי ועד מתי הם אבלים?
תשובה
באותו יום שמוציאים את עצמות אבותיו או קרוביו שמתאבל עליהם, קורע עליהם, וחייב בכל דיני אבלות, ולערב נגמר דיני אבלות אף על פי שלא קבר עדיין.
ומכל מקום אם הוא משמר את העצמות הנפטר פטור מכל המצוות ואם יש שם עוד יהודי יחליפו בניהם, ובזמן שזה משמר זה יתפלל וכן על זה הדרך.
מקורות
איתא במשנה מועד קטן דף ח עמוד א "משנה. ועוד אמר רבי מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו, מפני ששמחה היא לו. רבי יוסי אומר: אבל הוא לו. לא יעורר אדם על מתו, ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום".
ובגמ'. "ורמינהו: המלקט עצמות אביו ואמו – הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן. ואמר רב חסדא: אפילו צרורין לו בסדינו. אמר אביי: אימא, מפני ששמחת הרגל עליו", כלומר שהאדם המלקט עצמות אבותיו חייב באבלות באותו יום בלבד, ונחלקו התנאים אם לאדם עצמו מותר ללקט את עצמות אביו או שמא עליו לתת לאדם אחר, דבר נוסף שנלמד מדברי הגמ' האלו, הוא אם יש דין אנינות בליקוט עצמות כלומר מה שאמר ר"מ שיש להתאבל עליו רק אותו יום מיירי בנקבר, או גם בעומד להיקבר וראה לקמן:
וכתב הטור ביו"ד סי' ת"ג "תניא המלקט עצמות אביו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל עליהן אפילו צרורות לו בסדינו כתב הר"מ מרוטנבורק כל זמן שלא נקברו חל עליו כל דין אנינות לאסור בשתיית יין ואכילת בשר ואחר שנקבר חל עליו כל דין אבילות עד הערב וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין עליו דין אנינות כלל אלא מיד חל עליו דין אבילות אפילו קודם שקברום…
כל שקורעין עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות אין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהן ברכת אבלים אבל אומרים עליהן תנחומין לעצמו ואין מברין עליהן בחבר עיר אבל מברין עליהן לעצמו תניא ליקוט עצמות אין אומרים עליהם קינה ונהי וא"א עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים אבל אומרים דברים מה הן דברים רבנן אומרים קילוסין פירוש מקלסין המת ומספרים בשבחו לפי מה שהוא וי"א קילוסין להקב"ה שהוא ממית ומחיה… תניא אין שמועה לליקוט עצמות אמר רבי חגי והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוט עצמות פירוש אם שמע שלקטו עצמות אביו היום מתאבל עליהן אף על פי שלא היה שם". כלומר שכל זמן שלא נקבר לדעת המהר"ם יש לו כל דין אנינות ולדעת הרא"ש אינו חייב באנינות אלךא אותו יום בלבד לאחר שנקבר חייב לנהוג באותו יום באבלות עד שחשיכה.
וכתב הב"י "ופירש רש"י אפילו צרורין לו בסדינו שאינו מלקטן ואינו רואה אותן הרי זה מתאבל עליהם כל זמן שלא נקברו. והתוספות (ד"ה ולערב) כתבו דיותר נראה לפרש דהכי קאמר אפילו צרורים לו בסדינו אינו מתאבל לערב: וכתב נמוקי יוסף בסוף מועד קטן (טו: ד"ה מתאבל) מתאבל לאו דוקא בנעילת הסנדל ושאר דברים הנהוגים באבל אלא מתאונן ואסור לאכול קדשים שהם ראויים ליאכל בשמחה וזה כשהוא רואה אביו ששב עפר ואפר חם לבו בקרבו ודואג עליו: ואפילו צרורים. לא מיבעיא אם נקברו אותן עצמות שאינו אונן עוד עליהם אלא אותו היום בלבד כדין אבלות של תורה שאינו אלא יום קבורה בלבד אלא אפילו צרורים בסדינו שלא נקברו לא גזרו חכמים להאסר עוד בקדשים עכ"ל. ואין זה דעת הפוסקים שכתבו דין זה ואם כדבריו כיון דלא נפקא לן מידי בזמן הזה דלית לן קדשים לא הוה להו לכתבו אלא ודאי מתאבל ממש קאמר וכן כתב רבינו ירוחם (נכ"ח ח"ג רלה:) אותו יום נוהג כאבל בעטיפת הראש וכפיית המטה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה וכל מה שאסור באבל:
ולאו דוקא עצמות אביו וכו'. כן כתב הרמב"ן בתורת האדם (שם) והרא"ש בפרק קמא דמועד קטן (שם) דעל כל הקרובים נמי מתאבל ביום ליקוט עצמותיהם ככל הדברים הנוהגים באבל בכפיית המטה ועטיפת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה דתניא באבל רבתי (שם) כל שקורעים עליו במיתתו קורעים עליו בשעת ליקוט עצמות וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו אינו מתאחה בשעת ליקוט עצמות".
למעשה פסק השו"ע שם סעי' א' " המלקט עצמות אביו, או של שאר קרובים שמתאבלים עליהם, מתאבל עליהם כל היום כולו, בכל הדברים הנוהגים באבל, בכפיית המטה ועטיפת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה; ולערב אין מתאבל עליהם, אפילו צרורים לו בסדינו. היה עומד ומלקט, וחשכה לו, מותר ביום שלאחריו. לפיכך אין מלקטין אותם סמוך לחשכה, כדי שלא יהיה נמצא שלא התאבל על ליקוט עצמות אביו. (ואין אנינות בליקוט עצמות, רק חל עליו אבלות מיד) (טור בשם הרא"ש)", כלורמ שדעת השו"ע והרמ"א שאין אנינות בליקוט עצמות רק אבלות ואבלות נוהגת באותו יום שהוציא את עצמות אביו ולא אחר כך.
והוסיף השו"ע בסעי' ב' "כל שקורע עליו בשעת מיתתו, קורע עליו בשעת ליקוט עצמות. וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו, אינו מתאחה בשעת ליקוט עצמות".
אמנם דין נוסף יש שכתב השו"ע סעי' ט' "המלקט עצמות, והמשמר את המת, והמוליך אותם ממקום למקום, פטור מק"ש ומתפלה ומהתפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, בין בחול בין בשבת, לא שנא עצמות קרובים לא שנא עצמות רחוקים, בין אם הוא בספינה או בדרך, ואפילו אם הם מלקטים רבים. ואם רצה להחמיר על עצמו, לא יחמיר, מפני כבוד עצמות".
כלומר יוצא שהמביא עצמות אביו במטוס, באותו יום שהוציא חייב באבלות עד הערב ולאחר מכן אינו חייב, באבלות, והוא הדין שחייב לקרוע עליו.
אמנם כל עוד שהוא משמר את המת פטור מכל המצוות כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה, וראה באו"ח סי' ע"א שבזמן השימור די במשמר אחד, והשני חייב במצוות, ואחר כך יחליפו בניהם.
העולה
באותו יום שמוציאים את עצמות אבותיו או קרוביו שמתאבל עליהם, קורע עליהם, וחייב בכל דיני אבלות, ולערב נגמר דיני אבלות אף על פי שלא קבר עדיין.
ומכל מקום אם הוא משמר את העצמות הנפטר פטור מכל המצוות ואם יש שם עוד יהודי יחליפו בניהם, ובזמן שזה משמר זה יתפלל וכן על זה הדרך.