שאלה
האם יש לחשוש בעין הרע אם 2 אחים מתחתנים בהפרש של חודש וחצי?
תשובה
במקרה דנן שיש הפסק של חודש אין לחוש משום עין הרע אף למי שמפחד משום עין הרע
מקורות
כתב בצוואת ר' יהודה החסיד סעי' ל. "לא יעשו נשואים לשני ילדים יחד כי לא יצליחו [לא יעשה אדם נשואי ילדיו יחד ביום אחד (גליון), ולאומות לא יעשה שני פרשים ביום אחד]" כלומר שלא יעשו שני חתנות באותו אירוע או באותו יום אבל ביום אחר אפשר, ודווקא אדם שעושה לשני ילדיו אבל שני בני אדם מותר להם.
ובסעי' לא הוסיף. "שני חופות בשבת אחד אחד מהם יעני או ילך לגולה או ימות [שני חתנים בביהכנ"ס אחד לא יצליחו, וחופת שתי אחיות בשבת אחת אחד מהם יעני או ילך בגולה או ימות]"., כלומר שאם עושים באותו שבת באותו מקום שני חופות אף בשני בני אדם אחד יעני או ימות, ושני אחיות אסור גם לא באותו מקום.
דין זה הובא במרדכי מועד קטן הלכות חול המועד רמז תתמג וז"ל: "אין מערבין שמחה בשמחה. בירושלמי יליף לה מדכתיב מלא שבוע זאת ונתנה לך וגו' מלא שבוע של לאה שלא להתערב שמחה של זו בזו ומ"ה נהגו הראשונים שלא לעשות נישואי שני בנות או שני אחים או אח ואחות ביחד. ואפי' [בנכריות] הראשונים היו נזהרים [והכי], תניא באבל רבתי אין מקלסין שתי כלות בבת אחת אא"כ יש בה כדי לזה וכדי לזה, וא"ר שמואל ואפ"ה אסור מפני האיבה פירוש אם האחת יפה וחברתה אינה יפה יש איבה ביניהם וכן אם מכבדים האחת יותר מחברתה. ונראה לראב"י העזרי שמטעם זה הקפידו הראשונים בכך", כלומר שמלבן למדנו שאין לעשות לשני אחיות באותו שבוע חתונה, והראשונים היו נזהרים גם לא לעשות לשני נשים שאינם קרובות יחד חופה, היכא שיש משום איבה, כגון שאחת נאה מהשניה וכדו' אף אם יש לכל אחת מהם מספיק חברות ומשפחה.
וכן כתב בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות "אבל שתי חופות שני בני אדם לא שייך בזה משום עירוב שמחה בשמחה. וכן היה נוהג רבינו יחיאל ב"ר יוסף לעשות חופות יתום או יתומה עם חופת א' מבניו הכל ביום אחד. אך בשתי אחיות פי' בספר חסידים (סי' תע"ז, ובצוואה סי' ל"א) שאין לעשות בשבוע אחד. וכן היו הראשונים נזהרים אפילו בנכרים שני חופות ביום אחד היכא שהאחת מגונה מחברתה משום איבה, מרדכי פ"ק דמו"ק (סי' תתמ"ג), וכן אגודה (בחידושיו למו"ק בסוף שו"ת מהרי"ו) ומביא ממדרש איכה רבתי (מסכת שמחות פ' י"א)".
היוצא מן דברי הראשונים, שחופת אחים או אחיות אין לעשות באותו יום א. משום עין הרע, ב. משום שאין מערבין שמחה בשמחה, חופת שני נכריות אין לעשות באותו מקום אלא א"כ יש לכל אחת מהן כדי סיפוקה, ואין אחת נאה מן השניה וכדו', ולדעת הר"י החסיד גם בזה יש לחוש.
והנה לגבי ברכת חתנים כתב השו"ע באה"ע סי' ס"ב סעי' ג' "אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת, לשניהם. הגה: ואפילו לא היו החתנים ביחד, אלא שהיה דעתו על שניהם, כמו שנתבאר בי"ד סימן רס"ה לענין מילה. וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד, משום עין הרע (הגהות מיימוני פ"י דאישות), וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד; אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד", כלומר שמצד הדין כאשר יש שני חתנים שמתחתנים באותו מקום ניתן לברך ברכה אחת לשניהם, והנה מרן השו"ע לא נחת לדין אם יש לחוש בעין הרע בחתונת שני אחיות אבל הרמ"א כתב שיש לחוש לעין הרע בזמן החופה אפילו לשני זרים, ורק לאחריה כלומר לאחר הסעודה ניתן לברך לשניהם ביחד.
כתב השולחן ערוך סימן תקמו סעי' א' "אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות וכו' " וביאר משנה ברורה סימן תקמו ס"ק א "דאין מערבין שמחה בשמחה ואפילו נשואין בלבד בלא סעודה ג"כ אסור. וכתבו האחרונים דהא דאין מערבין שמחה בשמחה דוקא באדם אחד אבל מותר לשני בני אדם לפיכך מותר לעשות חופת יתום ויתומה או עני עם שמחת נשואי בניו ביום אחד אכן משני אחים או שתי אחיות או אח ואחות נזהרין שלא לעשות ביום אחד". וכ"כ הכה"ח בס"ק ג'. ועיי"ש.
מצד עין הרע
וראה בדרכי טהרה פכ"ז סעי' טז. "שאלה: האם יש ענין להמתין 40 יום בין חתונתי לחתונת אחי או שאפשר לערוך את החתונות בהפרש של חודש?
תשובה: מספיק חודש" כלומר שיש לעשות חודש הפסק והנה לפי המבואר יש להחמיר על אותו שבת או באותו יום, ולמה כתב מרן הרב לחכות חודש, ואמנם יש לומר ששאר הראושנים לא דיברו משום עין הרע, אבל הרמ"א הרי הזכיר זה.
ונראה ליישב בהקדם דברי הגמ' פסחים דף קי ע"ב "כללא דמילתא: כל דקפיד – קפדי בהדיה, ודלא קפיד – לא קפדי בהדיה. ומיהו למיחש מיבעי". ופירש הרשב"ם "כל דקפיד. יותר מדאי קפדי בהדיה השדים להזיקו ודלא קפיד כ"כ לא קפדי בהדיה להזיקו ומיהו למיחש מיבעי אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה דאי תימא דלא קפדי בהדיה כלל א"כ זוגות למה נזכרו בגמרא כך היה להם לחכמים לומר לא יזהר אדם בזוגות דלא ליקפדו בהדיה". וראה באזור אליהו שס"ל דאפי' אין לחוש וראה באורות אילים שהקשה למה לא חשו.
ואיתא בגמ' ברכות דף כ עמוד א "רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם – אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ואי בעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו – אין עין הרע שולטת בו".
ובדף נה עמוד ב "פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא, שנאמר בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וגו', אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם. ואי דחיל מעינא בישא דיליה – ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה".
וכתב המהרש"א "אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף כו'. בפרק אלו נאמרים (לו:) דמייתי ליה אבני יוסף ניחא ובפרק מי שמתו (כ.) ובפרק הפועלים (פד.) נמי דר' יוחנן קאמר לה אנא מזרעיה דיוסף קאתינא איכא למימר דהוה ידע דמשפחתו היה מזרע יוסף אך הכא אינו דומה דמיירי דוקא במאן דאתי מיוסף וי"ל דהלחש הוא כן ועי"ל דכל ישראל נקראו ע"ש יוסף דכתיב נוהג כצאן יוסף וגו' וק"ל".
וכיון שמתוך דברי שאלתו מוכח שהוא חושש משום עין הרע, הוי בכלל מאן דקפיד קפיד בהדיה, ויש לדעת שזה דווקא בדבר שהוא משונה מדרך רוב העולם, ראה בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כו שכן כתב יוצא שדברים אלו תלוי בדרך העולם שאם נראה זר בעינהם יש לחוש משום עין הרע, אף שלא באותו יום, ואם לאו אין לחוש, ושיער מרן שאחרי חודש לא נראה זר בעיני בני אדם וממילא אין לחוש משום עין הרע, אף למאן דקפיד.
העולה
במקרה דנן שיש הפסק של חודש אין לחוש משום עין הרע אף למי שמפחד משום עין הרע.