שאלה

האם יש עניין בקניית מוצר מיד שניה לחפש דווקא שלא השתמשו במוצר הזה בשבת קודש?

תשובה

מותר.

וראה בגוף התשובה.

מקורות

תשובה: מצינו שאלות דומות לשאלה הנ"ל אבל האמת שאין דמיון כלל ונביא למעיין כמה דוגמאות:
כתב מר"ן בסימן שי"ח סעיף א שהמבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם, ולאחרים מותר רק למוצאי שבת, ובשוגג מותר במוצאי שבת בין לו ובין לאחרים, וכתב הרמ"א במקום שלא רק המבשל בשבת אלא הוא הדין לשאר מלאכות והוא דמקרי הנאה ממעשה שבת. ואולם הרשב"א, (בחידושיו שבת קל:) דלא שנא בין שבות שיש בו מעשה, לשבות שאין בו מעשה דהיינו שיש בו מעשה שנתחדש מעשה בגופו של הדבר, כמו אפיה או בישול או להחם מים שנתחדש ענין בגופם, אבל הבאת כלים ואוכלים מרשות לרשות בשבת ודאי דאינם נאסרים כיון שלא נתחדש דבר בגופם. ולפי דבריהם יוצא דרך משל, שאם הביאו דבר מאכל שהתבשל קודם השבת והעברתו נעשתה באיסור, כגון שהעבירו מעבר לתחום המותר בשבת, או שהעבירו אותו ברכב וכיוצא בזה האוכל לא נאסר ומותר בשבת, ועיין בביאור הלכה בריש סימן שיח שהביא דעת הרשב"א והאחרונים בזה. אמנם מצאנו להרמב"ם (פ"ו מהלכות שבת הלכה כד) שכתב, פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופם מעשה ולא נשתנו כלל ובמזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת, דלא הפסידו מקומם, ובשבת מותרים באכילה במקומם ואפילו לאותו ישראלי שהחזירו לצרכו במזיד וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאם בשוגג מותר לאוכלם ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפילו למי שלא הוציאם. הרי שבמזיד אסרו גם באופן שלא נעשה מעשה בגוף הדבר ודלא כהראשונים שהובאו לעיל. אמנם אינה קושיא שכבר כתב הרב המגיד (שם) דדוקא תחומין מדרבנן החמירו דחכמים עשו חיזוק לדבריהם ובאמת אפשר שסברו כהרב רבינו יונה הרשב"א והריטב"א דכל שלא נעשה מעשה בגוף הדבר לא נאסר. והאחרונים נחלקו כיצד לפסוק, דהרב ערך השולחן (טייב) סימן שיט ס"ק ג כתב אם עבר וסינן מים בשבת, נראה לי לכאורה דמותר לשתותו ולא דמי למבשל בשבת, כמ"ש הרשב"א ודעימה דכל שלא נעשה מעשה בגוף הדבר אין לאוסרו משום מעשה שבת כגון הוצאה מרשות לרשות דמותר. ומאידך הרב חק יעקב כתב (סימן תנד) דאם הוציא מרשות לרשות הוי כדין מבשל. [ובאמת שהמעיין היטב בדעת הרשב"א, שפיר יחזה דנסתרו דברי הרשב"א מתשובותיו, ששם כתב דאם העבירו דבר מאכל מרשות לרשות אסור באכילה, כן הקשה בשו"ת מהרש"ם ח"ג סו"ס שלד,

וכן העיר בשו"ת רב פעלים ח"א אור"ח סימן יג, ובשו"ת אמרי בינה סימן כ כתב לתרץ דבריו שאת שכתב בחידושים, בשם רבינו יונה רבו כתבה וליה לא סבירא ליה.] ומכל העולה מהאמור כתב מר"ן הרב זצ"ל בספרו מאמר מרדכי ח"ה בפרק קכב עמ' תקפד, וזה דבריו, יש אומרים שאיסורי הנאה שקנסו חכמים מתייחסים כאשר ניכר השינוי בגוף החפץ, אך כאשר לא נעשה שינוי בגוף הדבר לא קנסו חכמים, ומותר להינות ממנו גם בשבת עצמה, אפילו אם נעשה האיסור במזיד, ולהלכה אם נעשתה המלאכה במזיד אין להתיר (וכמו שכתב השולחן ערוך סימן תה סעיף ט) ואם נעשתה בשוגג, לכתחילה יש להחמיר ולאסור הנאה, ובמקום הצורך ניתן להקל. ומכח זה כתב בהלכה יח, אם הביאו סוכריות לבית הכנסת ברכב בשבת, או הביאו אוכל לצורך הקידוש בבית הכנסת, אסור להינות מהם, והוא משום שבמזיד נעשה ולא בשוגג ועוד דלא שעת הדחק הוא, ועוד דיש עניין שידעו שמעשיהם אסורים ויחדלו מלעשות זאת. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ג חאו"ח סימן לה שדן לגבי גוי שהביא את מאכלים בשבת וכתב להקל בדיעבד משום שהוא לצורך מצוה.

ובהגלות נגלות כל דברי הפוסקים האמורים לעיל, יש לחלק ולדעת הדין דנידון השואל שאין דומה כלל לכאן, דכל הדין ודברים כאן הוא מכח הדין של הנאה ממעשה שבת האם חשיב הנאה ממעשה שבת שלא נשתנה גוף החפץ, אבל בנידון השואל אין שום שייכות להנאה ממעשה שבת שהרי הוא לא נהנה ממנו כעת מחמת מה שנעשה בשבת, אלא שהשתמש בחפץ בשבתות דעלמא, וכעת רוצה לקנות ממנו החפץ ולהשתמש בו בדרך המותרת ומימלא בכה"ג אין שום ענין הלכתי למנוע את הקנין המדובר.

[אפשר אולי בדרך זהירות לומר, דאדרבה אולי שקונה החפץ ומשתמש בו בדרך קדושה בכך הוא מביאו על תיקונו במה שקלקלו בו, או דלמא אפ"ל שיש כח הפועל בנפעל וצ"ע אבל ודאי שענין הלכתי אין בכך. והנלע"ד כתבתי.

וה' יאיר עיננו במאור תורתו לבל נשגה. העולה למעשה שאין שום מניעה הלכתית לקנות מוצר שחיללו איתו שבת וכד' וראה בגוף התשובה.