שאלה
לגבי אמירת ויכולו בתפילת ערבית של שבת
אדם שלא סיים תפילה כשהציבור אמר ויכולו, האם יאמר ביחיד ? האם יש בעייה לומר יחד עם מישהו אחר שכבר אמר?( אולי משמע כך מכף החיים שכתב שם לא יוסיף על שלוש פעמים)
האם יש צד לומר שעדיף שיאמר בבית עם אשתו ?
תשובה
לפי המקובלים יש לומר ג' פעמים ויכלו ולא עוד, ולכן אדם שהיה באמצע עמידה יאמר אח"כ ביחיד, ולא יאמר עם אדם נוסף.
לפי האשכנזים יאמר עם אדם נוסף את ויכלו.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף קיט עמוד ב "אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכלו, אל תקרי ויכלו אלא ויכלו. אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה – שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכפר", הנה מפשט דברי גמ' אלו נראה שיחיד יכול לומר ויכלו.
וכתב הטור אורח חיים הלכות שבת סימן רסח "וחוזרים ואומרים ויכולו בציבור משום י"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילה שמתפללין אתה בחרתנו ואז צריך לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפלה ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב' האנשים ודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד", כלומר למדנו שני דברים מדברי הטור א. שמעיקר הדין אלא צריך לומר ג' פעמים אלא די בפעם אחת, ודין נוסף שיש לכתחילה לומר בשנים משום עדות על מעשה בראשית.
וכתב הבית יוסף אורח חיים סימן רסח שכדברי הטור "וחוזרין ואומרים ויכולו בציבור משום יום טוב שחל להיות בשבת וכו'. כן כתבו התוספות (ד"ה זוכרהו) והרא"ש (סו"ס טו) בפרק ערבי פסחים (קו.) וכן כתב המרדכי שם (לז ע"ב) ובפרק כל כתבי (סי' תז) וכן כתוב בספר התרומה (סי' רמו)".
וכך פסק בשולחן ערוך סימן רסח סעי' ז "חוזרים לומר ויכלו, משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפלה, וגם להוציא למי שאינו יודע; ואומרים אותו בקול רם ומעומד", כלומר השו"ע השמיט דין זה שיש לומר עם עוד משהו, ומצד שני הביא את הדין הראשון שדי לומר פעם אחת..
אולם בשער הכוונות דרושי שבת דרוש יא נתן טעם למה אומרים ג' פעמים "ונבאר עתה ויכולו שתיקנו לאומרו בתוך העמידה, ואחד אחר העמידה, ואחד על השלחן בסדר הקידוש. הנה נודע כי ג' פעמים אומרים 'ויכולו' בליל שבת — א' בתוך העמידה כו' כנ"ל. ונודע הוא כי בכל פעם שאומר 'ויכולו' יש בו ג' פעמים 'אלהים' וג' פעמים 'שביעי' (כנזכר בזוהר פר' בראשית)…
הנה בויכולו הראשון של העמידה עולים חג"ת דז"א (שהם ג' פעמים שביעי הנזכר בויכולו) ונכללים בחב"ד, וחב"ד עולים בל' דצלם דז"א, וחב"ד דבריאה עולים בנה"י דז"א דאצילות, וכן כל המדרגות שתחתיהם עולים על הסדר הזה, עד שנמצא שעולים נה"י דעשיה במקום חג"ת של העשיה ומקום הנה"י נשאר חלל ופנוי (כנ"ל בסוד מחללי' מות יומת).
אח"ך בויכולו השני שאחר העמידה צריכה המלכות דאצילות לעלות בחג"ת דאצילות כדי לקבל הארה מהמוחין שלה אשר שם בחג"ת, ואינה יכולה לעלות רק עד נה"י הנקרא 'מדת לילה' (לפי שהם המדה של שיעור קומת המלכות הנקרא לילה), אבל חג"ת נקרא 'מדת יום', וזכור ענין זה.
והנה עתה בליל שבת — אינה יכולה לעלות במדת יום, ולכן נשארת במקומה בנה"י שהם מדת לילה, והארה של המוחין שלה העומדים בחג"ת יורדת למטה עד המוחין שלה אבל היא אינה עולה. וזהו סוד ברכת מעין ז' של ליל שבת. והוא כי נודע כי כל חזרת העמידה דש"ץ היא בחג"ת, ולכן בשחרית דימי החול — שהיא עולה ממש בחג"ת הנקרא 'מדת יום' — לכן יש חזרת העמידה גמורה, אבל עתה שאינה עולה שם אמנם עם כל זה יורדת הארה משם אליה — לכן היא חזרת מעין ז', ולא גמורה בז' ממש.
אח"כ בויכולו השלישי של הקידוש מקבלת הארה מג' ראשונות דז"א על דרך הנזכר בחג"ת. וזהו סוד מה שצריך לקבל הכוס בב' ידיו כמבואר אצלנו, ועיי"ש", כלומר שיש עניין לומר את ויכלו ג' פעמים ולפי סדר הכוונות נראה שג' זה דווקא וראה לקמן בדברי הרב כה"ח.
טעם נוסף לאמירה ג' פעמים כתב באליה רבה סימן רסח ס"ק י"ב "ובמדרש אמר ג' פעמים אשר בויכלו כמו בפרשת פרה אדומה [במדבר יט, ב], להורות שהאומר ג' פעמים ויכלו מתכפר. ובצרור המור [בראשית ב, ב פסוק וישבות ביום השביעי ד"ה והנה] טעם אחר על ג' פעמים נגד ג' עולמות עולם עליון ואמצעי ותחתון לומר שהקב"ה ברא כולם, ורבינו ירוחם דף ק"ב [ע"א] לפי שיש חיזוק בג' פעמים אומרו ג' פעמים בתפלה ואחר תפלה וקידוש", והנה לטעם הראשון והשלישי אם יאמר פעם נוספת אינו מעכב אמנם לטעם השני יש לדון. וראה במשנה ברורה סימן רעא ס"ק מ"ה.
וכתב הכה"ח ס"ק ג "אומרים ויכלו וכו'. יש מקומות שאין אומרים אותו בתוך התפלה אלא לאחריה, ולכל המנהגים יש סמך דהאומרים אותו יש סמך בזוהר ובתיקונים, ומי שאין אומר אותו יש סמך בתוספתא פרק ג' דברכות. מהר"ש שער אריה בהגהותיו כ"י, ברכי יוסף בשיורי ברכה אות א'. אמנם הרב בשער הכוונות דף ע' ע"א ודף ע"א ע"ג נתן טעם בסוד לשלש פעמים ויכלו שתיקנו לומר אחד בתוך העמידה ואחד אחר העמידה ואחד על השלחן בסדר הקידוש יעו"ש. ועל כן עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע".
והוסיף בס"ק ד' "אומרים ויכלו וכו'. ומכל מקום אם לא אמרו בתפלה אין מחזירין אותו, וכל שכן לדידן דאומרים בקידוש ויכלו. משבצות זהב אות א'. ודוקא שכבר סיים ברכת מקדש השבת, אבל קודם לזה חוזר לויכלו. חיי אדם כלל כ"ח אות א'. ולי נראה אם נזכר קודם שהתחיל רצה אומרה שם דכיון שהיא ממטבע התפלה לא חשיבא הפסק, ואם התחיל רצה יאמר אותה אחר העמידה שתי פעמים כדי שלא יחסר משלש פעמים משום שיש להם טעם בסוד כמו שכתבנו באות הקודם", ומשמע שיש לומר ג' פעמים בדווקא ולכן צריך להשלים אחר כך, ומשמע שאין לומר פעם נוספת.
וכתב המשנ"ב סי' רס"ח ס"ק י"ט "ומעומד – לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית ודין עדים בעמידה כדכתיב ועמדו שני האנשים וטוב לומר אותה ביחד בצבור דעדה שלמה בעינן להעיד להקב"ה ועכ"פ יהיה בשנים. ויחיד המתפלל י"א דאינו חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד וי"א דיחיד יכול לומר אבל אין צריך עמידה וטוב שגם היחיד יאמר אבל לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה. כתב מטה משה אם שכח לומר בבהכ"נ יאמר אותו שבקדוש מעומד והמנהג לומר אותו שבקדוש מעומד אף אם אמרו בבהכ"נ [פמ"ג]", למדנו מספר דינים מדברי המשנ"ב א. שלכתחילה יש לומר במניין אין מניין יאמר בשנים ביחיד הביא מחלוקת אם יאמר והסיק שיאמר ויכוון כקרוא בתורה. דין נוסף שלמדנו שיש עניין לומר ג' פעמים.
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ה על דברי המשנ"ב הנ"ל "אבל האליה רבה אות י"ד כתב דגם היחיד צריך לאומרה יעו"ש, וכן כתב התוספת שבת אות יו"ד. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד לאמירת שלש פעמים ויכלו כמו שכתבנו לעיל אות ג' דגם היחיד צריך לאומרו".
וכתב מרן הרב במאמר שבת פרק כה סעי' נט "היה באמצע תפילת הלחש והחזן התחיל לומר: "ויכולו" – לא יפסיק בתפילתו כדי לומר: "ויכולו" עם הציבור, אלא ימשיך בתפילתו, ויאמר: "ויכולו" אחרי תפילת הלחש, ביחיד. ויש נוהגים שיחיד האומר: "ויכולו" יאמר בטעמים", ומכך שאמר שיש לומר ביחיד יש ללמוד שני דינים א. דיחיד יכול לאומרה ואין צריך לכווין כקורא בתורה, ומה שלא חשש לסוברים שיש לומר לכתחילה בשנים נראה א. משום דברי הכה"ח הנ"ל.
העולה
לפי המקובלים יש לומר ג' פעמים ויכלו ולא עוד, ולכן אדם שהיה באמצע עמידה יאמר אח"כ ביחיד, ולא יאמר עם אדם נוסף.
לפי האשכנזים יאמר עם אדם נוסף את ויכלו.