שאלה

אב בית בבית ספר יהודי שואל האם עליו למיין את הדפים שמושלכים לאשפה האם יש בניהם דברי קודש או לא?

{מדובר בטירחה גדולה מאוד}

תשובה

לגבי מה לעשות בעיתונים עם דברי תורה, נראה שהדברים אינם ברורים כל הצורך והיה טוב להחמיר, אך המיקל לתת את העיתונים הנ"ל בתוך שני שקיות בפח האשפה יש לו על מה לסמוך, בפרט אם אינו יודע בוודאות שהדברים בפנים צריכים גניזה, (ולפעמים כתוב שצריך גניזה אע"פ שהוא רק דרשה וכדו' שאין בו דברי תורה).

ולכן במקרה של הבית ספר אם יש ספק אם יש דברי תורה אפשר להקל כנ"ל אבל אם ידוע בוודאות שיש שם דברי תורה צריך להוציאם ולהשימם בגניזה.

מקורות

תשובה: נידון זריקת כתבי הקודש פשוט שאסור ואפי' מצילין אותם מפני הדליקה (גמ' שבת קטו.), ונביא יותר מזה בהמשך הדברים, אמנם כי קיימינין באיסור גרמא דהיינו לתת את העיתונים עם כתבי הקודש בתוך שקית וכדו' בפח האשפה וגורם בזה שבהמשך ישרפו, וזה כבר מחלוקת תנאים בגמ' שבת קכ: "דתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת נזדמנה לו טבילה של מצווה כורך עליה גמ' ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף", ופירשה הגמ' שסברת ר' יוסי דכתיב ואבדתם את שמם, לא תעשון כן לה' אלוקיכם עשייה הוא דאסור גרמא שרי, וברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו' הלכה ו' פסק "וכן אם היה שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ ולא יסוך וכו'", הרי לנו שדעתו להלכה שגרמא אסורה, וא"כ לכאורה גם בנידון שלנו יהיה אסור לזרוק את העיתונים הנ"ל.
אך יש קצת מקום להקל בזמנינו שהעיתונים נדפסו בדפוס ולא בכתיבה ממש ע"פ האג"מ שנביא לקמן, ונקדים דעת הט"ז יו"ד בסימן רע"א סק"ח שגם אם הספר בדפוס יש בו קדושה, ובפת"ש שם הביא משו"ת חוות יאיר סי' קפ"ד שדעתו ג"כ שיש בזה קדושה על אף שאין אפשרות לכתוב ס"ת כך, ובסימן ק"ט האריך בזה חוות יאיר וביאר וז"ל "ואין ראוי לנהוג בהם שום ביזיון שהרי יש גם קדושת התכלית הוא הלימוד בתורת ה'," ועי"ש שצידד להקל באם כתבם גוי, אך בפת"ש הנ"ל הביא שבשבות יעקב החמיר בזה.
והנה באג"מ חלק או"ח ד' סימן ל"ט האריך מאוד בענין מסירת ספרים שבלו למיחזור, ודעתו שאף כשרק נותן בפח המיועד למיחזור לא חשיב גרמא אלא מעשה איבוד ממש בידיים, אך שם בתשובה (עמוד נ"א) דן להתיר מצד אחר וז"ל " אבל הספרים ליכא שום מצווה מצד הכתיבה עצמה אלא מצד מצוות הלימוד, וכו', שנמצא שכל המצוה דכתיבת הספרים הוא רק בשביל הלימוד, שבלא ענין הלימוד אדרבה היה זה דבר איסור תורה שבכתב שלא הוכשר אלא אשורית על הספר ובדיו וכו', וא"כ ודאי גם הקדושה שנעשה על ספרים אלו הוא נמי מצד שנעשו ללמוד בהם דוקא וממילא כשלא שייך שוב ללמוד בהם, הרי יש לנו לומר דאזלא קדושתיה וכו', ובסוף התשובה סיים "ולענין מעשה הוא ברור אצלי כמו שכתבתי ויש לאסור בחומשים וספרי תנ"ך שבהם נמצאים שמות וכן סידורים מאלו שמדפיסים בשמות ממש, אבל מהספרים שבתורה שבע"פ שהם משניות וגמ' משני התלמודים וכל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים והספרים הנדפסים מחכמי הזמן וכל הירחונים כשנקרעו ולא שייך שילמדו ויעיינו בהם, ואף ששייך שילמדו בהם לפעמים אך ברור שלא ילמדו ויעיינו בהם כאיזה דפים שלמים נמי מותר, אבל לעשות כן למעשה תדבר בזה עם עוד גדולי פוסקים בא"י וכו'," עי"ש, ולכן כיון שדעת הגרמ"פ זצ"ל להקל בזה אך לא למעשה עם עוד צד נוסף היה נראה שיש להקל.
והנה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א תקמ"ד כתב וז"ל "ובמק"א העליתי מלשון הרמב"ם פ"ו מיסודי התורה (ה"ח) "כתבי הקודש כולם ופרושיהם וביאוריהם אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדם מכין אותו מכת מרדות" ולהלן באותו הלכה מסיק וכן כתבי קדש שבלו או כתבו עכו"ם יגנזו, הרי לענין איסור שריפה פוסק שאסור גם בפירושים וביאורים וחיוב גניזה רק בכתבי קדש לבד, ולפי זה נלע"ד שעיקר האיסור בפירושים וביאורים הוא שלא להניחם באשפה שזהו בזיון, אבל אם כרך בנייר או שקית ניילון סביב שלא נראה בזיון מותר ולא צריך גניזה, ובפרט לפי מה שביארנו במק"א שדפוס שבזמננו לכו"ע אין קדושה בדברים הנדפסים, ויש בזה לימוד זכות על מנהג העולם להקל, ובפרט בעתון שניתן לכתחילה למחיקה ולא להתקיים, עיין כעין זה בתוס' סוטה (י"ז ד"ה לא) בשם הירושלמי ע"ש, ומ"מ לעצמי אני משתדל בס"ד לגנוז דוקא, אבל לאחרים חוששני שחומרא דאתי לידי קולא הוא, וכל מה שאתה מחמיר בהתחלתו מיקל אתה בסופו, שאי אפשר להם לעמוד בחומרא ולא גונזים כלל אף במקום שצריך גניזה, ולכן פירסמתי כאן רק על כתבי קודש ליזהר, ועל ביאורים אף בלע"ז אפילו במחברת לא לזרוק דרך בזיון וכמ"ש.
ומיהו כשם שבשביעית קדושה, ולכן נהגו בפח מיוחד ולא בפח עם אשפה שמבוזה, כ"ש שאין להניח ח"ו בפח אשפה דברי תורה, וראוי להניחם במקום מיוחד, וגם כרוך סביב בנייר או שקית נילון, ורק אז הותר כיון שנדפס בדפוס שלנו כנ"ל, וגם אין בו אזכרות, וגם לא נכתבו בעתון כדי להתקיים רק עומד למחיקה, והמחמיר תע"ב שמוסיף כבוד לתורה".
והנה במה שדייק הגרמ"ש שליט"א מהרמב"ם, החזו"א יו"ד סימן קס"ד סק"ב חולק וס"ל דגם בפירושיהם וביאורים יש להצריך גניזה, וה"ה שאסור לגרום להם איבוד וביזיון.
אך בחזו"א שם סק"ג צידד להקל בדפוס שלנו שנעשה ע"י כח אחר המסבב את אופני הדפוס אין בזה קדושה כלל, אך למעשה אם נעשה ללימוד דעתו להחמיר (וכמבואר לעיל), וכן אם יש אזכרות דעתו שאין להקל למעשה.
ובאמת שגם הגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשובה אח"כ (תקנ"ה) השתייג מהיתרו הנ"ל וכתב שזהו רק בעיתונים בלעז.
וגם במנחת יצחק ח"א סימן י"ז דעתו שהעיתונים הנ"ל טעונים גניזה ואין לנהוג בהם ביזיון, וכן דעת השבט הלוי (ח"ד קס"ה).
אך גם במנחת אשר קונטרס תלמוד תורה סי' ט' צידד להתיר אם נותן העיתונים באשפה בתוך שקית היטב, וגם הגר"י בלוי זצ"ל בספר משפט וצדקה ט"ז סקצ"א כתב שאולי אפשר להקל, מטעם שאם ישימו העיתונים בגניזה יהיה מידי הרבה גניזה ויבא לביזיון, עי"ש.
העולה למעשה

לגבי מה לעשות בעיתונים עם דברי תורה, נראה שהדברים אינם ברורים כל הצורך והיה טוב להחמיר, אך המיקל לתת את העיתונים הנ"ל בתוך שני שקיות בפח האשפה יש לו על מה לסמוך, בפרט אם אינו יודע בוודאות שהדברים בפנים צריכים גניזה, (ולפעמים כתוב שצריך גניזה אע"פ שהוא רק דרשה וכדו' שאין בו דברי תורה).

ולכן במקרה של הבית ספר אם יש ספק אם יש דברי תורה אפשר להקל כנ"ל אבל אם ידוע בוודאות שיש שם דברי תורה צריך להוציאם ולהשימם בגניזה.