שאלה

מי שקנה קודם ימי בין המיצרים הרבה בגדים חדשים יכול להניח את הבגדים לפניו ללבוש אחד מהם לברך שהחיינו ולפטור את כל הבגדים החדשים וכך ללבוש אותם בשלושת השבועות?

תשובה

לפני בין המיצרים יכול ללבוש בגד אחד לברך עליו שהחיינו ולכוון לפטור את שאר הבגדים.
בבין המיצרים – כלים שלא שמח בהם יכול לקנות ולחד.
כלים ששמח בהם – לאשכנזים יחדש בשבת ויברך עליהם שהחיינו, לספרדים – יכול לקנות וטוב שלא יתמש בהם עד לאחר תשעה באב (ואז יקנה פרי חדש ויברך עליו שהחיינו).

מקורות

כתב השו"ע בסי' רכ"ג סעי' ג' "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו, ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן"
כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "כלים חדשים – בין מלבושים ובין כלי תשמיש ושתיה ואכילה וכיו"ב אם הם דברים שלב האדם שמח בהם עני בראוי לו ועשיר בראוי לו ועיין בסעיף וי"ו אכן אם הוא עשיר גדול שאפילו כלים יקרים וחשובים אין נחשבים לו ואין שמח בהן לא יברך".
וכתב עוד השו"ע סעי' ד' "בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא ע"י שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן, וכשילבשם מברך: מלביש ערומים".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ז "בשעת הקנין וכו' – ודוקא אם קנה בגד שראוי ללובשו תיכף אבל אם קנה שום דבר שאינו ראוי ללובשו או להשתמש בו כמו שהוא רק שצריך ליתן לאומן לתקן לא יברך שהחיינו עד שעה שילבש הבגד או ישתמש בהכלי".
וכתב בשער הציון ס"ק כ"א "מגן אברהם ונהר שלום ודרך החיים ושאר אחרונים, דלא כט"ז … ואין להשיג על זה ממה שמבואר לקמן ברכ"ה סעיף ג, אפילו ראהו ביד חברו וכו', וכתב הגר"א דמקורו הוא מהך דהכא, והא התם גם כן אינו יכול לאכלם, שאני התם שהפרי בעצם כבר נגמר וראוי להנות ממנה, אלא שהיא על האילן או ביד חברו, מה שאין כן הכא שבעצם אינו ראוי להשתמש ממנה".
וכתב הכה"ח בס"ק ל' "היינו משעה שקנה הבגד ואף על פי שצריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש. ט"ז ס"ק ג'. והמגן אברהם ס"ק ו' כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהוא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו יעו"ש. אמנם המאמר מרדכי אות ה' כתב דאין המנהג כן אלא מברכין דוקא בשעת לבישה, וכתב הטעם שדימו זה לההיא דלקמן סימן רכ"ה סעיף ג' גבי פרי חדש דנהי דמדינא היה לו לברך בשעת ראייה מכל מקום נהגו העולם לברך בשעת אכילה משום דהוי עיקר ההנאה יעו"ש. וכן כתב החסד לאלפים אות ו' דנהגו לברך בשעת לבישה. וכן כתב היפה ללב אות ו', בן איש חי פרשת ראה אות א'. וכן כתבנו לעיל סימן כ"ב אות ו' ועיין שם הטעם. מיהו אם קנה שנים או שלשה מלבושים ביחד אף על פי שאינו לובש עתה כי אם אחד ומברך עליו נראה דנפטרו כולם כיון דלפום דינא הברכה היא בשעת קנייה וכבר קנה, אלא דלכתחלה יש לכוין על כולם בברכה שמברך עתה. ואם שכח לכוין על כולם יש לברך אחר כך כשלובש בלא שם ומלכות ".
כלומר כיון שמעיקר הדין אינו צריך ללבושו נפטר בזה וה"ה שיכול לחדשו בימי בין המיצרים. כיון שהאיסור הוא ברכת שהחיינו ולא עצם הלבישה וכדלהלן.
ב
כתב השו"ע בסי' תקנ"א סעי' י"ז "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה".
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ח "טוב ליזהר מלומר שהחיינו – אף על גב דאפילו אבל מברך שהחיינו מ"מ ימים אלו כיון שהזמן ההוא הוא זמן פורענות אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה. והגר"א בביאורו חולק ע"ז וכתב דהוא חומרא יתירא וכן הט"ז מפקפק בזה וע"כ בשבת אין להחמיר בזה דבלא"ה הרבה אחרונים מסכימין להקל בשבת". וכתב בשער הציון ס"ק צ"ט "מטה משה בשם ספר חסידים ולבוש ואליה רבה ודרך החיים, והגאון ר' עקיבא איגר הביא בחדושיו בשם ספר בית יהודא דהוא הדין בראש חודש דינו לזה כמו בשבת".
וכתב הכה"ח בס"ק ר"ה "וכתב שם בספר חסידים דיש מברכין על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב יעו"ש. והביא דבריו מטה משה סימן תרצ"ז, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף. וכן כתב הלבוש, אליה רבה אות מ"ב, חיי אדם כלל קל"ג אות ח', דרך החיים אות ה', קיצור שלחן ערוך סימן קכ"ב אות ב', משנה ברורה אות צ"ח. וראש חודש דינו כשבת. בית יהודה דף ק"ט ע"ב. והיינו דוקא פרי אבל במלבוש איכא שמחה טפי ואסור אפילו בשבת. אליה רבה אות י"ז, חיי אדם שם אות י"ד, דרך החיים אות ו', קיצור שלחן ערוך שם. אמנם בשער הכוונות דף פ"ט ע"ג כתב דאפילו פרי חדש אין לאכול בשבתות של בין המצרים יעו"ש. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק מ"ב, מטה יהודה. וכן כתב הרב בית דוד סימן שכ"ה דמדברי הרב בית יוסף שסתם נראה דאסור. וכן כתב מה"ר חיים הכהן בספרו טור ברקת והביא דבריו הברכי יוסף אות יו"ד. וכן פסק בספרו חיים שאל חלק א' סימן כ"ד יעו"ש".
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ט "על פרי או על מלבוש – וממילא לא יאכל הפרי ולא ילבש הבגד".
וכתב בכה"ח ס"ק ר"י "מלומר שהחיינו בין המצרים וכו'. ולפי זה גם כן אין לקנות אז כלים חדשים או ללבוש כלי חדש מאחר שאי אפשר לו לברך שהחיינו כל בין המצרים. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות מ"ב. ועיין לעיל אות ח"פ ".
ששם כתב "ומיהו מה שכתב עוד שם האליה רבה דמיירי שקנה בגד מתוקן קודם י"ז בתמוז דמברך בשעת הקנייה ולפי זה אסור לקנות בגד מתוקן בין המצרים יעו"ש, עיין לעיל סימן רכ"ג אות ל' שכתבנו דהמנהג לברך דוקא בשעת לבישה יעו"ש. ולפי זה אפשר לומר דמותר לקנות בגד מתוקן גם כן אחר י"ז בתמוז כיון דאין המנהג לברך שהחיינו בשעת קנייה".
כלומר דכל הבעיה היא מחמת ברכת שהחיינו, וא"כ השתא שנפטר בזה כבר יכול לחדשם.
העולה
לפני בין המיצרים יכול ללבוש בגד אחד לברך עליו שהחיינו ולכוון לפטור את שאר הבגדים.
בבין המיצרים – כלים שלא שמח בהם יכול לקנות ולחד.
כלים ששמח בהם – לאשכנזים יחדש בשבת ויברך עליהם שהחיינו, לספרדים – יכול לקנות וטוב שלא יתמש בהם עד לאחר תשעה באב (ואז יקנה פרי חדש ויברך עליו שהחיינו).
בברכה המרכז העולמי למענה הלכתי שע"י דרכי הוראה