שאלה

אדם שאביו נפטר וחלק ממלאכתו היא מה שנקרא די ג'י שעושה מוזיקה באירועים.
מה דינו ?

תשובה

נראה שתוך שנה יש להתיר לו לנגן אחר שלשים רק לצורך פרנסתו מאחר שמצאנו מגדולי הפוסקים שהתירו זאת וכאמור אין לנו הכרח שהמ"ב חלק על האחרונים הנ"ל ובודאי שמדובר על שעת הדחק שבו סומכים אפילו על יחידאה בדרבנן ובמיוחד שמצאנו מגדולי ההוראה בנטעי גבריאל פי"ד אות ה' שכן הורה למעשה ולכן המיקל בודאי לא הפסיד ואם רוצה להחמיר לכבוד אביו קדוש יאמר לו כמבואר במסגרת השלחן הנ"ל.

מקורות

הנה נתבאר ביו"ד סי' שצא' ס"ב שאבל על אביו ואמו מותר להכנס לבית המשתה רק אחר יב' חודש כי עד אז הוא אסור בשמחה ומבואר ברמ"א שם בסע' ג' שה"ה שאסור לו להכנס לבית שיש שם מזמוטי חתן וכלה. ובפשטות הסיבה היא בגלל המוזיקה. וגם אם נאמר שבשמחת חתן וכלה שאני כי זה שמחה גדולה אבל מבואר בהרבה מקומות שמוזיקה עצמה זה שמחה גדולה וכמו שמצאנו שזה אסור בשלשת השבועות וכן נראה להלן שכל הפוסקים נקטו שמוזיקה אסורה בלי קשר לשמחת חתן וכלה. ולכאורה א"כ אסור לו לשמוע מוזיקה ברבים ולכן ההיתר שצריך לנסות ולחתור זה מצד שכאן זה פרנסתו.
והנה ראש המדברים בסוגיא זו הוא המהר"ם שיק (יו"ד סי' שס"ח) שהוא דיבר בענין אחד שמת אימו ורוצה לדעת האם מותר לו לנגן בזמן אבלו והוא מתחיל שזה דבר ידוע שכל השנה אסור להם מוזיקה מהמקורות הנ"ל ואז הוא רוצה לחתור להם היתר והוא רוצה להתיר כי לא תמיד זה גורם שמחה אלא אדרבה לאבלים לפעמים זה גורם יותר צער וא"כ זה דבר שאינו מתכוין וא"כ זה אמור להיות מותר כי דבר שאין מתכוין אסור בכל התורה כולה [כמבואר בפסחים כו.] ועוד הוא אומר גם אם זה פסיק רישיה יש הרבה שמתירים פסיק רישיה בדרבנן ולכן הוא אומר שבעיקרון זה היה אמור להיות מותר.
והוא דוחה היתר זה מכיון שברמ"א הנ"ל שהבאנו מבואר שאע"פ שהוא לא הולך לשמח ליהנות מהשמחה אלא להשתתף במצווה של לשמח חתן וכלה אע"פ שזה רק פסיק רישיה ואעפ"כ הרמ"א אוסר ולכן הוא אומר שע"כ אבילות שאני שמכיון שאף אחד לא יודע למה הוא הולך לשם האם בשביל לשמוח בעצמו או באמת רק בשביל החתן לכן יש בזיון למת כי אנשים חושבים שהוא הולך בשביל לשמוח בעצמו והוא מוכיח את זה מדברי הפמ"ג סי' תקנא' א"א ס"ק י' ששם כותב הפמ"ג שמותר לבן אדם בשביל הפרנסה שלו לנגן בין יז' בתמוז לט' באב אומר המהר"ם שיק שרק בגלל זה התיר הפמ"ג ולא בגלל פסיק רישיה ומשם הוא מוכיח שזה אסור.
מנסה המהר"ם שיק היתר אחר וזה שבאו"ח סי' שז' ס"ה אנחנו מתירים בשבת שבות דשבות במקום מצווה והמג"א ס"ק ז' מתיר אפילו בהפסד גדול ממילא הוא אומר שמבואר שם שמקום מצווה ומקום הפסד גדול זה אותו דבר והרי מבואר ביו"ד סי' שצא' ס"ב ברמ"א שלאחר שלשים אם יתבטל סעודת מצווה אם הוא לא ישתתף מותר לאבל להכנס לשם ממילא הוא אומר שא"כ גם במקום הפסד יהא מותר כמו שרואים בהל' שבת שמקום מצווה והפסד זה אותם דינים.
באמת גם היתר זה אינו כ"כ ברור חדא כי הא"ר ס"ק יד' חולק על המג"א ולא מתיר בהפסד גדול ועוד כי מי אמר שאפשר לדמות כל מקום לשני אבל ודאי מצאנו אחד מגדולי הפוסקים שהתיר ודברי המהר"ם שיק מובאים גם בדעת תורה בסי' שצא' ס"א להלכה.
עוד מצאנו בערוה"ש סי' שצא' סעיף יד' שג"כ התיר תוך שנתו לאביו ולאמו לנגן והוא מסביר בגלל שבעבידתיה טריד והוא מביא את הסוגיא ב"מ צא. שמותר להרביע בהמות שהם אותו מין אע"פ שלכאורה זה פריצות והגמ' אומרת שאין בזה פריצות כי בעבידתיה טריד אז גם פה אין שמחה כי בעבידתיה טריד וכן מצאנו היתר זה במהרי"ל דיסקין קו"א אות קצו' שגם התיר בגלל בעבידתיה טריד.
אמנם מצאנו במסגרת השלחן סו"ס שצא' ד"ה "כתוב" שמביא מהזקן אהרן סי' ריג' שמי שפרנסתו לנגן בסעודות מצווה מותר לו לנגן והמסגרת השלחן כותב שנוהגים להחמיר בזה והמחמיר תבא עליו ברכה גם בדבריו לא משמע שזה מן הדין.
מאידך יש להבין שהרי לשון הפמ"ג הנ"ל וז"ל "וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל אינו ישראל בבית משתאות יראה כדי פרנסתו שרי ודאי ואף דבר האבד י"ל דשרי להרויח כהאי גוונא אם אין שכיח כלל עיין הל' חוה"מ בזה ויז' בתמוז וי' בטבת יש להחמיר באפשר כמו מר"ח עד התענית" ודייק הכה"ח ס"ק לט' שהוא רק מתיר עד ר"ח אב אבל לא אחרי כי הוא כותב "כמו מר"ח עד התענית" משמע שרק עד ר"ח מותר וכ"כ הביאוה"ל בס"ב ד"ה "ממעטים" בשם הדרך החיים (הנהגת יז' בתמוז ובין המצרים) וכן מבואר בקיצוש"ע סי' קכב' אות א' ובבן איש חי ח"א פרשת דברים אות ה' וא"כ לכאורה דבריהם עומדים כנגדינו שהרי אם באמת ההיתר של המהר"ם שיק או הערוה"ש אמיתיים אז גם פה היה אמור להיות מותר עד ט' באב אז למה כל הפוסקים הנ"ל אסרו (והנה על המהר"ם שיק לא קשה איך הביא את הפמ"ג ועדיין פסק כמו שהוא אמר כי מתי שהוא מביא את הפמ"ג הוא כותב שהפמ"ג התיר עד ט' באב אבל שאר הפוסקים לא כתבו כן).
והנה רציתי לומר שכל הסיבה שהפמ"ג אסר מר"ח עד התענית זה בכלל לא בגלל השמחה שבזה אלא מצד שזה משא ומתן של שמחה שמבואר בסי' תקנא' ס"ב שזה אסור מר"ח עד התענית ולכן הפמ"ג אסר ואף נסתייעתי מזה שהביאוה"ל הביא את זה על הלכה זו אבל שוב נתקשיתי שהרי הפמ"ג עצמו בא"א ס"ק ז' מתיר בנין של שמחה בדבר האבד אף בתשעת הימים ואולי י"ל שפה זה עבודה שהיא לגמרי משא ומתן של שמחה ולכן זה אסור אבל תרוץ זה אינו ברור.
ונ"ל לומר שבציץ אליעזר חט"ו סי' לג' הוא כותב שגם ההיתר של הפמ"ג בנוי ע"ז שבעבידתיה טריד וגם הוא הביא את מהרי"ל דיסקין הנ"ל ולכאורה יש לתמוה א"כ למה מר"ח הוא אוסר אבל נ"ל שהרי גם בדברי הערוה"ש יש לתמוה כן כי גם הוא רק נראה שהוא מתיר אחרי שלשים בתוך שנה אלא שע"כ יש זמנים שהם חמורים מאד ולכן נ"ל שהפמ"ג אחז שזמן זה (תשעת הימים) הוא מאד חמור ולכן יש להחמיר בו יותר אבל תוך שנה יש להקל יותר וקצת יש להביא סימוכין לדברי מזה שהציץ אליעזר מביא את שתיהם באותו תשובה והוא כלל לא רואה סתירה ביניהם.
והנה עוד יש להעיר שהרי כלל גדול בידינו הלכה כדברי המיקל באבל [מו"ק יח. עירובין מו. ועוד] וכמו שמבואר בתוס' בעירובין זה אפילו ביחיד נגד רבים והנה יש הרבה מה לפלפל האם זה גם במחלוקת הפוסקים ורבו בזה השיטות ושיטת הכנסת הגדולה יו"ד הגהב"י סי' שפז' א' וכן האריך להביא את הפוסקים המקילים בברכ"י יו"ד סי' שפז' ס"ק ג' וכתב שאפילו ביחיד נגד רבים מקילים באבלות גם במחלוקת הפוסקים ואמנם יש הרבה שחולקים ע"ז עיין שו"ת ברכת יהודה ח"ד יו"ד סי' יא' אות ח' והלאה אבל ודאי שגם זה סיבה ודאי להקל בזה.
העולה למעשה נראה שתוך שנה יש להתיר לו לנגן אחר שלשים רק לצורך פרנסתו מאחר שמצאנו מגדולי הפוסקים שהתירו זאת וכאמור אין לנו הכרח שהמ"ב חלק על האחרונים הנ"ל ובודאי שמדובר על שעת הדחק שבו סומכים אפילו על יחידאה בדרבנן ובמיוחד שמצאנו מגדולי ההוראה בנטעי גבריאל פי"ד אות ה' שכן הורה למעשה ולכן המיקל בודאי לא הפסיד ואם רוצה להחמיר לכבוד אביו קדוש יאמר לו כמבואר במסגרת השלחן הנ"ל.