שאלה

האם מותר לאשה לטבול לגירותה בשעה שיש לה וסת?

תשובה

להלכה נראה שתשטוף את המקום היטב היטב עד שלא יישאר שום דם בכלל עד איפה שהיא יכולה ואם נשאר בפנים כמה טיפות לא צריך לחוש לזה כי זה מיעוט שאינו מקפיד ויש לרב להזהיר על זה מאד ואם יש עוד שאלות בענייני חציצה כמובן שיש לגשת למורה הוראה בקי.

מקורות

בדבר השאלה אשה שכרגע באמצע לראות את וסתה ורוצה להתגייר האם יש בזה בעיה?
והנה להבין שאלה זו יש לדון בכמה נושאים. אחד, האם יש בעיה שהטבילה לא עולה לה להכל. שתים, מצד דיני החציצה שבזה.
א. בדבר השאלה הראשונה מצאנו כעין סברא זו בברכות כו. שלפי ר"י שם במשנה אנחנו אומרים שאחד שראה קרי ואחר"ז נהיה זב או עוד דוגמאות שכבר היה חייב טבילה אבל עכשיו הטבילה לא תעזור לו למשהו אחר אז כבר לא חייב טבילה לדבר הקל אז לכאורה היה אפשר להוכיח משם שמתי שאדם חייב שתי טבילות אחד חמור ואחד קל אז לא מועיל לו הטבילה לדבר הקל בגלל שיש דבר חמור אז אולי היה מקום לדון שגם פה לא יועיל הטבילה מכיון שעדיין יש משהו שלא מועיל לזה הטבילה.
אבל באמת שלא מצאנו בפוסקים כלל מי שיאמר דבר כזה כי באמת זה לא דמי כי שם כל הטבילות דרבנן וגם לא פוסקים כר"י ויש עוד לחלק בזה אבל מכיון שלא מצאנו בפוסקים בעיה כזו אין לחוש לזה.

ב. אבל עדיין נשאר לדון מצד החציצה הנה המקור שיש בעיה של חציצה בגר בגמ' יבמות מז: "כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר" נמצאנו למדים שיש דין חציצה בגר וכן מובא ברמב"ם פי"ג מאיסו"ב הל' יג' וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' רסח' ס"ב
וברמב"ם בהל' מקוות פ"ב הל' כב' כותב שצריך להחמיר על החציצות שלו כמו לטהרות והראב"ד במקום תמה עליו מהיכי תיתי להחמיר כמו לטהרות ולא כמו אשה לבעלה רגיל והכסף משנה מתרץ שהרמ' למד את זה מהתוספתא סוף פ"ו דמקואות שכתוב בתוספתא וז"ל "כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין" והכ"מ מסביר שחולין הכוונה נדה לשמש אם בעלה ומה שכתוב בהתחלה חוצצין בנדה הכוונה לענין הטהרות וא"כ יוצא שגר דומה לטהרות כי התוספתא מביא את זה ביחד.
האור שמח פ"א מהל' מקוות ה"ח אות יד' לומד שבגלל שהחמרנו על הטבילה של גר שצריך כוונה ועוד דינים אז רואים שזה טבילה חמורה אז צריך גם יותר לחוש לחציצה למדנו מדברי האו"ש שצריך מאד לדקדק בטבילת הגר ולחוש יותר משאר דברים וא"כ גם עלינו לברר שלא יהא שום חשש חציצה.

ג. יש לדון דבר ראשון מצד החציצה שהיא כרגע אם דם עליה אז ברמ' פ"ב מהל' מקוות ה"ב כותב הרמ' וז"ל "ודם שנסרך בבשר אפילו לח חוצץ" ומקור האי דינא הוא מהגמ' מנחות כא. וכן נפסק בשו"ע סי' קצח' סעיף טז' והש"ך שם ס"ק כ' לומד שגם אם זה לא נסרך בבשר אלא כל פעם שזה נסרך צריך לחוש אבל לכאורה יש לדון בזה כי אע"פ שכן מבואר ברמ' אבל לכאורה ברמ"א מבואר לא כן שהרמ"א בסעיף יד' כתב שמ"ש שטיט לח לא חוצץ זה דוקא באינו מקפיד אבל במקפיד זה חוצץ ומקור דברי הרמ"א הם מדברי המרדכי בשבועות סי' תשמח' שהמרדכי והרוקח סי' שעז' מוכיחים מהסוגיא בחולין כו: שמבואר בגמ' שאם יש מים בכלי שצריכים השקה ויש בפנים תמד אז הגמ' אומרת שמכיון שהמים כבדים זה שוקע למטה והתמד עולה למעלה ומכיון שכך א"א לעשות לזה השקה ותוס' בד"ה "הכא נמי" מביאים מהיראים ששואל מה זה שונה מהגמ' בזבחים עח: שאם יש על אדם מים זה לא חוצץ ותוס' עונים בגלל שעל גוף האדם המים יותר מחלחלים אבל ביראים סי' כו' הטעם הוא כי אינו מקפיד וככה הוא מסביר את הדין של טיט ואת הדין של דם יוצא שלפי שיטה זו הכל תלוי במקפיד ואינו מקפיד אבל לכאורה ברמ' מבואר לא כן כי הרמ' כותב להדיא לגבי טיט בפ"ב ה"א ממקוות שטיט לא חוצץ כי זה נימוח במים והוא יאחז כתרוץ התוס' וא"כ לכאורה יוצא לנו שזה מחלוקת שו"ע ורמ"א כי השו"ע בסעיף יד' בדין של טיט כותב להדיא שהטעם הוא בגלל שזה נימוח במים דלא כהרמ"א.
וכן מדיק הביה"ל סי' קסא' ד"ה "מקפיד" וכן מדייק החזו"א יו"ד סי' צד' אות ח' וכן בהעמק שאלה שאילתא צו' הוא כותב שכל הראשונים חלקו על הרמ"א בזה אבל בלבוש ובחכמ"א כן פסקו כהרמ"א.
וא"כ לכאורה היה נראה שבני ספרד יכולים להקל אם הדם רטוב לגמרי שלא נסרך [והנה גם לפי הב"י יש לדון שהשו"ע יודה אבל אכמ"ל כי בין כה חייבים להחמיר בזה לגבי גירות] ובני אשכנז צריכים לחוש לזה כי זה פשוט שהיום כולם מקפידים על הדם הזה לא לשמש עם זה ועוד דברים ולכן ודאי שזה מקפיד והנה גם החזו"א כותב שבמקום הדחק יש להקל בזה אבל נראה שלגבי גירות ודאי ובודאי שיש לצאת את כל השיטות ובמיוחד שזו שיטה מאד מכובדת שאנו חוששים אליה ולכן ודאי יש להחמיר בזה. [והנה שמעתי מגדולי המורי הוראה שבגירות תמיד יש להקפיד יותר שלא ח"ו ימצא גוי]
ד. עדיין צריך לדעת שלפעמים נשאר דם עמוק בפנים שהוא יבש וא"כ צריך לדעת האם דם זה שהוא יבש יחצוץ אז יהיו מקרים שזה בכלל יהא במקום הבלוע אבל יהיו מקרים שאולי היא לא תצליח ממש לנקות שם אבל גם בזה לא צריך לחוש מכיון שגם אם יש שם משהו זה מיעוט שאינו מקפיד.

ה. עוד יש לדון שגם אם יש לה מיעוט שאינו מקפיד האם נחוש למה שכתב הרמ"א סי' קצח' סעיף א' שלכתחילה לא טובלים במיעוט שאינו מקפיד.
אלא שלא ברור דין זה שהרי הזרע אמת יו"ד סי' פו' טוען שכל הדין הזה של הרמ"א זה רק בחוטין שיש לגזור אטו מתי שהם אדוקים אבל בשאר חציצות אין צריך לחוש לזה כלל.
אמנם בחכמ"א כלל קיט' ס"ג מוכח דלא כדברי הזרע אמת ותמיד צריך לחוש וגם מדברי הלבוש ס"א מוכח לא כן.
אבל כבר כתב הערוה"ש אות ט' שרק במקום שאין צורך בזה החמיר הרמ"א אבל לא במקום שיש צורך ובמיוחד שכבר כתב הס"ט ס"ק ו' שזה רק חומרא מדברי האחרונים ולא מעיקר הדין [ובלבוש לא משמע כדבריו] ולכן יש הרבה מקום להקל בזה.

ו. יש עוד קצת מקום להקל בזה ע"פ מה שמבואר בלב אריה ח"ב סי' לג' אות ח' בשם ר' שלמה קלוגר לדון שלפי חלק מהראשונים בגר כלל לא גזרו על מיעוט שאינו מקפיד כי זה לא מילתא דשכיחא ולכן לא גזרו כלל. אמנם במנחת יצחק ח"ה סי' כא' הוכיח לא כן וזה פוסל מדרבנן.
אבל לגבי הלכתחילה יש לצרף את דברי הגרש"ק ובמיוחד שפה זה גם מוגדר כמקום הצורך כי אסור להשהות גר סתם כמבואר בגמ' יבמות מז: ובשו"ע רסח' ס"ב ולכן פה שזה רק ספק האם יש מיעוט שאינו מקפיד ודאי שאפשר להקל.

להלכה נראה שתשטוף את המקום היטב היטב עד שלא יישאר שום דם בכלל עד איפה שהיא יכולה ואם נשאר בפנים כמה טיפות לא צריך לחוש לזה כי זה מיעוט שאינו מקפיד ויש לרב להזהיר על זה מאד ואם יש עוד שאלות בענייני חציצה כמובן שיש לגשת למורה הוראה בקי.